תפארת יעקב על חולין חלק ב סא

הוי הגנה א"כ ע"כ מיירי במחט ומשום דמעלה חלודה ומשני דלא זו היכא דליכא הגנה כלל טרפה רק לחבירו ג"כ לא הוי הגנה ואין צורך לאוקמא במחט רק לחבירו, וכוונת הרמב"ם דלא זו היכא דליכא הגנה כלל דטרפה רק אפילו חבריה אינו מגין דבעינן הגנה של בשר דוקא:

ובהכי ניחא ג"כ מה שהקשה מהרש"א דהוי ליה להקשות לר"נ לרבנן דמכשרי לעיל, ומה שתירץ דמיירי בסמפון על פי דברי הב"י בשם העיטור, כבר כתבתי שהוא תמוה דתינח ללישנא בתרא אבל בלישנא קמא ע"כ שנמצא בבשר דבסמפון לא הוי חסרון מבפנים כדמוכח מדברי הב"י בשם העיטור הנ"ל והוי ליה להקשות בלישנא קמא מר"נ דהכא, ולהנ"ל ניחא דדוקא הכא דהריאה נתחתכה ואי איפשר לידע מקום המחט בבירור אי ניקב סמפון שפיר מקשה דלמה ליה משום אי הוי קמן הוי מינקבה תיפוק ליה דאי הוי קמן הוי ניקב סמפון, משא"כ לעיל בשלימה שפיר אמרינן שנמצא בבשר ואפילו תימא שאי איפשר שיבוא לתוך הבשר בלי שינקב סמפון מ"מ כיון שעבר לבשר ולא שהה בסמפון ועכשיו אינו סמוך לסמפון כלל ממילא הבשר מגין כיון שהמחט אינו שם בסמפון ודוקא מצד חסרון בפנים שפיר הוי דע"כ שוהה שם בבשר דאי יצא לחוץ ינקב הריאה וממילא ע"כ מעלה חלודה אבל כל שנעתקה מן הסמפון ויצאה ממנו לבשר שפיר הבשר מגין על נקב שנעשה בסמפון, רק כאן בריאה שנתחתכה אי איפשר לידע מקום המחט אם הוא בבשר לגמרי רחוק מן הסמפון או בסמפון וסמוך לו ושפיר יש לחוש לנקיבת סמפון כנ"ל:

שם כיון דבסמפונא רבה אישתכח וכו'. משמע דהך סברא דסמפונא רבה לא ברירא לן להכשיר בזה דהא לא אמרו בה היתר ונ"מ לדידן בחתוכה אפי' בסמפונא רבה אין להכשיר, ונראה דמהאי טעמא השמיט הרמב"ם דין זה דבשלימה בלא"ה כשר ובחתוכה לעולם טרפה אפי' בסמפונא רבה, ואין לדייק מק"ו דהא חזינן דבשלימה בהך סברא כיון דלא מפקא זיקא לא מינקבה פליגי רבנן טרופאי ומטרפי בפשיטות ובהך סברא דסמפונא רבה לא אמרו בה איסור ש"מ דהך סברא אלים טפי משלימה א"כ כיון דאנן קי"ל כרבנן דמכשרי בשלימה כ"ש בהך סברא דסמפונא רבה, אבל באמת הא ליתא דאיכא למימר דלא אמרו בה איסור מצד שהיתה שלימה ג"כ ואיכא תרתי למעליותא שלימה וסמפונא רבה לא רצו לומר בה איסור אבל בחתוכה בסמפונא רבה כ"ש דהוי מטרפי דשלימה עדיף מסברת סמפונא רבה הילכך אפי' לדידן דמכשרינן בשלימה אין ראיה להכשיר בחתוכה אפילו בסמפונא רבה כנ"ל:

שם ההוא מחטא דאישתכח בחתיכה דכבדא ולעיל גבי ריאה הגירסא לפנינו בחיתוכא דריאה, והנה לעיל וודאי טעות הוא דהא מיירי שנמצא בריאה שנתחתכה כבר לחתיכות ונמצאת המחט בחתיכה וכן פירש"י לעיל וכ"כ הרמב"ם בהדיא גבי ריאה ואם נתחתכה הריאה וע"כ הגירסא לעיל בחתיכה דריאה וכאן גבי כבד אי הגירסא בחתיכה דכבדא מיירי בכבד שנתחתך כבר ונמצא בחתיכה, אבל מדברי הרמב"ם ששינה ממה שכתב גבי ריאה וכתב לפיכך מחט שנמצאת בחיתוך הכבד, מזה נראה מפורש דהיה גירסתו בחיתוכא דכבדא וכן הוא ג"כ הגירסא ברי"ף והכוונה בכבד שלם וכן נראה לי שהיתה גירסת רש"י ז"ל כמו שאפרש לקמן, וכעת אפרש דברי הרמב"ם ז"ל התמוהין מאד לכאורה. וז"ל הרמב"ם קני הכבד והן המזרקים שבהן הדם מתבשל אם ניקב אחד מהן במשהו טרפה לפיכך מחט שנמצאת בחיתוך הכבד אם היתה מחט גדולה והיה הקצה החד שלה לפנים בידוע שניקבה כשנכנסה ואם ראש העגול לפנים אומרים דרך סמפונות הלכה ומותרת עכ"ל, ודבר ברור הוא שאי איפשר לפרש מה שאמר לפנים כפירש"י דא"כ מאי לפיכך דקאמר הא אין זה ענין לקני הכבד כלל רק שניקבה הושט ונכנסה לכבד ובהכרח דהך לפנים שאמר היינו לתוך בשר הכבד וקופא נוטה לחלל הכבד דהיינו לסמפונא רבה טרפה ולהיפוך כשרה, והשתא תיקשי בקצה העגול לפנים מדוע לא חשש הרב ז"ל שבא דרך ושט כמו גבי ריאה פרק ז' הלכה י"ד דאי איפשר לפרש דבריו שם רק שבא דרך ושט דאי לחשש סמפונות אפילו בשלימה ניחוש, גם אי איפשר לפרש כוונתו גבי ריאה שניקבה וחזרה לאחור דהא קאמר שניקבה כשנכנסה, גם תמוה למה הטריף בריאה בנתחתכה בכל גווני ולא חילק בין קופא לבר או לגיו דהיכא דקופא לגיו ע"כ לא דרך ושט באתה ואיהו לא זכר כלל דחיישינן שחזרה לאחור וצ"ע לכאורה:

אבל באמת דברי הרמב"ם ז"ל ברורים דקשיא ליה חדא שלא הוזכר בגמ' שום הפרש גבי ריאה בין קופא לבר או לגיו כמו שזכרו אח"כ גבי כבד, גם קשיא ליה דקאמר אילו אישתכח בבישרא הוי טרי מר ופירש"י וכי נקובת הכבד טריפה, וקשה כיון דמחלק בין קופא לבר או לגיו אפילו היתה נקובת הכבד טרפה ג"כ יש לחלק כן כמו בריאה דמיטרפה בנקב, ומ"מ לא מיטרפה רק בקופא לבר, לזה ס"ל להרמב"ם דהך סברא דקופא לגיו או לבר לא שייך כלל גבי ריאה שנתחתכה וכבד שנתחתך לחתיכות דאי איפשר לידע כלל אי קופא לגיו או לבר דלא ידעינן כלל מאיזה צד נכנסה ושמא נכנסה בצד השני ועברה עד כאן וכאן נראית קופא לגיו ושמא נכנסה בצד השני ועברה עד כאן ואי היתה שלימה היה ניכר מקום כניסתה בעבר הב', וכ"כ הרא"ש להדיא רק הוא סתר סבתא זו דאם כן היכי מחלקינן בכבד בהכי וע"כ דלא חיישינן לזה, אבל הרמב"ם ס"ל דהא ליתא דמה דמחלקינן בכבד היינו בכבד שלימה שאין בו שום ריעותא ולא חיישינן כלל שבא דרך ושט כמו בריאה שלימה רק חשש אחר יש בכבד שכל שצד הדק פונה לבשר הכבד וצד העב לצד סמפונא רבה כיון שהלכה וצד הדק לפניה בידוע שנוקבת בכל מקום שפוגעת כי אין מעצור לפניה שתדחק עצמה למקום רחב וא"כ אמרינן דניקבה קני הכבד כשנכנסה בבשר הכבד, אבל אם צד העגול לפנים בבשר וצד הדק פונה לסמפון הגדול שבכבד דהיינו לחלל שבא משם א"כ ע"כ הלך וצד העב לפניו בהכרח אינה נוקבת ודוחקת עצמה למקום רחב ואינה נוקבת הסמפונות, אבל לושט לא חיישינן כלל כיון דהכבד שלם בלי ריעותא כמו ריאה שלימה דבכל גווני לא חיישינן [ובריאה אין חשש סמפונות דבשר הריאה מגין משא"כ בשר הכבד], הילכך גבי ריאה בשלימה כשרה בכל גווני ובחתיכה לעולם טרפה ואין חילוק בין קופא לגיו או לבר דיש לומר דעברה כל הריאה מצד זה לצד זה, וכן בכבד בחתיכה טרפה בכל גווני מכח הושט אבל בכבד שלם ולא נמצאת בסמפון הגדול רק בבשר הכבד [וזה נקרא חיתוך הכבד אבל לא שנתחתך] בזה החילוק בין קופא לתוך הבשר כשר ואם ראש החד הוא בתוך הבשר טרפה מכח נקובת קני הכבד ובזה כל הסוגיא עלתה כהוגן:

ויש לי ראיה לדברי הרמב"ם דיש טרפות בקני הכבד בפנים דהא במתניתין קתני ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום והקשו התוס' הא ניטלה המרה וטרפה מכח נטילת המרה דכ"ש היא מניקבה וכ"כ הרמב"ם להדיא דניטלה המרה טריפה כ"ש מניקבה ותירצו התוס' דהמרה דבוקה בסמפונות, ואכתי קשה מאי מקשה לעיל רומיא דהנך תרתי מתניתין דרישא קתני ניטל הכבד ולא נשתייר כלום ובסיפא בכשרות קתני ניטל הכבד ונשתייר כזית וקשה מאי קושיא רישא קתני להטריף בכל אופן אפי' סמפונות קיימין ע"כ קיימין משום מרה וסיפא נקט להכשיר בכל גווני אפי' ניטלו סמפונות גם כן כל שיש כזית במקום מרה וע"כ דלעולם בעינן סמפונות קיימין דאל"כ טרפה מכח סמפונות דניקבו קני הכבד טרפה, והרשב"א הקשה למה בריאה זכר ר"נ סמפון שניקב טרפה ובכבד לא, ולי לא קשיא כלל דבריאה הוצרך לומר אף דבשר מגין סמפון חבריה אינו מגין, ואף דבהדורא דכנתא מגין אבל בשר הכבד אינו מגין והוי שפיר בכלל מה שאמרו לעיל דכבדא כריאה דהיינו במשהו, ועמ"ש בסמוך לפירש"י, וע"ע מ"ש לעיל דף מ"ה ע"ב גבי מימרא דאמימר משמיה דר"נ תלתא קני הוי:

שם אי קופא לגיו. פירש"י פיה יוצא לתוך חלל הבהמה וכו', והנה אי איפשר לפרש כלפי חלל דהא כתב ממנו לכבד וממנו לחוץ רק דס"ל דלא דמי למחט וקוץ בחלל הגוף כמו שחילק הרשב"א ז"ל אבל מ"מ פשיטא דאי איפשר לפרש כוונת רש"י דאי לא יצא לחוץ כשרה בכל גווני דא"כ למה ליה לחלק בין קופא לבר או לגיו הוי ליה לחלק בין יצאה לחוץ או כולה טמונה בכבד וע"כ דבקופא לבר בכל גווני טרפה וכן להיפוך כשרה רק דבא לאשמועינן דלא איכפת לן מכח מחט בחלל הגוף כסברת הרשב"א, וכן נראה מדברי התוס' כמו שאבאר בתוס' ודברי הרב ב"י בי"ד סי' מ"א צ"ע בזה וכבר נתבאר שם, ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה אבל דזיתא בזה ועמ"ש בסמוך:

שם אבל קטינתא וכו' נקובי נקוב ואתאי. כך הוא הגירסא בגמ' דידן אבל הרשב"א ובעל המאור בשם רש"י גירסתם סמפונא נקט ואתאי והיינו דכל שאין הכרח שבא דרך ושט אמרינן דבא דרך סמפון, ולפי גירסא דידן כל שאין הכרח שבא דרך סמפון אמרינן דרך ושט בא דרוב הנבלעין דרך ושט הן, והא דמחלק מעיקרא בין קופא לגיו לקופא לבר למ"ד דבעינן הכרח לאסור, בקופא לגיו דכשר לאו מכח הכרח הוא דקופא לגיו, רק מכח שאין הכרח להיפוך כיון דאינו לבר כשר, ולמ"ד דבעינן הכרח להתיר הך דלבר לא בעינן להטריף רק שאי לא היה לבר ממילא הוא לגיו:

ונראה לי ראיה להך גירסא מדפריך מבית הכוסות דניחזי אי קופא לבר או לגיו והשתא אי הך דקופא לבר אינו עושה הטרפות רק כל שאין הכרח להיפוך טרפה משום דרוב הנבלעין דרך ושט הן שהרי בקטינתא אין הכרח כלל וטרפה, א"כ מאי קושיא דנטריף התם בקופא לבר כמו הכא, הכא שאני דרוב הנבלעין דרך ושט יש לומר דרך ושט בא משא"כ התם שפיר בא דרך ושט, ואמת די"ל דהקושיא היתה מקופא לגיו דמכשירין דע"כ דרך סמפונות בא אף דדרך הנבלעין דרך ושט באין מ"מ מחמת הכרח. זה דקופא לגיו שאי איפשר שבא דרך ושט שלא היה מנקב בקופא אין משגיחין על רוב הנבלעין ומכשירין א"כ כ"ש התם שיש להטריף מחמת הכרח זה דאי קופא לבר אין קופא מנקבת, וע"כ בא מבחוץ, דאי להקל סומכין על הכרח זה נגד הרוב כ"ש להחמיר, ובהכי ניחא הא דלא