תפארת יעקב על חולין חלק ב מא

בגמרא אין מקיפין בבועי. פירש"י בועה שניקבה בריאה היכא דלא ממשמשא ידא דטבחא דליכא למיתלי בטבחא וכו', ביאור דבריו דבשלמא בעלמא דקתני נקבה ריאה טרפה יש לומר דניכר ע"י חולי אבל כיון דצריך להקיף הרי ע"כ אין שם היכר אי נעשה מחיים או לא א"כ תלינן בטבח לכך הוצרך לפרש היכא דלא ממשמש], מבואר מדבריו דפשיטא ליה דבועה דמי לשאר מקום בריאה דכמו דתלינן בכל מקום דממשמשא ידא דטבחא ה"ה במקום בועה ולא ידעתי מנין לו דילמא דוקא בריאה שלימה דלית בה ריעותא תלינן בטבחא אבל כשיש במקום זה בועה דהוי ריעותא לא תלינן דיש לתלות דמחמת הריעותא ניקבה, וצריך לומר דסובר דבועה לא מיקרי ריעותא כלל והיינו דסובר דאינה צריכה בדיקה כלל ולא חיישינן בה לכלום אבל לדעת הרמב"ם דבועה צריכה נפיחה ובדיקה שמא ניקב הסמפון ואי יש בה מים עכורים טרפה א"כ וודאי הוי ריעותא א"כ י"ל דלא תלינן בה ביד הטבח ועמ"ש בתוס':

בתוס' בד"ה אוכמי אוכמי פי' בקונ' וכו' כשרובה כך ומעשה בא לפני ר"ת וכו' אבל תימה כיון דאמר לקמן דטרפה דשחור אדום הוא אלא שלקה א"כ מה לי רובה מה לי מקצתה כיון דע"י לקותא היא וכו'. דבריהם צריכין ביאור חדא דלמה להו להביא ראיה מהך דלקמן הא ר"ת עצמו מודה דרובה טרפה והוי להו להקשות כיון דברובה טרפה ע"כ לקותא היא ומה לי רובה מה לי מקצתה, ועוד למה להו להביא ראיה מהך דהתם דקאמר האי שחור אדום הוא תיפוק להו כיון דדמיא לדיותא טרפה ע"כ לקותא היא וה"ה מקצתה, ועוד קשיא לי הא הך דהכא בהאדימה ס"ד דרבא לחלק בכך ולא נדחו דבריו רק משום אי לשאר שרצים מדמינן לה אפילו כולה ואי לשמונה שרצים מדמינן לה אפי' מקצתה ש"מ דבאדום אין לחלק בכך אבל בשאר מראות הפוסלים שפיר יש לחלק בכך דאל"כ הוי ליה להקשות בפשיטות כיון דבכולה טרפה אלמא לקותא היא מ"ש מקצתה כמו שהקשו התוס', וכן משמע להדיא מדברי הראב"ד בהשגות דדעתו להביא ראיה לחלק בכך מהך דהכא והיינו כמו שכתבתי:

לכן נ"ל דכוונת התוס' להקשות על ר"ת דהוא לפי שיטתו בדיבור הקודם ס"ל דהך ל"ש דהכא היינו ל"ש וטרפה וא"כ אדום כל שאינו מחמת ריבוי דם טרפה אפי' במקצת א"כ כיון דאמרינן לקמן דשחור טרפה מטעם דאדום הוא אלא שלקה, והשתא כיון דשחור לקותא דאדום הוא א"כ לא גרע מאדום עצמו היכא דאינו מחמת ריבוי דם שאינו מתלבן בנפיחה טרפה כ"ש שחור הבא מחמתו שנלקה מאדום לשחור דוודאי טרפה אפי' במקצת ופשיטא דלא שייך לחלק דבכולה הוי לקותא דאדום ומקצתו אינו מחמת אדום ומהאי טעמא סיים הראב"ד בהשגות והכשירוה לבסוף והיינו כפירש"י דל"ש וכשרה והוא כדי להנצל מקושיית התוס' כאן אבל לר"ת דסובר ל"ש וטרפה הקשו התוס' שפיר וזהו שכתבו מעיקרא בפשיטות פ"ה וכתבו שיש לפרש כשרובה כך ולא הקשו כלום דרש"י סובר ל"ש וכשרה רק כשהביאו מעשה דר"ת המכשיר כתבו אבל תימה וכו' דלשיטתו וודאי קשיא כנ"ל, מיהו כבר כתבתי דרש"י ע"כ אינו סובר לחלק בין כולה למקצתה גם לא תירוץ השני רק כדעת הר"ן בשם הרא"ה ז"ל כמו שבארנו לעיל, ויתר הדברים בענינים הללו מבוארין אצלי בחידושי לי"ד סי' ל"ח ע"ש. בד"ה אין מקיפין בבועי. כשניקבה היכא דלא ממשמשא ידא דטבחא כדפירש בקונ' דאי לא ניקבה כשרה בר מהיכא דאיכא תרי בועי דסמיכי להדדי כדבסמוך, דבריהם צריכין ביאור דמה בקשו בזה פשיטא דאי לא ניקבה מאי נקיף, ונראה שנתכוונו להוציא מדברי הרי"ף ורמב"ם שפסקו דבועה במים סרוחין או ליחה עכורה טרפה, ולפי זה הוי מפרשינן בפשיטות בלא ניקבה רק שיש כאן בועות הרבה ופתחו אחת ויש בה מים זכין וס"ד להקיף שכל בועה הדומה לזו לא תצטרך בדיקה ולא היה מהצורך לאוקמה שניקבה היכא דלא ממשמש יד הטבח, וכדי להוציא מסברא זו כתבו דהעיקר כפי' הקונ' משום דאי לא ניקבה כשרה לבר מתרי דסמיכי וכל חוץ תרי דסמיכי ליכא פסול כלל א"כ ממילא ליכא הקפה ובתרי דסמיכי לעולם טרפה וליכא הקפה רק בניקבה במקום דלא ממשמש הטבח, ולפי זה יש להוכיח מדברי התוס' דתרי בועי במים זכין טרפה דאל"כ אכתי שייך הקפה בתרי בועי דסמיכי שאם בדקו בדומה להם ונמצאו זכין אמרינן דגם בהנך יש מים זכין, מיהו יש לדחות כיון שזכרו הך דאין מקיפין בבועי קודם שזכרו מימרא דבסמוך בתרי בועי ש"מ דלא לזה נתכוון בהקפה, ולענין קשין שכתבו התוס' לקמן דכשר בתרי בועי בזה לא שייך הקפה דניכר במשמוש היד, גם נראה לי שנתכוונו התוס' להחזיק בפירש"י גם בזה דדוקא היכא דלא ממשמשא ידא דטבחא משום דאי לא ניקבה כשרה לעולם לבר מב' דסמיכי א"כ ממילא כל שאינן סמוכות לא הוי ריעותא כלל הילכך ראוי לתלות בטבח וע"כ היכא דלא ממשמשא מיירי, והנך רואה דמכאן ראיה באמת להפוסקים דלא לעולם בועה כשרה ולפי זה יש לפרש באמת בלא ניקבה:

בגמרא ואמר רבא הני תרתי אוני דסמיכן להדדי לית להו בדיקותא (כן הוא הגירסא ברי"ף ולפנינו הגירסא דסריכן להדדי] ולא אמרן אלא שלא כסידרן אבל כסידרן היינו רביתייהו. פירש"י ז"ל שלא כסידרן שתים החיצונות נבדקו בסירכא ממעל לאמצעית או מתחתיה, וכ"כ עוד לקמן דשלא כסידרן מתפרקות הן שהרי האמצעית מפרקתן, ובד"ה היינו רביתייהו פי', זו מגינה על זו והדרא בריא שמתוך ששוכבות זו על זו אינה מתפרקת והקרום הולך וחזק, והנה יש סתירה לכאורה מדידיה אדידיה דמעיקרא משמע דוקא ראשונה לשלישית הוי שלא כסדרן ובתר הכי משמע דוקא במקום שהן שוכבות ולא מחיתוך לגב כמ"ש התוס' ואף שלשון התוס' ששוכבות זו אצל זו ורש"י כתב זו על זו היינו הך והכוונה אחת היא מחיתוך לחיתוך, ונראה לי דלא קשיא כלל דוודאי כסידרן לא מיקרי רק מחיתוך לחיתוך דאז זו מגינה על זו רק דס"ד כל שהוא מחיתוך לחיתוך הוי כסידרן אפי' מראשונה לשלישית דסוף סוף כל היכא דאינקיב הוי הנקב בין החיתוכים קמ"ל דמ"מ סופו להתפרק ויתגלה הנקב כיון דהסירכא אינה מחיתוך שאצלה רק מחיתוך הראשונה אבל מחיתוך לגב כ"ש דהוי שלא כסדרן דיכול להיות הנקב בגב האונא [גם בלא"ה טפי הוי שלא כסידרן מחיתוך לגב אונא שאצלה מסירכא מחיתוך ראשונה לחיתוך שלישית]:

ובזה תבין דברי הר"ן שהביא מה שפירש"י ז"ל בד"ה היינו רביתייהו וכתב על זה דלדעתו יש לאסור מחיתוך לגב ואין להתיר רק בין החיתוכים והיינו דבין החיתוכים איכא הגנה משא"כ כשיוצאת לחוץ דליכא הגנה, ובתר הכי הביא הר"ן ז"ל מ"ש רש"י שלא כסידרן ראשונה לשלישית וכתב על זה דאם בדוקא כתב הרב ז"ל כן אפי' מחיתוך לגב הוי כסידרן ולכאורה דבריו סותרין זה את זה, וברור דכוונתו לפי שהתוס' הקשו על רש"י הא קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום והעלו ליישב דבריו דשאני הכא דהאונא סותמת והקרום הולך וחזק [כמו שאבאר לקמן שזאת היא כוונת התוס', ומהרש"א ומהר"ם בהגהת האלפס ואחריהם נמשך הש"ך סי' ל"ט ס"ק י' לא ירדו לפע"ד לעומק דברי התוס'] ולתירוץ זה ע"כ מחיתוך לגב טרפה, לזה לפי מה שפירש"י ראשונה לשלישית נסתפק הר"ן ז"ל כי אולי יש לו תירוץ אחר לקושיית התוס' וסובר דהקרום בלבד סותם ולא דמי לקרום מחמת מכה וראשונה לשלישית דוקא או דאונא סותמת וראשונה לשלישית לאו דוקא רק קמ"ל דמראשונה לשלישית אפילו מחיתוך לחיתוך דאין הנקב מגולה מ"מ לא מהני שלא כסידרן, ולדינא נראה לו להר"ן עיקר למ"ד אין סירכא בלא נקב כתירוץ התוס' דאונא סותמת ובזה עלו כל דבריו כהוגן ובחנם השיגו בהגה"ה באלפס וכתב שעקם כוונת התוס' כמו שאבאר בתוס' בס"ד, אמנם לפי מה שאבאר לקמן שיטת הרמב"ם ז"ל בזה בלא"ה מיושב קושיית התוס' מה שהקשו דהא קרום מחמת מכה אינו קרום ע"ש דכוונת רש"י שנדבקו ממש לא בחוט היוצא מזה לזה וכה"ג לא הוי קרום מחמת מכה כיון שנדבקו שתי האונות להדדי ומ"מ שלא כסידרן טרפה דעתידין להתפרק, והשתא ניחא טפי דנקט ראשונה לשלישית דאי נבדקה ראשונה על גב שניה אין זה מחיתוך לגב רק מקמא דאונא לגב ובאופן דנדבקה מחיתוך ע"כ שנתעקמה כ"כ האונא עצמה ופשיטא דאין זה כסידרן משא"כ מראשונה לשלישית ס"ד דהוי כסידרן טפי שנדבקו מחיתוך לחיתוך בלי עיקום כדרך משיכתן מן הריאה רק שנתקרבו זו אצל זו ממעל לאמצעית או מתחתיה אבל מחיתוך לחיתוך וס"ד דמגינים על הנקב קמ"ל דמ"מ יתפרקו, וכן משמע מלשון רש"י גבי מה שכתב דעינותא דוורדא כל היכא דסבכא טרפה ולשון זה מורה להדיא שנדבקה לאיזה מקום לא שנסרכה ע"י חוט דהא לקמן מחלקינן בין סריך לסביך ולמה כתב דסבכא וע"כ כמו שכתבתי:

עוד כתב רש"י ז"ל שאם נסרכה אומא לאונא שאצלה יש אוסרין ויש מתירין וטעם המתירין דאומא לא הוזכר בגמרא ורבא דק אוני לרבותא ע"ש, ודבריו תמוהין לכאורה דכיון דקאמר דאומא לא הוזכר בגמרא והיינו דהוי בכלל אוני א"כ מאי קשיא ליה דנקט אוני, ונראה לי דוודאי סובר דאומא אינה בכלל אוני דהא בהדיא קאמר בסמוך ה' אוני אית לה לריאה ש"מ דאוני רק ה' נינהו והשתא קשיא ליה דהוי ליה לרבא לומר הני אוני ואומי דריאה דסריכן תרי מינייהו להדדי טרפה וה"מ שלא כסדרן, והשתא הוי מפורש הכל דאוני להחמיר בשלא כסדרן ובאונא ואומא שאצלה להקל בכסדרן ומדלא זכר רק אוני ש"מ משום דלאומא ליכא כסדרן כלל ואהא כתב רש"י ליישב דאומא אינה שם התלמוד כלל וא"כ לא שייך שיאמר אוני ואומי שלא היה אצלם שם אומא כלל וממילא לא שייך שיאמר אוני וריאה דאטו אוני לאו ריאה היא דהריאה עצמה מחותכת באונות, רק שהוקשה לו עדיין שלא היה לו לומר אוני ששם זה אינו כולל רק לאונות הוי ליה להזכיר שם אחר שיכלול גם האומות כגון שיאמר הני תרתי חתוכי דריאה וכדומה, ועל זה כתב משום דבא להורות רבותא באונות אף שהן בדוחק הדופן ומ"מ לולא דאומא אינה שם התלמוד לא יספיק זה דאכתי הוי ליה להזכיר אוני ואומי, ומשום שהוקשה לו עדיין כיון דבא להורות רבותא באוני לאיסורא א"כ קשה דהוי ליה לומר לישנא שיהא כולל אומי ג"כ לומר רבותא בכח דהתירא דאפי' אומי שאינן בדוחק כסדרן כשרה ואהא קאמר דהיתרא ידעינן טפי בלא"ה מלישנא דקאמר היינו רביתייהו ואדרבא