תפארת יעקב על חולין חלק ב סו

חסה וכו' גם בזה צריך לפרש דכוונת רבא חדא דמשמע ליה דהלכה כסתם משנה ועוד אפילו לולא הך סתמא כיון דפליגי רבנן עליה דר"ש בברייתא ראוי לילך להקל דהתורה חסה וכו', ועוד יש לומר דמספקא ליה בדברי ר"ש בברייתא אי אכולהו חמשה משקין קאי לחלוק דיש משום גילוי או דמה דקאמר אף הן יש בהן משום גילוי הכוונה באלה החמשה יש מהן שיש בהן משום גילוי אבל לא כולן א"כ יש לומר דלא פליג בדבש ועל זה השיבו עליו דר"ש הוא החולק ואין ראוי לילך אחר הסתם שהוא ר"מ דכללא הוא ר"מ ור"ש הלכה כר"ש וממילא מחמת סכנת נפשות ראוי לילך להחמיר ועמ"ש בתוס' בד"ה ושאר, והנה רש"י ז"ל הביא הך דהתורה חסה מתורת כהנים ובאמת משנה מפורשת היא בנגעים ואולי משום דמשמע ליה דת"ק דסובר התם אפילו חבילי קנים צריך להוציא מן הבית שאינן מקבלין טומאה כלל א"כ ע"כ גזירת הכתוב הוא לפנות הבית רק ר"ש פליג דעסק הוא לפינוי ודריש מכח התורה חסה א"כ עיקר דבר זה שהתורה חסה אינו דבר ברור לזה הביא מתורת כהנים ורב הוא המחבר הספרא כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשנה ולא זכר רק דברי ר"ש בלבד ש"מ דסובר לעיקר דהתורה חסה על ממון ישראל ומחמת דרבא אליבא דרב קאי בהך דחלב טמא הביא מתורת כהנים:

שם אמר ר"נ חלב העשוי ככובע אינו סותם וכו' טרפשא דליבא תמוה לי בהא מילתא אי הך חלב תותב ואינו אדוק א"כ למה הוא חלב טהור ואי אדוק הוא למה לא יסתום כיון דטהור הוא ומיהדק, והיה נראה לכאורה כפי הנראה מלשון רש"י ז"ל אם ניקב הלב או הריאה בסמוך לו וכו' מלשון זה נראה דבאמת חלב זה לאו תותב הוא אלא אדוק ואי ניקב במקום החלב תחתיו בוודאי סותם רק בניקב בסמוך לו ונסרך החלב לתוך הנקב ונסתם או שנסרכה הריאה לשומן הזה ולכך אינו סותם לפי שאין זה חלב שלו שאינו רק ככובע ובסמוך לו הוי כמו ריאה לשומן, ובהכי הוי ניחא דלא הוזכר לעיל חלב ככובע גבי מילתא דרב דהוי ליה למיבעי' בהא ואי ידע דר"נ א"כ הרי ידע דמיהדק בעינן ולא טהור דוקא ולהנ"ל ניחא דכמו שלא זכר ריאה לשומן לפי שאין זה שומן שלה כמו כן בלב כיון שעשוי ככובע אין זה שומן שלו ומ"מ ר"נ אשמועינן כאן דס"ד כיון דאדוק הוא ממילא אפילו סמוך לו סותם ונסבך יפה קמ"ל דהוי כמו ריאה לשומן, אבל באמת הדבר קשה בעיני דהטרפשא אינו מחובר ללב כלל וכ"כ הרשב"א ז"ל בהדיא שנראה שהטרפשא אינו מחובר ללב אלא ששוכב עליו תמיד עיי"ש א"כ קשה מלבד דמאי קמ"ל ר"נ כיון שאינו אדוק והוי ליה לומר בכל חלב טהור שאינו אדוק כגון חלב חיה אבל בלא"ה לא הבנתי למה באמת הוא טהור, גם לא הבנתי הלשון שאמר העשוי ככובע אטו צורתו שהוא ככובע גורם זה והוי ליה לומר בפי' טרפשא דליבא, ונראה לי דוודאי חלב זה אינו אדוק כמו שאר חלב רק טעם ההיתר הוא דבעינן מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף ופירש"י כשמלה הוא פרוש על הקרב לזה אין אוסרין רק דומיא דחלב המכסה את הקרב שהוא כשמלה אבל העשוי ככובע לאו תותב הוא שאינו פרוש כשמלה וזהו שאמר ר"נ דחלב טהור שטהרתו מחמת דעשוי ככובע ואינו פרוש כשמלה חלב זה אינו סותם דנהי דאינו אסור מפני שהוא ככובע אבל מ"מ כיון שאינו אדוק אינו סותם, והשתא הכא קמ"ל ר"נ דס"ד כיון דטהור הוא מחמת דעשוי ככובע ואינו פרוש רק הלב נחבא בו א"כ מהאי טעמא נמי סותם ג"כ דכיון שהלב נחבא בו סביב הוי שפיר כמו אדוק ונסתם יפה קמ"ל דלא מהני רק אדוק ממש כמו חלב טהור דעלמא, ומ"מ לעיל מספקא ליה בחלב חיה ולא הוזכר חלב ככובע משום דס"ד דעיקר טעמא דר"נ דחלב טהור הוי כמו גוף אחד עם האבר שהוא עליו וממילא לא ניקב מעבר לעבר אבל חלב טמא כיון שזה אסור והאבר תחתיו מותר הוי להו כשני גופים ולכך ס"ד דחלב חיה הוי ג"כ גוף אחד עם האבר כיון ששניהם היתר אבל חלב ככובע כיון שאינו רק ככובע על הלב ידע שפיר דלא הוי גוף אחד טפי מחלב חיה, ובתר הכי דמסיק דהכל תלוי במיהדק מ"מ קמ"ל ר"נ דמה שעשוי ככובע אף דמציל מאיסור חלב דלאו תותב הוא אבל מ"מ לא מיקרי מחמת זה אדוק שיסתום כנ"ל ועיין מ"ש בתוס' בד"ה חלב טהור:

שם ולא ידענא הי מינייהו. איכא למידק כיון דאקשתא אדוק ואייתרא לא אדוק כדלקמן א"כ מאי מספקא ליה לרבא הא פשיטא דהך דאדוק סותם ושאינו אדוק אינו סותם, מיהו בהא איפשר לומר דרק בלישנא נסתפק דלא ידע עדיין מי סותם ומי לא א"כ ממילא לא ידע אי אקשתא נקרא חימצא או אייתרא ואי אקשתא מיקרי חימצא ממילא חימצא לא סתים רק בר חימצא ואי אייתרא חימצא ממילא הוא להיפוך חימצא סתים ולא בר חימצא אבל אחר שידעו דר"נ אמר בר חימצא סתים שפיר פשיט דאייתרא מיקרי בר חימצא, אך הא קשיא מה דשאל בתר הכי הי חימצא והי בר חימצא דמה מקום יש להסתפק כיון שידעו דבר חימצא סתים ע"כ דאייתרא הוא דאי איפשר שיהא להיפוך אדוק לא יסתום ושאינו אדוק יסתום ולקמן ד"נ ע"א יתבאר ישוב לזה:

בתוס' בד"ה להביא לא היה צריך למיכתב וכו'. ר"ל דלכאורה היה מקום לפרש ריבוי זה מכח דאייתר ליה קרא דכתיב את החלב המכסה את הקרב למה לי דהדר כתיב ואת כל החלב אשר על הקרב ומזה מרבה חלב שעל הקבה או על הדקין ואהא קשיא להו א"כ להוציא חלב שעל הדפנות מנא לן דבת"כ דרשינן לה מן החלב המכסה את הקרב, ואהא כתבו דהנך ריבויי דהכא כולהו מחד קרא ואת כל החלב המכסה את הקרב דרשינן להו דהך כל יתירא הוא ולרבות שעל הקבה או על הדקין והך קרא את החלב המכסה את הקרב שפיר ממעטינן מיניה חלב שעל הדפנות ופשוט:

בד"ה חלב טהור לא מיירי הכא בריאה וכו'. לא ידעתי מה בקשו בזה והרי חלב חיה וחלב טמא ששוכב עליו תמיד אינו סותם לפי שאינו אדוק כ"ש ריאה שנסרכה ללב שאין שומן הלב אדוק בריאה והיא מתפרדת לפעמים ממנו, ונראה לי דכוונת התוס' דוודאי אם ניקבה הריאה במקום שהיא סמוכה לשומן הלב כ"ש הוא מחלב חיה וחלב טמא שאינו כלום רק דס"ד כל חלב טהור מתדבק יפה בנקב מחמת מכה וסירכא העולה מן הנקב רק חלב טמא אין דרכו להסבך בנקב ג"כ הילכך ס"ד דריאה שנאחזה יפה בשומן הלב שסמוכה לו ע"י סירכא מן הנקב הוי סתימה כמו סירכא כסידרן וסביך בדופן אף שאין האונות דבוקות ואדוקות בתולדתן רק מחמת הסירכא נדבקו הוי סתימה יפה וה"ה ריאה לשומן כל שנדבקה יפה בסירכא הוי סתימה דחלב טהור מתדבק יפה, ואהא כתבו דזה אינו דלא מיירי הכא רק בחלב של אותו האבר אבל כשאין השומן שלו לא מהני שום סתימה רק בריאה הסמוכה לדופן ואונות סמוכות אבל שומן כה"ג אינו סותם כלל אפי' נאחז יפה דעשוי ליסתר, ומ"מ צריך לחלק בין ריאה הסמוכה לדופן או אונא לאונא דכיון שהם שוכבות תדיר שם הוי סתימה ומ"ש חלב חיה או חלב טמא דפשיטא דשוכב שם תמיד ובוודאי נראה דאפי' נדבק החלב בנקב לא מהני דהוי כקרום מחמת מכה, וצריך לומר דשומן בעצמותו אינו סתימה יפה כלל רק שומן שהוא אדוק בתולדתו במקום הנקב אבל כשנסבך מחמת המכה אף דשוכב שם תמיד עשוי ליסתר רק בשר סותם כשהיא שוכבת שם תמיד ועמ"ש בדבור שאחר זה בשם מהרש"ל:

בא"ד וחלב העשוי ככובע וכו'. הרשב"א ז"ל אחר שהביא דברי בעל העיטור להטריף ריאה הסרוכה לשומן כתב לבסוף בלשון הזה אלא שלא הבנתי עדיין טרפשא דליבא דנראה דהטרפשא אינו מחובר ללב אלא ששוכב עליו תמיד ככובע על הראש ואפ"ה איצטרכינן למימר דאינו סותם עכ"ל, ונראה דלא קשיא כלל דשומן לריאה שאני דאין שומן לריאה כלל ואין זה שומן שלה תדע דפעמים שוכב ופעמים מתפרד כמ"ש הרשב"א ז"ל עצמו קודם לכך לא הוצרך לאשמועינן דאינו סותם אבל טרפשא דליבא ס"ד כיון ששוכב עליו תמיד הרי הוא בכלל דברי רב חלב טהור סותם וזה עדיף מחלב חיה דאין כנגדו טמא דבבהמה עצמה טהור קמ"ל דמ"מ אינו סותם, מיהו וודאי טעמא בעי למה אינו סותם ואי אינו אדוק בלב למה הוא טהור וכבר כתבתי מזה בגמרא מה שנראה לי:

בד"ה חלב חיה מאי נשאל לר"י וכו' דלא מיבעי' לן וכו' שלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דסותם דמיהדק שפיר עכ"ל, הרב בעל מע"מ על הרא"ש באות ס' הביא דברי התוס' הללו והקשה כיון דהמסס וביה"כ בבהמה כנגד קורקבן בעוף א"כ בעוף נמי מצינו כנגדו טמא ולזה פי' דדוקא בחיה דהיא בכלל בהמה שייך שכנגדו טמא אבל מעוף לבהמה לא ובמין עוף לא מצינו כנגדו טמא עיי"ש, ודבריו תמוהין ולא דק בכוונת התוס' ודבריהם מבוארין ופשוטים דחלב טמא הוא תותב קרום ונקלף והיינו שאינו אדוק רק תותב כמו שפירש"י הילכך בחלב חיה דהוא ג"כ תותב רק דבחיה אין איסור בחלבה אבל חלב כזה שהוא תותב קרום ונקלף טמא כנגדו בבהמה אבל חלב זה של עוף שאינו תותב קרום ונקלף רק אדוק לא מצינו חלב כזה שיהא אסור בשום מקום דאפילו בבהמה אין איסור בחלב שאינו תותב קרום ונקלף וזה ברור:

אמנם בעיקר דברי התוס' יש לדון הרבה חדא דאי פשיטא להו דחלב העוף מיהדק א"כ הוי ליה לומר בפשיטות דסותם דהא טהור הוא ומיהדק דהא מסיק טעמא דחיה אינו סותם דלא מיהדק אבל טהור ומיהדק מה ס"ד שלא יסתום ואי מספקא להו אי מיהדק מלבד דלא שייך בזה ספק דהא דבר הנראה הוא אי אדוק או תותב אבל בלא"ה לא הוכיחו כלום דשמא באמת לא מיהדק והוי כמו חלב חיה ממש דאינו סותם הואיל דלא מיהדק, וליכא למימר דהם הוכיחו הא גופה דמיהדק מדבעי בחלב חיה דוקא ולא בעוף ש"מ משום דחיה יש כנגדו טמא כיון דהוא תותב אבל עוף דמיהדק אין כנגדו טמא, דמדכתבו בפשיטות דלא מצינו ש"מ דפשיטא להו הא דלאו תותב הוא רק אדוק א"כ מה מקום יש לכל דבריהם כיון דטהור הוא ומיהדק:

ועוד קשה לי על דבריהם דכפי הנראה הם מפרשים הספק בחלב חיה לאסור לפי שיש כנגדו טמא והרי לא זכרו בגמרא דבר