תפארת יעקב על חולין חלק ב מב

כיון דעל איסורא לא קאמר טעמא ועל היתר קאמר טעם היינו רביתייהו ש"מ להורות אפילו אונא ואומא ולכך נקט אוני להורות איסורא אפילו באוני:

בתוס' בד"ה אבל כסידרן נראה לי כסידרן דוקא באותו ענין כמו שהן שוכבות זו אצל זו וכו' אע"פ שהן סמוכות זו לזו טרפה דאין זה כסידרן ע"כ. יש לדקדק דלפי פירושם ע"כ שלא כסידרן דקאמר אפילו מראשונה לשניה ומשניה לשלישית כל שאינו מחיתוך לחיתוך דאל"כ אלא דזה מיקרי כסידרן ומ"מ טרפה קשה דבחנם מחלק בין כסידרן לשלא כסידרן דבכסידרן גופא יש חילוק כמו שהקשו התוס' גופייהו בדיבור שאחר זה וע"כ דזהו באמת שלא כסידרן א"כ תיקשי דהוי להו להעמיד דבריהם על שלא כסידרן ולהביא פירש"י דפירש מראשונה לשלישית ולסתור דבריו רק הפירוש זו על גב זו דזה ג"כ שלא כסידרן מיקרי דאל"כ בחנם מחלק בשלא כסידרן דכסידרן נמי טרפה וכמו שהקשו לקמן ולמה כאן כתבו דבריהם על כסידרן ולא זכרו פירש"י כלל רק נראה לי, כמי שלא יחלוק רש"י על זה כלל, וברור דכוונתם דאין הכרח כלל מפירש"י דמתיר בכה"ג רק דפירוש ראשונה לשלישית לרבותא אף דנסרכה מחיתוך לחיתוך דאי האי אינקיב הוי בין החיתוכים ואי האי אינקיב הוי בין החיתוכים קמ"ל דמ"מ כיון דהסירכא הולכת ממעל לאמצעית או מתחתיה טרפה אבל בנסרכה מחיתוך לגב דליכא הגנה כלל פשיטא דטרפה, ומשמע ליה הכי מדקאמר הני תרתי אוני דסריכן להדדי לית להו בדיקותא ואי מראשונה לשניה מיירי היכי פסיק וקאמר מעיקרא לית להו בדיקותא הא מסתמא נסרכו מחיתוך לחיתוך ולהיפוך הוי ליה לומר מעיקרא היינו רביתייהו ולא אמרן אלא כסידרן אבל שלא כסידרן לית להו בדיקותא, ומזה דייק רש"י דתיכף הכוונה ראשונה לשלישית ואשמועינן אף דהנקב בין החיתוכים מ"מ כיון דהסירכא שלא כסידרן טרפה ואף דמשמע מדברי התוס' דאפילו נדבקה מחיתוך לגב ואז הוי הנקב בין האונות אע"פ כן טרפה והוי רבותא טפי מהיכא דנדבקה ראשונה לשלישית מ"מ לא קשיא, חדא דכבר בארנו דמחיתוך לגב שיהא מדובק אי איפשר רק ע"י עקמימות גדול שתתעקם האונא שתשכב בחיתוך שלה על הגב וזה פשיטא לן טפי דהוי שלא כסידרן, ועוד דמ"מ הוי רבותא טפי דמראשונה לשניה יכול להיות שהנקב בגב האונא ואם תתפרק ישאר הנקב מגולה משא"כ ראשונה לשלישית דאפילו תתפרק יהא הנקב בין החיתוכים וכשם שהעלתה סירכא לשלישית כן יעלה סירכא לשניה שאצלה, תדע דכתב הר"ן דלכך נקב בין החיתוכים טרפה ובסירכא כשר משום דיש נקב שמעלה סירכא ויש שאינו מעלה לכך נקב גרידא יש לחוש דנקב זה אינו מעלה סירכא כלל אבל כשנסרכה כשרה ואיגלאי מילתא דאף מעיקרא כשר היה, והשתא מחיתוך לחיתוך אפי' מראשונה לשלישית ס"ד דכיון דחזינן דנקב זה מעלה סירכא אפילו יתפרק מחמת שזו מושכת לכאן וזו לכאן מ"מ יעלה סירכא שנית מחיתוך לחיתוך שאצלה קמ"ל דמ"מ טרפה, או דאמרינן דאין דרך נקב זה להעלות סירכא כסידרן רק שלא כסידרן, או דאין דרך להעלות רק פעם אחת לא שתנתק ויעלה שנית סירכא, ועכ"פ פשיטא דראשונה לשלישית הוי רבותא טפי מראשונה על גב שניה, ואדרבא נראה לי דלשיטת רש"י דסירכא מטעם דכבר ניקב וודאי טרפה והתוס' שכתבו נראה לי היינו לפי שהם פירשו לקמן דסירכא משום שסופה להתפרק מן הריאה ותנקב הריאה ובזה ס"ד דוקא ראשונה לשלישית דזו מושכת לכאן וזו לכאן יתפרקו בחוזק עד שתנקב הריאה אבל ראשונה שוכבת על שניה שאצלה כיון שהם קרובים לא תתפרק בחוזק עד שתנקב הריאה לזה כתבו דנראה דבכה"ג ג"כ הוי שלא כסידרן אבל לרש"י פשיטא דבהא טרפה מכ"ש מראשונה לשלישית ועמ"ש בדיבור שאחר זה:

אמנם מה שיש לדקדק עדיין מה שכתבו אח"כ בשם הערוך קבלה רב מפי רב וכו' ועיקרן מיפרקי מהדדי טרפה, ובהא וודאי הוי להו להקשות דבחנם הוי מחלק בין כסידרן לשלא כסידרן כיון דכסידרן גופא יש חילוק ואי הוי ס"ל דכה"ג נמי שלא כסידרן הוי קשה חדא דמאיזה צד נכלל זה בשלא כסידרן כיון דנסרכו מחיתוך לחיתוך, ועוד מאי קשיא להו בדיבור שאחר זה, ואי נימא דרק לרש"י קשיא להו דדייקי מדקאמר ראשונה לשלישית א"כ הוי להו להזכיר כאן פירש"י ולסתור דבריו, ועוד אבאר בסמוך בראיות ברורות דלאו מכח פירש"י ראשונה לשלישית קשיא להו ע"ש:

ונראה לי דס"ל לתוס' בטעמם של הערוך ור"ח דלא מיקרי סירכא רק שסרוכה כולה ואז לא תנתק אבל כל שאינה סרוכה כולה תנתק ורבא דקאמר תרתי אוני דסריכן להדדי היינו דסריכן לגמרי מעיקרן עד סופן ומ"מ שלא כסידרן טרפה אבל כשאינה סרוכה כולה לא מיקרו כלל סריכן להדדי וטעמא לאו משום דמיקרו שלא כסידרן רק משום שאינו נקרא סריכן להדדי רק בסריכן לגמרי אבל בחוט מזה לזה הוי כנקב מגולה והקרום אינו מגין, ונראה לי שזהו כונת הר"ן שהביא שיש מי שכתב שלא הכשירו בכסידרן אלא בסמוכות לגמרי אבל בסרוכות אפילו כסידרן מיפרקי וטרפה והוא דעת ר"ח ממש שכל שיש בעיקרן הפסק לא מיקרי דיבוק ממש ומיפרקי מהדדי אך באמת לדעתי כוונת הערוך דהעיקר מה שאינו מזיק נקב במקום זה היינו בעיקרן דשם הם דבוקים הילכך אי נסרכו בעיקרן ולא מיפרקי אמרינן דהסירכא באה משם ושם אין נקב מזיק אבל אי מיפרקי בעיקרן ע"כ הנקב בא מלמעלה שלא מעיקרן ושם כיון שאינן סמוכין כ"כ שתי האונות אינה מגינה והוי כמו קרום מחמת מכה ודברי הערוך הם ממש סברת התוס' בדיבור שאחר זה כמו שאפרש דבריהם לקמן, והתוס' הקשו לקמן דבחנם הוי מחלק בין כסידרן לשלא כסידרן וכאן לא הקשו על הערוך שהם היו מפרשים דברי הערוך כנ"ל אבל לדעתי זהו באמת סברת הערוך בא"ד ורבותינו הגאונים כתבו כיון דחדא סירכא על גבי חבירתה היא רביתא ולא איכפת לן בההיא סירכא. הרב מהרש"א גורס כיון דחדא סירכא עם חבירתה וכתב על זה ואין זה סותר דבריהם דלעיל וכן הוא במרדכי ובערוך מדויק ע"ש וביאור הדבר דאי הגירסא על גבי חבירתה הגאונים חולקין על תחילת דבריהם אבל אי הגירסא עם חבירתה אין הגאונים חולקין רק על הערוך בשם ר"ח בלבד, אבל המדקדק בתוס' יראה דגירסא דידן עיקר שהרי כל מה שהביאו דברי הערוך הוא להביא דכ"ש זו על גב זו ועל זה כתבו דרבותינו הגאונים מכשירין והיינו לסתור כל הנ"ל, תדע דאי ס"ד שלא נחלקו הגאונים רק על הערוך ור"ח לא הוי להו לומר בתר הכי והרבה תמה רבינו יהודה על קבלת ר"ח דכיון דגם הגאונים רק על קבלת ר"ח נחלקו הוי להו לומר גם רבינו יהודה תמה הרבה על קבלת ר"ח וע"כ דהגאונים נחלקו אפי' מגב לחיתוך ורבינו יהודה היה נראה לו כדברי התוס' מעיקרא רק על קבלת ר"ח תמה כנ"ל אף שמלשון הרא"ש ז"ל משמע כדברי מהרש"א ע"ש:

בד"ה היינו רביתייהו. על פי' הקונ' דפירש דהסירכא מחמת נקב היא באה קשה לר"י וכו' א"כ בחנם הוי מחלק וכו', הרב מהרש"א וכן בהגהת האלפס ואחריהם נמשך הש"ך בי"ד סי' ל"ט ס"ק י' פירשו כוונת התוס' דליכא למימר דאינו כשר רק מחיתוך לחיתוך א"כ בחנם הוי מחלק בין כסידרן לשלא כסידרן דבכסידרן גופיה יש חילוק, וליכא למימר דבאמת כך הכוונה שלא כסידרן מחיתוך לגב, דרש"י עצמו פירש ראשונה לשלישית, ומטעם זה הוצרכו לפרש מה שתירצו התוס' לרש"י לחלק דוקא שאינו סרוך בשום מקום אבל כשהוא סרוך בשום מקום לא איכפת לן היינו שהקרום עצמו כשהוא סרוך בשום מקום שלא יתפרק הוא הולך וחזק, ומכח זה השיג בהגהת האלפסי על הר"ן שכתב לדעת רש"י דאונא חבירתה סותם ומגין על הנקב וסירכא מחיתוך לגב טרפה לרש"י ג"כ וזה אינו דכבר דחו התוס' דבר זה דבחנם הוי מחלק וכו' והיינו ממה שפירש"י ראשונה לשלישית דוקא:

והנה אפי' לפי הבנתם בתוס' אין קושיא על הר"ן ושפיר יש לפרש דברי התוס' בסמוך דאונא סותמת ומעיקרא ס"ד לומר דאין היתר רק מחיתוך לחיתוך ושפיר קשיא להו דבחנם הוי מחלק וכו', ובתר הכי תירצו דהאונא סותמת אפי' נדבקה על גב השניה דכיון דהאונא שוכבת על גב חבירתה הקרום הולך וחזק אבל בחוט יוצא מחיתוך לגב דאין אונא סותמת כלל רק הקרום בלבד שפיר הוי קרום מחמת מכה דשמא הנקב בגב השניה ואין אונא סותמת כלל וכן אי הנקב בחיתוך כיון שלא נסרך לאונא כנגדו רק לגב שוב אין הגנה מאונא רק מקרום בלבד, והא דלא מחלק בכסידרן גופא בחוט יוצא מחיתוך לגב השניה, דרבותא קאמר אפי' נדבקה ראשונה לשלישית דאיכא הגנה מאונא מ"מ כיון דשלא כסידרן הוא אין הקרום הולך וחזק אבל היכא דליכא הגנה פשיטא ליה דטרפה דהוי קרום מחמת מכה בלי הגנה כלל:

אך באמת דבריהם תמוהין מאד ופשיטא דדקדוק זה ממה שפירש"י ראשונה לשלישית לא ס"ל לתוס' כלל, דהא בדיבור הקודם כתבו בפשיטות דמחיתוך לגב אפי' שוכבות זו על זו הוי שלא כסידרן ולא זכרו כלל דרש"י חולק בזה, ועוד ראיה ברורה דהא כתבו בסמוך ואם היינו מפרשים וכו' שזהו גידולה שרגילה הסירכא לבוא שם בלא נקב הוי ניחא, וברור דזהו דלא כרש"י דכתב להדיא כסידרן זו מגינה על זו והדרא בריא וע"כ דבאו ליישב דלא כפירש"י א"כ כיון דכוונתם לפרש במה שהוא כנגד פירש"י תיקשי הא אתי שפיר בפשיטות דוקא במקום שהן סמוכות דחברתה מגינה על הנקב, ומה דקשיא להו דבחנם הוי מחלק וכו' אין זה קושיא רק לרש"י דפי' ראשונה לשלישית ומי מכריח אותם לפרש כן הא יש לפרש שלא כסידרן מחיתוך לגב כמו שפירשו בעצמם בדיבור הקודם ולא חשו לפירש"י ראשונה לשלישית, ועוד שכתבו לתרץ דכל סירכא משום שסופה להתפרק וזהו הכל דלא כרש"י והרי אי נפרש דלא כפירש"י בלא"ה לק"מ, גם תמוה מאד לפרש דברי התוס' בסמוך שרצו ליישב פי' הקונ' דכוונתם כל שהקרום סרוך לשום מקום סותם ומגין שהרי כתבו סרוכה כו' סותמתה ומגינה ולפי פירושם לא היה להם לומר סותמתה ומגינה רק סותם ומגין דהא קרום לשון זכר הוא כמו שכתבו שאינו סרוך בשום מקום ותיכף ומיד כתבו סרוכה כו' סותמתה ומגינה והוא דבר מתמיה לפרש דברי התוס' באופן שיכתבו לשון מגומגם כ"כ:

אבל כוונת התוס' פשוט ומבואר ואין ענין דברי התוס' הללו למה שכתבו בדיבור הקודם כלל, והמשך דבריהם כך דהם רצו