תפארת יעקב על חולין חלק ב לב

עצמן ג"כ כלפנים ואיידי דנקט ברישא מן הפולין ולפנים נקט בסיפא מן הפולין ולחוץ או דהכוונה כיון דריב"ל לא פירש דין בין הפולין עצמן ש"מ דכלפנים דאי רצה להקל בוודאי היה צריך לאשמועינן דמספק מסתמא נחמיר וע"כ דבאמת כך היה דעתו כנ"ל:

שם בעי ר' זירא לבית חלל גדול או לבית חלל קטן. פירש"י חלל גדול חלל האמצעי חלל קטן הרבה חדרים קטנים יש לו סביב ומדברי הרמב"ם בפי' המשנה נראה דרק על ב' חללים אנו דנין ומדברי הטור נראה אחד גדול וב' קטנים נמצא להטור והרמב"ם לא היה הספק רק על אחד או ב' אבל מדברי רש"י ז"ל נראה לכאורה להדיא דהרבה חללים קטנים יש ועל כולם היה הספק ובכולם מסיק להחמיר, ודברי הר"ן תמוהין לכאורה דבמשנה מפרש כהרמב"ם ובגמרא כרש"י, אבל באמת תימה לומר שיאמר התנא לבית חללו ויהיו רבים דמיטרפה בהם:

לכן נראה לי שלא נתכוונו רש"י והר"ן לומר דהאיבעי' היתה על כל החללים הקטנים רק שבאו לפרש האיבעיא משום דלשון לבית חללו וודאי משמע חללו החשוב וידוע למעט אחרים דאל"כ הוי ליה למיתני ניקב הלב לחלל או לחלליו ומדקתני לבית חללו וודאי משמע חללו החשוב וידוע, רק לפי שיש הרבה חללים קטנים נסתפק אי הכוונה חללו החשוב לאפוקי כל החללים כולן אפילו הגדולים שהן קטנים מן החלל הגדול או דבהך לבית חללו כולל כל הגדולים דכלהו גדולים חשיבי וידועים ולא בא לאפוקי רק החללים הקטנים הנמצאים הרבה סביביו ולפי זה ליכא טרפות רק באלו ג' חללים לא יותר:

שם מה לי חלל גדול מה לי חלל קטן. יש לדקדק דמשמע בהדיא דמסברא קאמר דגבי לב אין לחלק בין גדול לקטן דליכא למימר דלישנא דלבית חללו אינו סובל חילוק בין גדול לקטן דא"כ מאי מספקא ליה לר"ז, ועוד דפשיטא דלישנא דלבית חללו דהיינו חללו של הלב ואי יש לו. הרבה לא שייך לומר לבית חללו ואי הוי נקט לבית החלל או לחלל הוי במשמע כמו לבית הסמפון בריאה אבל עכשיו דנקט חללו וודאי משמע דעל גדול וחשוב שבו קאמר, ועוד לישנא דמה לי חלל גדול וכו' וודאי משמע דמסברא אין לחלק בלב כך, והשתא תיקשי מאי ראיה מייתי מריאה עד שהוצרך לחלק דהתם לבית הסמפונות קתני לישני ליה בפשיטות דבריאה יש סברא לחלק בין סמפון הגדול לשאר סמפונות וגבי לב אין לנו שום סברא לחלק בינייהו דהא השתא נמי רק מצד הסברא מחלק בין ריאה ללב, וליכא למימר דעיקר מה שמחלק בין ריאה ללב הוא מן הטעם הזה דבריאה לפי דכלהו שפכי לסמפון הגדול הטרפות תלוי בו יותר מכולם משא"כ גבי לב, הא וודאי ליתא דבלב נמי כלהו שפכי לחלל הגדול כמבואר ברא"ש להדיא וע"כ דמסברא בעלמא ידע שאין לחלק בלב בין גדול לקטן א"כ הוי ליה לתרץ בקיצור דשאני לב מריאה דאין סברא לחלק ביניהם גבי לב כמו בריאה, גם יש לדקדק דמוכח מלשון הרי"ף ורמב"ם דבכלהו חללים טרפה וודאי לא מספק ולכאורה לא איפשיט האיבעי' כלל רק דרוצה לפשוט דכלהו כשרים כמו בריאה ודחי ליה דלא דמי לריאה אבל עכ"פ יהא ספק לא וודאי:

לכן נראה לי דעיקר ספקו של ר' זירא כמ"ש לעיל דלישנא לבית חללו אי בא למעט כל חלל אפילו הגדולים או רק הקטנים ופריך ליה אביי הא כמו בריאה לסמפון גדול דוקא כמו כן בלב, ואהא מדחי ליה דהא חזינן בריאה נקט התנא לבית הסמפונות להורות למקום דשפכי כלהו סמפונות והשתא אי היה כוונת התנא גם בלב חלל גדול דוקא מהאי טעמא דכלהו שפכי לחלל גדול הוי ליה לתנא לומר ג"כ לבית החללים כמו דקתני בריאה לבית הסמפונות, וע"כ דהאי טעמא דשפכי כלהו ללב אינו מספיק לחלק בכך גבי לב רק מטעם אחר נחלק ביניהם, ובאמת חוץ אותו החילוק דכלהו שפכי אין לנו שום סברא לחלק בין חלל גדול לקטן א"כ ממילא מאיזה צד נחלק ביניהם, ור"ז נמי דבעי לה דהוי ס"ד לחלק מכח דכלהו שפכי ללב אבל השתא דדחי ליה להיפוך דע"כ מצד דשפכי אין לחלק מדלא קתני לבית החללים וחוץ מזה אין לנו חילוק אחר לכך פסקו הפוסקים דבכולם טרפה וודאי, כנ"ל:

שם קנה הלב רב אמר במשהו וכו' הי ניהו קנה הלב וכו' שעל גבי דופני ריאה. יש לדקדק ששאל הי ניהו קנה הלב והרי הלב יש לו קנה כמו הריאה והכבד ומ"ש דלא ידע הי ניהו קנה הלב, וראיתי להר"ן ז"ל שכתב דהך מ"ד דמפרש כאן חלב שעל דופני ריאה פליג עם אמימר דבסמוך דמפרש קנה הלב הך דפריש מן הריאה ללב, ולפי דעתו יש לפרש דהיינו דשאל אי זהו, דפריש מן הריאה, או אותו המחובר ללב הבא מבין שני ערוגות הריאה, אבל דברי הר"ן ז"ל קשין מאד לפע"ד דהיכי יאמר אמימר דליבא פליגי כיון דבהדיא אמר רב בעצמו דעל קנה היורד בין הערוגות נתכוין ואי דבאמת פליגי גם בהא למה מפרש רבה בשם רב חלב שעל דופני ריאה הא בתרווייהו פליגי, ועוד דהא בתר הך דאמימר מייתי דר"ח ב"י אמר לשמעתיה דרב קמיה דשמואל ואמר אי הכי אמר אבא לא ידע בטרפות ולא כלום הרי מבואר דעל הך פלוגתא דמעיקרא קאי דפליגי בשומן היורד דהיינו שמעתתיה דרב, ונראה לי לפי מה שכתב בהג"א וז"ל קנה שומן שיורדת בין שני ערוגות הריאה ודבוקה בשדרה ומחובר לחלל הלב בדק רבינו שמשון בקנה הלב ומצא בו נקבים קטנים ודנתי לפניו דקי"ל כרב באיסורי וקאמר רב במשהו וחזר ובדק בשאר ריאות ומצאן נקובות בענין זה ושאל לטבחים ואמרו לו דהיינו רביתייהו והללו נקבים דרכן להיות בכל ריאות שבעולם ואמר לנו מה טעם הואיל וחלב טהור חופיהו וכי קאמר רב במשהו שלא במקום חלב כשר קאמר וכו' עכ"ל, ואיכא למידק כיון דחלב טהור סותם למה לי משום דהיינו רביתייהו, וכמו כן אי בא להתיר דהיינו רביתייהו למה לי דחלב טהור סותם, וביותר יש לתמוה על מה שכתב הרב בהג"ה סי' ל"ד ס"י מיהו בקנה הלב שהוא שומן היורד בין הערוגות רגילין להיות בו נקבים קטנים דקים והיינו רביתייהו ולא מיקרי נקבים וכשר הג"א פא"ט ע"כ, והדבר תמוה שהיה לו להזכיר דמשום דחלב טהור סותם הוא דכשר אבל בלא"ה הוי שפיר נקבים כמבואר בהג"א להדיא, וכמו כן יש לתמוה על מה שכתב הש"ך שם ס"ק כ"ב וז"ל וכתב הב"י ואני שמעתי הטעם שאותן הנקבים הם פיות הסמפונות ולא נקבים נינהו ע"כ ומביאו ד"מ, ואינו דומה שמיעה לראיה שכן ראיתי בעיני והוא פשוט והילכך אם יש נקבים שלא במקום פיות הסמפונות טרפה עכ"ל הש"ך, ודבריו סתומים בזה דמה זה שכתב והילכך וכו' הא בהג"א לא הכשיר רק מחמת סתימת חלב טהור וא"כ בכה"ג אפי' שלא במקום פיות למה טרפה, ואי בלי סתימה גם במקום פיות טרפה ולהיפוך היה לו לומר הילכך אפי' בלי סתימת חלב טהור כשר במקום פיות וצ"ע לכאורה, גם אני תמה בגוף דברי הג"א מה זה שדן מהרי"ח לפני רבינו שמשון להטריף כיון דחלב טהור סותם פשיטא דכשר ולא גרע מכל נקב דעלמא דחלב טהור סותם חוץ אותו חלב העשוי ככובע כמבואר בגמ' לקמן:

ומה שנראה לי בזה דוודאי מה שבדק רבינו שמשון ומצא נקבים בקנה הלב לא היה שם סתימה כלל ולכך דן לפניו מהרי"ח להטריף כרב דאמר במשהו וחזר ובדק בשאר הריאות ומצאן נקובות בענין זה והיינו שהסיר השומן וראה נקבים כאלו בקנה הלב ושאל לטבחים ואמרו לו דהיינו רביתייהו והללו נקבים דרכן להיות בכל ריאות שבעולם, והוקשה להם כיון דהיינו רביתייהו למה הטריף אותה בהמה שמצא בה הנקבים מעיקרא, גם קשיא להו למה אוסר רב נקב בקנה הלב כיון דבלא"ה דרכו להיות בו נקבים אלמא שאין נקב מזיק בו, ועל זה אמר להם טעם דאותן הנקבים הרגילים להיות בו אינן נקבים לפי שחלב טהור סותם אותם אבל להיות בו נקב בלי שום סתימה או בסתימת חלב שאינו טהור לאו רביתייהו, לכך אז שמצא נקבים מגולים בקנה הטריף וכן רב שאוסר נקב ג"כ בנקב מגולה מיירי או שלא במקום חלב טהור, וזהו ג"כ כוונת הב"י והש"ך דאינהו ס"ל דלא כהג"א הנ"ל רק דאותן הנקבים אינן נקבים רק פיות הסמפונות ואין צורך לחלק בין היכא שיש סתימה להיכא דליכא סתימה רק במקום פיות לעולם כשר וזהו שסיים הש"ך הילכך שלא במקום פיות טרפה והיינו דלסברתו ניחא בפשיטות הך טרפות נקבים בקנה דקי"ל להטריף כרב היינו שלא במקום פיות, ודברי הרב בהג"ה הנ"ל וודאי צ"ע דמשמע דתפס דברי הג"א לעיקר ולא זכר שיהא סתימה בחלב טהור דוקא ואי יש סתימה מה צורך לאשמועינן פשיטא דכשר ולא הוצרך הג"א רק ליתן טעם למה ניקב קנה הלב טרפה הא רגיל להיות בו נקבים ונתן טעם דאותן הנקבים חלב טהור סותם, אם לא דנתכוין הרב בהג"ה לדברי הב"י שאינן נקבים לפי שהם פיות הסמפונות ואינו במשמע בדבריו:

ועל פי זה נראה לי לפרש הסוגיא כאן דוודאי זה ששאל הי ניהו קנה הלב נסתפק אי על אותו הפרוש לריאה נחלקו או שנחלקו על שומן היורד בין הערוגות וקאמר רבה בר רב יצחק משמיה דרב דהוא שומן היורד בין ערוגות, אמנם שמואל דנחלק דקנה הלב ברובו אף על אותו דפריש לריאה נחלק דגם זה רק ברובו וכ"ש שומן היורד בין ערוגות [כדמוכח בתר הכי כמו שאפרש] ועל זה אמר אמימר דליבא פליגי דשמואל חולק בכל קנה הלב רק רב ס"ד דרק בקנה הפורש ללב סובר במשהו וקאמר רבה משמו דבשומן היורד סובר במשהו, ואהא קאמר דר"ח ב"י אמר לשמעתיה דרב דהיינו מה דקאמר מעיקרא דשומן היורד בין ערוגות הוי במשהו ושמואל היה חושב מעיקרא דרק בקנה הפורש ללב פליג וכיון שאמר לו דגם בזה פליג אמר אי הכי אמר אבא לא ידע בטרפות כלום והיינו דהוא סובר כיון דשומן היורד בין הערוגות יש בו נקבים בלא"ה היכי ס"ד להטריף בו נקב ולא ס"ל חילוק הג"א הנ"ל דהנך חלב טהור סותם, דה"מ דיש חילוק בין נקב סתום לפתוח רק בנקב שאינו כך מעצמו רק נעשה ע"י חולי אז בנסתם כשר ובלי סתימה פסול אבל בשומן היורד בין הערוגות דהנקבים יש בו בלא"ה לא שייך להטריף לפי שהוסר השומן שאין הסרת שומן עושה טרפות רק הנקב שנתחדש בו וכיון שהנקב יש בו מצד עצמו ורגיל להיות בו נקבים לא שייך להטריף מכח שאין שם סתימה, ורב סובר דהטרפות באמת תלוי בשומן שכל שאין השומן סותם טרפה, והיינו דנקט חלב שעל דופני ריאה, ומה ענין חלב לכאן הוי ליה לומר קנה היורד בין שני ערוגות הריאה ומה נ"מ אי יש עליו חלב, רק לפי שהקנה הזה יש בו נקבים בלא"ה ממילא