תפארת יעקב על חולין חלק ב נט

תלינן בדופן ותולין בריאה כיון שנמצא בה ריעותא שהיא נקובה שאין חנו תולין בדופן רק כשהריאה בלי ריעותא כלל והדופן יש בו ריעותא ועלו דברי התוס' ברורים, והשתא שפיר יש לפרש דברי התוס' כהמרדכי הנ"ל כי היכי דלא תיקשי דלשון חוששין יהא חלוק במובן בלא העלתה צמחים הכוונה חוששין לבדוק ובהעלתה חוששין וטרפה כיון דקאמר אחד זה ואחד זה חוששין רק דס"ל דקאי על ר"נ ואף דאזדא לה הוכחת מהרש"א מ"מ הוכיחו שפיר דבריהם דאי ס"ד דתלינן בדופן אפילו איכא ריעותא בריאה א"כ סכינא דחליש פומיה למה לי אפי' ינקב נתלה בסכין כמו דתלינן בעלמא נקב במשמוש יד ריעותא הטבח כנ"ל:

בד"ה אאיכא ריעותא בדופן קאי. כבר הארכתי בגמ' בענין זה אי רבי נחמיה להקל או להחמיר ובביאור דברי הרמב"ם ז"ל בזה ולא באתי כאן רק לבאר במה שכתב מהרש"א שהתוס' נמשכו בזה לשיטתם לעיל דכתבו דבין למ"ד סירכא מטעם נקב בין למ"ד סירכא משום שסופה להתפרק ע"כ ר' נחמיה רק להחמיר בא ע"ש, ודבריו תמוהין לפע"ד שאין ענין דברי התוס' הנ"ל להך דהכא כלל דהתם לא כתבו התוס' רק דהך בדיקה אינה לברר שאין בה נקב רק הך בדיקה היא לברר אולי יש נקב בפועל והיינו דהך בדיקה להחמיר היא דמדינא יש לתלות בדופן ואין לחוש כלל לנקב רק דבודקין שמא תמצא נקובה לפנינו ונטריף, ואי ר' נחמיה כאן קאי אאיכא ריעותא בדופן אמרינן דרק באיכא ריעותא ראוי מן הדין לתלות בדופן ובודקין להחמיר שמא תמצא הריאה נקובה ונטריף, ואי ר' נחמיה אליכא ריעותא בדופן קאי ס"ל אפי' ליכא ריעותא בדופן ראוי לתלות מן הדופן ולהכשיר מן הדין רק להחמיר בודקין שמא תמצא נקובה לפנינו ובין כך ובין כך בדיקת ר' נחמיה רק להחמיר ולא שנדע מחמת שלא תבצבץ שאין בה נקב די"ל קרום עלה או שתתפרק רק כל שאין רואין נקב תלינן בדופן,, רק כאן חדשו התוס' מסברתם דהך פשורי לא מהני רק באיכא ריעותא בדופן דאז ראו מן הדין לתלות בדופן ולא בליכא ריעותא בדופן משום דסתם סירכא מריאה באה כנ"ל:

בד"ה אמר רבינא וכו' ולא משני הא דסביך וכו'. הנה לפי הנראה מדברי התוס' דרב שר שלום מכשיר אפי' לא סריך כמו שכתבו להדיא בראיה השניה ולמה בראיה ראשונה לא זכרו רק סביך הוי להו לומר דג"כ מוכח דאפילו סריך לא בעי מדלא מוקי הא דסריך, אבל באמת ניחא בפשיטות דפשיטא דליכא לאוקמא סמוכה לדופן בלא סריך ג"כ דא"כ הרי הוא ככל ריאה דכל ריאה סמוכה במקום זה וע"כ שיש חיבור ממנה לדופן והיינו סריך רק עכ"פ מוכח דלא ס"ל כרבינא דבעינן סביך אבל ראיה השניה מוכח שפיר דאפי' סריך לא בעינן דאי בעינן סריך עכ"פ קשיא לר"נ בלי רבינא, מיהו בעיקר ראיה זו אני תמה דעכ"פ כיון דרבינא מפרש דברי ר"נ בסביך מאיזה צד פשיטא ליה למקשה להקשות דברי ר"נ אהדדי דילמא הפי' באמת כמו שמפרש רבינא והוא דסביך דהא חזינן דרבינא מפרש כך בלי הכרח קושיא, דהא וודאי מודה דמיירי בחיתוכי דאוני ושוב אין סתירה בדברי ר"נ ומ"מ מפרש בסביך וכ"ש המקשה שהיה לו לפרש כן מכח הכרח שלא יסתור ר"נ דבריו ועל כרחנו אנו צריכין לומר דשלא במקום רביתא לא שייך סביך כלל דדוקא כשיש מכה בדופן דרך הדופן לקלוט הריאה אצלו ולא כשהדופן אין בו ריעותא והריאה אינה רובצת שם על הדופן ממש לא שייך שהריאה הנקובה תקלוט הדופן אצלה עד שיהא סביך הבשר של הדופן בנקב הריאה, גם נראה שאין שם מעלת הסביך כלל דכיון שאינה רובצת שם ממש לא יתקיים ויתפרק ממנה וע"כ דר"נ במקום רביתא א"כ פשיטא דאידך דר"נ ריאה הסמוכה לדופן היינו אפי' שלא במקום רביתא דכיון שלא ניקבה אין חוששין לנקב הריאה רק תולין בדופן, ובהכי ניחא לי ג"כ מה דיש להוכיח לכאורה דר"נ בלא סביך וסריך דע"כ אי איפשר שיאמר האמורא דבר סתם ונטיל תנאי בדבריו מה שלא הוזכר בדבריו רמז לתנאי והשתא כיון דמוקמינן הך דר"נ במקום חיתוכי דאוני דוקא א"כ ע"כ דהך ודופן סותמתה הכוונה דאינו מכשיר רק במקום שהדופן סותם משא"כ למטה שלא במקום רביתא אין הדופן סותם רק ע"י סירכא וכדומה ואינו מכשיר רק נקב שהדופן סותמו תיכף מצד עצמו ששוכבת שם והשתא אי נפרש דסביך ע"כ נצטרך לומר דזה נרמז בדברי ר"נ ודופן סותמתה דהיינו שנתן תנאי שיהא סביך בבשר הדופן והשתא ממילא אין כאן רמז בדברי ר"נ למקום חיתוכי דאוני כיון דהך ודופן סותמתה הכוונה שיהא סביך בבישרא והוא דבר המתחדש אחר שניקבה אחר זמן א"כ יכול להיות זה אפילו שלא במקום רביתא, ולהנ"ל ניחא דשפיר מפרשינן ודופן סותמתה שיהא סביך בבישרא וממילא הוא דוקא במקום רביתא דשלא במקום רביתא לא נעשה סביך כמ"ש:

בא"ד ועוד וכו'. ראיה זו תמוה מאד לכאורה דמה בכך דר"י לא מקשה רק על רבינא, וודאי רק על פירושו של רבינא מקשה אבל מ"מ כיון דמתרץ מילתא דרבינא ממילא גם ר"י מודה לפירושו, והרב מהרש"א נראה שביקש לתקן זה והוא דחוק, ואולי כוונתם להוכיח דהיכי ס"ד דר"י בלי רבינא לפרש דברי ר"נ בלי סריך ג"כ דהשתא אין שם רק נקב גרידא פתוח לפנינו והיכי קאמר ריאה שניקבה ודופן סותמתה כיון שאין שום חידוש דבר מן הדופן רק הנקב הוא במקום דופן והוי ליה לומר ריאה שניקבה כנגד הדופן ולשון ודופן סותמתה משמע שהדופן עשה איזה פעולה לנקב שסתמו וא"כ קשיא לר"נ גופיה, וע"כ דר"י היה לו הכרח להיפוך דהדופן לא עשה כלום דאי ס"ד דכוונת ר"נ שהדופן עשה פעולה וסתמו א"כ היכן הוזכר בדברי ר"נ שהנקב במקום חיתוכי דאוני וע"כ דלא היה כוונתו שהדופן עשה פעולה רק שהנקב הוא כמות שהוא והדופן סתמו תיכף והיינו במקום חיתוכי דאוני דשם אין צריך דבר רק תיכף שניקב הדופן סותמו מחמת שרובצת עליו ולא סריך ולא סביך, א"כ ע"כ רבינא מדעת עצמו אומר והוא דסביך ושפיר מקשה עליה ר"י, ולפי זה לפי מה שכתבתי לעיל דלמטה לא שייך סביך כלל א"כ ממילא גם הוכחה זו אינה דשפיר מיירי דסביך ומ"מ נכלל ממילא דהוא במקום חיתוכי דאוני:

בד"ה לא למעוטי וכו' ה"נ הוי מצי למימר וכו'. לא ידעתי כוונתם בזה דוודאי לס"ד הכוונה למעט שאין מציאות בטרפות שום פסול שיחזור להכשירו ודחה זה דסתימה מעליא וודאי מהני רק קרום שאינו סתימה יפה לא מהני משום דסופו ליסתר ורק בכרות שפכה אף דסופו ליסתר כשר כיון שהוא מוליד לשעתו משא"כ בטרפות א"כ פשיטא דטפי יש למעט קרום שאינו בדופן כלל כמו התם בכרות שפכה, ובדופן שלא במקום רביתא ג"כ טעמא משום דהוי כקרום גרידא כיון שאינה רובצת שם אין הדופן מגין וסופו ליסתר והוי רק קרום שעלה מחמת מכה, ולפי דעתם הוי להו לומר אפילו במקום רביתא בסריך ולא סביך רק המקשה בס"ד הקשה על כל פסול שאי איפשר שיחזור להכשירו כלל ומשני דפסול יכול לחזור ע"י סתימה יפה ורק בקרום כהך דכרות שפכה דאינו רק לשעתו הא לא מהני גבי טרפות:

בד"ה העלתה צמחים והא דאמר לעיל וכו' בסרוכה לדופן. לפי מה שכתבו התוס' לעיל דהך בדיקה רק בלא העלתה צמחים א"כ יקשה היכי קאמר אחד זה ואחד זה חוששין הא בהא מועיל בדיקה ובהא טרפה ולא מהני בדיקה וע"כ דאחד זה ואחד זה היינו דאפי' כל אחד בפני עצמו חוששין א"כ מוכח דאפי' אינה סרוכה לדופן חוששין, וצ"ל דוודאי אמר יהודה י"ל דפליג שמואל אבל לא משמע להו לתוס' דפליג אר"נ לעיל דקאמר ג"כ חוששין לה, ואהא תירצו דהיינו בסרוכה לדופן, מיהו לפי מה שכתבתי לעיל לפרש דברי התוס' לעיל בשם המרדכי דס"ל דהיכי עבדינן קאי אדר"נ וכל חוששין לא מהני בדיקה רק באין חוששין בעי בדיקה ולפי זה מר יהודה ג"כ מיירי בסרוכה לדופן, ובהכי ניחא טפי דברי התוס' דלכאורה יש לדון מנין להו דהך כשרה היינו אפילו בלי בדיקה הא רבב"ח בא להטריף לגמרי מהך דרב מתנא ושמואל השיב לו דכשרה אבל בבדיקה, והרי ריאה דאיגלדא כאהינא סומקא אמרינן דכשרה ומפרשינן לה בבדיקה כמ"ש הפוסקים בשם בה"ג והכא נמי יש לפרש כן, ולהנ"ל ניחא דהתוס' יש להם הכרח דהך חוששין אפילו בדיקה לא מהני דקאי היכי עבדינן אר"נ ולמה לי סכינא דחליש פומי' וע"כ דכל שנמצא ריעותא אף דבעלמא תלינן במשמוש הטבח הכא לא, א"כ ה"ה בהעלתה צמחים אפילו בדיקה לא מהני ושפיר קשיא להו דכאן קאמר כשרה והוצרכו לומר דהתם לפי שהיא סרוכה לדופן, והנה כבר בארתי דברי הרמב"ם דבאמת בצמחים גרידי בעי בדיקה רק בועות וטינרי אפי' בדיקה לא בעי רק בדיקת סמפון ומים עכורים אבל לא לנקב כמו שבארנו לעיל, ולפי מה שכתבתי איפשר דגם התוס' מודים דצריכה נפיחה עכ"פ וכבר הארכתי בזה בחידושי לי"ד סי' ל"ט עיי"ש:

ע"ב בגמרא אתמר מחט שנמצאת בריאה. יש לדקדק דהא לא על המחט אנו דנין רק על הריאה אי כשרה אי טרפה וכל כי האי הוי ליה לומר ריאה שנמצא בה מחט כמו ריאה שניקבה וריאה שיבשה וריאה שהאדימה וריאה שנשפכה כקיתון, ונראה לי דללישנא בתרא דהכי קאי במסקנא דעיקר פלוגתייהו אי סמפונא נקט ואתאי או דרך ושט באה וניקבה הדקין ונכנסה לריאה מבחוץ, א"כ על מה שנמצא המחט עכשיו לפנינו בריאה אין אנו דנין כיון שלא ניקבה הריאה וחסרון מבפנים לא שמיה חסרון, רק שדנין על המחט הזה שנמצא כאן שפעל טרפות מעיקרא במקום אחר שלא נודע לנו לכך נקט מחט שנמצאת ואנו דנין עליה באיזה דרך באה לכאן אם עשתה איזה טרפות שלא נודע לנו או שלא ניחוש לה כלל וכאן נמצאת וכאן היתה, ודוקא בריאה שיבשה ונשפכה כקיתון נקט בהאי לישנא שזהו הדבר המטריף מה שיבשה הריאה או שהאדימה אבל כאן אין מציאות המחט דבר המטריף בעצמותו לריאה רק הטרפות מצד אחר בא מכח המחט לא כאן במקום שנמצא לכך נקט מחט שנמצאת בריאה מה נדין באותו המחט ודו"ק, אמנם ללישנא קמא דפליגי בחסרון בפנים א"כ המחט הזה במקום מציאותו הוא מטריף והוי ממש כמו ריאה שנשפכה כקיתון והוי ליה לומר ריאה שנמצא בה מחט, ואיפשר לומר דלהך לישנא אמרינן דלכך נקט לה בהאי לישנא לפי