תפארת יעקב על חולין חלק ב נה

להבחין ע"י שיצא דם והיינו בבשר דבעור אין דם כמש"ל, וכן הרמב"ם לא זכר שאפילו לא נתייבש רק העור מקצת טרפה וע"כ משום דיבש הוא בבשר רק אי העור קיים לגמרי בלי שינוי כלל הוי חסרון בפנים אבל כשנתייבש העור ג"כ הוי חסרון מבחוץ, והשתא שפיר קמ"ל התנא דר"ש אף דמכשיר בניקב העור בלבד מ"מ ביש בנקב חסרון מודה דטרפה מטעם ניקב וא"כ אפילו לא נחסר מבשר הריאה כלל טרפה, ולת"ק לא משכחת לה חסר שיהא טרפה אפילו נחסר אח"כ רק בבשר ולא בעור ושפיר הוי חידוש לר"ש אף דפליג דנקב אינה טרפה אבל כשיש בנקב חסרון אפי' רק בעור בלבד טרפה וגם זה ברור לפע"ד, ובזה תבין היטב דברי התוס' בד"ה אבל נקב כמו שאבאר בתוס':

ולפי מה שכתבתי יצא לנו דבר חדש במה שכתב הרב בכ"מ על מה שכתב הרמב"ם דיבש מטעם חסר שיש לבעל דין לחלוק שהוא מטעם ניקב, ולכאורה אין נ"מ לדינא כלל וכן הכ"מ לא זכר הפרש לדינא בין ב' הטעמים הללו, ולפי מה שכתבתי יש בזה נ"מ לדינא דאי מטעם ניקב אפילו לא נתייבשו רק העורות בלבד טרפה ואי מטעם חסר בעינן שיהא יבש מבשר הריאה ג"כ מאחר שבארנו שאין חסר פוסל בעור הריאה בלבד:

ואיפשר לי לומר דכ"ע מודו דאי יבשו העורות עד שנפרך בציפורן הוי כניקב ומ"מ לא מיירי רבא בהא כמש"ל רק דמיירי ביבש בשר הריאה ומטעם חסר ואף דחסרון בפנים לא שמי' חסרון אבל כל שנראה חסרונו בחוץ דהיינו שהעור נשתנה מחמת זה מלמעלה אף שלא נשתנה עד שיהא יבש בהפרכת ציפורן מ"מ ניכר הוא מבחוץ והוי חסרון מבחוץ, רק דאי יש גומא וקמט מתחילת בריאתו אף שניכר מבחוץ לא מהני שאין זה חסרה כלל דכך נבראת וכך ראויה להיות שאין לה תמונה וציור מוגבל שלא יהא בה גומא וקמט מברייתה אבל כשנתייבש הבשר וניכר מבחוץ אף שאין העור נפרך בציפורן טרפה, ולפי זה אין נ"מ לדינא כלל ואדרבא להרמב"ם יצא חומרא להטריף ביבש הבשר וניכר בעור מלמעלה שאין זה חסרון מבפנים ויהי' איך שיהי' עכ"פ נתבררו כל הדברים על נכון כמו שבארנו:

שם והוא דקיימי סמפונות. הקשה הרשב"א ז"ל ניחוש דילמא ניקב סמפון ותירץ דאי היה שולט בהם היו נימוחו, ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהא דאמר ר"נ לעיל האי סימפונא דריאה דאינקיב טרפה אף שלא נתכוון לסימפונא רבה בלבד דהוי ליה לומר סימפונא רבה, אבל מ"מ לא נתכוון לאותן קנוקנות הדקין שמתפצלין מן הסמפונות הגדולים והם דקין מאד כמעט אין ניכר בהם חלל ולא שייך בהם נקב כלל רק בסמפונות הגדולים קאמר והכא כל שלא נמצא שורייקי מן הקטנים הדקין ממילא לא שלט בגדולים להיות בהם נקב כי אם היה שולט בגדולים בנקב היו הקטנים נימוחים לגמרי, ועוד דגדולים יכול לבדוק רק הקטנים אי איפשר לידע ונבדקין על ידי צעא דקוני' כנ"ל:

שם ריאה שנימוקה וקרום העליון שלה קיים. כבר כתבתי דמדברי הרמב"ם ז"ל נראה דהך דר"נ היינו ממש הך דר"י דנשפכה כקיתון ולא בא לחדש רק דהקרום קיים והיינו קרום העליון דכיון שנימוק הבשר אין תתאה מגין וכל שהעליון ניקב טרפה דסוף התחתון להיות ניקב ג"כ, גם בא לומר שצריך לבדוק העליון שלא ניקב ולכך לא זכר מימרא דר"נ כלל רק דברי ר"י בנשפכה כקיתון וכתב על זה מה שחידש ר"נ דקרום העליון קיים, ונראה ג"כ שלא היתה גירסתו בברייתא אפילו מחזקת רביעית וכן בתוספתא דמוזכר הך ברייתא לא הוזכר שם אפילו מחזקת רביעית ואפילו נשפכה כולה ונימוקה כולה מ"מ כשר, ונראה לי עוד דאפילו אי גרסינן לה אין הכוונה כמו שחשבו הם דהחלל מחזיק רביעית הלוג דמה ענין שיעור רביעית ליתן על זה רבותא וכי מצינו בעלמא שיעור רביעית להטריף, אלא נראה לי לפי שרש"י פי' לעיל דהוי חסרון מבפנים דמעיקרא היתה מליאה ועכשיו מחמת שנתמסמס והיה למים ונשפך מראשה לסופה חציה ריקנית, ולזה נראה שכוונו בברייתא אפילו אותה הריאה מחזקת חלק רביעית ממנה שנימוק כל הבשר בתוכה ואין כאן רק רביעית ממה שהיתה כשרה ונקט כך משום דאי איפשר שיחסר יותר מחמת הנימוק רק מחמת דהבשר ספוגיי כשנימוק יכול לעמוד על רביעית ממה שהיה כנ"ל:

שם אפילו מחזקת רביעית. הנה לפי פירש"י משמע דאי נחסר יותר מרביעית הלוג טרפה, והקשה הט"ז בי"ד דלמה לא משני לעיל לר"י ממתני' דאו שחסרה היינו בפנים וביותר מרביעית, ועוד הקשה כיון דהתנא מפרש דבריו ור"נ דהוא אמורא יסתום ולא יפרש דוקא בכדי רביעית, ובאמת לק"מ דבקושיא ראשונה י"ל מלבד דלא ידעתי מנא ליה דטרפות ביתר מרביעית הוא מטעם חסרון דוודאי חסרון בפנים לא שמיה חסרון ואין חילוק כמה רק הטעם דכל שנחסר ביותר מרביעית סופו לינקב והוי בכלל נקובה, אבל בלא"ה לא קשה מידי שהרי הקשה הרשב"א ז"ל בנשפכה כקיתון דניחוש לנקובת סמפון ותירץ כיון שנתקלקל כ"כ שנשפך כקיתון אי היה שולט בסמפונות היה נימוחו, והשתא בחסר ולא נשפך מלבד דבזה אין בדיקה לסמפונות כלל דהא אינו נשפך א"כ פשיטא די"ל דפחות מרביעית אין הקלקול גדול ולא חיישינן כלל אבל ביותר מרביעית חיישינן לסמפונות וקלקול סמפונות פשיטא דאינו מטעם חסר רק ניקב כמו שמנאם הרמב"ם ז"ל בנקובה, ועוד דדוקא בנתקלקל בנשפכה כקיתון שייך הך סברא דכיון דנתקלקל כ"כ היו נימוחו אבל בנימוקה אין הקלקול כ"כ ושפיר יש לחוש לנקובת סמפונות, ונראה לי דהיינו דקמ"ל ר"נ דאפילו נימוקה לא חיישינן לנקובת סמפונות עד רביעית וס"ד דוקא נשפכה דיש הוכחה שלא ניקבו הסמפונות מדלא נימוחו אבל בנימוקה שאין בדיקה גם הקלקול אינו כ"כ ס"ד לחוש לנקובת סמפונות קמ"ל דלא חיישינן ועלה אמרו בברייתא דיתר מרביעית שפיר חיישינן לנקובת סמפונות וכיון שלא נשפך כקיתון אינו ניכר, גם לפי מה שכתב הכ"מ פ"ח מה"ש לחלק בין חסר מגוף הריאה לנימוקה ברביעית דבנימוקה אי איתא דסופה לינקב כיון שנתקלקל כ"כ כבר היתה נקובה משא"כ בחסר סופו לינקב א"כ תיקשי ליה גם ביותר מרביעית נימא כן דאי סופה לינקב כבר היתה נקובה, וע"כ צ"ל לדעתו דבאמת לא משכחת לה כלל שתהא יותר מרביעית ולא תהא נקובה א"כ לא קשה מה שהקשה הט"ז דנוקמא או שחסרה ביתר מרביעית דא"כ כבר ניקבה והיינו ניקבה, וכמו כן ר"נ לא הוצרך לומר ביתר מרביעית טרפה דפשיטא כיון שניקבה הריאה טרפה רק דבא לאשמועינן דלא חיישינן דסופה לינקב וכן הברייתא לא זכרה ביתר מרביעית להטריף דפשיטא כיון דכבר ניקבה רק עד רביעית קמ"ל דלא חיישינן דסופה לינקב, ובאמת שדברי הכ"מ הללו תמוהין מאד כמו שהשגתי עליו לעיל אבל קושיית הט"ז הראשונה עכ"פ בוודאי לא קשיא כמו שבארנו, ומה שכתב עוד הט"ז שם דכל שהוא רביעית קים להו לרבנן דהוי כיתר מרביעית ואפילו הרבה יותר באמת כשר, ודבריו תמוהין דמאחר שלא מצינו שום טרפות שיהא השיעור רביעית א"כ מאיזה צד הגבילו כאן רביעית כיון דיותר מרביעית שוה לו ומה מעלה יש ברביעית עד שנוכיח ממה שמכשיר ברביעית דגם ביתר מרביעית כשר, אמנם כבר כתבתי דהרמב"ם לית ליה הך רביעית ובתוספתא ג"כ ליתא ואפי' לפי הנוסחא שלפנינו כבר כתבתי שיש לפרש בענין אחר:

בתוס' בד"ה אבל נקב שיש בו חסרון אפי' ר"ש מודה ויש שרצו לאסור וכו' דטעות הוא בידם וכו' כדברי הכל ולא הוי ליה לאוקמא כר"ש וכו'. דברי התוס' הללו צריכין דקדוק היטב חדא מה ענין שהעמידו דבריהם על דיבור זה אבל נקב שיש בו חסרון דאי משום השגת ריב"א הא עיקר השגתו ממה דמתרץ לא צריכא לר"ש דהוי ליה לשנויי כדברי הכל בכה"ג, גם לא ידעתי מה זה שכפלו דבריהם דהוי ליה לשנויי הכא הכי וכדברי הכל ולא הוי ליה לאוקמא כר"ש דפשיטא דאי הוי משני כדברי הכל אינו רק לר"ש, גם לא הבנתי לשון זה ויש שרצו לאסור והוי להו לומר יש שרצו לאסור שהרי האוסרין עכ"פ לא מכאן דקדקו דבריהם רק הם. אמרו בפני עצמן ומכאן המה מוקשים ומוטעים, גם לא הבנתי מאיזה צד רצו הנך אוסרים לאסור ואדרבא כיון שמצינו דרבא לעיל לא מטריף חסר רק אי חסר מן המנין ה' אוני ותרי אומי אבל חסר מקצת אונא או אומא בלי נקב כלל רק נברא כך מאן שמעת ליה:

אבל הט אזנך ושמע ביאור דברי התוס' הללו על אופניהם, והוא דממה שאמר אבל נקב שיש בו חסרון אפי' ר"ש מודה מוכח להדיא דלת"ק חסרון מבחוץ בלא נקב כשרה [זולתי חסר אונא או אומא כהך דרבא לעיל], דאי לת"ק טרפה מאי קמ"ל לר"ש דנקב שיש בו חסרון טרפה דהא לא פליג ר"ש רק על ניקבה הריאה ולא על חסרה בפרט דקאמר אבל נקב הרי דר"ש רק מכח הנקב מטריף לה כשיש בו חסרון ומאיזה צד יחלוק על הת"ק דמטריף לה מחמת חסרון בלבד בלא נקב ועכ"פ לא הוי ליה לומר רק אף דפליג בנקב בחסרון מודה, וע"כ לכ"ע חסרון בחוץ בלא נקב כשר, ועוד דעכ"פ כיון דבפירוש קאמר הש"ס לר"ש דחסרון כזה לא מיטרף רק מכח נקב א"כ הרי לא שמענו שיחלקו חכמים בזה דחסרון בלי נקב יהא טרפה דהא לא נחלקו רק בניקבה ואי היה חולק ת"ק בחסרון בלא נקב דטרפה מנא ליה להתרצן דר"ש חולק והיה די שיאמר דקמ"ל בחסרון מודה ולא מחמת הנקב דוקא הרי מוכח בפשיטות ממאמר זה דחסרון בלא נקב מבחוץ כשר, ועל זה כתבו ויש שרצו לאסור כשיש קמט וסדק וחסרון והיינו דדוקא בחסרון עור בלבד לא מטריף ר"ש רק מחמת הנקב ובהא באמת לכ"ע בעור אין בו משום חסרון רק לת"ק מטעם נקב ולר"ש בנקב כזה שיש בו חסרון בנקב מודה דטרפה מכח הנקב אבל כשיש קמט וסדק דהחסרון הוא בבשר הריאה עצמה בהא שפיר טרפה בלי נקב לכ"ע, ויש להם הוכחה לדבריהם דלישנא נקב שיש בו חסרון הכוונה שיש בנקב חסרון והנקב אינו רק בעור ויש באותו נקב חסרון והשתא תיקשי מנא ליה להתרצן דר"ש יודה בהא הא י"ל דחסרון בעור עם נקב ג"כ לא מטריף רק דמודה בחסר בשר הריאה תחת הנקב, וע"כ משום דאי חסר מן הבשר וניכר מבחוץ אפילו בלי נקב טרפה לרבנן ור"ש אינו חולק על רבנן בחסר רק בניקבה והיכי יאמר בנקב עם חסרון ריאה מודה פשיטא הא מטעם חסר טרפה לרבנן ולא שמענו דפליג בחסר,