תפארת יעקב על חולין חלק ב מט

שתשלים שזו יתרת היא ומן העיקר חסר, ולפי מה שבארנו היה איפשר לומר דגם וורדא העומדת בדרא בימין אינה משלמת למנין ג' אונות דשם אין מקומה של וורדא אבל באמת זה אינו דכל וורדא ששינתה מקומה או צורתה אונא היא ולא וורדא הלכך דוקא כשאינה עומדת בדרא כיון דאונא היא אינה משלמת שאין אונא עומדת רק בדרא ממש אבל כשעומדת בדרא מה אתה אומר הואיל ושינתה מקומה לאו וורדא היא רק אונא א"כ פשיטא דכשר דהא יש ג' אונות בימין, ומהאי טעמא אפילו עומדת בשמאל בדרא דאונא משלמת לחסרון שמאל דאונא היא ולא וורדא אבל בעומדת שלא בדרא אי לא שינתה מקומה ותוארה משלמת דהרי יש ג' בימין אבל אי שינתה מקומה שוב אינה משלמת אף דיתרת מקמא כשר כנ"ל ברור לשיטה זו, ועמ"ש בסמוך:

ודע דמוכח מתוך פירש"י ז"ל דכל המחלוקת רק אי חסרה וורדא כשר אבל למ"ד דחסרה וורדא טרפה לדידן א"כ פשיטא דאינה משלמת כיון דכל ריאה צריכה ה' אוני עם וורדא וזו יש לה רק ד' עם וורדא הרי ע"כ חסר אחת או אונא או וורדא דכיון דהוורדא מעכבת מצד עצמה ובלעדה טרפה היאך תשלים לחסרון אונא, אמנם אי יש שתי וורדות שאנו מטריפין היה מקום לומר דלמ"ד דוורדא משלמת לחסרון ימין אם יש חסר אונא בימין אין להטריף ב' וורדות דאין כאן יתיר וורדא כלל דאחת משלמת לימין לחסרון אונא ואין כאן רק וורדא אחת, אבל באמת כד מעיינת ביה אינו כן ודוקא לטעמו של הב"י דוורדא משלמת דמקמא ודרא דאונא חדא היא ויתרת ג"כ משלים א"כ כשיש ב' וורדות ואונא חסרה בימין א"כ הוי כמו שלשה בימין עם וורדא אחת, אבל לפי מה שבארנו דכל שאינה עומדת בדרא ממש רק בצורת וורדא משלמת ולא בצורת אונא א"כ השלמה זו שמשלמת מכח צורת וורדא היא וכיון שאנו מטריפין ב' וורדות א"כ אפי' חסר אונא בימין לא מהני דמ"מ כיון שאינה משלמת רק מכח שהיא וורדא הרי יש שתי וורדות וכל יתר כנטול ודו"ק:

וכתב עוד רש"י ז"ל דאי משתכחן תרתי עינוניתא טרפה דיתרת דביני וביני היא ולאו אורחא דחדא גופה לא אכשרן אלא משום דחיוי ברייתא הכי אית להו, והנה לכאורה פשוט דלאו מכח יתיר וורדא טריף לה רש"י ז"ל דהא חסרה וורדא ס"ל דכשר אלא משום דהוי יתרת ביני וביני, ואף דעיקר פסול יותרת הוא משום דהוי כנטול כמו שפירש"י ז"ל גופיה מ"מ אנן אמרינן דלאו כנטול וורדא היא רק כנטול אונא מבדרא כמו יותרת מקמא בלי וורדא כלל דטרפה לרש"י דהוי כנטול אונא אף שזו עומדת מקמא והאונות בדרא ה"ה שתי וורדות כיון שהשנית יותרת היא אמרינן דהוי כנטול אונא מדרא דאוני, ולפי זה למאן דמכשיר יותרת מקמא ג"כ דלא הוי כנטול אונא א"כ לכאורה אין מקום לפסול שתי וורדות, רק אי חסרה וורדא טרפה, ממילא ב' הוי כחסרה, אבל אי חסרה וורדא כשר ויתרת מקמא כשר אין מקום לפסול שתי וורדות דאי משום יתיר וורדא דהוי כנטול הרי חסרה וורדא כשר ואי משום יתיר אונא הרי יתרת מקמא כשר, ואין להקשות אפי' אי חסרה טרפה מ"מ הרי אינה רק מכח ספק או כרש"י או כרבינו אפרים א"כ בב' וורדות במה נפשך אי כרש"י הרי חסרה וורדא כשר אי כרבינו אפרים הא בב' אורחיה בהכי ואין מקום לפסול רק אי יתרת מקמא טרפה אמרינן דלא הוי יתיר וורדא וכנטול וורדא רק כנטול אונא דהשניה הוי כיתרת בעלמא אבל אי יתרת מקמא כשר לכאורה אין להטריף ב' אפילו אי חסרה טרפה כיון דמכח ספק הוא, אבל באמת לא קשיא כמו שאבאר בתוס' שיש להטריף חסרה וורדא וגם ב' וורדות מן הדין לא מספק, אבל אי חסרה וורדא כשרה ויתרת מקמא כשר אין מקום לפסול ב' וורדות כלל [ומ"מ איפשר לומר דסברת רש"י היא דמטריף ב' וורדות ומכשיר בחסרה משום כיון דעיקר מה שהכשירו וורדא דכל חיוי ברייתא הכי אית להו א"כ אי אין לה וורדא אינה מחיוי ברייתא וכשרה בלי וורדא אבל אי הוי ידעינן דזו מחיוי ברייתא ואין לה וורדא כיון דכלהו הכי אית להו הוי לה חסרה וטרפה א"כ כשיש לה ב' חזינן דהיא מחיוי ברייתא דהא יש לה וורדא וכיון שניתוסף לה אחת טרפה מכח נטילת הוורדא דבשביל שיש לה שתים לא נפקא מכללא דחיוי ברייתא], ולפי זה יש מקום לומר דאי יש ב' וורדות אחת בימין ואחת בשמאל כשר אפי' למאן דמטריף חסרה וורדא דמשום יתיר אונא ליכא דהרי יתרת מקמא כשר ומשום יתיר וורדא נמי ליכא כיון דרחוקה מן הוורדא אין ראוי לומר כנטול וורדא:

והש"ך בי"ד סי' ל"ה חלק על הט"ז בענין זה דדוקא יתרת בצורת אונא אורחיה אבל בצורת וורדא לאו אורחיה וטרפה מטעם יתרת מקמא דהוי כנטול אונא דכיון שאינה בצורת אונא לאו אורחיה והוי יתרת וכנטול אונא, אבל אני תמה על דברי הש"ך הללו דהא הטור דייק מדברי אביו הרא"ש דפוסל יתרת מקמא ממה דפוסל וורדא בשמאל הא לא מוכח מידי דשפיר י"ל דסובר יתרת מקמא כשר רק ה"מ בצורת אונא אבל בצורת וורדא לאו אורחיה, ומשום וורדא ליכא לאכשורי דאין דרכה לעמוד בשמאל הילכך כל שהוורדא שינתה מקומה טרפה מטעם יתרת מקמא דלא הכשירו יתרת מקמא רק בצורת אונא לא בצורת וורדא, וכן יש לדקדק מתוך דברי הרב בהג"ה סימן ל"ה ס"ב שכתב דכל אלו החילוקים למאן דמטריף ב' וחסר אבל להמכשירים הכל כשר, ולדברי הש"ך אכתי יש להטריף וורדא בשמאל דאף דחסר וורדא וב' כשר מ"מ טרפה מטעם יתרת מקמא דאפילו להמכשירים דוקא בצורת אונא ולא בצורת וורדא, ובשלמא בימין אורחיה בהכי אבל בשמאל או שינתה מקומה דלאו אורחיה טרפה מטעם יתרת מקמא בצורת וורדא וע"כ דלא כסברת הש"ך הנ"ל:

אמנם הרב בעל תב"ש הכריח סברת הש"ך מטעם אחר דוודאי קשה ב' וורדות דמטריפין במה נפשך אי אורחיה בהכי הא לא אמרינן יתר כנטול היכא דאורחיה בהכי ואי לאו אורחיה בהכי תיקשי למה יתרת מקמא כשר כיון דיש כאן וורדא לאו אורחיה ביתרת עוד וע"כ דבצורת וורדא לאו אורחיה בב' אבל בצורת אונא אורחיה ביתרת והיינו ממש סברת הש"ך, אבל באמת אין זו הוכחה כלל דכמו דס"ל להט"ז דאי יש יתיר וורדא בשמאל לא אמרינן יתר כנטול הוורדא שבימין וחסרה וורדא טרפה משום דברחוק לא אמרינן יתר כנטול א"כ כמו כן לא אמרינן ביתרת אונא דהוי כנטול הוורדא כיון שאין היתר מעין הנטול במינו, והא דס"ד בגמ' לאסור ביני וביני בצורת וורדא, דלא ס"ד כלל שיש קפידא בצורה זו וס"ד דהכל אונא מיקרי אבל לפי מה דמסיק כלהו חיוי ברייתא הכי אית להו וקרו לה טבחי עינוניתא דוורדא הרי שצורתה כאן ידוע בתואר זה דוקא א"כ כשיש יתרת עוד בצורת אונא לא אמרינן דהוי כנטול וורדא, ואי משום יתרת אונא הא לא קי"ל כוותיה דרבא ביתרת אונא ואפי' מקמא כשר רק בצורת וורדא הוי יתיר וורדא, אבל בשמאל נהי דלאו אורחיה דיתרת בצורת וורדא מ"מ ברחוק לא אמרינן יתר כנטול ולא שייך למיפסל לא משום יתיר וורדא ולא משום יתיר אונא דיתיר וורדא לא הוי כיון שעומדת ברחוק מן הוורדא ויתיר אונא לא הוי שאינה בצורת אונא שיהא כנטול אונא, כללו של דבר דאין מטריפין לאו אורחיה רק היכא דשייך יתר כנטול הילכך בצורת אונא כשר בכל מקום דאורחיה בהכי ובצורת וורדא דלאו אורחיה מ"מ אין מטריפין רק בימין דהוי כנטול וורדא אבל בשמאל לא הוי לא כנטול אונא משום דאין לה צורת אונא ואין היתר מעין הנטול במינו וכנטול וורדא נמי לא הוי דרחוקה היא ממנה ואפי' אי לאו אורחיה כשר דלא שייך בה יתר כנטול:

ותמהני על התב"ש הנ"ל דהוא עצמו פסק בוורדא בשמאל בדרא דאוני כשר דליכא לא משום יתיר וורדא ולא משום יתרת מקמא אבל בימין בדרא דאוני טרפה מכח יתיר וורדא וקשה במה נפשך אי בדרא דאוני אורחיה גם בצורת וורדא א"כ לא הוי יתיר וורדא דהא אורחיה בהכי, ואי אפילו בדרא לאו אורחיה בצורת וורדא א"כ בשמאל למה תכשר נהי דהוי בדרא דאוני מ"מ בצורת וורדא לאו אורחיה והוי יתרת וכנטול אונא, וע"כ דנהי דלאו אורחיה בצורת וורדא מ"מ לא אמרינן יתרת. בצורת וורדא דהוי כנטול אונא שאין היתר ממין הנטול כלל, ורק בצורת אונא לולא דנחלקו על רבא דבדרא אורחיה בהכי הוי אמרינן יתרת היא וכנטול אונא אבל לא בצורת וורדא כיון שנתברר לנו שאין דרכה של אונא בצורה זו בדרא לא שייך לומר יתר בצורה זו הוי כנטול צורה אחרת, ואמת כי דברי התב"ש הנ"ל בלא"ה סותרין דברי רש"י והרא"ש דרש"י ז"ל כתב להטריף ב' וורדות דיתרת דביני וביני היא ולאו אורחיה מוכח להדיא דדוקא ביני וביני לאו אורחיה אבל בדרא דאוני כשרה אפי' בימין דאל"כ לא הוי ליה לומר דביני וביני היא רק יתיר וורדא לאו אורחיה וטרפה אפילו בדרא, גם בתשובת הרא"ש כלל ל"א סי' כ' מבואר דכל בדרא אונא היא ולא וורדא, ומ"ש התב"ש דאנן קפדינן אצורה הא ליתא דדוקא על וורדא קפדינן אצורה אבל בדרא דאוני לא קפדינן אצורה כלל ואפילו בצורת וורדא אונא היא כמ"ש הרא"ש הנ"ל וזה ברור, ועמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה כל הני:

בתוס' בד"ה כל הני וכו' ונראה דאין ראיה מבהמות שלנו ועמא דבר כרש"י וכו'. יש לדקדק אם היה כוונת התוס' לדחות דברי רבינו אפרים שהביא ראיה דע"כ על שנים נתכוונו מדחזינן דכלהו הכי אית להו ולזה דחו דבריו דהאידנא באמת כלהו אית להו ואז לא היה לכלהו רק לחיוי ברייתא א"כ מה נ"מ בדחייה זו סוף סוף צדקו דברי רבינו אפרים דהאידנא אין להכשיר חסרה וורדא דכלהו אית להו שהרי עיקר ראיית רש"י מדקאמר כל הני חיוי ברייתא ש"מ דאיכא דלית להו ובאמת אין ראיה דהאידנא כלהו אית להו, ואם היה כוונת התוס' לדחות דברי רש"י דב' וורדות טרפה והוכחה שלו דוקא אחת אבל שתים חזינן דלית להו ועל זה דחו דאין ראיה מבהמות שלנו א"כ תיקשי נמי הא עכ"פ לדידן טרפה בב' וורדות, לכן נראה ברור דכוונת התוס' לדחות דברי רבינו אפרים שהכשיר בב' וורדות דבגמ' ע"כ על ב' דברו דאחת חזינן דכלהו אית להו ולזה דחו דאין ראיה מבהמות שלנו ואז שפיר אפי' אחת לא הוי להו והיו דנין על אחת אבל ב' באמת טרפה, ועוד דהאידנא דלית להו ב' כלל טרפה בב' וכמו כן באו לדחות דברי רש"י דמכשיר בחסרה וורדא מדקאמר כל הני חיוי ברייתא ש"מ דאיכא דלית להו, ודחו דבריו דאז באמת הוי איכא דלית להו אבל האידנא כלהו אית להו ולפי זה האידנא חסרה