תפארת יעקב על חולין חלק ב מ

באדום בין כולה למקצתה כיון דאיהו גופא סובר אדומה כשרה מדר"נ ובוודאי מדר"נ מוכח דאין חילוק כלל בין כולה למקצתה כיון דמוכח דהאדמימות בא מכח ריבוי דם ואין זו לקותא כלל, ועוד דהא בגמ' גופה קשה היכי ס"ד לדמות אדום הנמצא בריאה לחובל בשרצים ומה ענין זה אצל זה ובהכרח דידעו דרבא מיירי באדום מחמת מכה דאי מחמת ריבוי דם רבא עצמו מכשיר לה אפי' בכולה מדר"נ והיינו דמקשה אי לשאר שרצים דמי אפילו כולה חוזרת ואי לשמונה שרצים אפי' מקצתה אינה חוזרת, מיהו מהא דקאמר מ"ש מקצתה דהדר בריא כולה נמי וכו' אלא ל"ש וודאי משמע דל"ש דכולה נמי כשרה דמשמע דקאי על הך מ"ש דקאמר דחוזר להיתר ועלה מסיק דל"ש ולפי זה מוכח דאפי' באדום מחמת מכה כשר אפילו בכולה, והרא"ש הביא בשם יש מפרשים דמחלקים בין אדומה להאדימה דמשמע אדום ביותר וסתר דבר זה דלמה לא שאלו לקמן אלא אדומה היכי משכחת לה כמו ששאלו על ירוקה, ובתר הכי הביא דברי רבינו אפרים דמפרש הך האדימה מחמת מכה שיש בדופן ומשמע דעל רבינו אפרים לא קשיא ליה משום דדוקא אי מחלקינן בעצם מראה האדום אי אדום ביותר או שאינו אדום כ"כ בהא קשיא ליה שפיר דהוי ליה לשאול לקמן אדומה היכי משכחת לה כמו ששאלו על ירוקה דירוקה נמי חלוק במראה הירקות אבל לרבינו אפרים מראה האדום שוה רק שיש מכה בדופן וידוע דמחמת המכה נעשה ואדומה סתם מכשרינן כל אדום לכך לא שייך לשאול אלא אדומה היכי משכחת לה דכל אדום כשר רק מחמת מכה שיש בדופן טרפה, אמנם הר"ן כשהביא. דברי רבינו אפרים כתב דטעמו משום דהאדימה משמע שהאדימה ביותר והיינו מחמת מכה ולפי זה יקשה על רבינו אפרים ג"כ קושיית הרא"ש וצ"ל דמודה הר"ן דאפי' האדימה ביותר כשרה כל שלא נמצא מכה לפנינו בדופן לכך כל אדום כשר רק דאורחיה דמילתא דמחמת מכה מתאדמת ביותר נקט האדימה להורות דהיינו מחמת מכה אבל בלי מכה אפילו נמצאת אדומה ביותר כשרה לרבינו אפרים, אך הא וודאי קשיא אפי' לפי' רבינו אפרים דמשמע דחוזר להיתרא כמו שהקשה הר"ן, מיהו גם לשיטת הרי"ף קשה מאד דכיון דהך ל"ש כשרה קאמר והיינו מדר"נ א"כ לא דמי לא לשאר שרצים ולא לשמונה שרצים והיכי שייך לומר דמסיק ל"ש שאינו מעין הך דמעיקרא כלל ובוודאי משמע דהך ל"ש בא לדמות עכ"פ לאחד מהנך דמדמה לה מעיקרא, לכן נראה לי דוודאי באדומה דלקמן לא נחלקו כלל הרי"ף ור"ח דהיכי ס"ד שיחלוק ר"ח על גמרא מפורשת ומימרא דרבא בלי חולק דאדומה כשרה, גם אי איפשר לפרש דהך אדומה דהכא היינו הך דלקמן דהיכי יסתור רבא עצמו והש"ס הוי להו להקשות מדידיה אדידיה דכשרה מדר"נ רק לכ"ע הכא בהאדימה ביותר מיירי והיינו מחמת מכה והיינו דמקשה מ"ש מקצתה דהדר בריא כולה נמי דהא חזינן בשאר שרצים דהוי חבורה החוזרת ואין זו לקותא ואי לשמונה שרצים אפי' מקצתה נמי ובהא דעת ר"ח דל"ש וטרפה, ואף דמעיקרא בהיתרא קא מהדר משום דהך דרבא מעיקרא נקט מקצתה להתיר הוצרך להקשות עליו מ"ש מקצתה דמותר אפי' כולה נמי, והרי"ף סובר כיון דקאמר לקמן אדומה כשרה מדר"נ ולא מחלקינן בין אדום לאדום כדמחלקינן בירוקה ש"מ דכל אדום מכשירין והיינו דאדום מחמת מכה מדמינן לשאר שרצים דהוי חבורה החוזרת ומחמת ריבוי דם כשרה מדר"נ והשתא הך ל"ש דהכא הוי שפיר דמדמינן לה לשאר שרצים ומ"מ מוכח מהך דלקמן דאמרינן אדומה כשרה מדר"נ ולא שאלו איזה אדומה ש"מ דמחמת מכה ג"כ כשרה דדמי לשאר שרצים ומחמת ריבוי דם מוכח מדר"נ דכשרה א"כ ממילא כל אדום כשר, והשתא הכא לס"ד באמת היה חלוק אודם מחמת מכה מאודם סתם רק למסקנא דהכא קאמר לקמן סתם אדומה כשרה מדר"נ דמחמת מכה ג"כ כשר מטעם אחר דדמי לשאר שרצים כמסקנא דהכא ועמ"ש בתוס' בד"ה אלא ל"ש:

שם ריאה שיבשה מקצתה טרפה וכו' כדי שתפרך בציפורן. כתב בה"ג הובא בהג"א לעיל אונא דריאה דיבשה קצת ואינה נפרכת בציפורן מניחין אותה במים וממשמש ביה אי הדרא בריא כשרה כו' ולא נתבאר טעמו דהא הכא אמר בהדיא עד שתפרך בציפורן יצריך לומר דסובר דהכא בהפרכת ציפורן לא מהני בדיקה אפי' תחזור במים אבל קודם שיעור הפרכת ציפורן מהני בדיקה ומשמוש במים אבל בלא"ה אפי' מעיקרא קודם שיעור הפרכת ציפורן מיטרפה, והנה מדברי הפוסקים המחלקים במראה פסולה בין כולה למקצתה והביאו ראיה מהך דרבא דהכא דקאמר ריאה שיבשה מקצתה ש"מ דבעלמא בעינן כולה דוקא ויש לתמוה הא הוצרך לומר מקצתה דאז דוקא ביבשה טרפה דהיינו בשיעור הפרכת ציפורן אבל כולה אפי' לא יבשה רק צמקה טרפה כדתנן לקמן וחרותה בידי אדם, ומזה מוכח דס"ל כדברי בה"ג דצמקה מקצתה ג"כ בעי בדיקה זו אפילו לא נפרך בציפורן וע"כ דהך יבשה דקאמר היינו דאפי' בדיקה לא מהני והשתא שפיר קשיא להו למה נקט מקצתה הוי ליה לומר יבשה סתם וממילא אפי' מקצתה וע"כ דבעלמא דנקט סתמא כולה דוקא לכך הוצרך לפרש כאן מקצתה, אך המעיין בבה"ג יראה דהיה גירסתו ריאה שיבשה בין בכולה בין במקצתה, והשתא יש לומר דקשיא ליה בהיפוך כיון דבעלמא נמי אפי' מקצתה מ"ש דפרט כאן בין בכולה בין במקצתה וע"כ להורות דכולה ומקצתה שווין הן דבהפרכת ציפורן לא מהני בדיקה ומעיקרא תרווייהו בעי בדיקה עכ"פ:

אמנם יש לדקדק בלשון בה"ג שכתב אונא דריאה דיבשה קצת ואין נפרכת בציפורן דמה ביקש במה שאמר אונא דריאה כיון שסובר דיבש מקצתה ולא נפרך בציפורן בעי בדיקה הוי ליה לומר ריאה שיבשה מקצתה ואינה נפרכת בציפורן בעי בדיקה במים ומזה נראה דמודה בה"ג דמקצתה שיבשה ואינה נפרכת בציפורן לא בעי בדיקה כלל רק אונא שיבשה יובש קצת שאין נפרכת בעי בדיקה וצריך להבין מ"ש מקצת ריאה או אונא, ונ"ל דסובר בה"ג יבש מטעם חסר הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל אך בהא פליג דיבש עד שנפרך בציפורן הוי כנקוב הילכך רבא קאמר עד שתפרך בציפורן דאז אפי' יבש מקצת גוף הריאה טרפה אבל כשאינה נפרכת בציפורן אז אין זה רק מטעם חסר כמו צמקה ולכך בעינן אונא שלימה דוקא דאז הוי כחסר אונא משא"כ מקצת ריאה לא איכפת לן צימוק רק בעינן הפרכת ציפורן, ועמ"ש לקמן דמ"ז ע"ב גבי ריאה שנשפכה כקיתון בביאור סוגיא זו ודברי הרמב"ם ז"ל בזה:

שם האי ריאה דקיימא גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה. פירש"י גילדי קליפות כענין מכות אוכמי אוכמי טיי"ש בלעז שחורות חזותא חזותא גוונים גוונים ודוקא הנך גוונים דלא מיטרפה בהו כגון אדומה וירוקה, והנה התוס' הקשו על זה מהך דדמיא לדיותא דטרפה ותירצו חדא כשרובה כך ועוד דהך דהכא ככוחלא, וברור דתרווייהו לא ס"ל לרש"י דלתירוץ ראשון למה קאמר דוקא הנך גווני דלא מיטרפה כגון ירוקה הא בכלהו מיירי רק לא רובה כך, ותירוץ השני ג"כ לא ס"ל דפי' להדיא שחורות ולקמן גבי כוחלא פי' לא אדום ולא שחור ועכ"פ הוי ליה לומר מעיקרא אוכמי ככוחלא כמו שנזהר בתר הכי בחזותא שכתב ודוקא הנך גוונים דלא מיטרפה בהו. לכן נראה ברור דכוונת רש"י ז"ל כדברי הר"ן בשם הרא"ה בב"ה דס"ל דאין מראות פוסלין רק מחמת עצמן ולא מחמת מכה ומוגלא שתחתיו, והרב ב"י כתב שלא מצא חבר להרא"ה ז"ל בזה והרשב"א ז"ל בת"ה כתב עליו עוקר כל התחומין וקראו עיקר והרי רש"י וכו', אבל באמת דברי הרא"ה ז"ל הם דברי רש"י ממש דמה שהעתיקו התוס' מדבריו טיי"ש מראות שחורות לא כן הוא ברש"י רק טיי"ש בלעז שחורות ולא זכר מראות והשתא ע"כ הך שחורות נמשך לגילדי גילדי דמעיקרא דהיינו מכות שחורות דאל"כ הך שחורות אמאי קאי וע"כ דאגילדי קאי דכיון דמחמת מכה היא לא איכפת לן בשחורות אמנם חזותא חזותא לא ניחא ליה לפרש נמי דקאי אגילדי דמעיקרא דהיינו הך אוכמי ותרתי למה לי וכ"ש הוא כיון דשחורות כשרים כ"ש שאר מראות לזה פי' דקמ"ל מראות משונות זו מזו כשרות כל שאינן מן המראות הפוסלות, ומה שיש להסתפק עוד אי דוקא בשחור אמרו כן או בכל המראות גם אי אפילו נלקה עצם העור רק הליקוי בא מחמת המכה שתחתיו או דוקא כשלא נלקה עצם העור כלל רק נראה משונה מחמת המכה שתחתיו הכל מבואר אצלי באריכות בחידושי לי"ד סימן ל"ח עיי"ש וכאן קצרתי, ועמ"ש בתוס' בד"ה אוכמי:

בתוס' בד"ה אלא ל"ש פירש ר"ת ל"ש וטרפה וכו' כשמתלבנת וכו' והקשה עליו הרא"ש ז"ל דהא כל המראות במתלבנות כשרות דהא כל טרפות של ריאה כשהיא נפוחה משערין ועוד הקשה מתשובות הגאונים, ובאמת מהך סוגיא דלקמן אדומה כשרה מדר"נ דיותא טרפה מדר"ח יש להוכיח דאדום מראה טרפה כמו שאפרש בגמרא במקומו, לכן נראה לי דאין כוונת ר"ת ז"ל שחזרה למראה ריאה רק זהו הסימן דבא האודם מריבוי דם שהאדמימות מתלבן בנפיחה אבל לא שהלך המראה אודם לגמרי עד שהריאה כשאר ריאות רק שנשתנה למראה המותר אבל שאר מראות פסולות בעינן שיחזרו בנפיחה למראה ריאה ממש כמ"ש מהרש"ל ביש"ש להדיא, מיהו אכתי יש לדקדק דמאי קשיא להו לתוס' בדיבור שאחר זה מדמיא לדיותא נימא דהתם במתלבנת לגמרי דאפילו דיותא כשרה, בשלמא אי נימא דכוונת התוס' כאן מתלבנת לגמרי א"כ ע"כ דיותא אפילו מתלבנת לגמרי טרפה ושפיר הקשו בתר הכי לר"ת כמ"ש מהרש"א לקמן אבל לפי מה שפירשתי דר"ת מיירי הכא דמתלבנת למראה מותר א"כ דיותא דוקא בהא טרפה אבל מתלבנת לגמרי כשרה א"כ נוכל לאוקמא אוכמי דלקמן במתלבנת לגמרי, מיהו בלא"ה דברי מהרש"א תמוהין לפע"ד דהא התוס' לקמן זכרו פ"ה והקשו מהך דדמיא לדיותא וקשה הא רש"י סובר ל"ש וכשרה א"כ ממילא אפילו אינה מתלבנת ודיותא דוקא באינה מתלבנת טרפה א"כ איכא לאוקמא אוכמי במתלבנת וע"כ דמשמע להו כיון דנקט אוכמי אוכמי חזותא חזותא ש"מ כמו דחזותא חזותא אפי' אינה מתלבנת ה"ה אוכמי אפי' אינה מתלבנת א"כ לר"ת נמי לא קשיא, ועוד דאי במתלבנת בליבון גמור פשיטא דכל פסול בריאה כשהיא נפוחה משערין והרי אין בה מראה כלל רק כשאר ריאה רק אדומה קמ"ל אפי' אינה מתלבנת לגמרי כנ"ל ועמ"ש בסמוך: