תפארת יעקב על חולין חלק ב כז

בעי כאיסר לשעורינהו, ומשמע מפירושו דהקושיא שלא נשער ברובה רק ניבעי כאיסר דוקא והוא תמוה לכאורה דפשיטא דברובה לעולם טרפה דאטו בשביל שיש בו חסרון עדיף דלא מיטרף רק בחסרון כאיסר ואפי' נפסק רובה, ואמת דלשון לכאיסר מצטרפין משמע דלהקל בא שלא יצטרפו לרובה רק לאיסר אבל אי איפשר לפרש כן כלל לכאורה, לכן נ"ל דקשיא ליה לרש"י ז"ל בהא דקאמר אישתמיטתיה הא דאמר ר' חלבו וכו' דמאחר דעיקר קושיית ר' ירמיה היתה דמשמע ליה בנקבים שיש בהם חסרון מדקאמר כנפה א"כ ר' ירמיה נמי מודה דנקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לאיסר ואין בהם חסרון מצטרפין לרובה ולא אישתמיט ליה כלל רק על רב יהודה דקאמר ניקבה כנפה קשיא ליה דמשמע שיש בהם חסרון ומ"מ מצטרפין לרובה וכבר הניחו התוס' דבר זה בקושיא, לזה סובר רש"י ז"ל דעיקר קושיית ר' ירמיה דהוי ס"ד דע"כ ביש בהם חסרון דאי באין בהם חסרון בעינן פסוקת גרגרת ברובה בלי צירוף רק במשך אחד יהא נפסק רוב דהכי משמע ליה פסוקת הגרגרת רק רב יהודה מחדש דדוקא בסדק שאין בו חסרון אבל נקב שיש בו חסרון מצטרף לרובה, ואהא קשיא ליה לר' ירמיה דכיון דמצד פסוקת גרגרת בעינן שיהא במשך אחד רק מצד חסרון אתינן עלה וכיון דחסרון גרגרת בעינן כאיסר ממילא אפי' נחסר באיזה מקומות עד שיש רוב פסוק כל שאין חסרון כאיסר אין להטריף, והיינו דמייתי ראיה ממלא מקדח דחזינן גבי גולגולת אי נחבסה ברובה אפי' בלי חסרון טרפה אלמא דחמיר טפי היכא שנתפשטה המכה בשטח הראש ממה כשהיא במקום מקובץ וא"כ כיון דכשנחסר במקום אחד שיעורו כמלא מקדח ממילא היה מהראוי להחמיר בשיעורו כשנתפשט החסרון כרצועה עם נקבים נקבים ומ"מ אמרינן שיעורו כמלא מקדח א"כ ה"ה כאן כיון דבחסרון במקום אחד השיעור כאיסר אפי' נתפשט החסרון עד שרוב היקף הגרגרת נפסק ע"י צירוף אין להטריף רק בחסרון כאיסר כיון דמצד פסוקת גרגרת בעינן רוב נפסק במשך ולא אתינן עלה רק מצד חסרון א"כ לעולם חד שיעורא בעי כאיסר דוקא, והיינו דמשני אישתמיטתיה הא דאמר רב דנקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לאיסר ונקבים שאין בהם חסרון מצטרפין לרובה הרי בהדיא דטרפות פסוקת גרגרת ברובה ג"כ לא בעינן במשך אחד רק אפי' ע"י צירוף א"כ ממילא רב יהודה בנקבים שאין בהם חסרון מיירי וצירופם הוא לענין רוב אבל ביש בהם חסרון אי יש רוב בלי איסר פשיטא דטרפה דאפילו אין בהם חסרון טרפה כ"ש ביש בהם ואי יש איסר אפי' ליכא רוב טרפה ועכ"פ שפיר אישתמיטתיה לר' ירמיה הא דר' חלבו דאיהו הוי ס"ד דפסוקת הגרגרת בלי חסרון בוודאי לא מהני עד שיהא נפסק במקום אחד לא נקבים נקבים וזהו מפורש בדברי ר' חלבו בהיפוך כנ"ל, וזהו שסיים רש"י בד"ה מצטרפין וניקבה כנפה נמי בדליכא חסרון והיינו כמו שכתבתי דכיון דשמענו דנקבים שאין בהם חסרון מצטרפין לרובה ממילא מיירי באין בהם חסרון אבל מעיקרא הוי ס"ד דר' ירמיה דבלי חסרון אפי' לרובה אין מצטרפין דבעינן פסוקת גרגרת במשך אחד רוב, אמנם בעיקר פי' הסוגיא אבאר בתוס' מה שנראה לפע"ד ברור ושם יתבאר שכך היה דעת הרי"ף ורמב"ם ע"ש:

ודע דמהך סוגיא דהכא מוכח דחסרון כאיסר בגרגרת הוי נבלה כמו פסוקת הגרגרת ברובה ואף דמהך משנה דלעיל פרק ב' שחט את הושט ופסק את הגרגרת לא מוכח רק בפסוקת רובה והוצרכנו לומר דהא דחשיב לה ריש פירקין בטרפות הוא משום משנה לא זזה ממקומה א"כ יש לומר דחסרה הגרגרת כאיסר לא הוי רק טרפה ואל תתמה שיהא פסול בסימנים טרפה דהא טובא איכא דרוסה אפי' בסימנים וכן נהפך הושט במראיו וסימנים שנדלדלו ברובן שאינן רק טרפה א"כ יש לומר דה"ה חסרון כאיסר, מ"מ מדמקשה ר' ירמיה אדרב יהודה מהך דאהלות דמשמע ליה ביש בהם חסרון דליצטרפי כאיסר ומאי קושיא הא יש לומר דקאמר מצטרפין לרובה שתהא נבלה אבל כאיסר אינה רק טרפה מזה מוכח דחסרון בגרגרת הוי כמו פסוקת הגרגרת דהוי נבלה וכן מוכח מדברי הרמב"ם להדיא דחשיב לה בהדי נבלות ולא חשיב לה בטריפות, ומ"מ יש לדקדק דלא חשיב חסרון למעלה ממקום שחיטה בכלל הטרפות דלמעלה משיפוי כובע לא הוי פסול בשחיטה ובוודאי חסרון כאיסר פוסל גם שם רק נבלה לא הוי כמו פסוקת הגרגרת דפוסל אפי' למעלה ממקום שחיטה, ואמת דיש לתמוה שלא חשיב הרמב"ם נפסק הגרגרת למעלה ממקום שחיטה בין הטרפות, אבל כבר כתבתי לעיל גבי פלוגתא דרב ושמואל בתורבץ הושט בד"ה איתמר תורבץ הושט ליישב דברי הרמב"ם ז"ל בזה דסובר כל שנפסק רובו של סימן אפי' למעלה ממקום שחיטה שוב אין הסימן ראוי לשחיטה דהוי כמאן דפסוק ונהי דלא הוי נבלה מחיים כיון שנפסק שלא במקום שחיטה אבל מ"מ לא חשיב לה בהדי טרפות דכל הטרפות שחיטה מטהרתן מידי נבלה אבל נפסק הקנה אפילו מלמעלה שוב אין הסימן ראוי לשחיטה ושוב אין שחיטה מטהרת אותה מידי נבלה אבל בחסר גרגרת לכאורה קשיא, ומזה נראה לי דסובר הרמב"ם דכיון דחסרון גרגרת הוי נבלה כמו פסוקת גרגרת ברובה ש"מ דחסרון בגרגרת כאיסר כמאן דפסוק רובו דמי א"כ יש לומר דחסר למעלה ממקום שחיטה ג"כ הוי כמו שנפסק ואין שחיטה מטהרתו מידי נבלה, וכמו כן אי מצטרפין נקבים ג"כ אפי' למעלה ממקום שחיטה אף דנבלה מחיים לא הוי כמו בנחסרה מלמטה במקום שחיטה אבל מ"מ אפילו מלמעלה שוב אין שחיטה מטהרתו דהוי כמאן דפסוק מלמעלה כמו שכתבתי לעיל לכך לא חשיב לה בין הטרפות דכלהו שחיטה מטהרתן מידי נבלה, כנ"ל:

שם נטלה הימנה רצועה מצטרפת לכאיסר. פירש"י לארכה דאיכא חסרון, משמע דטעמו דעיקר הספק כיון דחזינן דלענין סדק בארכה קיל טפי דבהיקף מיטרפה ברובה ובאורך אפי' נסדקה כולה כשרה כל שנשתייר משהו, מש"ה מספקא ליה לענין חסרון ג"כ דכל שנחסרה כמין רצועה לארכה בעינן שיעור טפי מחסרון איסר אבל מדברי התוס' נראה שלא פירשו כן כמו שיתבאר בדבריהם:

אמנם בעיקר פירש"י ותוס' יש לי לדון דלשון מצטרפת לכאיסר לא משמע כלל דעל הרצועה גרידא אנו דנין דלא שייך צירוף רק כשמצרפין שני דברים להדדי, ועוד דהיכי ס"ד דרצועה לא אטו חסרון כאיסר בעינן שיהא נקדר בעגול ממש כמו איסר שיהא נמשך לארכו ולהקיפו בשוה ממש, גם המעיין בלשון הרי"ף שכתב אחר שזכר נקבים שאין בהם חסרון מצטרפין לרובה וז"ל ואם ניטלה הימנה רצועה מצטרפת לכאיסר ואי הוא מפרש כפירש"י היה לו להזכיר דין הרצועה בפני עצמה ולהביא בשם ריב"ל ומדכתב ואם ניטלה הימנה רצועה משמע דנמשך לשלפניו:

לכן נראה לי דוודאי יש להסתפק בהא דאמרינן נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר נקבים שאין בהם חסרון מצטרפין לרובה אי הכוונה ברישא דכל הנקבים יש בהם חסרון אבל אם מקצת נקבים יש בהם חסרון ומקצתן אין בהם חסרון אין מצטרפין רק לרובה ולפי זה יקשה בסיפא דקאמר נקבים שאין בהם חסרון מצטרפין לרובה דמשמע להיפוך דוקא כשכולם אין בהם חסרון אבל אי מקצתן יש בהם חסרון מצטרפין כולם לאיסר, גם יש להסתפק הנך נקבים שיש בהם חסרון אי הכוונה שכל שיעור הנקב הוא חסרון אבל אי יש בנקב חסרון ואינו ממלא שיעור הנקב אין מצרפין רק שיעור החסרון, אמנם בסיפא דקאמר נקבים שאין בהם חסרון משמע דוקא כשאין בהם חסרון כלל אבל כל שיש חסרון בנקבים מצטרפין כל הנקבים כמות שהן אף שחלל הנקב גדול משיעור חסרונו מ"מ מצטרפין לכאיסר, ונראה לי פשוט בענין הספק הראשון דוודאי רישא דוקא דנקבים שיש בהם חסרון הוא דמצטרפין אבל אי יש מהן שאין בהם חסרון אין מצטרפין דמאחר שלא זכר ברישא עדיין מנקבים שאין בהם חסרון אבל סיפא שפיר יש לפרש דנקבים שאין בהם חסרון אין מצטרפין רק לרובה אבל לאיסר אין מצטרפין אפילו לנקבים שיש בהם חסרון שזכר מעיקרא, ובענין הספק השני נראה לי ג"כ דוודאי רישא דקאמר נקבים שיש בהם חסרון הכוונה כל שיש בהם חסרון אפילו אין חלל הנקב כשיעור חסרונו מ"מ כיון שיש בכולם חסרון מצטרפין לכאיסר וסיפא קאמר נקבים שאין בהם חסרון היינו שאין בהם חסרון כלל אין מצטרפין רק לרובה ואפי' לנקבים שיש בהם חסרון אין מצטרפין, ואל תתמה בדבר הזה דכבר בארנו בדברי התוס' בד"ה אישתמיטתיה בראיות ברורות דנקב אחד גדול כאיסר אפילו אין בו חסרון פסולה והיינו דקמ"ל דנקבים שאין בהם חסרון אין מצטרפין לאיסר אף שאם היה בכל אחד כאיסר היה פסול צירופי לא מצרפינן הילכך שפיר יש לומר דכל שיש בהם חסרון שפיר משלימים בצירופם לאיסר אפילו אין החסרון כשיעור הנקב רק כשאין בהם חסרון כלל אין מצטרפין ואפילו יש נקבים שיש בהם חסרון אותן שאין בהם חסרון אין מצטרפין, והיינו דקאמר ריב"ל דדוקא נקבים שיש בהם חסרון אין מצטרפין עם נקבים שאין בהם חסרון לאיסר משום דאף אותן שיש בהם חסרון אין חסרונם ניכר להדיא כיון שהם עשוין נקבים והרי הרבה נקבים אין בהם חסרון כלל וגם אלו אין חסרונם כשיעור הנקב דכך דרך הנקב שנחסר ממנו קצת ולא משכחת לה שיהא ממלא החסרון כל הנקב רק בנקדר נקב עגול אבל סתם נקבים יש בהם חסרון אבל אינו כשיעור הנקב ואינו מזיק כ"כ אבל אם ניטל הימנה רצועה דחסרונו נגלה וניכר להדיא וכל המקום הפתוח נחסר מצטרפת לנקבים שאין בהם חסרון להשלים לשיעור איסר, וזהו שהביא הרי"ף דבר זה בחדא מחתא ואם ניטל הימנה רצועה מצטרפת לכאיסר והיינו דמצטרפת לנקבים שאין בהם חסרון ולטעמיה אזיל דסובר נקב כאיסר פוסל אפי' אין בו חסרון כמו שהוכחתי מדבריו בתוס' בד"ה אישתמיטתיה עיי"ש כנ"ל:

שם ניקבה כנפה מהו. יש לתמוה מאחר דמעיקרא זכרו מענין ניקבה כנפה ושקלינן וטרינן עלה למה הפסיק הענין בניטל כרצועה ואח"כ בעי ניקבה כנפה כאילו ענין מחודש קאמר מה שלא הוזכר עד כאן, ויש לי מקום לפרש לפי פירש"י הנ"ל דעיקר חידושא דניטל כרצועה משום דס"ד דלארכה קיל טפי דחזינן בסדק חלוק אורך מהיקף דאפי' כולו נסדק כשר א"כ ס"ד דאפי' יש בו חסרון כל שהוא כרצועה לארכו בעי שיעור אחר, ופשיט ליה דג"כ משערין כאיסר והשתא מספקא ליה אי אותה רצועה ניקבה כנפה אי גם לארכה מצרפין הנקבים לשיעור איסר ופשיט ליה הרי אמרו נקבים