תפארת יעקב על חולין חלק ב עא

ומצינו בגרגרת נסדקה לארכה כולה דוקא ולא מהני רובא ובכבד ניטל כולו טרפה ורובו כשר וכן בכולהו נקובי ובכללן לב בעינן לבית חללו ולא מהני ניקב רובו וכבר תמהו על הרמב"ם דמטריף רוב קרוע בעומק דמנין לו ולא אמרינן רובו ככולו. ובאמת לא ידעתי מי הכריחו לכל הלחץ הזה והלא פי' סוגיא זו פשוט ומבואר דס"ד דרבב"י חידש לנו רובא ולא הוי טפח דלא נימא אפילו יש טפח קודם הרוב לא מיטרפה רק ברוב וגדולה מיטרפה בטפח וקטנה לא מיטרפה רק ברוב אף שיש שיעור טפח קודם קמ"ל דרובא דקטנה היינו דלא הוי טפח מעיקרא קודם הרוב משערין ברוב, ואהא קשיא ליה רובא ולא הוי טפח פשיטא דהיאך איפשר לפרש רובא דמתניתין דאף דאיכא טפח לא מיטרפה רק ברובא דהיאך יהא דין הקטנה קיל טפי מגדולה דגדולה מיטרפה בטפח אף דלא הוי רובא וקטנה לא תיטרף עד דאיכא רובא דוקא אפי' יש טפח קודם ופשיטא דרובא ולא הוי טפח קאמר ומאי קמ"ל רבב"י, ואהא משני דלא בא רבב"י לאשמועינן היכא דאיכא טפח קודם דמיטרפה בטפח קודם הרוב דהא פשיטא דלא עדיף מגדולה רק הא קמ"ל דס"ד רובא שחידש ר' יהודה בקטנה היינו שאין בה לשער שיעור טפח כלל אבל כל שיש בה לשער שיעור טפח דהיינו דיש טפח עם משהו דיש לשער בטפח ועדיין לא נקרע כולו בטפח משערין והכוונה גדולה וקטנה גדולה שיש בה טפח ועוד זהו גדולה ומשערין בטפח וקטנה שאין בה שיעור טפח כלל משערין ברוב קמ"ל דלא גדולה גדולה ממש דהיינו שיש בה שיעור טפח ורוב וקטנה שאין בה רק שיעור רוב לא שיעור טפח רק גדולה כל שקדם הטפח לרוב הוי גדולה ואם קדם הרוב לטפח הוי קטנה ובהא יש רוב וטפח ובהא רוב וטפח רק בגדולה טפח קדם ומשערין בטפח ובקטנה רוב קדם ומשערין ברוב ובכל חדא מינייהו דקדם לקרוע מיטרפה ברובא או טפח כל חד מינייהו דקדם, ואפילו אי נגרוס טפח במשהו כגירסת רש"י ג"כ אתי שפיר להנ"ל [ויש לפרש ג"כ במשהו עם משהו] דס"ד דוקא אם שיעור הטפח רחוק מן הרוב דהטפח סמוך לכולו אז ברובא משערין אבל אם במשהו בתר הרוב תיכף יש שיעור טפח הוי כגדולה ומשערין בטפח קמ"ל דכל שיש רוב קודם לטפח קטנה מיקרי ושיעורה ברוב, והשתא לא קשיא קושיית התוס' דפשיטא דרובא ככולה דהקושיא לא היתה כלל מכח דרובא ככולה דלאו כללא היא כלל כמו שהוכחתי לעיל דהרבה טרפות יש דבעינן כולה ולא מהני רובא רק דמקשה דממילא ידעינן ממשנה גופא שאין דין הקטנה קיל מגדולה שלא תיטרף רק ברוב אפילו יש טפח קודם ומאי קמ"ל רבב"י, ואהא משני דפשיטא לן דבטפח קודם הרוב מיטרפה בטפח דזהו גדולה דמתניתין רק דס"ד קטנה הכוונה שאין בה טפח כלל או שיש בה טפח והוא רחוק מן הרוב סמוך לכולו אבל אי הטפח במשהו אחר רובו לא הוי בכלל קטנה ומשערין בטפח וגדולה היינו שהרוב והטפח סמוכין וקטנה היינו שהטפח רחוק מן הרוב קמ"ל דאפילו הטפח במשהו סמוך לרוב הוי בכלל קטנה ומשערין ברוב ולא הוי גדולה רק אי הטפח קודם לרוב וכל זה ברור לפע"ד:

והנה הרמב"ם ז"ל פסק בנקרע בעומק רובו אפי' לא מעבר לעבר טרפה ותמהו עליו מנין לו דבר זה וכבר האריכו בזה בדחוקים אשר כבר בארתי סתירתם בספרי ת"י בי"ד סי' מ"ח ולא אאריך כאן, ומה שנראה לי פשוט דוודאי הך ר' יהודה לא לחלוק ארבנן קאי רק לפרש כמו שאמר רבב"י לקמן גבי דרוסה דמהאי טעמא פסקו כר' יהודה נגד רבנן, וכן מוכח לפי מה שפירשתי לעיל דר' יהודה לפרש בא דאי לחלוק בא ולת"ק לעולם משערין ברובא א"כ תיקשי כיון דר' יהודה מחמיר טפי בגדולה א"כ בקטנה דלת"ק ברובא דהא לא זכר טפח כלל היכי ס"ד דלר"י דמחמיר משערין בטפח דוקא וע"כ דר"י רק לפרש ולא לחלוק בא והשתא תיקשי היכי ס"ד דת"ק יאמר דינו מה שאינו רק בקטנה ואדרבא כל השיעורין רק בגדול נאמרו והקטן לפי קטנו ולא שיזכיר הת"ק שיעור סתם ויהא הכוונה בקטנה דוקא ושיעור הגדולה לא יזכיר כלל דהוא שיעור מחודש טפח מה שאין לנו לידע שיעור זה מעצמנו, וברור דהת"ק לא דיבר כלל מן השיעור באורך רק בעומק נקרע רובו ובא ר' יהודה לפרש שיעור הקריעה באורך בגדולה טפח ובקטנה ברובא וכאשר תדקדק היטב בדברי הרמב"ם ז"ל תמצא שהדברים הנ"ל ברורים ולזה נתכוון בוודאי ע"ש היטב ובפי' המשנה:

שם נקדרה כסלע וכו' תעמוד על טפח. הא דלא נקט כה"ג שיעורא לענין רוב דנקדר כ"כ שאם ימתח יהא רוב ולגבי קטנה דשיעורה ברוב, משום דדוקא לענין טפח דתליא בשיעור הקריעה ואין נ"מ במשוייר שבו כלל שהרי אפילו גדולה שבגדולות שנשתייר הרבה מיטרפה בטפח הילכך בקדירה כסלע מיטרפה כמו בטפח, אבל לענין רוב דהטרפות תלוי במשוייר דכל שנשתייר מחצה וכ"ש רוב כשרה רק בלא נשאר רק מיעוט מיטרפה הילכך ממילא אין משערין בקדירה כלל כיון דמ"מ נשתייר רובו ואין הקדירה פועלת במשוייר רק במקום שנקרע, תדע דאפילו ניטל מיעוטו או מחצה לגמרי ג"כ כשר היכא דליכא טפח במה שניטל דהא חזינן דמיבעי' לן לקמן ברוב קרוע או ברוב נטול אבל עכ"פ אין מחמירין בניטל יותר מבנקרע כנ"ל:

שם שאם תמתח תעמוד על טפח. פירש"י אי הוי משכו לכאן וכו' ולפירושו הסלע הוא רוחב שני שלישי טפח ויש בהיקפו ששה טפחים וכשמותחין העיגול ממילא נעשה אורך טפח ולפי זה דינו של גניבא משמיה דרב מצד הסברא הוא דאף שאין מצרפין קרע שבכאן עם קרע שבצידו כל שאין אורך קרע טפח אבל כאן כיון שהבשר חסר בעיגול חושבין כאילו שני שפתי העיגול נושקין זה לזה וכאילו הוא מתוח, ולפי זה נראה לי דאם יש חצי סלע קדירה וממנו יוצא קרע חצי טפח באורך חושבין החצי סלע כאילו הוא מתוח והוי הכל אורך טפח משא"כ לפי' התוס' דסלע הוא שליש טפח והכוונה בחוט מקיף א"כ ע"כ דכך הלכה בחסר חושבין בחוט מקיף א"כ יש לומר דוקא בחסר כסלע חושבין כן ולא בפחות מסלע ועמ"ש בתוס' בד"ה שאם תמתח:

שם כסלע כשרה כיתר מסלע טרפה. לכאורה משמע דהשתא לא חשבינן משום שאם תמתח תעמוד על טפח דהא בכסלע הוי טפח, אבל הרמב"ם פסק כיתר מסלע ונתן טעם שאם תמתח וכו', ובאמת לק"מ דעיקר הטעם לפי שאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המידות ומשמע בהדיא בדברי התוס' בעירובין דכל שיש ברחבו טפח אין בהיקפו ג' טפחים רק פחות מעט הילכך בעינן כיתר מכסלע דאז אם תמתח תעמוד על טפח:

שם בציפא בדוחקא. פירש"י עם אוכל הנשאר, ודבר תימה הוא לשער שיעור כזה כיון דלאו לעולם נשאר אוכל בשוה ולשון ציפא לא משמע כלל כפירושו, לכן נראה לי לפי שיש קליפה דקה על הגרעין של תמרה אחר שמסירין אותה מן האוכל ואותה הקליפה אין אוכלין כלל ונשארת עם הגרעין ונתנו ב' שיעורים בלי הקליפה בריווח ועם הקליפה בדוחק וזה נראה לי דעת הרמב"ם שלא זכר רק תלת קשייתא בדוחק ולא זכר ציפא ואי היה מפרש כפירש"י הרי השמיט העיקר שהוא עם האוכל הנשאר וע"כ שהיה מפרש כמ"ש ותפס זה השיעור הפשוט כיון דאין אוכלין הקליפה והקליפה נשארת תמיד עם הגרעין לכך נקט שלשה גרעינין בדוחק דהיינו חדא מהני ב' שיעורין:

בתוס' בד"ה ואיזהו וכו' וא"ת א"כ חסר להו מי"ח טרפות וכו'. והא ליכא למימר דמ"מ מטריפין גם במה שנמשך מן אותו הקרום על ב"מ עצמן כי אותו הקרום הולך עד היריכיים כמו שפירש"י ובמשנה מטריף בשר החופה רוב הכרס ברובו היינו במקום שהוא חופה דהא מחלקינן בקטנה רובא ולא הוי טפח ואנן מטריפין ג"כ באותו בשר גם במקום שנמשך למעלה עד הירכיים רק דבזה בעינן רוב מכל הקרום ומה שהוא על רוב הכרס סגי ברוב מאותו מקום, משום דכיון דנקט במתניתין דבשר החופה רוב הכרס ברובו ש"מ דשאר הבשר לא מיטרף ברובו כלל ועוד דלא הוי לן לומר בשר החופה את רוב הכרס כיון דחופה ב"מ ולא מיירי במקום כרס, ואי נימא דשמואל נקט הכי משום דאינו מפרש מתניתין כך מיירי שפיר רק בבשר החופה רוב הכרס אבל למאן דמפרש מתניתין כך סובר להטריף בבשר החופה ב"מ דוודאי אין מחדשין טרפות שלא הוזכר לא במשנה ולא בשב שמעתא, ועוד דמתניתין דתנן בשר החופה רוב הכרס ברובו משמע דשאר בשר לא, מיהו יש לומר דגדולה וקטנה חשיב להו בתרתי כיון דלא שוו בשיעורין ולעיל ריש פירקין כתבתי ליישב בענין אחר עיי"ש:

בד"ה רובא ולא הוי טפח וכו' וקצת תימה וכו' ורוצה לפרש וכו'. ובאמת גם זה דחוק כיון דפשיטא ליה דרובא ככולה מה נפקא מינה דיש בכולה טפי מטפח או לא, גם לא שייך כלל דמקשה פשיטא דאין משערין בטפח כיון דליכא טפח דמה ס"ד לשער בדבר שאינו כלל וכבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי ליישב בפשיטות:

ודע שיש לתמוה על הפוסקים שהשמיטו מה דאיתמר הכא בגמרא לא צריכא דהוי טפח במשהו כיון דבגמרא איצטריך לאשמועינן וזהו עיקר חידושו של רבב"י ומדוע השמיטוהו הפוסקים, אבל באמת לק"מ דכל זה הוא להנך דמפרשי דברי ר' יהודה דמתניתין על בשר החופה רוב הכרס אבל להנך דמפרשי על גוף הכרס לא שייך לאשמועינן דקי"ל להחמיר במשהו, דרוב וטפח על בשר החופה איתמר ובבשר החופה עצמו לא איצטריך לאשמועינן דאפי' תימא דלא מיטרפה ברובא עד דאיכא טפח ה"מ אי נפרש מתניתין על בשר החופה אבל אנן מחמירין כדברי כולם, א"כ למאן דמפרש מתניתין על הכרס עצמו א"כ הך בשר החופה לא הוזכר במשנה כלל רק משב שמעתתא הוא א"כ פשיטא דכל שנקרע רוב טרפה דהא בשב שמעתתא לא הוזכר טפח כלל ופשיטא דמיטרפה ברובא אפילו לא הוי טפח תדע דלא מיבעי' לן לקמן כדבעי ברוב קרוע או ברוב נטול בטפח היאך דכמו דיש לפרש רוב נטול כיון דלא קאי אמתניתין כן יש לפרש רוב ולא טפח וע"כ דפשיטא ליה כיון