תפארת יעקב על חולין חלק ב לג

עיקר הטרפות תלוי בחלב שעליו שאם ניקב החלב ונתגלה נקב הקנה טרפה אף שרגיל להיות בו כנ"ל בענין זה:

ואני תמה מאד שלא זכרו הפוסקים והמחבר והרב מפורש בענין זה שיש שני קנים בלב ושניהם נקיבתן במשהו ואדרבא נראה להדיא מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דקנה הלב במשהו שהוא המזרק הגדול היוצא ממנו לריאה ולא זכר כלל מה שאמרו בגמ' דהך קנה הלב שהוא במשהו הוא שומן היורד בין הערוגות ונראה מדבריו דפסק כאמימר דרק בקנה המתפצל מן הריאה ללב הוא הנדון במשהו, אבל מדברי הרי"ף מבואר דפוסק בתרווייהו במשהו] ואיפשר דסובר ג"כ כמו שכתבתי דכיון דשמואל אמר אי הכי אמר אבא לא ידע בטרפות כלום ממילא ליתא להא דאמר רבה בר יצחק משמיה דרב, ואפי' אי אמרה רב כיון דשמואל אמר עלה דלא ידע בטרפות כלום פסק בהא כאמימר משמיה דר"נ דרק במזרק הגדול היוצא מן הלב ופריש מן הריאה פליגי כמ"ש הר"ן להדיא דאמימר ורבה פליגי בהא אליבא דרב וטעמא דמילתא לפי שיש בשומן הזה בלא"ה הרבה נקבים אין נקב פוסל בו וצ"ע בזה, אבל מ"מ בדעת הג"א נראה ברור כמו שפירשתי, שוב ראיתי בש"ג ומשמע ג"כ דהיה מפרש כמו שפירשתי:

שם מר בר חייא מתני איפכא דריאה ככבדא דכבדא כריאה. כתב רש"י ז"ל דכלישנא קמא מסתברא דהא קם ליה ר"י כוותיה דאמר לעיל ניקב הקנה למטה מן החזה נדון כריאה, ודברים אלו קשין מאד דהיכי ס"ד לומר דלעיל יאמר בפשיטות דברי ר"י ור"ל בלי חולק וכאן יביא פלוגתא בזה, ועוד דהיכי קאמר דליבא פליגי דמשמע דליכא פלוגתא רק בלב בלבד והרי בריאה נמי פליגי דהא ר"י ור"ל ס"ל במשהו והוא סובר דריאה ככבדא, גם לא נתברר לי עיקר ענין זה שיהא דריאה ככבדא ודכבדא כריאה:

לכן נראה לי דאמימר ומר בר חייא לא פליגי אליבא דר"נ בריאה כלל רק אמימר הוי ס"ל דהך דר"נ היינו תיכף כשמתפצל לתלתא ועדיין לא נכנס לפנים, ואהא קאמר דריאה כריאה כר"י ור"ל לעיל כיון דהיא למטה ממקום שחיטה ודכבדא ככבדא ודליבא פליגי ומר בר חייא סובר דבאותו קנה שהוא מבחוץ לכ"ע במשהו רק אחר שפריש לריאה ולכבד מיירי דבהא דריאה ככבדא דבשר הריאה רך וסותם הנקב והכי קי"ל דהא דאמר ר"נ לקמן סמפונא דריאה דאינקיב טרפה היינו בניקב לחבירו או שאין שם בשר מגין ודכבדא כריאה דבשר הכבד אינו סותם הנקב כמו בשר הריאה, דליבא פליגי ובהכי ניחא מה שפסק הרמב"ם דקני הכבד במשהו דהוא מפרש כמו שכתבתי ופסק כלישנא בתרא כמר בר חייא ולכך גבי ריאה כתב דסמפון הריאה שניקב אפי' לחבירו טרפה ש"מ דלבשר כשרה דמגין, דפשיטא דאין לפרש דלא מיבעיא לבשר טרפה דבפירוש אמרו בגמרא דלבשר כשר גבי מחט בריאה ועכ"פ פשיטא שאין רבותא לחבירו טפי מבשר רק הכוונה לא מיבעיא בלי הגנה אלא אפי' יש הגנה בחבירו לא מהני אבל הגנה של בשר פשיטא דמהני והיינו ממש כמר בר חייא, ויש ראיה ג"כ להרמב"ם דסמפונות הכבד אינם בכלל הכבד דהא קתני במתני' ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום וקשה הא בלא"ה טרפה מכח נטילת המרה וע"כ דלא מיירי תנא דמתני' רק בבשר הכבד אבל סמפונות שלו אינן בכלל זה ואינן ככבד והיינו דקאמר דכבדא כריאה כנ"ל:

בתוס' בד"ה מר בר חייא מתני איפכא פי' בקונ' וכו' וגם ר"י דאמר לעיל ניקב הקנה למטה מן החזה משמע בין דריאה בין דכבדא וכו'. והר"ן ז"ל כתב לדחות ראיית רש"י מר"י דהתם הכוונה למעלה ממקום שמתפצל, ודבריו צ"ע לפע"ד כיון דקאמר למטה מן החזה נידון כריאה אלמא דכל שסמוך להריאה נידון כריאה והיכי נימא להיפוך דלמעלה ממקום שמתפצל נידון כריאה ואחר שמתפצל שהוא סמיך יותר לריאה נידון ככבד דאפי' בפסיקת רובו לא מיטרף עד שינטל כולו, גם דברי הרא"ש ז"ל בזה קשין לפע"ד דנראה מדבריו דר"ח לאבא רק לדחות ראיית רש"י דמר"י אין ראיה דיש לומר כלהו ולמטה מן החזה כולל הכל א"כ הוי תרי לישני תרווייהו דלא כר"י דהא לישנא קמא סובר דריאה כריאה ודכבדא ככבדא ול"ב סובר דריאה ככבדא א"כ יותר נוח לומר דר"י כלישנא קמא עכ"פ כיון דכלישנא בתרא וודאי לא אתיא מאיזה צד נפרש בדבריו גם שלא כלישנא קמא ולא מיירי ר"י רק מקנה השייך לריאה לא בקנה הלב וכבד, אמנם לשון התוס' הוא דמר"י יש להוכיח דכלהו במשהו דמשמע ליה לר"ח לישנא דר"י הכי א"כ ממילא יש לנו לומר דהני אמוראי פליגי אליבא דרב ושמואל דבלב פליגי ובריאה וכבד למר ס"ל דריאה כריאה ודכבדא ככבדא ולמר להיפוך אבל אנן כר"י קי"ל דכלהו במשהו, אך מ"מ גם דברי התוס' לא נתבררו לי דלמה לא מייתי דר"י פליג בקנה הלב וסובר כרב בשלמא למ"ד דקנה הלב דנחלקו היינו שומן היורד י"ל דבקנה הלב המתפצל מודה דבמשהו אבל לאמימר דבקנה הלב המתפצל פליגי למה לא חשבו דברי ר"י בפלוגתא זו, וכבר כתבתי בגמרא מה שנלפע"ד בזה:

בגמ' חוט השדרה שנפסק ברובו ר' יעקב אומר אפי' ניקב הורה רבי כרבי יעקב יש לדקדק דמשמע מכל הפוסקים דנסדק חוט השדרה לארכו אפי' לא נשתייר כלום למעלה ולמטה כשר והרי דברים ק"ו ומה גרגרת דליכא למ"ד להטריף בניקב מ"מ בלא נשתייר למעלה ולמטה טרפה בנסדק כ"ש בחוט השדרה דאיכא מאן דטריף בנקב משהו שיש להטריף עכ"פ בנסדק לגמרי ומאיזה צד נעשה מחלוקת רחוקה כ"כ דלרבנן אפי' נסדק כולו כשר ולר"י אפי' ניקב דלמר גרגרת מיטרפה ביותר מחוט השדרה ולמר חוט השדרה מיטרף טפי מגרגרת, גם בלא"ה קשה מאיזה צד נחלק בין חוט השדרה לגרגרת דהא בתרווייהו קתני דפסיקתן טרפה ברוחב א"כ כמו דבזה באורך בנסדק כולו ה"ה בזה דמ"ש, ומה שכתבו בשם הרוקח דאין להוסיף על הטרפות רק מה שמצינו בגמרא להדיא צ"ע לפע"ד חדא דלא איצטריך לפרושי כיון דמביא דברי רבי יעקב בניקב טרפה דגרע מגרגרת א"כ בנסדק כולו דהוזכר בגרגרת להטריף כ"ש בחוט השדרה, ועוד דבלא"ה לאו הוספה היא כלל דכבר בארנו לעיל דכל היכא שלא נשתייר למעלה ולמטה רק בצד אחד נשתייר, שיעור הסדק להטריף ברובו וזה נכלל בכלל פסוקת הגרגרת ברובא בין באורך בין ברוחב רק בנשתייר למעלה ולמטה לא שייך לדון ברוב שאין רוב רק אי מתחיל מצד אחד ורק ברוחב שאין לו התחלה בכל מקום שהוא הוי רוב אבל באורך בעינן שיתחיל מצד אחד וכל שמתחיל מצד אחד עד רובו טרפה וא"כ ממילא ה"ה חוט השדרה כיון דפסיקתו ברובו לארכו נמי ברובו כמו בגרגרת, וכמו כן קשיא לי למ"ד דאין הנקבים מצטרפין לרובא בחוט השדרה אף דבגרגרת מצטרפין והא חזינן דחוט השדרה חמיר מגרגרת דאיכא דטריף אפי' בנקב משהו ומאיזה צד נימא דכ"כ יחלקו על רבי יעקב דאפי' נקבים הרבה אין מצטרפין לרובא, לכן נראה לי דבלא"ה יש להבין כיון דהורה רבי כרבי יעקב למה סתם במשנה ונפסק החוט דמשמע בהדיא ניקב לא, דהא גבי גרגרת נמי קתני ופסוקת גרגרת ובהדיא קתני באלו כשרות ניקבה הגרגרת אלמא דפסוקה לאו היינו ניקב, לפיכך אני אומר דלכ"ע חוט השדרה לא חמיר מגרגרת ורבי יעקב דקאמר אפי' ניקב קאי על ת"ק דקאמר חוט השדרה שנפסק ברובו ועל זה אמר רבי יעקב אפי' ניקב והיינו ניקב ברובו דנפסק היינו שנפסק במשך אחד רוב וניקב היינו שניקב בהיקפו נקבים שיש בצירופם רוב והורה רבי כר' יעקב דבהא נמי נקבים מצטרפין לרובא, ואמרינן דאין הלכה כרבי יעקב דחוט השדרה קיל מגרגרת דבעינן דוקא רוב פסוק במשך אחד והשתא כיון דחזינן דחוט השדרה קיל ממילא יש לומר דנסדק ג"כ כשר אפי' לא נשתייר משהו דהיכא דאיתמר איתמר ולא ילפינן חוט השדרה מגרגרת כיון דחזינן דבגרגרת נקבים מצטרפין ובחוט השדרה לא, והשתא אין קושיא מרבי דמתניתין דגבי גרגרת נמי נקט פסוקת הגרגרת ומ"מ נקבים מצטרפין לרובא:

שוב ראיתי בכר"ו סי' ל"ב שכתב ג"כ דהך פלוגתא דרבי ור' יעקב הוא בענין צירוף נקבים לרובא אמנם כל הוכחות שלו דחויות המה דמה שהוכיח מהא דקאמר חוט השדרה שנפסק ברובו דהך ברובו מייתר דאי לא בעי רוב לא מיקרי נפסק רק ניקב ע"ש, והוא תמוה לפע"ד דשפיר קמ"ל דלא בעי נפסק כולו דוקא רק ברובו סגי וראיה דהא גבי גרגרת נמי נקט וכמה ברובה, ומ"ש בשלמא גבי גרגרת קמ"ל רוב עוביה ורוב חללה לכל חד כפי דאית ליה אבל כאן פשיטא, והוא תמוה מאד דהא לעיל גבי גרגרת איכא ברייתא תנא כמה פסוקת הגרגרת ברובה וכמה רובה רב אמר רוב חללה וכו' הרי דהברייתא לא זכרה כלל מרוב חללה או רוב עוביה רק בפשיטות וכמה פסוקת הגרגרת ברובה א"כ ע"כ דבא להורות דלא נימא כולה רק בתר הכי פליגי אמוראי מהו פי' רובה רוב חללה או עוביה א"כ פשיטא דה"ה הכא צריך להזכיר דפסיקת חוט ברובו, גם מה שדקדק מדברי התוס' דכתבו דקמ"ל אפי' עורו בעי רוב דהיכי ס"ד דעורו פחות מרוב הא ר' יעקב סובר אפי' ניקב ולא שייך נקב רק בעור א"כ ת"ק היינו ר' יעקב, וגם זה אין ראיה מלבד מה שאבאר בתוס' דכוונתם לנקב שיש בו חסרון דבעור ס"ד דלאו דוקא נפסק רוב רק בפחות ג"כ כל שיש חסרון מיטרפה כמו גרגרת דנפסק בעי רוב ובנחסרה לא בעי רוב אבל בלא"ה אי זו הוי הוכחה תיקשי לי' בלא"ה היכי פליגי מ"ד רוב עורו ומ"ד רוב מוחו כיון דפליגי רבי ור' יעקב, לרבי ברובו ולר' יעקב אפי' ניקב א"כ כיון דר' יעקב מיירי ע"כ עור פשיטא דרבי דחולק עמו ג"כ בעור משתעי והיכי ס"ד לומר רוב מוחו וע"כ דבמות ג"כ שייך נקב, אך מ"מ עיקר הדבר נכון הוא מהני טעמי דאמרן דלא שייך שיסתום רבי במשנה פסוקת גרגרת היפוך מה שהורה בעצמו כרבי יעקב אפי' ניקב, ועוד דלא שייך לומר דלא דברו שאר תנאים מקודם רבי בדין פסיקת חוט השדרה רק רבי ורבי יעקב הם הראשונים שנחלקו בדין חוט השדרה אי נפסק רוב או ניקב עד שיאמר דברי רבי וע"כ דלכ"ע חוט השדרה שנפסק רובו דוקא רק רבי ורבי יעקב פליגי אי נפסק רובו דוקא או אפי' ניקב ברובו דהיינו דנקבים מצטרפין:

אך מ"מ נראה לי ברור דבחוט השדרה שנסדק ג"כ בעינן שיור משהו ואף דנקבים אין מצטרפין לפי מה שפירשתי דזהו סברתו של רבי יעקב אבל לענין נסדק אין לחלק כלל, והוא שאני תמה בהך סוגיא דלעיל דקאמר נסדקה אמר רב אפילו לא נשתייר בה אלא חוליא אחת למעלה וכו' ור"י פליג אפילו משהו למעלה ע"ש והדבר