תפארת יעקב על חולין חלק ב ו

שיש מהן שהיא חי', ועוד דע"כ כל הטריפות נאמרו בסיני לתנא דבי ר"י כיון דלדידיה לא הוזכר הכלל כל שאינה חי' א"כ מנין לנו להוסיף על הטריפות, ואפילו אי מסברא דילן אינה חי' אי איפשר לנו להוסיף על הטריפות, וע"כ דכל חוץ הנך י"ח אינה טריפה כלל וליכא רק י"ח, בשלמא למ"ד טריפה חי' שהוזכר הכלל כל שאינה חי' א"כ נוכל לחדש טריפות כל שמסתבר לנו שאינה חי' כמש"ל באריכות, אבל למ"ד טריפה חי' לא שייך כל שאין כמוה חי' דהא הנך חיות נינהו, וע"כ דבאמת לא הוזכר יותר ואין טריפה יותר מי"ח ושפיר מקשה דהא איכא בסגר, ואין סברא דתנא דבי ר"י פליג בכלהו דכשרות הן, ועמ"ש לקמן ע"ב:

בתוס' בד"ה זאת החיה מלמד שתפס וכו' והא דלא חשיב וכו' ולא חשיב נמי וכו' שמא לא חשיב וכו' מה יוכל אדם ליתן כופר נפשו וכו' וכן הכא וכו'. דבריהם צריכין ביאור דפתחו בקושיא דהכא ממנורה והוסיפו להקשות גם על שקלים ולמה הפכו בתירוצם לתרץ שקלים קודם להך דהכא, גם יש לתמוה מה שכתבו ושמא וכו' דכיון דאותן ג' דברים שנתקשה משה תנא דבי ר"י עצמו קאמר לה התם א"כ פשיטא דכאן לא נתקשה דהא הוא עצמו אמר בפי' בג' דברים נתקשה, ונראה דמהאי טעמא באמת הפכו דבריהם דמהך דהכא פשיטא דע"כ לא נתקשה רק מה דלא חשיב מטבע של אש יש לומר דבאמת תנא דבי ר"י לא ס"ל המדרש הזה, ואהא כתבו ושמא לא חשיב אלא מידי דנתקשה אבל הני גם בשקלים לא נתקשה רק שהיה תמה על הדבר וכן הכא, ולפי שעיקר כוונתם בהך ושמא לומר דגם תנא דבי ר"י סובר דרשת המדרש הקדימו המדרש להך דהכא, מיהו עיקר דבריהם לא נתבררו לי דאם היה מתמיה קודם שידע דבמחצית השקל יתנו כופר נפשם והיה מתמיה מה יוכל אדם ליתן כופר וכתיב ויקר פדיון נפשם א"כ היה די שיאמר לו במחצית השקל, ואי היה תמה שבמחצית השקל יוכל לפדות נפשו א"כ מה יתרון יש במה שהראהו מטבע של אש, גם לא ידעתי הך להבחין היטב דמשמע דבאמירה לא היה מבחין היטב מה יתנו א"כ הדר נתקשה, ואולי כוונתם שהראהו מטבע של אש היינו שנתברר לו כשראה יסוד המטבע למעלה היה מבחין היטב ויודע היטב שבזה יכול להיות פדיון נפש, ולפי שהיה יכול להודיע גוף המצוה לישראל באמירה בלי ראיה לא חשיב לה בהדי ג' דברים דלא חשיב רק מה שנתקשה שלא היה יודע כלל גוף הדבר כגון מנורה נתקשה כיצד יעשה אותה וכן מולד הלבנה וכן שרצים כיון שלא היה קניגי אף שאמר לו שמותם לא היה יודע להודיע לישראל מי הם, אבל שקלים יודע היה היטב מה שיודיע לישראל רק לא הבין טעמו של דבר, מיהו מה שכתבו כאן להראות לישראל לא ידעתי כיון שאמר לו הסימנים מה היה חסר לו להודיע לישראל אבל כך הוי להו לומר דהיכי יחשוב כאן שנתקשה הא לא נתקשה כלל ודי היה לו בסימנים שהודיע לו, ואי לא היה מראהו היה די למשה בזה רק הקב"ה בעצמו הראהו כדי לידע כל המינים שאם ימצא בהמה פיה חתוך או רגליה נטולות או יכיר חזיר או ערוד או גמל יוכל לאוכלו כדלקמן בשמעתין דסימני בהמה וחיה, אבל משה עצמו לא נתקשה כלל קודם שהראהו ולא היה חסר לו כלום, משא"כ בהנך ג' היה חסר לו בעיקר המצוה ונתקשה עד שהראהו לו וזה ברור:

ע"ב בגמ' בשלמא לתנא דידן מה דשייר אתיא בזה הכלל. יש לדקדק היכי שייך דאתיא בסג"ר בזה הכלל מה דבהדיא תני להו לקמן פרק בהמה המקשה וכן גלודה וחרותה ומ"ש דלא תני להו הכא בכלל שאר הטרפות, ונראה לי דמזה ראיה למ"ש לעיל דתנא דידן ס"ל דרק הנך שהוזכרו במשנה נאמרו בסיני מפורש ושאר הטרפות נכללו בכלל שאין כמוה חיה ונמסר לחכמים מה שהם ישערו שאי איפשר שתחיה, והנך בסג"ר ושב שמעתא הוא ממה שהמציאו חכמים מדעתם מצד שאינה יכולה לחיות, ומצד הזה יש פלוגתא בהם וזה החולק סובר דיכולה לחיות, אבל באותן שנאמרו מפורש אין מחלוקת כלל, רק בנקובת הריאה שנאמר סתם ניקבה הריאה וסובר ר"ש דרק לבית הסמפונות, וכן דרוסה לא נתפרש מי הוא הדורס למי ונחלקו רבנן ור"י, ונ"מ בין אלו שנתפרשו ובין הני דמצד כללא דאינה חיה דהנך שנתפרשו יש מהם שיכולין לחיות כשיסתלק החסרון ומ"מ כיון שבטרפותן אינם חיים טרפה, משא"כ הני דאתיא בזה הכלל אי איפשר רק שאינן חיות כלל בשום פנים וכל דהדרא בריא וחיה, אפי' בחסרונו אינה טרפה, וכמו כן הנך דאתיא בזה הכלל אי איפשר להטריף אפי' אינה חיה רק כשהן תחת סוג הטרפות שנאמרו מסיני כגון מאורעות בריאה ולב וכדומה או באבר אחר רק שיפול תחת סוג ח' מיני טרפות שמנה עולא לקמן, אבל אי אינה תחת סוגים הללו אפי' נראה לנו שאינה חיה ע"כ יש לה רפואה שלא נודע לנו שאי איפשר להוסיף על הטרפות, משא"כ לתנא דבי ר"י דאין טרפה תלוי בחיות כלל רק מה שהוזכר מסיני להטריף טרפה א"כ קשיא ותו ליכא, ועמ"ש לעיל ליישב דלא תיקשי דילמא לא חשיב רק אותן שחיות ובסג"ר ושב שמעתא אינן חיות ס"ל דע"כ גם מהנך י"ח יש שאינן חיות לכ"ע כגון דרוסה מקרא דלכלב תשליכון אותו, ועוד שאי איפשר לנו להוסיף על הטרפות שלא הוזכרו כיון דלדידיה לא נאמר הכלל כל שאינה חיה ע"ש, ויתבאר עוד בסמוך גבי הקושיא מחסרון בשדרה:

שם והא איכא בהמה שנחתכו רגליה. איכא למידק כיון דלרבנן ליכא אלא י"ז במתניתין, דאו שחסרה לר"ש, א"כ כיון דתנא דבי ר"י לא זכר הטרפות רק המנין א"כ שמא חשיב באמת בהמה שנחתכו רגליה בכלל הי"ח, ואף דלר"ש איכא י"ח מנא לן להקשות מאיזה צד פשיטא לן דתנא דבי ר"י כר"ש ס"ל, וצריך לומר דעיקר הקושיא למ"ד שמיה חסרון וחסרה מבפנים והוי י"ח לרבנן, מיהו יש לדקדק קצת דלהך מ"ד ג"כ יש לומר דר"ש פליג על חסרה דרבנן ג"כ דהא ניקב גרע מחסרה דאיכא למ"ד בפנים לא שמיה חסרון אפי' לרבנן וניקב לרבנן לכ"ע טרפה א"כ ר"ש דחולק על ניקבה חולק מכ"ש על חסרה ולא מטריף רק בנקוב לבית הסמפונות, א"כ תנא דבי ר"י כר"ש ס"ל וחשיב נחתכו רגליה בכלל הי"ח, והשתא לכ"ע לא קשיא למ"ד לא שמיה חסרון סובר כרבנן ולמ"ד שמיה חסרון סובר, כר"ש ובין כך ובין כך חשיב נחתכו רגליה בכלל הי"ח, וצ"ל דמ"מ מקשה שפיר למ"ד שמיה חסרון ונהי דהוי מצי לשנויי דסובר כר"ש ניחא ליה טפי לומר דסובר כרשב"א דמכשיר נחתכו רגליה:

שם והא איכא חסרון בשדרה וכו' וכן לטרפה. הקשה מהרש"א כיון דר"י א"ש דייק כך מסיפא דקתני כדי שינטל מן החי וימות והשתא לתנא דבי ר"י דסובר טרפה חיה לא שייך דתלוי בשיעור מיתה, ומתוך כך כתב דלמ"ד טרפה חיה נמי בשיעור מיתה תלוי רק דסובר שיכולה לחיות במזלה, ודברים הללו בלתי ברורים דא"כ היכי מקשה לעיל אהא דמשני סבר לה כרשב"א דיכולה לכוות ולחיות דהא לתנא דבי ר"י איירינן ואיהו טרפה חיה ס"ל, מ"מ מה בכך הא בעינן שיעור מיתה רק שיכולה לחיות במזלה אבל נחתכו רגליה אינה שיעור מיתה כלל שיכולה לכוות ולחיות מדרך הרפואה בלי מזל כלל אבל באמת לק"מ לפע"ד דבלא"ה יש להבין בהא דפריך מעיקרא והא תנא דבי ר"י טרפה חיה ס"ל ומשני סבר לה כרשב"א דמכשיר וקשה אטו מעיקרא לא' ידע דרשב"א מכשיר מהאי טעמא, ואי משום דקאמר טעמא שיכולה לחיות מ"מ אטו תנא דבי ר"י סובר שאינה יכולה לחיות ומ"מ כשרה, רק דסובר דהני י"ח נאמרו אף שחיות אבל אינך חיות לא נאמרו, אבל לא שייך לומר דרק חיה טרפה ואינה חיה אינה טרפה רק דסובר טרפה חיה וי"ח נאמרו ושאר טרפות חיות אינה טרפה אבל מאיזה צד נימא דחיה טריפה ואינה חיה אינה טרפה:

ודבר ברור הוא לפע"ד בענין זה כמ"ש לעיל דלמ"ד אינה חיה הוזכרו טרפות בפרט, וכן כללא דח' מיני טרפות, וכלל אחר כל שאין כמוה חיה טרפה, וזה נמסר לחכמים מה שידעו מסברא דאינה חיה ונכללו תחת סוגי הטרפות שנאמרו בסיני, ובהא פליגי רשב"א ורבנן בנחתכו רגליה אי אינה חיה טרפה ואי חיה כשרה וס"ל לרבנן דאינה חיה ורשב"א סובר דחיה, וכן ב"ש וב"ה נחלקו בטרפה בשיעור מיתה, אבל לתנא דבי ר"י לא הוזכר כלל כל שאין כמוה חיה דיש טרפות שהן חיות וליכא כלל זה בטרפות, והיה קשה מאד לומר דלית ליה לתנא דבי ר"י בסג"ר ושב שמעתא דכיון שלא הוזכרו רק י"ח וכללא דאינה חיה לא הוזכר א"כ הוי הכל הוספה על הטרפות ואפי' לא נודע לנו מדרכי הרפואה שתחיה מ"מ ע"כ יש לה רפואה מה שלא נודע לנו דאין להוסיף על הטרפות, וע"כ אי יודה תנא דבי ר"י שהן טרפות ע"כ הוזכרו בסיני מפורש א"כ איכא טפי מי"ח והיינו דמקשה מבהמה שנחתכו רגליה ומשני סבר לה כרשב"א דיכולה לכוות ולחיות, ואהא מקשה דאי איפשר דטעמו של תנא דבי ר"י משום שנודע לנו רפואה שתחיה דבמה נפשך אי הוזכרה בסיני אפי' תחיה טרפה ואי לא הוזכרה בסיני אפי' לא נודע לנו שום רפואה אין להוסיף על הטרפות וע"כ יש לה רפואה שאינה ידוע לנו, ורשב"א מכשיר מטעם שיודע לה רפואה לכוות ולחיות וזה אי איפשר לתנא דבי ר"י, ואהא קאמר דסבר לה כוותיה בהא דמכשיר ולא מטעם שיודע לה רפואה דאפי' לא נודע לנו רפואה כשרה מצד שאין בנו כח להוסיף על הטרפות וע"כ יש לה רפואה שאינה ידוע לנו, והיינו דמקשה ג"כ מחסרון בשדרה דלא ניחא ליה לומר דפליג על ב"ש וב"ה דחסרון בשדרה כשרה ויש לה רפואה שלא נודע לנו, והשתא וודאי תלוי בשיעור מיתה לב"ש וב"ה דאינהו וודאי טרפה אינה חיה ס"ל, אבל לא משמע ליה דלתנא דבי ר"י כשרה רק לדידיה הוזכר בסיני מפורש להטריף ואיכא טפי מי"ח טרפות שנאמרו בסיני, דאי לא הוזכר בסיני הוי הוספה על הטרפות ואי איפשר להוסיף אפי' בשיעור מיתה דע"כ יש לה רפואה שלא נודע לנו, ואהא משני דביה"כ והמסס חדא נינהו ועייל חסרון בשדרה וכיון שהוזכר בסיני שוב אין נ"מ לדידיה אי הוי שיעור מיתה או לא [ואיפשר שלא הוזכר רק בשיעור מיתה דלאו כללא הוא דכלהו טרפות חיות רק לא תליא בהא דאפי' חיות טרפות אבל וודאי יש שאינן חיות כמש"ל], ובהכי ניחא גם כן הך דמרה דלקמן כמו שאפרש שם, ובעיקר פי' סוגיא במה דמייתי הך דריא"ש וכן לטרפה יש לתמוה הרבה ויתבאר בתוס' בד"ה ואמר ר"י א"ש וכן לטרפה באריכות מה שנראה לי בזה ומה שיש לתמוה על דבריהם ז"ל בזה: