תפארת יעקב על חולין חלק ב ס

מה שפירש"י ז"ל בד"ה מחט שנמצאת בריאה ואין הריאה נקובה מבחוץ ואין הרוח יוצא ממנה והיינו דלכ"ע צריך נפיחה לידע בבירור שאין הריאה נקובה, וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה"ש מחט שנמצאת בריאה נופחין אותה והראב"ד ז"ל בהשגות תמה כיון שנמצא המחט היאך נופחין אותה רק שנפחוה קודם ועלתה בנפיחה, והרב בכ"מ כתב לתרץ שהרגישו במחט במשמוש היד, ונראה לי דיפה הקשה הראב"ד ז"ל דלשון מחט שנמצאת בריאה משמע שיש לפנינו מחט ואותו המחט נמצא בריאה ולדברי הכ"מ הוי ליה לומר בהיפוך ריאה שהרגיש. בה מחט או ריאה שנמצא בה מחט והיינו בהרגשת היד שלשון זה שפיר יש לפרש ריאה שלימה שנמצא בה מחט אבל בהיפוך מחט שנמצאת בריאה מורה שנמצאת בריאה חתוכה, ולפי זה יש ליישב הכל דללישנא קמא קמ"ל אף שהנפיחה היתה מעיקרא קודם שידעו מהמחט לא חיישינן שמא לאו אדעתייהו לנפוח יפה א רמיא עלייהו ולא מהני אותה נפיחה דמעיקרא קמ"ל דמ"מ מהני, וללישנא בתרא אין צורך לזה רק דלכך נקט לה הכי להורות דאין הטרפות במקומו רק שאנו דנין על המחט אם פעל מעיקרא במקום אחר איזה טרפות, ולכך הרמב"ם דפוסק כלישנא בתרא נקט כלשון הגמרא מחט שנמצאת בריאה להורות דחסרון בפנים לא איכפת לן וממילא לא מוכח דמהני מה שנפחוה במקרה מעיקרא שלא ידעו מן המחט דשפיר יש לומר דלא רמיא עלייהו אז להבחין יפה רק צריך לנפוח הריאה אחר שנודע מן המחט והיינו ע"י משמוש כמ"ש הכ"מ, ומ"מ נקט בלשון מחט שנמצאת ולא בהיפוך משום דללישנא בתרא עיקר החשש רק מן המחט שניקבה במקום אחר לא בריאה במקום שנמצאת ודו"ק:

שם ומר סבר לא שמיה חסרון. יש לדקדק דהוי ליה להקשות כאן מהך דר"נ דאמר האי סמפונא דריאה דאינקיב טרפה, והרב מהרש"א כתב לקמן דלכך לא מקשה מר"נ לרבנן דמכשרי דיש לומר דמיירי שנמצאת בסמפון כמו שכתב הב"י ליישב הגירסא שמחק רש"י דכ"ע שמיה חסרון דמיירי שנמצאת בסמפון, והשתא תינח ללישנא בתרא אבל ללישנא קמא דפליגי בחסרון בפנים ע"כ שנמצאת בבשר דבסמפון ליכא חסרון דמהאי טעמא מקיים הב"י הגירסא דכ"ע שמיה חסרון דמיירי שנמצאת בסמפון א"כ ללישנא קמא ע"כ שנמצאת בבשר והוי ליה להקשות מר"נ, ולפי מה שאפרש לקמן בס"ד בעיקר הקושיא מר"נ יתיישב זה ג"כ ועמ"ש שם:

שם איתיביה ר' ירמיה וכו' שדרוה וכו' וטרפה וכו'. פירש"י ז"ל דלא משום קושיית ר' ירמיה הדר ביה רק מכח דלמא אי הוי קמן הוי נקובה כדאמר בסמוך, ובאמת יש לתמוה דר' ירמיה מקשה שני פעמים קושיא דלא קשיא כלל והם לא סתרו דבריו כלל והדרי בהו מטעם אחר, גם יש להבין למה לא הקשה ארבנן דמכשרי גופייהו ובסמוך משמע דאינהו גופייהו שאלו לו והא איכא רבנן דמכשרי, גם הא גופה קשיא כיון דהם חשבו דקושייתם חזקה ממתניתין ומתוך כך הדרי בהו מה זה ששאלו והא איכא רבנן דמכשרי הא איתותב ממתניתין ודוחק לומר דהני אחריני נינהו דידעו דאין קושיא ממתניתין כלל דלא משמע הכי כלל:

ומה שנראה לי בפי' סוגיא זו היא כך והוא דמעיקרא קאמר תרי לישני בחד לישנא פליגי בחסרון מבפנים וללשון זה יש לומר דלכ"ע לא חיישינן דדרך ושט בא דכאן נמצא כאן היה רק כל סברת רבנן טרופאי להטריף מכח חסרון מבפנים וכיון דסובר ר' אמי כרבנן דמכשרי דהכי קמ"ל לא שמיה חסרון [ואני תמה על הרב ב"י בשם בעל העיטור שרצה לקיים הגירסא לעיל דכ"ע שמיה חסרון ומיירי שנמצא בסמפון דהא ר' יוחנן כאן הוא מרבנן דמכשרי והרי בהדיא סובר ר' יוחנן לעיל דריאה שנשפכה כקיתון כשרה דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון] ממילא שפיר יש להכשיר גם בחתוכה, אבל ללישנא בתרא דפליגי אי דרך סמפון באה או דרך ושט באה, א"כ כיון דחזינן דלרבנן טרופאי כ"כ גדול כח הרוב דנבלע דרך ושט אף שיש סברא חזקה כנגדו דחזינן דהריאה שלימה ואין בה נקב לא מהני ואמרינן מחמת רוב הנבלעין דקרום עלה ואינו ניכר, א"כ מאיזה צד נרחיק המחלוקת דלרבנן דמכשרי אפי' בחתוכה שאין שום סברא כלל נגד הרוב דמ"מ יסברו דדרך סמפון בא ופשיטא שיש לנו לומר דלא פליגי רבנן המכשירין רק בריאה שלימה דסברא זו מה שאין אנו רואין נקב אלים להו שלא נחוש לרוב הנבלעין, אבל מאיזה צד נימא דכ"כ יחלקו רבנן דמכשרי מן הקצה אל הקצה מה שאין לנו שום הכרח על זה דהא בריאה שלימה מיירי, ומעתה כיון שהכשיר ר' אמי היה חושב ר' ירמיה ור' זריקא דע"כ כלישנא קמא ס"ל ולכ"ע לא חיישינן לושט כלל דכאן נמצאת כאן היתה רק בחסרון בפנים פליגי וכיון דקי"ל לא שמי' חסרון אפי' בחתוכה כשר. ואהא מקשה ר"י ור' זריקא ממתניתין לסתור לישנא קמא דכיון דלמ"ד שמיה חסרון הך חסרה היינו מבפנים וע"כ דר"ש חולק לגמרי על חסרה ג"כ דאי בחסרה מודה היכי קתני ניקבה או חסרה דניקבה פליגי וחסרה לכ"ע טרפה והוי ליה למיתני בהיפוך ריאה שחסרה או ניקבה דהוי לא זו אף זו ולא זו ואצ"ל זו, וע"כ דפליג ר"ש בחסרה ג"כ וממילא מוכח דאפילו חסר מבחוץ מכשיר ר"ש דאל"כ כמו שאומר על ניקבה עד שתינקב לבית הסמפונות כמו כן הוי ליה לומר על חסרה עד שתחסר בחוץ וע"כ דלא מטריף ר"ש רק בניקב לבית הסמפונות ולמ"ד חסרון מבפנים לא שמיה חסרון ע"כ מודה ר"ש להטריף בחסר מבחוץ א"כ מלבד דפליגי בחסרון בפנים פליגי נמי בחסר מבחוץ לר"ש ובמאי פליגי בהא, ועוד במה נפשך אי למ"ד דאו שחסרה לרבנן בפנים לא פליג ר"ש על חסרה כלל א"כ יחלקו בסברות הפוכות דלמ"ד לא שמיה חסרון ניקבה גרע מחסרון מבפנים דניקבה טרפה לרבנן וחסרון מבפנים כשר לכ"ע, ולמ"ד שמיה חסרון יסבור להיפוך דבניקבה חולק ר"ש דכשרה ובחסרון מבפנים לכ"ע טרפה, וע"כ דלמ"ד או שחסרה לרבנן פליג ר"ש על חסרה ג"כ וממילא אפי' מבחוץ פליג דהא לא קאמר עד שתחסר מבחוץ א"כ יתחדש ביניהם מחלוקת חדשה לר"ש בחסרון מבחוץ דלמ"ד בפנים שמיה חסרון יסבור דר"ש מכשיר חסרון בחוץ ולמ"ד לא שמיה חסרון ע"כ ר' שמעון מודה להטריף חסרון בחוץ, ומזה דייק ר' ירמיה ור' זריקא כלישנא בתרא דפליגי אי סמפונא נקט ואתאי א"כ ממילא בחתוכה יש להטריף כנ"ל, ובתר הכי דטרפה היו רוצין לידע אי סובר שמיה חסרון או נקובי נקיב ואתאי ואפילו בשלימה היה מטריף או רק בחתוכה והשיב להם דרק בחתוכה הטריף דסובר כלישנא בתרא ואפילו רבנן דמכשרי לא הכשירו רק בשלימה ועמ"ש בסמוך:

שם הם הכשירו שיודעין מאיזה טעם הכשירו וכו'. לשון זה קשה להולמו והוי ליה לומר ה"מ בשלימה אבל בחתוכה טרפה ואין הפרש בין הם לאנן ובחתוכה אף הם מטריפין ובשלימה אף אנן מכשירין, ונראה לי דהכוונה לפי שיש להסתפק אי כלישנא קמא ופליגי בחסרון בפנים א"כ יש לומר דלמ"ד לא שמיה חסרון אפילו בחתוכה כשר ולא חיישינן כלל דבא דרך ושט לכ"ע אבל ללישנא בתרא דפליגי אי דרך ושט או דרך סמפון א"כ לרבנן טרופאי וודאי טרפה א"כ מאיזה צד נימא דרבנן דמכשרי פליגי אפי' בחתיכה, דיו שנאמר דפליגי בשלימה דמה שהיא שלימה מכריח נגד הרוב שלא בא דרך ושט אבל בחתוכה וודאי מודו והיינו דקאמר הם הכשירו יודעין היו מאיזה טעם הכשירו או משום דלא שמיה חסרון או משום דלא חיישינן לושט לפי שהיא שלימה אנן דלא ידעינן טעמייהו היכי נכשיר, ועוד יש לומר ללישנא בתרא גופה אי הטעם דפליגי דלא חיישינן לושט מכח כאן נמצא כאן היה ולא מחזקינן ריעותא אחריתא דבא דרך ושט וניקב הושט או הדקין א"כ גם בחתוכה כשרה, או דטעמייהו דוודאי ראוי לילך אחר הושט דרוב הנבלעין דרך ושט רק מה שהיא שלימה מכריח דבא דרך קנה אבל בלי הכרח כגון בחתוכה מודו והשתא הם יודעין ואולי הוו מכשרי אפילו בחתוכה אבל אנן לא ידעינן והיכי נכשיר, ומזה ראיה דעיקר החשש הכא דבא דרך ושט דלא כמו שכתבו התוס' והרא"ש דהך חשש דרך קנה גופא ולפי דבריהם אין פי' לדברים הללו כלל, וכבר הארכתי בזה בחידושי לי"ד סי' ל"ו עיי"ש:

שם האי סמפונא דריאה דאינקיב טרפה. יש לדקדק לס"ד דאפילו לבשר טרפה א"כ הוי ליה להקשות מדר"נ דריאה אדר"נ דהדורא דכנתא ובגמרא משמע דהך קושיא מהדורא דכנתא נולד לו ממה דמשני ההוא לחבירו איתמר והשתא הא מעיקרא פשיטא דקשיא ועכ"פ היכי מקשה מהך דר"נ כיון דאידך דר"נ הוא להיפוך, ונראה לי דאי לאו דמשני ההוא לחבירו איתמר הוי ס"ד לחבירו כשר רק הכא היינו טעמא דהמחט מעלה חלודה סביביו דהא קרי ליה לעיל חסרון מבפנים כמו שפירש"י לעיל דאי איפשר בלי חסרון א"כ אין כאן הגנה כלל וס"ד דר"נ מיירי בנקב ע"י מחט דליכא הגנה, אבל בתר דמקשה עליה מהך דהכא ומשני ההוא לחבירו איתמר שפיר מקשה עליה מהדורא דכנתא:

ובהכי ניחא לי מה שהקשה מהרש"א דהא משמע במתניתין דבין לרבנן בין לר"ש לא מיטרפה בנקובת סמפונות היכא דאיכא בשר מגין ולהנ"ל ניחא דוודאי ידע דהיכא דאיכא הגנה מבשר כשר ור"נ בליכא הגנה מיירי רק לא משמע ליה לפרש דברי ר"נ שיש חסרון בריאה או נשפכה כקיתון מלבד נקב הסמפון דהא סתמא קאמר סמפונא דאינקיב דמשמע שאין כאן חולי בריאה בלעדי הנקב ומ"מ טרפה, וע"כ דמיירי שניקב במחט ואז כיון שהמחט מעלה חלודה לא הוי הגנה וקשיא הכא דקאמר אי הוי ריאה קמן הוי מינקבה הא בלא"ה טרפה מכח נקובת סמפון דהמחט מעלה חלודה ואין הבשר סביביו מנין, ואהא משני דוודאי ר"נ בלי הגנה מיירי אבל לא מחמת דניקב במחט דסובר דבמחט לא הוי הגנה רק דמיירי דניקב לחבריה דהא נמי לא הוי הגנה דקשה היא ומיירי שפיר שאין כאן חולי אחר רק נקב בסמפון ומ"מ ליכא הגנה שניקב לחבירו, אבל מעיקרא ס"ד דמיירי במחט וסובר דנקובת מחט אין הבשר מגין מחמת שמעלה חלודה ואהא דחי דלחבירו איתמר דחבריה נמי אינו מגין, והן הן דברי הרמב"ם שכתב אחד מסמפוני ריאה שניקב אפילו לחבירו טרפה ותמהו עליו דהא רק לחבירו מטריף ומאי אפי' דקאמר, ולהנ"ל ניחא ורמז בלשונו הצח ביאור הסוגיא דוודאי ידע דע"כ היכא דליכא הגנה מיירי וס"ד דלחבירו