תפארת יעקב על חולין חלק ב סד

וכל דבריו תמוהין לפע"ד ראשונה מה שכתב לשיטת רש"י ז"ל דסובר בשלימה כשר בכל גווני רק בחתוכה יש חילוק דבריאה הרי נקובה לפנינו אבל בכבד דלא איכפת לו נקובה לכך בקופא לגיו כשר דע"כ לא בא דרך ושט והוא תמוה דהא רש"י ז"ל פי' בהדיא לעיל גבי ריאה חתוכה דהטעם דבא דרך ושט ותמוה הוא מה שכתב דבריאה הרי נקובה לפנינו מהו פי' דבר זה הא פשיטא דנקובה היא דהא נתחתכה ומה בכך לולא דניחוש דבא דרך ושט למאי ניחוש והרי הרא"ש ותוס' דלא ניחא להו דבא דרך ושט הוצרכו לומר דניקבה וחזרה לאחור או כמו שפירשתי כוונת התוס' לעיל אבל רש"י לא ס"ל הא רק דחיישינן דדרך ושט בא וכיון דקופא לגיו למאי ניחוש, גם בעיקר מה שכתב דהתוס' ורש"י מחולקין בהא הוא תמוה ג"כ בעיני שהרי לא זכרו התוס' כלל דרש"י חולק ואדרבא הרי ראיית התוס' מהך דביה"כ חזקה מאד ואי איפשר שיחלוק אדם על זה, גם לא זכרו התוס' כלל מענין שלמה רק דאפי' כולה טמונה בכבד וחידוש זה אפילו בחתוכה צריך לאשמועינן דאפילו טמונה כולה בגוף החתיכה טרפה בקופא לבר ולא יחלוק רש"י על זה כלל שהרי לא זכר גבי קופא לבר שיצא לחוץ רק בקופא לגיו נקט האמת כיון דקופא לגיו ולא בא דרך ושט מה בכך דיצא לחוץ הא נקובת הכבד אינה טרפה דאל"כ הוי ליה לפרש קופא לגיו שלא יצאה הקופא לבר רק היא לגיו אבל נוטה כלפי חוץ ולמה פי' דהמחט מונח בהיפוך חודה לחוץ וע"כ דכל שקופא כלפי חוץ אפילו לא יצאה טרפה והיינו ממש כדברי התוס' דאפי' כולה טמונה בתוך הכבד טרפה בקופא לבר אבל לענין אי' מיירי בכבד חתוכה או בשלימה לא הוזכר כלל וכפי הגירסא בתוס' חתיכה דכבדא בוודאי בחתוכה מיירי רק דהאמת הוא דאפי' בשלימה טרפה בקופא לבר מכח הראיה מביה"כ ולא נחלק רש"י על זה, גם במה שכתב דהתוס' מחלקים בין ריאה לכבד דבריאה סמפונות רחבים עדיין לא הועיל כלום דמה בכך, חילוק זה לא מהני רק לומר דוקא בכבד הוי קופא לבר הכרח שבא דרך ושט אבל בריאה דסמפונות רחבים אין זה הכרח אבל אכתי קשה כיון דמטריפין בקטונתא בכבד שאין הכרח כלל למה לא נטריף בריאה עכ"פ בקופא לבר, נהי שאין זה הכרח מ"מ לא גרע מכבד בקטינתא דג"כ אין כאן הכרח וטרפה, אם לא דנפרש כוונת התוס' כך דס"ל דרב אשי מחלק בין קופא לבר לקופא לגיו דלבר הוי הכרח דבא דרך ושט ולגיו הוי הכרח להיפוך והשתא תיקשי כיון דקאמר בתר הכי דבלי הכרח טרפה א"כ אין צורך קופא לבר רק כל שאין הכרח להכשיר טרפה לזה יפרשו התוס' דקופא לבר הוי הכרח גמור דבא דרך ושט ואפילו בשלימה טרפה אף דבריאה כשר משום דבריאה אינו הכרח ובשלימה בעינן הכרח דבא מושט להטריף אבל בחתוכה לא בעינן הכרח דבא דרך ושט רק כל שאין הכרח על ההכשר טרפה ובקופא לגיו כשר אפילו חתוכה והא דאמר וה"מ אלימתא קאי על חתיכה דכבדא דאיירי בה דבהא ל"ש וטרפה דאין קופא לגיו הכרח אבל בשלימה וודאי כשר כל שאין הכרח להטריף כגון קופא לבר בכבד, והשתא לפי זה בקשייתא דזיתא יש להכשיר למאן דמכשיר הוצרכו התוס' לחלק בזה אבל במחט במרה פשיטא דסבירא ליה להכשיר כיון דליכא הכרח כמו בכבד שלימה דאינה טרפה רק בקופא לבר דיש הכרח להטריף, ולכך בריאה דאין זה הכרח כשר אפי' קופא לבר, עכ"פ מוכח כדברי פר"ח דלשיטת התוס' מחט במרה כשר, גם אני תמה מאד היכי יעלה על הדעת לומר דהתוס' נתכוונו ליישב לשיטת רש"י מה דלדעתם אין צריך לזה ובלא"ה טרפה ורש"י לא יודה לדבריהם דהא בהדיא כתב דהוא רק למאן דטריף במחט ולמה להו ליישב לשיטת רש"י דבר בטל שאינו צריך כלל, ומה גם שלא הוזכר בדבריהם לעיל דרש"י חולק ופשיטא דמודה לדבריהם כמ"ש, ואפי' לפי מה שכתבתי דהך ל"ש נקובי נקיב ואתאי קאי רק על חתוכה ולא על שלימה ג"כ אין הכרח שיחלוק רש"י על זה וא"כ בין לרש"י בין להתוס' מחט במרה כשר בוודאי דבשלימה ואין הכרח להטריף לכ"ע כשרה:

אמנם האמת יורה דרכו כפי מה שבארנו לעיל שיטת רש"י ותוס' דמדברי התוס' בד"ה דילמא ומפירש"י מוכח להדיא דגרסי כאן ל"ש סמפונא נקוב ואתאי רק רש"י מפרש כולה מילתא בכבד שלימה ובחתוכה לא שייך כלל לחלק בין קופא לבר ולגיו דלא ידעינן באיזה צד נכנסה וכיון שאין הכרח בחתוכה טרפה בין בריאה בין בכבד ובשלימה בכבד הוי קופא לבר הכרח לכך טרפה אפי' בשלימה אבל בריאה אין זה הכרח דסמפונות רחבים לכך בשלימה כשר, והתוס' ס"ל דאפילו בחתוכה מכשירין כל שאין הכרח דהם גורסין כאן בחתיכה דכבדא והיינו חתיכת כבד ואף דבאמת בקופא לבר אפילו בשלימה טרפה כיון שיש הכרח אבל בלי הכרח אפי' בחתוכה כשרה כמו שבארנו לעיל בד"ה דילמא ולדברי שניהם בהך קשייתא דזיתא היה ראוי להכשיר לרבנן דמכשרי שהרי שלימה היא ואין כאן הכרח להטריף ולזה כתב רש"י דלמאן דמטריף הוא והתוס' לא ניחא להו לאפוקי מהלכתא כתבו לחלק דקשייתא גרע ממחט אבל במחט במרה וודאי כשרה לדעתם כמו שבארנו, ומ"מ דברי רמ"א בהגהת ש"ע ג"כ אמת דאנן קי"ל כהך לישנא ל"ש וטרפה ואפי' בשלימה כמ"ש המחבר בש"ע שם א"כ ממילא פשיטא דיש להטריף במחט במרה ג"כ אבל וודאי לא ידענו מקום לחלק למה בריאה שלימה כשר בכל גווני אפילו קופא לבר ומה בכך שאין הקופא הכרח בריאה הא בכבד מטריפין בקטינתא בשלימה שאין כאן הכרח כלל, מיהו לפי מה שכתבתי לעיל לשיטת הרמב"ם דהך סוגיא מיירי מכח קני הכבד לכך בקופא לבר דהיינו, לסמפון וחודה לגיו לבשר הכבד הרי בדרך הילוכו והחוד לפניו הוא נוקב הסמפונות אבל בהיפוך דקופא לבשר והחוד לגוף כיון שהלך והקופא לפניו לא ניקב סמפון ולכך בקטינתא לעולם טרפה דניקב סמפון הכבד, והשתא אתי שפיר בריאה דשלימה כשרה בכל ענין דלא חיישינן שבא דרך ושט וגם לסמפון אין לחוש דבשר הריאה מגין ולפי זה במחט במרה יש להטריף מטעם נקובת קני הכבד דלא עדיף מכבד שלימה דחיישינן להכי ולא מהני רק כשיש הכרח שלא ניקבו קני הכבד ודוק היטב בכל זה:

בגמרא כהנים נהגו בו היתר. פירש"י דמשום ר' ישמעאל דמסייע כהני נקט לה, נראה לי דמש"ה לא סגי ליה לומר דנקט כהנים משום דלהם נתנה הקיבה דקשיא ליה למה ליה לר' אושעיא לומר כהנים ומי לא סגי ליה לומר נהגו בו היתר סתם ומה נפקא מינה למינקט כהנים לפי שנתנה להם, לכך פי' דמשום ר' ישמעאל דמסייע כהני מזכיר כהנים ואי לא"ה היה אומר נהגו בו היתר סתם ועמ"ש בתוס' בד"ה כהנים מה שיש לפרש פי' אחר בזה:

שם ומאי מסייע כהני דמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל. נראה לי ביאור ענין זה דוודאי אינו דומה ברכה דישראל שנתייחד להם ברכה מיוחדת בתיבות הללו ע"י הכהנים דוקא לשאר ברכה הבאה מכח ואברכה מברכך דאפי' לאו"ה שייכא כמ"ש התוס' תדע דלאברהם נאמר זה ובוודאי אפילו לאנשים שבזמנו נאמר ולא יתכן שלא יהא שום יתרון לברכת ישראל ע"י הכהנים יותר מברכה זו והיינו דקאמר דמסייע כהני דהוי להו הך ברכה ממש דאית להו לישראל וזהו כוונת רש"י ג"כ, אמנם נראה לי לומר עוד לפי מה שכתב הרמב"ם פט"ו מהלכות תפלה הלכה ו' ז' דלכך מדקדקין בכהן הנושא כפיו ואפילו רשע כל שאינו מן העבירות המונעין נשיאת כפים לפי שאין הברכה תלוייה בכהנים שנא' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם שהקב"ה ברחמיו מברך את ישראל והיינו דפסק כר"ע דהך ואני אברכם הוא ברכה לישראל אבל לר' ישמעאל עיקר קיבול הברכה ע"י הכהנים והם המברכים, והיינו דקאמר דמסייע כהני דמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל והיינו דלא כר"ע דהך ואני אברכם ברכה לישראל רק לכהנים וברכה דישראל רק ע"י הכהנים היא וממילא כל כהן שנושא כפיו בחזקת צדיק וכשר הוא שאי היה לו שמץ רשעות לא היו מניחין אותו לישא כפיו שאין תועלת בברכתו כלל ושפיר מסייע כהני שכל כהן העולה לנשיאת כפים בחזקת צדיק וכשר הוא, משא"כ לר"ע אין מנשיאת כפים ראיה על הכהן כלל דאפילו רשע יכול לישא כפיו כיון שאין הברכה רק ע"י הקב"ה מואני אברכם דקאי לר"ע לישראל כנ"ל:

בתוס' בד"ה כהנים ה"ה ישראל וכהנים דנקט לפי שהקיבה נתנה לכהנים. ומ"מ עדיין אנו צריכין לדברי רש"י ז"ל דמשום ר' ישמעאל נקט לה דאל"כ לא הוי ליה להזכיר כהנים רק נהגו היתר סתם כיון דבאמת כ"ע נהוג כך, מיהו יש מקום לומר דבאמת כהנים דוקא כדרך שאמרו פ"א דשקלים שהכהנים היו דורשין מקרא זה לעצמן דהיינו מקרא דוכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל כדי שלא יצטרכו לשקול והיינו לפי שהיה הדבר נוגע להם היו משתדלין להתיר ונהגו כר' ישמעאל אבל ישראל כיון שלא היה הקיבה שלהן לא היו נוהגין היתר כלל, ואיפשר לומר דלכך לא ניחא להו לתוס' פי' זה דאי ס"ד דישראל היו נוהגין איסור ממילא אין החלב של הקיבה שייך לכהן כלל כי מתנות כהונה לא ניתן רק לאכילה למשחה לגדולה אבל אי החלב אסור לא היה כלל בכלל והקיבה ומדניתן לכהן ש"מ דכולהו נהגו היתר ואף שיש לדחות דישראל היו מחמירין מספק אבל לכהן נתנום דדילמא מותר הוא ועמ"ש בסמוך:

בד"ה מאי מסייע דמשום פעם אחת לא היה קוריהו מסייע כהני. לפי מה שכתבו בדבור הקודם דכהנים לאו דוקא וישראל ג"כ היו מקילין אתי שפיר בפשיטות דלא שייך לומר דבהך דהכא מסייע כהני כיון דגם ישראל נהגו להקל וא"כ לכ"ע מסייע וע"כ דהסי' הזה הוא ממקום אחר דמסייע כהני במקום אחר, ובהכי הוי ניחא מה שיש להקשות לדברי התוס' דמשום פעם אחת לא מיקרי מסייע כהני כיון דמסיק לקמן דר"י שאמר משום אבותיו ולי' לא ס"ל א"כ איהו אינו מסייע כהני כלל רק אבותיו והם לא סייעו רק במקום הזה בלבד, ולהנ"ל ניחא דעיקר הסימן הוא דר"י אמרה דמסייע כהני לגבי ברכה אך אי נימא דרק כהנים נהגו היתר ע"כ צריך לפרש כפי' התוס' ועמ"ש בתוס' בד"ה שאמר:

בד"ה והקב"ה מסכים על ידן ולר"י לא איצטריך קרא וכו' ולפעד"נ דפלוגתייהו הוא דר"י ס"ל אף שהקב"ה צוה לברך את ישראל אבל מ"מ הכל בחפץ ה' הוא כפי מה שידע הקב"ה שהן ראוין לברכה ובוודאי מסכים הוא לברכם שכך ציוה אבל אם ח"ו לא יהיו ראויין לברכה לא יתברכו והכל כפי מה שהם ראויין