תפארת יעקב על חולין חלק ב סב

פריך בפשיטות דהא בקטינתא שאין שום הכרח אמרינן דטרפה א"כ מה בכך דאוכלין ומשקין דחקוה עכ"פ לא גרע מקטינתא דמ"מ טרפה, וע"כ משום דשאני הכא מכח דרוב הנבלעין באין דרך ושט וכל שאין הכרח אזלינן בתר רוב להטריף אבל בבית הכוסות כל שאין הכרח אין כאן רוב כנגדו להטריף, אבל לולא דאוכלין ומשקין דחקוה פריך שפיר דהא חזינן דהכרח הקופא מועיל להכשיר נגד הרוב כ"ש שיועיל כאן להטריף, אבל מ"מ קשה בעיני דבר זה דדוקא הכא מועיל קופא לגיו להכשיר אפי' נגד הרוב משום דבלא"ה יש לנו לומר כאן נמצא כאן היה כיון דדרך סמפונות נמצא כאן היה רק מכח הרוב דנין דבא מושט וכיון דיש כאן הכרח קופא נגד הרוב ממילא אמרינן כאן נמצא כאן היה ולמה נתלה במקום אחר ולא במקום שנמצא, אבל התם לומר מחמת הכרח זה שבא ממקום אחר אף שנמצא בביה"כ לא אמרינן מחמת קופא רק כאן מועיל סברא דקופא לגיו להכשיר מחמת צירוף שנתלה שבא במקום שנמצא לא ממקום אחר:

אלא שיש לתמוה לכאורה היכי ס"ד שיסבור רש"י ז"ל דהיכא דליכא הכרח כלל אין משגיחין על רוב הנבלעין ועיקר הטרפות בכבד כאן מכח הכרח דקופא לבר בלי הכרח דרוב הנבלעין דהא גבי בית הכוסות ליכא הכרח דרוב הנבלעין רק מכח קופא לבר ומקשה עלה מהך דהכא, א"כ תיקשי היכי פי' רש"י לעיל גבי ריאה דטרפה בשלימה לרבנן טרופאי ובחתוכה לדידן משום דרוב הנבלעין דרך ושט, וקשה במה נפשך אי קופא לגיו הרי בהכרח לא בא דרך ושט דלא היה מנקב הריאה מבחוץ בקופא וע"כ בקופא לבר א"כ למה לי משום דרוב הנבלעין דרך ושט תיפוק ליה דקופא לבר בלא"ה ע"כ דרך ושט, ואי משום דקופא לבר אינו הכרח רק בכבד אבל בריאה דהמקום רחב אין קופא לבר הכרח שלא בא דרך סמפון כמ"ש התוס' א"כ למה נטריף מחמת רוב הנבלעין דהא כל שאין הכרח כגון בקטינתא דהכא מכשרינן ואין משגיחין על רוב הנבלעין א"כ בריאה דאין זה הכרח למה מטריפין מחמת רוב הנבלעין:

לכן נראה לפע"ד ברור בדעת רש"י בענין זה כך והוא דבריאה שלימה לעיל דנחלקו רבנן טרופאי ורבנן דמכשרי דרבנן טרופאי ס"ל דאין משגיחין על השלימות כלל ואמרינן דניקב ועלה קרום משום דאלים להו רובא דרוב הנבלעין עד שאין משגיחין על שלימות הריאה וממילא אין חילוק לעיל בריאה בין קופא לבר או לגיו לדידהו דכיון שאנו חוששין אפי' בשלימה שיצא מן הדקין ונכנס בריאה א"כ אפי' קופא לגיו מה בכך הא יש לומר דעבר כל הריאה ונכנס בצד הדק ובא לעבר הב' לכך נראה כאן קופא לגיו, ורבנן דמכשרי ס"ל שכל שהריאה שלימה לא אזלינן בתר רוב הנבלעין וממילא דרך סמפונות באה ואפי' נמצא קופא לבר לא איכפת לן בריאה כיון שהמקום רחב ויכולה ליכנס מן הסמפון לבשר הריאה אפי' בקופא כמ"ש התוס', אבל כל שאין הריאה שלימה רק חתוכה ממילא אזלינן בתר רוב הנבלעין ולא מהני ממילא שום הנחת המחט דכיון שהיא חתוכה יכול להיות שבאה מעבר הב' ואפי' קופא לגיו מטריפין וכאן ג"כ בכבד מיירי בכבד שלימה כמו שהוכחתי לעיל שכן הוא דעת הרמב"ם והרי"ף, ולכך הכא מחלקינן בין קופא לבר לקופא לגיו דבכבד בקופא לבר אפי' שלימה כיון שאין המקום שם רחב כל שקופא לבר ע"כ דרך ושט באה וניקבה הכבד ואין משגיחין על שלימותה דאין קופא מנקבת ולכך ממילא בקטינתא שאין הכרח כלל לא איכפת לן רוב הנבלעין דשלימות הכבד מכריח נגד הרוב כל שאין הכרח קופא לבר ובריאה שאין הקופא הכרח ממילא כל שלימה אפי' קופא לבר לא איכפת לן, ואף דרש"י פי' קופא לגיו שיצא הצד הדק לחוץ והרי אינה שלימה הא ליתא דכיון דשלימה היא הרי לא בא ממקום אחר ובמקום זה כיון דהקופא לגיו ע"כ לא בא דרך זה א"כ ע"כ סמפונא נקט ואתאי, אבל בקופא לבר לא זכר שהקופא מבחוץ דפשיטא דבכל גווני טרפה דאי הקופא מבחוץ יש תרתי לגריעותא הכרח הקופא גם רוב הנבלעין שאין השלימות כאן ראיה אדרבא הרי נקובה היא ובמקום שהיא נקובה נכנס, ואי הקופא עדיין מבפנים מ"מ טרפה ולא מהני שלימות הכבד לסלק הכרח קופא דבכבד אין המקום רחב ואינה יכולה לנקב בקופא וע"כ מבחוץ באה ועלה קרום ונסתם, והיינו דפריך בפשיטות מבית הכוסות דהכא מטריפין מכח הכרח קופא לבר אפי' בשלימה דחזינן בשלימה בריאה אין משגיחין על רוב הנבלעין אלמא דשלימות מבטל רוב הנבלעין ורק מכח הכרח קופא לבר בלבד מטריפין א"כ התם נמי נטריף וזה ברור:

ובהכי ניחא מה שיש לתמוה במה שפירש"י לעיל בד"ה והלכתא דקם ליה בשיטתייהו ר' אמי ורב אשי דאמרי לקמן אי קופא לגיו סמפונא נקט ואתאי וכו' ודוקא כי אתא כולה ריאה וכו', והדבר תמוה דאי הך עובדא דכבדא היתה בכבד חתוכה א"כ מוכח דאפי' חתוכה כל שקופא לגיו מכשיר רב אשי ולמה בריאה בחתוכה טרפה כיון דקופא לגיו ע"כ דרך סמפונות באה ואי דבריאה מיירי בקופא לבר א"כ מנין לו להוכיח מהך דרב אשי דקם ליה בשיטתיה דר"י דהא לא הכשיר רק בקופא לגיו, ולהנ"ל ניחא דהך דכבדא בכבד שלם מיירי דבחתוכה אי איפשר לחלק כלל בין קופא לבר או לגיו דשמא נכנס מצד זה ועבר עד צד השני, והשתא שפיר מייתי ראיה דקם ליה בשיטתיה דר"י דלרבנן טרופאי שאין שלימות הריאה מועיל כנגד רוב הנבלעין ואמרינן דיצא מבחוץ ונסתם ואפילו לפי מה שהעליתי לעיל דטרפה יכולה לחזור רק קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום ולא כשנתרפא לגמרי והרי אנו רואין שנתרפאה מ"מ הרי ע"כ ניקב הושט או הדקין והוי כמו מחט בחלל הגוף דלא מהני בדיקה לבדוק כל האיברים] הנקב א"כ פשיטא דאין חילוק בין קופא לגיו או לבר כמו חתוכה דשמא נכנס מצד השני ועבר לכאן כיון שאין שלימות הריאה מועיל לרבנן טרופאי א"כ למה הכשיר רב אשי בכבדא בקופא לגיו, וע"כ דסובר דשלימות הריאה מדחה סברא דרוב הנבלעין ולא מחזקינן ריעותא שניקבה ונסתם רק בקופא לבר בכבדא מטריף דע"כ ניקב ונסתם דאי איפשר לקופא לנקב בכבד אבל בריאה דמקומה רחב אפילו קופא לבר לא איכפת לן בשלימה דיכולה לילך שם בקופא כמו בצד הדק כמ"ש התוס', כללו של דבר דבריאה שלימה לרבנן טרופאי כל שנמצא בה מחט טרפה בכל גווני בין קופא לבר בין לגיו דרוב הנבלעין מכריח דנכנס מבחוץ ונסתם הנקב וכ"ש בריאה חתוכה ולרבנן דמכשרי בשלימה כשרה בכל גווני דאפילו קופא לבר יכולה לילך מן הסמפון לבשר הריאה בקופא כמו בצד הדק, ובכבד שלימה לרבנן טרופאי ג"כ טרפה בכל גווני כיון דהם חוששין שניקב ונסתם מחמת רוב הנבלעין וכ"ש בחתוכה ולרבנן דמכשרי בשלימה כשרה ורק בקופא לגיו אבל קופא לבר אין הקופא יכולה ליכנס בבשר הכבד בשום פנים וע"כ מבחוץ באה ונסתם, ובקטינתא כשר בשלימה אפי' בכבד בכל גווני אבל בחתוכה לכ"ע טרפה מחמת רוב הנבלעין בין בקטינתא בין באלימתא בין קופא לבר בין קופא לגיו דשמא נכנס בצד זה ועבר עד צד זה, ולפי זה יש לומר דהני גירסות לא פליגי ומר דגריס סמפונא נקט ואתאי מפרש לה בשלימה ומאן דגריס נקובי נקיב ואתאי מפרש לה בחתוכה רק בהא צריך לומר דפליגי דאפילו בחתוכה מחלקינן בין קופא לבר לקופא לגיו וכל זה ברור לפע"ד, ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה אבל דזיתא:

בתוס' בד"ה דילמא אי הוי ריאה קמן לא משום וכו'. הנה לכאורה פשטות דברי התוס' מורה דקשיא להו אי דרך ושט בא הוי ליה לחלק בין קופא לבר לקופא לגיו כמו בכבד, ואהא כתבו דהכא אפי' לגיו טרפה דניקב וחזר לאחוריו וכ"כ הרא"ש וכ"כ מהרש"א, ותמוה הוא לפרש כן דהוי להו לומר דרך סמפונות נכנס ויצא לחוץ וחזר, ועוד דלא הוי להו להזכיר כלל כיון דבריאה שלימה מכשירין דדרך סמפונות בא ולא הוי להו לומר רק לא משום דדרך הושט בא רק דחיישינן שיצא לחוץ וחזר ומדכתבו דרך סמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ מורה בהדיא דאחר שיצא דרך סמפונות נכנס בריאה מבחוץ, ועוד היאך לא זכרו שום דבר מקופא לגיו והקשו בפשיטות אמאי מכשיר בסמוך דהא לא בכל גווני מכשיר ועכ"פ הוי להו להקשות בהיפוך למה לא הכשירו כאן בקופא לגיו כמו בכבד, דעל מה שהכשירו בכבד לא קשיא כלל דהא טעמא יהיב כיון דקופא לגיו לא בא מבחוץ רק כאן קשה למה הטריפו בפשיטות ולא חילקו בקופא לגיו כשר אפי' בחתוכה, ועוד שכתבו לא משום דדרך הושט מינקב ואתאי ובאמת עכ"פ בקופא לבר ע"כ בעינן להך טעמא דדרך ושט מינקב ואתאי דכיון דקופא לבר היאך יצא לחוץ וחזר:

לכן נראה ברור דהם היה להם הגירסא דבקטינתא לעולם כשר כיון שאין הכרח שבא דרך ושט והטעם דכיון שנמצא כאן לא חיישינן למקום אחר דכאן נמצא כאן היה ורק כשיש הכרח קופא לבר דנין דבא דרך ושט וגבי כבד דלקמן גירסתם בחתוכה דכבדא והיינו שנתחתך לחתיכות, והשתא קשיא להו במה נפשך אי קופא לבר הוי הכרח שבא דרך ושט גם בריאה א"כ למה בשלימה כשר הא בהכרח מושט בא, וליכא למימר דבשלימה באמת אין מכשירין רק בקופא לגיו א"כ בחתוכה נמי נכשיר כמו בכבד, ואי דקופא לבר אין הכרח בריאה דמקומה רחב כמ"ש בדיבור שאחר זה א"כ כל שאין הכרח מטריפין ואמאי מכשרי לקמן בכבד בקטינתא בכל גווני לפי שאין הכרח והרי בריאה אלימתא הוי כמו בכבד קטינתא, ואהא כתבו דלושט לא חיישינן כלל בריאה כיון שאין הכרח אמרינן כאן נמצא כאן היה רק לכך בחתוכה טרפה משום דדרך סמפונות עצמו יש חשש שיצאת דרך סמפונות לחוץ על הריאה ונכנסה לריאה מבחוץ ולא מכח ושט כלל ובשלימה דלא חזינן נקב תולין דהלכה ולא ניקבה ולא יצאה לחוץ כלל, ולכך בכבד דליכא חשש מכח הכבד כלל רק מכח הושט דוקא בקופא לבר מטריפין דיש הכרח דבא דרך ושט אבל בקטינתא שאין הכרח מכשירין בכל גווני, ובזה יתיישבו על נכון דברי התוס' לקמן דף מ"ט בד"ה אבל דזיתא, מיהו עיקר הכרח זה של התוס' אי נפרש דמיירי לקמן בכבד חתוכה אבל אי מיירי בשלימה שפיר יש לומר דכל שאין הכרח מטריפין מכח רוב הנבלעין לכך בחתוכה גם בכבד בכל גווני טרפה אבל בשלימה בריאה לעולם כשר דהשלימות מבטל הך דרוב הנבלעין ובריאה אפי' קופא לבר אין הכרח דהמקום רחב ובכבד בקופא לבר שיש הכרח מטריפין אפילו