תפארת יעקב על חולין חלק ב עב

דנקט רוב דרובא דוקא א"כ בוודאי ברוב בלי טפח מיטרפה וכן להיפוך טפח ולא הוי רובא מטריפין מכח מתניתין למאן דמפרש בשר החופה לכך לדידן ממילא בכל גווני טרפה אפי' היה הדין דברובא לא מיטרפה כל שיש טפח במשהו וזה ברור:

בד"ה שאם תמתח כשתקיף הסלע בחוט וכו'. ולפי דעתם ע"כ כך הלכה דרק בלא חסר הוי שיעור טפח אבל בחסר השיעור כסלע, אבל תימה לומר כן דלמה לו לומר שאם תמתח כיון דאינו תלוי כלל בטפח שהרי הטפח אפילו לא חסר רק סדק ובסלע בעינן חסר ובגרגרת ג"כ שיעור סדק ברובא או באורך כולו ובקדירה כאיסר ולא תליא ברובא כלל ומ"ש דנקט כאן שאם תמתח תעמוד על טפח, וע"כ כפירש"י דהסלע ב' שלישי טפח ושפיר קאמר כיון שאין בשר ביניהם חושבין כאילו שני שפתי העיגול נושקים זה לזה, וכן נראה להדיא מדברי הרמב"ם וזה שכתב באורך דאין צורך נקדר בעיגול כל שחסר הבשר חושבין כאילו שני שפתי הקרע נושקין זה לזה ואי בכך הוי שיעור טפח טרפה אבל לשיטת התוס' איפשר דרק בעיגול מיטרפה כסלע ולא באורך ודוק, ויתר הדברים מבוארים אצלי בחידושי לי"ד סי' מ"ח עיי"ש:

בגמרא מחט שנמצאת בעובי ביה"כ מצד אחד כשרה מב' צדדים טרפה. באמת שיש לתמוה בדבר זה דמקמ"ל מב' צדדים טרפה פשיטא דהא ניקב במפולש ועד היכן תינקב ותיזיל, בשלמא אי נימא דכל שנתחב המחט לעור הב' אפי' אינו מפולש טרפה ניחא דיש לומר הך צד אחד וב' היינו עור אחד וב' עורות שכל שנתחב בעור השני טרפה אבל למ"ד דבאמת בעינן מפולש קשיא והתוס' כתבו ליישב זה והוא דחוק מאד, ונראה לי דכפי הנראה מלשון התוס' הגירסא בצד אחד בב' צדדים אבל לפנינו אינו כן רק מצד אחד מב' צדדים, ולכאורה אין ביאור לגירסא זו משני צדדים, אבל נראה לי דהכל קאי על מציאת המחט דמבואר בש"ע בהג"ה דכל שנסרך ביה"כ לחצר הכבד צריך לבדוק בפנים דוודאי יש שם קוץ או מחט א"כ מציאת המחט בא מכח איזה ריעותא שנמצא שם בודקין ומוצאים המחט או הקוץ וזהו שאמרו מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות דהיינו בעובי הבשר בפנים אם היה מציאת המחט רק ע"י ריעותא מבפנים בלבד כשרה ואם נמצאת מצד חוץ ג"כ שראו ריעותא מבחוץ עד שבדקו ומצאו המחט בעובי הבשר כגון סירכא לחצר הכבד או קורט דם כהך דרבי לקמן שהריעותא היתה ניכרת גם מבחוץ אף שלא היה שם נקב מפולש כלל ואפילו לא היה נקב כלל רק נמצא בעובי הבשר טרפה דכיון שניכרת הריעותא מב' צדדים ע"כ עברה ב' העורות והוי כמו שניקבו לחוץ דמתניתין כנ"ל, ועמ"ש בתוס' בד"ה מחט:

והנה דעת רש"י ז"ל דבהמסס אפילו בצד אחד טרפה אבל לא נתבאר דעתו בדק שבביה"כ וכן בניקב עור השני של ביה"כ ולא נשאר רק מקצתו מן העור אי דינו כהמסס או לא, והנה מדברי הרשב"א ז"ל שהקשה על רש"י מושט דיש לו ב' עורות וחיישינן שהבריא וכתב דדוחק לחלק דהן עבין וגסין, והשתא תיקשי הא ע"כ צריך לחלק בכך דהא גם בעור אחד צריך לחלק בכך דאל"כ תיקשי מ"ש ביה"כ במקום הדק מהמסס וע"כ משום דעור ביה"כ אפי' במקום הדק הוא עב יותר מהמסס א"כ ה"ה שיש לחלק בב' עורות בין עבין לגסין, וע"כ דסובר הרשב"א לדעת רש"י דביה"כ במקום שאינו כפול טרפה כמו המסס וכמו כן מוכח ממה שחילק הרשב"א בין עור אחד לב' וקשה הא אפילו ניקב עור הב' של ביה"כ רק לא מפולש כשר וכן צד הדק של ביה"כ א"כ כל עור בפני עצמו חלוק מהמסס שזה עב וקשה וזה דק וכך הוי ליה לחלק ולא הוי קשיא ליה ממילא מושט וע"כ דסובר דכל עור אחד טרפה לרש"י כמו המסס, מיהו מרש"י בסוכה ולעיל דף מ"ט מוכח בהדיא דסובר דבביה"כ בעי מפולש דוקא ולפי זה ה"ה בצד הדק ומה שהביאו קצת מפרשים ראיה כיון דרש"י דייק מדנקט ביה"כ דהמסס לא א"כ ה"ה מדנקט עובי ביה"כ נידוק דדק לא אינה ראיה כלל דהא בלא"ה כתבו התוס' פרק ב"מ אליבא דרש"י דקמ"ל ביה"כ אפי' ניקב עור אחד שלם וקשה מאי ראיה דהמסס לא וע"כ דעיקר הראיה מדשביק להמסס בר זוגיה כמו שכתבו הרשב"א והר"ן, והשתא ממילא אין ראיה למקום הדק של ביה"כ שיהא חלוק מעובי ביה"כ, וכן נראה להדיא ממה שפירש"י פרק ב"מ דנ"מ במה דנשתנה מבי כסי להובלילא דבהא בצד אחד ובהא בב' צדדים והשתא כיון דבביה"כ עצמו יש חילוק בין עובי לדקותו והיינו דכאן כפול וכאן לא א"כ היאך יטעו דזהו המסס דאין בו עובי ודק רק דק בכל מקום ואפי' אי יש בו מקומות חלוקין קצת לא יטעו להכשיר טפי מביה"כ בצד העב וע"כ שאין חילוק כלל דבכל ביה"כ כשר ובהמסס טרפה:

מיהו נראה לי דבהא תליא דכפי הנראה מפירש"י בסוכה עיקר טעמו משום דדופן המסס דק ואינו מגין לא משום דחיישינן שמא הבריא וחשש זה שמא הבריא חידש ר"י בעצמו כמ"ש התוס' כאן אבל רש"י עצמו אינו מפרש כך וכן התוס' פרק ב"מ זכרו דברי רש"י מכח שאינו מגין רק לבסוף הביאו סברת ר"י בעצמו דחיישינן שמא הבריא, ולפי זה וודאי יש לחלק בין ביה"כ להמסס בכל מקום דעור ביה"כ חזק ובריא בטבעו ומגין משא"כ המסס אבל לטעמו של ר"י שמא הבריא וודאי כל שלא נשאר רק עור דק בוודאי יש לחוש שהבריא כמו בושט ועל דרך זה יתבארו לנכון סתירת דברי התוס' כאן עם מה שכתבו פרק ב"מ כמ"ש בתוס' בד"ה מחט:

שם נמצא עליה קורט דם וכו' והקשו על זה א"כ מה הפרש יש בין צד אחד לב' אי נמצא קורט דם אפילו בצד אחד טרפה ואי לא נמצא קורט דם אפי' בב' צדדים כשר, ומתוך כך יש פוסקים סוברים דבב' צדדים לא מהני מה שלא נמצא קורט דם רק בצד אחד יש חילוק זה ודעה זו הובאה בהג"א עי"ש, ובאמת הוא תמוה דכיון דאמרינן בידוע שניקב אחר שחיטה הרי דבירור גמור הוא שלא נעשה מחיים א"כ פשיטא דה"ה ב' צדדים ועוד דפריך בסמוך מ"ש נקובי דעלמא ופשיטא דנקובי דעלמא בלי קוץ מפולש בעינן לכ"ע והרי הכא ג"כ במפולש לא בעינן קורט דם וע"כ דהא ליתא, גם מה שכתבו הפוסקים לחלק בין עלו לסביב ומבואר ג"כ בהג"א הנ"ל ג"כ קשה מאד כיון דהכא קתני נמצא עליה וכן בהך דרבי נמצא עליה ואי היה עיקר הכוונה לחלק דכאן עליה וכאן סביב פשיטא דלא הוי ליה להזכיר בחד לישנא עליה:

אבל לדעתי עיקר הקושיא מעיקרא ליתא דתנא דברייתא נקט מעיקרא דניקב צד אחד אפי' ניקב וודאי מחיים כשרה וניקב ב' צדדים מחיים טרפה ומפרש אח"כ כיצד ידענו דניקב מחיים או אחר שחיטה היינו ע"י קורט דם והשתא אי היה הדין דצד אחד מחיים טרפה כל שנמצא קורט דם על העור הפנימי מבחוץ דהיינו בין פנימי לחיצון טרפה דוודאי ניקב צד אחד מחיים קמ"ל דצד אחד לא איכפת לן רק ב' צדדים בעינן אבל בנמצא קורט דם על עור החיצון מבחוץ הרי נקבו ב' העורות מחיים והיינו מב' צדדים וזה ברור ועמ"ש בתוס' בד"ה מחט דבזה מיושב שפיר הך נ"מ מבי כסי להובלילא דאישתני שמייהו:

בתוס' בד"ה מחט וכו' ואפילו את"ל וכו' שמא הבריא. פי' לדבריהם לפי שרש"י ז"ל פי' בסוכה דהטעם דהמסס לפי שדופנו דק אינו מגין, והתוס' פרק ב"מ בסופו הביאו דברי ר"י שסובר כרש"י דהמסס טרפה בצד אחד רק הטעם שמא הבריא וזהו שכתבו כאן דאפי' את"ל דאין סברא לומר שיהא חלוק נקב זה בהמסס מכולהו נקובי דמתניתין דבעינן לבית חללו וחצי עור אינו כלום מ"מ יש להטריף בהמסס מחמת דחיישינן שכבר ניקב במפולש והבריא ועמ"ש לקמן בדבור זה:

בא"ד והא דקתני במתניתין המסס וביה"כ שניקבו לחוץ וכו' לאו דוקא לחוץ שיהא מפולש אלא כלומר לחוץ כלפי חוץ ולאפוקי ניקבו זה לתוך זה. דבריהם צ"ע דמשמע וודאי דלא חיישינן שמא הבריא רק בנקב ע"י קוץ ומחט אבל ע"י חולי מאיזה צד ניחוש דהבריא כיון שאינו ניכר שום ריעותא מבחוץ כלל, והשתא מאי קשיא להו ממתניתין אטו במתניתין הוזכר מחט ושפיר יש לפרש ניקב ע"י חולי וכולהו נקובי דמתניתין לא משמע כלל דמיירי במחט וכן פירש"י ז"ל עצמו במתניתין שניקבו לחוץ שהנקב נראה מבחוץ אלמא דלא מפרש כלפי חוץ והיינו דמפרש ע"י חולי:

ונראה לי דכוונת התוס' דוודאי משמע לשון שניקבו לחוץ שהתחיל מבפנים וניקב לחוץ והשתא אי ע"י חולי מיירי מנין שהנקב התחיל מבפנים עד לחוץ הא כמו כן יכול להיות שהתחיל החולי מבחוץ עד שהגיע לפנים, ומזה נראה דתנא בא לומר אפילו ידענו שהתחיל הנקב מבפנים כגון ע"י מחט או קוץ אינה טרפה עד שינקב לחוץ, ולזה תירצו דאין כוונת התנא לאשמועינן דאפי' בנקובת מחט מבפנים בעינן ניקב לחוץ דוקא ואפילו בהמסס רק בא לומר בתיבת לחוץ לאפוקי ניקבו זה לתוך זה וכל שלא ניקבו זה לתוך זה ממילא ע"י חולי בעינן לחוץ ממש וע"י מחט בביה"כ בעינן לחוץ ממש ובהמסס אפי' כלפי חוץ שלא הוזכר תיבת לחוץ לענין מפולש רק לאפוקי זה לתוך זה ודו"ק:

בא"ד והא דאמר בצד אחד כשרה היינו בפנים וכו' נקובי נקיב ואתאי. דבריהם תמוהין לכאורה דמאי ענין מחט בחלל הגוף למחלוקת רש"י ור"ת הא פשיטא דלכ"ע צריך לפרש צד אחד בפנים דבחוץ טרפה מכח מחט בחלל הגוף, ונראה לי לפרש דבריהם על שני פנים חדא דכיון דעיקר ראיית רש"י משום דקתני ביה"כ ושביק להמסס בר זוגיה והנה אי היה הדין דמחט בחלל הגוף לא איכפת לן ומהני בדיקה לאברים הפנימים א"כ אין ראיה כלל די"ל דלכך נקט ביה"כ דבהא בכל צד אחד כשר אפילו בחוץ ואף דבעינן בדיקה על קורט דם ובפנים ליכא בדיקה דאוכלין ומשקין שטפוהו מ"מ כיון דיש לו ב' עורות כל שאין קורע דם בין פנימי לחיצון ע"כ לא עבר מחיים צד השני עכ"פ אבל בהמסס נהי דבצד אחד בפנים כשר כיון דליכא קורט דם בחוץ אבל בהיפוך אי ניקב צד החיצון טרפה כיון דליכא בדיקה על קורט דם בפנים, ולקמן בהך דרבי משמע דבצד אחד בעי בדיקה על קורט דם וכ"כ הרשב"א להדיא דבלי בדיקה טרפה רק ע"כ הוכחת רש"י משום דסובר מחט בחלל הגוף טרפה א"כ בחוץ בלא"ה טרפה אפילו בביה"כ וע"כ בפנים נמי