תפארת יעקב על חולין חלק ב נ

וורדא טרפה וגם ב' וורדות טרפה ולאו מתורת ספק רק וודאי דאחת כלהו אית להו ותרי כלהו לית להו וכי איכא תרי הוי יתר כנטול והוי חסרה וורדא דהאידנא טרפה, והן הן דברי הרב בהגה"ה בשם מהרי"ו דהאידנא מטרפינן בין חסרה וורדא בין בב' והכוונה מכח דברי התוס' הנ"ל, וכן מוכח להדיא בדברי הר"ן בשם הרב אלברגלוני ז"ל דתרווייהו טרפה האידנא דאחת כלהו אית להו ותרי לית להו וא"כ לאו מתורת ספק הוא רק וודאי, כנ"ל:

ובהכי ניחא מה שהקשו על הרב בשם מהרי"ו הנ"ל, דלמה הטריף ב' וורדות במה נפשך אי חסרה וורדא כשר אפי' הוי כנטול כשר ואי משום דהוי יתרת והוי כנטול אונא הא יתרת מקמא כשר לדידן ורש"י לא הטריף רק מכח יתרת מקמא דטרפה לדעתו ומכח זה הכריחו דיתרת מקמא אורחיה בצורת אונא ולא בצורת וורדא וכבר כתבתי לעיל מה שיש לתמוה על סברא זו, ומלבד זה קשה הדבר לומר דמקמא דשכיח וורדא הוי אורחיה דוקא בצורת אונא ולא בצורת וורדא ובדרא דאונא דשם לא שכיח וורדא אורחיה אפילו בצורת וורדא דהא בדרא לדברי הכל יתיר וורדא כשר כמו יתיר אונא ואפי' להתב"ש החולק בימין מודה בשמאל עכ"פ, וכ"ש לפי מה שהוכחתי מפירש"י דאפי' בימין כשר וורדא בדרא, ולהנ"ל ניחא ולק"מ דאנן תרווייהו מטרפינן חסרה וורדא דכלהו האידנא אית להו וממילא ב' טרפה דהוי יתר כנטול וורדא אבל יתרת מקמא לא הוי יתיר וורדא כלל רק יתיר אונא ולא איכפת לן דלית הלכתא כרבא ביתרת, ואי קשיא במה נפשך אי אורחיה בהכי א"כ מוכרח חילוק הנ"ל דבצורת אונא אורחיה ובצורת וורדא לאו אורחיה דאי אורחיה לא שייך יתר כנטול, הא לא קשיא מידי דאנן אמרינן כיון דיתרת אורחיה בדרא דאונא מקמא נמי כשר דאמרינן אונא היא ושינתה מקומה ולא איכפת לן שינוי מקום באונות דהא אפי' וורדא משלמת למנין ואפי' למ"ד שאינה משלמת היינו חסר אבל יתיר וודאי לא איכפת לן בשינוי מקום, וכמו כן וורדא בדרא אמרינן אונא היא אלא ששינתה תוארה אבל יתיר וורדא מקמא לא אמרינן אונא היא אלא ששינתה תוארה וגם שינתה מקומה, הילכך אמרינן יתיר וורדא היא והוי כנטול ולדידן חסרה טרפה, וליכא לאקשויי אי חסרה טרפה א"כ ע"כ תרי כשר, הא ליתא דהאידנא נשתנה וכלהו אית להו חדא ותרי לית להו וטרפה בחסרה וגם בתרי ודו"ק, ומ"ש ובכל מקום שהיא סרוכה טרפה נראה לי מהמשך דבריהם דזהו נמשך למה שכתבו דעמא דבר כרש"י דהכי משמע כפירושו מדקאמר וקרי להו טבחי לכך בכל מקום שהיא סרוכה טרפה דכיון דאינה תדירה לא מיקרי כסידרן כמו בדרא כיון דפעמים יש להו פעמים אין להו לא הוי סירכא ממנה כסידרן אבל אי נימא דאחת כלהו אית להו אי נסרכה לאונא הסמוכה לה בימין היה מקום להחשיב אותה סירכא כסידרן דלעולם מקומה שם והוי כתרתי אוני דסריכי להדדי כנ"ל, ומ"ש עוד ואם חסר אינה משלמת היינו אף דפעמים אין לה וכשרה בלא"ה מ"מ אינה משלמת כמ"ש רש"י דבדרא חסר וכאן יתר והוי כחליף כנ"ל:

ע"ב בגמ' אבל אגבה אפילו כטרפא דאסא טרפה. הפוסקים הוכיחו מכאן דשיעור אונא כטרפא דאסא, ואני תמה תינח להפוסקים המכשירים יתרת מקמא והכא ביתרת מיירי דמגבה טרפה ומקמא כשר, שפיר יש להוכיח דשיעור אונא כטרפא דאסא דבשיעור זה מיקרי יתרת ולא בפחות אבל למטריף יתרת מקמא א"כ הכא בוורדא מיירי דאונא אפי' מקמא טרפה א"כ לא מוכח רק שיעור וורדא הוי כטרפא דאסא אבל שיעור אונא דגדולה מן הוורדא כמ"ש התוס' לעיל מנין דהוי כטרפא דאסא, אדרבא משמע להדיא דצריכה להיות גדולה מן הוורדא, והרב בעל העיטור ז"ל הוא מן הכת האוסרין יתרת מקמא והוא עצמו מוכיח מכאן דשיעור אונא כטרפא דאסא וצ"ע בזה, והנה הר"ן הביא דעות דט"ד לאו דוקא דה"ה פחות והוא ז"ל חולק עליהם והנה מהך דבנות ישראל דהחמירו אפי' כחרדל והתם אפי' פחות יושבות ז' נקיים וליכא למימר משום שהוזכר במשנה מפורש ומטמאות כעין החרדל ופחות מ"מ היינו שתהא טמאה אבל להצריך ז' נקיים היה לנו לומר דכחרדל דוקא וע"כ דכל כה"ג לאו דוקא, מיהו העיקר דדוקא הוא דדוקא התם תפסו שיעור הקטן מאד וה"ה פחות רק אורחיה דמילתא נקט וכן בהך דדינר שהביא הר"ן אבל הכא לא שייך לומר דאורחיה דמילתא כט"ד אדרבא יתרת לאו אורחיה כלל וכשיש יתרת פחות הוא מט"ד וע"כ דבאמת דוקא הוא וכן מכל הפוסקים שהוכיחו מכאן שיעור אונא כט"ד ש"מ דדוקא הוא, ועמ"ש בתוס' בד"ה אפילו:

בתוס' בד"ה אבל אגבה ונראה וכו' ומורי דודי היה מקובל לאסור ואיפשר דטעמא דלאו אורחיה בהכי ע"כ. דבריהם צריכין ביאור כיון שלא סתרו אותה הוכחה שהביאו מדקאמר אבל אגבה א"כ מה הועילו במה שכתבו ואיפשר וכו' דאטו מעיקרא לא ידעינן דטרפות יתרת דלאו אורחיה בהכי, ונראה לי דכוונת התוס' למה שכתבו לעיל דאין ראיה מבהמות שלנו לבהמות שלהם ואין משגיחין במה דמוכח בגמרא דאז היה כך דעכשיו נשתנה וזהו כוונתם דאיפשר דטעמא משום דחזינן השתא דלאו אורחיה בהכי וכלהו אין משנין מקומן הילכך אף דמוכח דאז לא היה קפידא בשינוי מקום, מ"מ עכשיו חזינן דלאו אורחיה רק במקום המוגבל לה לכך כל שנשתנה טרפה, ועוד דאז דהיה חסרה וורדא כשר אף שינתה מקומה כשר אבל האידנא דחסרה טרפה ממילא גם שינתה מקומה כיון דלאו אורחיה הוי כחסרה ממקומה וטרפה:

אמנם יש לתמוה בגוף דברי התוס' שהיה להם ליישב דברי מורי דודי בפשיטות דס"ל כדברי רבינו אפרים דמה שרצה רב אשי לעיל להטריף היה בב' וורדות ומקמא הכשירו אבל מגבה כל שיש יתיר טרפה, א"כ אותה השניה וודאי לא איכפת לן שינתה מקומה שהשניה פשיטא שאין לה מקום מוגבל כיון דיתרת היא ויש שאין להם כלל ותמיד השניה אין מקומה במקום הראשונה הילכך לולא דהיא מגבה כשרה, אבל וורדא אחת מקומה מוגבל בימין ולא בשמאל ולא שינתה מקומה, תדע דכתב הרא"ש בתשובה כלל כ' סי' ל"א דשתי וורדות אחת בימין ואחת בשמאל כשרה אף דפסק להדיא וורדא בשמאל טרפה והיינו דשאני לן בין אותה הוורדא הצריכה בין יתרת וורדא שזו אין לה מקום כלל וא"כ אין ראיה מכאן להכשיר שינתה מקומה, גם הראיה שהביאו מפירש"י תמוה דבב' וורדות דוקא הוצרך לטעם יתיר וורדא אבל באחת ששינתה מקומה יש לומר דבלא"ה טרפה דאחת אינה רגילה רק במקומה שהיא תמיד, ועוד דלרש"י חסרה וורדא כשר אבל מנין לנו למאן דמטריף חסרה וורדא להכשיר שינתה מקומה, וכן מוכח להדיא ברא"ש דמעיקרא הביא דברי הגאונים להכשיר ב' וורדות ומ"מ פסק וורדא בשמאל טרפה, ש"מ שאין לדמות וורדא הנוספת לוורדא שצריכה להיות וצ"ע, ודע דאיכא מ"ד דאפי' מושרשת היתרת בדרא דאונא רק בולטת מגבה כטרפא דאסא טרפה ולפי דבריהם הך אגבה היינו שפולטת מגבה אפי' מושרשת במקום הכשר (ויש גורסין אבל מגבה] ולפי זה פשיטא דאין ראיה להכשיר שינתה מקומה דהא קמ"ל אגבה אפי' מושרשת במקום הכשר דהיינו בדרא דמקמא כה"ג כשרה לכ"ע אבל מגבה טרפה אבל שלא בדרא כלל אפי' מקמא טרפה, וכמו כן לפי מה שכתבתי לפרש לשיטת הרי"ף דהך וה"מ היינו אפי' בסדר האונות דוקא כשהיתרת הוא מקמא היינו דאונא עצמה יש לה גב וקמא וכל שיש באונא עצמה יתרת הוי בדרא דאונא ומ"מ מקמא כשר ולא מגבה א"כ אין ראיה להכשיר שינתה מקומה שלא בדרא דאונא:

בד"ה אפי' כטרפא דאסא כתב הר"י בספרו דדוקא בשאר אונות וכו' ולא ידעתי היאך יפרש ר"י אבל אגבה אי הכוונה גב הריאה דוקא הא בכל האונות טרפה חוץ העליונה, ואי הכוונה גב האונות ג"כ היאך סתם אגבה כיון דיש גב אונא עליונה דכשר ועכ"פ לא הוי ליה לומר וה"מ מקמא דמשמע דליכא הכשר רק מקמא והא יש גם בגב אונא עליונה, אבל לדעתי נראה שאין זה ענין לכאן דכאן מיירי מיתרת באמת אבל אונא עליונה מחמת דוחק הקנה שמסבבת אותו נעשה כמין יתרת אבל אין זה יתרת כלל רק שנדחק ונקמט באיזה מקומות מחמת דוחק ואין זה בכלל אבל אגבה דהכא כלל:

בא"ד וכתב בתשובה וכו' אפי' בתר נפיחה וכו'. הנה דין הראשון ניחא דקמ"ל דבתר נפיחה משערינן אפי' לא היה מעיקרא כטרפא דאסא אבל דין השני לא ידעתי כיון דמעיקרא לא היה כטרפא דאסא ואח"כ לא היה מה ס"ד להטריף, ודוחק לומר דכוונתם לאפוקי מהך יש מפרשים שהביא הר"ן דטרפא דאסא לאו דוקא ואפי' פחות, דא"כ הוי להו לומר בפשיטות ונראה לאבי העזרי דכטרפא דאסא דוקא ולא פחות, ונראה לי שיש במציאות להיפוך דמעיקרא כשהריאה אינה נפוחה נראה היתרת גדולה וכשנופחין אותה מתפשט ממנה להריאה סביבה ולא נשאר כטרפא דאסא וזהו דקמ"ל דאפי' אי רק בתר נפיחה לא הוי כטרפא דאסא אף דמעיקרא היה כטרפא דאסא מ"מ כשרה דבתר כשהיא נפוחה משערינן בין להקל בין להחמיר, ויתר דיני יתיר וחסר וחליף ודיני חסר ויתר וורדא ושינוי מקום וסדקין הכל מבואר אצלי באריכות כל פרטי דיניהם בי"ד סימן ל"ה, וכאן לא כתבתי רק מה שנוגע לביאור הסוגיא בלבד:

בגמרא אמר רפרם האי ריאה דדמיא לאופתא וכו' עד דשיע דלית לה חיתוכי דאוני. הנה מפשטות הסוגיא נראה שיש כאן חמשה מיני טרפות באופתא וכן הוא בש"ע אבל הרמב"ם ז"ל לא זכר רק שלשה ובשנים פסק ספק טרפה ובאחת וודאי, ונראה שהוא מפרש דהני תרי איכא דאמרי מעיקרא פליגי דמר מפרש אופתא במראה ומר מפרש במישוש ומפרש להו דמאן דמפרש במראה היינו שנעשית לבנה כבקעת ומ"ד במישוש דקשה במישוש כעץ והדר קאמר לשון אחרון דהכוונה דלית לה חיתוכי דאוני וכן משמע דבשני איכא דאמרי הראשונים הוזכר וי"ו ובשלישי לא הוזכר בוי"ו וברביעי ובחמישי זכרו בוי"ו וזה מורה כמו שכתבתי, וכן נראה להדיא מדברי הרשב"א בת"ה [רק ברש"י יש כאן גימגום ונראה שהוא מהופך דנפיחה קשה ודפחיזא לבנה וכן נראה ממה שפירש דפחיזא קודם לדנפיחה], ובהכי ניחא לי מה שפסק הרמב"ם במראה ומישוש ספק טרפה ובשיע כאופתא וודאי טרפה והיינו משום דמספקא