תפארת יעקב על חולין חלק ב נז

שלימה תולין דגם במקום הדיבוק נעשה ע"י המכה ואי אין מכה בדופן אמרינן דנקב זה היה לו מקודם ומחמת זה נדבק בדופן ולא גרסינן כאן ואפילו לא מפקא זיקא דרחוק שלא ינקב כשחותך בסכין במקום הדיבוק ממש, ובא ר' נחמיה וחולק על עיקר בדיקתו של רבין בר שבא שאין חותכין כלל בסכין רק ע"י פושרין הדיבוק מתרכך ומתפרקת מן הדופן ולפי בדיקתו כל שימצא נקוב טרפה בכל גווני וכל שלא ימצא נקוב כשרה, והיינו דס"ד לומר דאהך דרבא מתני לה דכיון דחידש ר' נחמיה לפרק דיבוק ע"י פושרין ואי לא ימצא נקוב כשרה א"כ התם מפרקינן הדיבוק ע"י פושרין ודחינן דהתם כיון שאין מקום לתלות לא סמכינן על בדיקת פושרין דחד מינייהו וודאי נקוב כיון דנדבקו להדדי שלא כסידרן אבל הכא מהני פושרין לתלות בדופן אמנם ה"מ בדיבוק ממש אבל בסריכת חוט ליכא למ"ד, דפושרין ודאי מהני והיינו ממש פסקי הרמב"ם ז"ל דפסק כרבין בר שבא דרבא קאי כוותיה ולכך כתב דנזהרין שלא ינקב ואין הכוונה שלא ינקב כלל דהא לא זכר בדבריו כלל אי לא נמצא נקוב מה דינה רק הכוונה שלא ינקב שלא במקום המכה דאז אף דצמחים לא איכפת לן ותולין במכה כמ"ש שם אבל נקב דהוי ריעותא גמורה שוב אין תולין במכה ואמרינן דלקותא היא ומחמת שהיו בה נקבים נדבקה לדופן ואי לא נדבקה הריאה רק נסרכה בחוט ביאר בפרק י"א דהוי ריעותא הצריכה בדיקה בפושרין כי עיקר גדול הוא דפושרין מגלין על נקב רק בנדבק דיבוק גמור לא מהני פושרין רק עושין כסדר שכתב בפרק ז', ואי נדבק וב' אונות שלא כסידרן כתב בפרק ח' דאין להן בדיקה וטרפה דס"ל דפושרין לא מהני להפריד הדיבוק ובדיקה זו שעושין בריאה הסמוכה לדופן פשיטא דלא שייך בב' אונות ואין כאן שום סתירה בדברי הרמב"ם ז"ל, וכבר בארנו לעיל גבי מימרא דרבא בתרתי אוני דסמיכי להדדי בראיות ברורות שהרמב"ם ז"ל מחלק בין דבוקות לסרוכות בחוט ע"ש היטב והיינו ממש כהך דהכא ועמ"ש בתוס' בד"ה מייתינן ובתוס' בד"ה ר' נחמיה בענין זה:

שם ומי אמר ר"נ הכי וכו'. פירש"י ז"ל בד"ה ומי אמר ר"נ הכי דהעלתה צמחים חוששין לה מכלל דאי פשיטא לן דניקבה הריאה לא מהני לה סתימת הדופן עכ"ל, ויש לדקדק בדברי הרב ז"ל דלשון זה שייך לומר אי הוי קתני אין חוששין דייקינן הא אי פשיטא לן דניקבה הריאה לא הוי סתימה, אבל השתא דנקט חוששין לה ואפילו לא ידענו שניקבה חוששין שמא ניקבה וכ"ש ניקבה ומה צורך לו לרש"י ז"ל לומר מכלל דאי פשיטא לן הא בפי' מטריפין מחשש שמא ניקבה א"כ פשיטא דאי ניקבה טרפה, ונראה לי שהוקשה לו לרש"י ז"ל מאי קושיא דר"נ אדר"נ דילמא שאני העלתה צמחים דכיון שיש צמחים במקום הסתימה אין זו סתימה יפה וכ"כ המרדכי באמת בשם הגאונים ור"ח ז"ל דאפילו ניקבה במקום רביתא ויש שם שחין פורח אבעבועות אין זו סתימה והמרדכי הקשה עליהם מהך קושיא דהכא דמקשה מר"נ אדר"נ דהא העלתה צמחים שאני דאין זו סתימה ור"נ דקאמר דאי דופן סותמתה כשרה היינו בלי צמחים ורש"י ז"ל ג"כ הוקשה לו קושיא זו של המרדכי, לזה פירש דעיקר הקושיא דכיון דר"נ בא לחלק בין העלתה צמחים בין לא העלתה א"כ אי ס"ד דניקבה הריאה בלי צמחים כשרה א"כ צמחים אלו יש בהן שני דברים לגריעותא חדא לענין חשש דמחמתם יש לחוש לנקובת הריאה שמא ניקבה וצריך בדיקה ע"י הצמחים מה דבלעדי הצמחים לא היינו חוששין לנקב ועוד יש בצמחים שהן גורמים טרפות וודאי מה דבלעדם לא היתה טרפה ומחמת הצמחים מיטרפה והיינו בניקבה הריאה וודאי דבלי צמחים כשרה ומחמת צמחים טרפה ומדקאמר ר"נ העלתה צמחים חוששין לה דהיינו דחוששין שמא ניקבה ש"מ דאי ניקבה ריאה בלי צמחים טרפה דאי כשרה א"כ צמחים גורמין ג"כ טרפות וודאי ולמה קאמר חוששין לה הוי ליה לומר ג"כ רבותא יותר דצמחים גורמין טרפות וודאי, וע"כ דלענין אי ניקבה וודאי אין צורך לצמחים רק בספק צריך צמחים דמחמתן יש לחוש לנקב, ולפי זה לפי האמת דר"נ דלעיל שלא במקום רביתא מיירי א"כ צמחים אינן פועלין לוודאי טרפה כלל דאי ניקבה שם בלי צמחים טרפה ואין מעלה בצמחים רק דמחמתם חוששין לנקב אבל במקום רביתא שפיר י"ל דצמחים פועלין לעשותה וודאי טרפה דמחמתם אפי' במקום רביתא אין זו סתימה יפה כדברי הגאונים ומיושב קושיית המרדכי עליהם, מיהו בעיקר פירש"י והמרדכי הנ"ל אני תמה דמי הכריחם לומר דהקושיא היא מסיפא דמילתא בהעלתה צמחים הא מרישא קשה בפשיטות דקאמר ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה ש"מ דמיחש הוא דלא חיישינן שמא ניקבה אבל אי ניקבה וודאי טרפה וקשה הא בלי צמחים אפי' ניקבה וודאי דופן סותם והיכי שייך לומר אין חוששין לה כיון דניקבה לפנינו כשרה, והרי באידך דר"נ אמר ריאה שניקבה ודופן סותמתה ואטו אי הוי אמרינן משמיה דר"נ ב' מימרות האחת ריאה שניקבה סמוך לדופן כשרה והשנית ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין שמא ניקבה לא יקשה עליו מאי קמ"ל אין חוששין שמא ניקבה כיון דאמר ניקבה לפנינו כשרה, ודוחק לומר שלא הוזכר אידך דר"נ אין חוששין לה רק איידי דבעי לומר בסיפא העלתה צמחים אפי' לא ידעינן שניקבה חוששין לה שמא ניקבה נקט רישא אין חוששין, והא ליתא דלא הוי ליה להזכיר הרישא כלל כיון דעדיפא מינה אמר אפי' ניקבה לפנינו ולא הוי ליה לומר רק ריאה הסמוכה לדופן והעלתה צמחים חוששין לה וזה ברור לפע"ד, וכך הוי ס"ל להגאונים ושפיר כתבו דצמחים במקום רביתא לא הוי סתימה:

שם והוא דסביך בבישרא וכו' ואי לא סביך מאי וכו' לאו למעוטי כה"ג וכו'. בסוגיא זו יש לתמוה הרבה ואף שכבר דברנו מזה במקצת מקומות מ"מ אחזור לפרש כאן לפי שהוא עיקר מקומו, והוא שיש לתמוה דלכאורה משמע דעיקר הקושיא מברייתא דס"ד רק למעוטי הך מילתא בא דלא ידע די"ל למעוטי קרום מחמת מכה א"כ היכי שייך להקשות לרבינא דמחדש והוא דסביך ואי לא סביך מאי וכו' הא בלי רבינא פשיטא דקשיא כיון דבלי סביך כשרה א"כ לאו למעוטי כה"ג דבהא כשרה באמת וע"כ למעוטי קרום מחמת מכה ומאי קושיא לרבינא, ועוד קשה הא לרבינא בעינן סביך דוקא אבל אי סריך ולא סביך וודאי כשר א"כ אדרבא לרבינא אתי שפיר טפי דלמעוטי כה"ג בסריך ולא סביך אבל בלי רבינא דבלי סריך כשר וכ"ש בסריך וודאי לא למעוטי כה"ג אתי, גם קשה מאד לשון זה שאמר אלמא נקובה היא דפשיטא דנקובה היא דהא ריאה שניקבה קאמר:

לכן ברור דכך הכוונה דר"נ דקאמר ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה ואפי' לא סביך ולא סריך א"כ לעולם לא היה כאן פסול כלל כי נקב זה שהוא במקום דופן ודופן סותמו תיכף שהנקב סמוך לדופן ומונח על הדופן אין זה נקב כלל ולדידיה פשיטא דלא קשיא כלל מהך ברייתא דאיהו סובר כל טרפה שהיתה טרפה שעה אחת אי איפשר שתחזור להכשירה כלל, והשתא פשיטא דהך ברייתא למעט כל הטרפות בבהמה ועוף שאינן חוזרין להכשירן ואפי' נסתלק אחר זמן הטרפות ודוקא כרות שפכה חוזר מפסול לכשר דניקב פסול ונסתם כשר אבל בטרפות כל שנטרף אינה חוזרת להכשירה ואפי' נסתלק הטרפות לגמרי כיון שכבר היתה טרפה שעה אחת, [גם קמ"ל דזהו הוי פסול החוזר להכשירו אבל ריאה שניקבה ודופן סותמתה לא הוי פסול החוזר דלעולם לא היה פסול כלל], אבל לרבינא דסובר בלא סביך טרפה והוי אז נקובה דאין סתימת הדופן בלי סביך סתימה כלל א"כ גם בטרפות פסול חזר להכשירו דקודם שסביך טרפה וכשסביך כשרה א"כ היכי קאמר וזהו פסול החוזר להכשירו הא בטרפות ג"כ פסול חוזר להכשירו, ואהא משני לא למעוטי קרום שעלה מחמת מכה הכוונה דוודאי בטרפות ג"כ פסול חוזר להכשירו כשנסתם יפה סתימה מעליא שאין סופו לחזור, אבל שם בא למעט כהך סתימה של כרות שפכה שאין סתימה זו יפה שלא יחזור רק נסתם לשעתו והוי כמו קרום מחמת מכה ומ"מ מתכשר שכל שמוליד לשעתו כשר הוא אף שסופו ליסתר משא"כ בטרפות לא מהני סתימה לשעתו וכל שסופו ליסתר טרפה אפילו נשחט ונמצא שנסתם לשעתו כיון שהיה סופו ליסתר טרפה, ומה שאמרו ובשר בשדה טרפה מה טרפה אין לה תקנה אין הכוונה שאי איפשר שתחזור לכשרותה בשום פנים דא"כ הוי ליה להקשות כאן לרבינא מהא כיון דאי לא סביך טרפה היאך יש לה תקנה בסביך וע"כ שלא נאמר שם אלא שטרפה אין לה תקנה שכל שהיא טרפה אין לה תקנה בשחיטה אבל כשסר ממנה הטרפות לגמרי שאין סופו לחזור לטרפותו שוב אינה טרפה ויש לה תקנה בשחיטה, והיינו טעמא דריאה שניקבה במקום רביתא וסביך בבישרא, והיינו טעמא דב' אונות הסרוכות להדדי כסידרן למ"ד אין סירכא בלא נקב ואי ניקבה הריאה בין אונא לאונא טרפה ואי נסרכו כסידרן כשרה והיינו משום דדיבוק זה הוי סתימה שאין סופו ליסתר ושפיר פסול חוזר להכשירו, דלא אימעיט כאן רק דומיא דכרות שפכה דאף דסופו ליסתר מתכשר כיון שמוליד לשעתו וזה אינו בטרפות דלא מהני רק נסתם סתימה שאין סופו ליסתר כלל וזה ברור אין ספק בזה, ונר לי ג"כ דלכך לא הקשו לעיל גבי ב' אונות מהך ברייתא משום דהתם היה איפשר לומר דבאמת ניקב בין אונא לאונא כשר וקמ"ל נסרכו להדדי דס"ד דהוי חסר אונא וכן הרמב"ם חשיב לה בהדי חסרה והיינו לאשמועינן שאין בזה משום חסר:

ותמהני מאד על מה שכתב הר"ן בב' אונות הסרוכות כסידרן דלמ"ד אין סירכא בלא נקב קשה הא טרפה אין לה תקנה ותירץ דאין כל נקב מעלה סירכא ונקב זה שמעלה סירכא לא היה טרפה מעולם רק אי מצינו נקב בלי סירכא מטריפין שמא אין נקב זה ראוי להעלות סירכא ע"ש, ודבריו תמוהין מלבד דנצטרך לומר דניקבה הריאה בין אונא לאונא בלי סירכא כלל אינה רק ספק טרפה אבל בלא"ה מה יענה הרב ז"ל בהך סוגיא דהכא אי נימא כאן דלכך בלא סביך טרפה מספק שמא אינו עתיד להסבך כלל ואי סביך מעולם לא היה פסול א"כ היכי מקשה כאן על רבינא מהך ברייתא לאו למעוטי כה"ג דאטו כאן הוי פסול החוזר הא לא היה פסול מעולם כשסביך בבישרא כיון שהיה עומד להסבך, ואי דמ"מ קשיא ליה דע"כ בא למעט הך גוונא דלא ידע מאי בא למעוטי א"כ תיקשי טפי בלי רבינא מאי בא למעוטי כיון דלעולם כשר, ועוד דפשיטא דלא קשיא כלל דבא למעוטי כל הטרפות שאין חוזרין