תפארת יעקב על חולין חלק ב רנג

טומאת אוכלין אלא אפי' יצאת כולה ונולדה לגמרי אינה חשובה אוכל דמ"ש אלא רבותא קמש"ל אפי' נמצא בה דנפש היפה מותר לאכלה מ"מ לא חשיב אוכל לקבל טומאה עד שיחשב עלי' ועוד דמשום טומאת נבלות נקט לה דלא שייך לאשמעינן רק בנמצא דס"ד דהוי ככזית מבשרה אבל יצאת הרי בשר הפורש מן החי אינו מטמא ועמ"ש בסמוך ולקמן:

שם חישב עלי' מטמא טומא' אוכלין אבל לא טומאת נבילות פירש"י אי מתה הבהמה משמע בהדיא דרק מטמאה אינה כנבלה אבל אסורה באכילה ואין אנו אומרין דהוי כפירשא בעלמא דהא בחישב עלי' הוי אוכל א"כ כ"ש דאסור לאכלה ואף שאינה חשובה בשר מ"מ כל היוצא מבהמה שלא נשחטה אסור ואפי' חלב בקשו לאסרו לולא דגלי קרא דאי ס"ד דמותר באכילה היכי ס"ד שתטמא כנבלה וע"כ דבאכילה וודאי אסורה ולא הוי פירשא בעלמא. וראיתי להראב"ד ז"ל בהשגות פ"ה מהמ"א הלכה י"ג שכתב שם הרמב"ם בשלי' שיצאה מקצתה והי' ולד קשור עמה דמה שיצא אסור והשאר מותר דלא חיישינן לולד כיון שקשור בה ולד בפנים והשיג עליו הראב"ד ז"ל וז"ל מכדי קי"ל דשלי' אינה אוכל דפירשא בעלמא הוא וכי יש עמה ולד קשור דליכא בה חשש ולד נימוח אמאי אסורה לא כולה ולא מקצתה וכתב עלי' הרב בכ"מ שם דמה שכתב הרי היא כפרש בעלמא אין ראי' וכו' עיי"ש ודבר תימא הוא שהי' לו לתמוה על הראב"ד ז"ל דאם כדבריו היכי אמרו בגמרא כל בבהמה תאכלו לרבות את השלי' והרי אפי' מתה הבהמה וכן יצאת כולה מותרת היא לדעתו כל שאין חשש ולד א"כ כל שהותר הולד בבהמה מאי איסור יש בשלי' עד שצריך קרא להתירה בפנים שהרי אפי' מתה או שהיא בחוץ מותרת דהוי כפירשא כל שאין חשש לולד וכמו כן תיקשי היכי ס"ד דהוי כפירשא ומותרת באכילה הא חזינן בחישב עלי' הוי אוכל א"כ כ"ש כשאוכל אותה דהוי אוכל ולא פירשא:

ודבר ברור הוא דסובר הראב"ד ז"ל דוקא שלי' שאין בה שום ולד הוי פירשא בעלמא ואין בה איסור אפי' יצאת לא בכולה ולא במקצתה אבל שלי' שיש בה ולד נימוח אגב הולד שלי' נמי חשיב אוכל כשחישב עלי' והיינו דקמש"ל דשלי' ג"כ ניתרת בתוך הבהמה כמו הולד ולולא זה היתה אסורה דלא הוי פירשא אגב הולד שבתוכה ולדבריו ניחא שפיר דקתני במתניתין שאינה מטמאה טומאת אוכלין בנמצא בה דאי נולד שלי' עם ולד הוי כפירשא בעלמא ולא מהני בה מחשבה כיון שאין ולד בשלי' ואי ביצאה שלי' וולד נימוח בה בהא הוי בפנים רבותא טפי אף דמותרת באכילה מ"מ לא חשובה אוכל רק בחישב עלי' וכ"ש ביצאה שלי' עם ולד נימוח בה דאסורה באכילה דפשיטא דלא חשובה אוכל עד שיחשב עלי' מיהו לקמן בגמרא אבאר ראי' מן הגמרא דלא כהראב"ד הנ"ל:

בגמרא מנא ה"מ דת"ר וכו'. נראה לי דמקשה הכי משום דחזינן בשוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה אסורה ואיכא מ"ד אפי' בהמה שרגלי' כרגלי יונה שלא הותר אלא מה שיש לו פרסה א"כ ס"ד דכ"ש שלא הותר מה שאינו בשר כלל דהא חזינן במתה אינה מטמאה טומאת נבלות ש"מ דלאו בשר הוא א"כ מנין לנו שהותר בשחיטת האם ולזה למדו מכל בבהמה לרבות את השלי' והיינו דכיון שיש עמה ולד וכל ולד מונח בשלי' ממילא הותרה השלי' בכלל הולד כמו גופו של ולד ועמ"ש בסמוך:

שם יכול אפי' יצאה מקצתה ת"ל אותה אותה ולא שליתה מכדי אין שלי' בלא ולד למ"ל קרא וכו' פירש"י ז"ל למ"ל קרא למימר ול שליתה פשיטא דאסורה דשמא יצא הולד וכו'. ואני לא הבנתי קושיא זו דהא וודאי כיון דאסרה תורה שליתה איסור וודאי הוא ולא ספק דלא שייך לומר דגלי קרא דאסורה מספק ואי באנו להקשות למה תהא אסורה וודאי א"כ לא שייך להקשות למה לי קרא רק למה תהא אסורה וודאי וע"כ דהא ניחא לן דגזה"כ הוא דאסורה וודאי א"כ מאי קושיא למה לי קרא הא בלי קרא לא היינו אוסרין וודאי רק מספק וכ"ש אי ספק מן התורה לקולא פשיטא דלא קשיא למה לי קרא בלי קרא הי' מותר מן התורה ככל ספק בפרט כאן דלא איתחזק איסור כלל דהא בהמה נשחטה לפנינו וכל מה שבה מותר א"כ פשיטא דצריך קרא לאסור. גם תמי' לי בהך לישנא מכדי אין שליא בלא ולד למה לי קרא דהא כל עיקר קרא הוא משום דאין שליא בלא ולד דאי יש שלי' בלא ולד למה אסורה ביצתה מקצתה גם תמי' לי כיון דעיקר האיסור משום שמא יצא רוב ולד או ראשו דהוי כילוד כולו א"כ היכי שייך אותה ולא שליתה הא אין שום הפרש בין אותה לשליתה רק משום דהוי כילוד כולו וא"כ שניהם שווין ממש דבפנים מותרין ואי נולדו אסורין וליכא למימר דקמש"ל אף דשליא לא נולדה רק מקצתה מ"מ מה שבפנים אסור דנגררת אחר הולד א"כ מאי קשיא לי' למה לי קרא הא טובא קמש"ל דאפי' רוב השליא בפנים כיון דרוב ולד בחוץ נגררת אחר הולד וע"כ דהא פשיטא לן דנגררת אחר הולד דאי ס"ד דבא לאשמועינן דשליא בתר ולד גריר למה לי יצאה מקצתה אפי' כולה בפנים והולד יצא לחוץ ישמיעינו דשליא אסורה וע"כ דהא פשיטא לי' רק דאשמועינן דחיישינן שיצא רוב הולד או ראשו א"כ היכי שייך אותה ולא שליתה שהרי אין בינהם כלום והוא תמוה לכאורה:

לכן נראה לי ברור בפי' סוגי' זו דהאי תנא מעיקרא בא ללמוד דשליא ג"כ הותרה מכח כל בבהמה אף שאין לה פרסה אף לא מין בשר כלל שהרי אינה מטמאה משום נבלה אפי' חישב עלי' והדר בא למעט דדוקא היכי שהותר הולד הותרה השליא שלו אבל בלי ולד לא הותרה השליא רק לפי שלא הי' יכול לצייר בשליא בלי ולד דבאמת אין שליא בלי ולד הוצרך לצייר שיצאה מקצתה ושם יש רוב הולד או ראשו אין רוב השליא שבפנים ניתרת מכח כל בבהמה דגלי קרא אותה ולא שליתה בלבד וכמו כן לא הי' יכול לצייר שיצא הולד כולו ושליא כולה בפנים שלא הותרה מכח אותה ולא שליתה דבלא"ה הוי הכל כילוד ואף השליא כילוד לכך צייר שיצאה מקצתה ואהא מקשה כיון דאמרת שיצאה מקצתה ולא כשלא יצאה כלל רק שאין שם ולד כלל וע"כ משום דאין שליא בלא ולד א"כ ביצאה מקצתה למה לי קרא במה נפשך אי יש רוב ולד או ראשו במקצת שבחוץ הרי הולד כילוד לגמרי וממילא שליא הוי כילוד ואסורה בלא"ה ולא שייך אותה ולא שליתה כיון דכילוד הכל עם השליא ואי אין רוב בחוץ או ראשו א"כ רובו בפנים והשליא מותרת שהרי יש שם ולד א"כ אין מציאות למיעוט זה אותה ולא שליתה ובשלמא אי הוי במציאות שלי' בלי ולד הוי ניחא כשאין שם ולד כלל גלי קרא אותה ולא שליתה אבל השתא דקתני יצאת מקצתה ש"מ דאין שלי' בלא ולד א"כ לא משכחת האי מיעוטא כלל אותה ולא שליתה:

ומעתה כל הקושיות הנ"ל מיושבין לנכון דאי אפשר לומר דקמ"ל דאסורה כוודאי מ"מ מה בכך הא האיסור הוא מצד שיש רוב ולד בחוץ א"כ השליא כילוד ואין האיסור מצד אותה ולא שליתה שאין הפרש בין זה לזה כלל דהיכי דהוי כילוד דאף חל ולד שבפנים אינו ניתר בשחיטת אמו ואי אינו כילוד אף השל מותרת ומדקאמר אותה ולא שליתה הרי האיסור הוא שאין הבהמה מתרת שליא שבה מכח כל בבהמה רק כשיש ולד לא בלי ולד וזה אין לו מציאות כיון דכל שליא יש לה ולד ואי הולד בפנים אף השליא מותרת ואי אינו בפנים הוי השליא כילוד וליכא למימר דסובר האי תנא דשליא לא גריר בתר ולד כלל כיון דרובה בפנים ולא הוי השליא כילוד כלל רק כמי שהוא בפנים ומ"מ אסרה תורה כיון שהיא לבדה בלי ולד דאותה ולא שליתה א"כ אכתי למה לי יצאת מקצתה הא בפשיטות הוי לי' לומר כשנולד הולד והשליא כולה בפנים וכיון דלא גריר בתר ולד ס"ד שתהא מותרת קמש"ל אותה ולא שליתה וע"כ דפשיטא לי' דשליא בתר ולד גריר א"כ קשיא לי' שפיר אפילו יצאת מקצתה למה לי קרא שאי אפשר שתיאסר רק מכח רוב ולד שבחוץ באותו מקצת שיצא א"כ הוי השליא כילוד ומה צריך מיעוט אותה ולא שליתה גם קושיא השני' בהך לישנא מכדי דהא כל האיסור הוא מכח דחוששין שיצא רובו והוי כילוד ולהנ"ל ניחא דוודאי פשיטא שאין כוונת התנא מכח דשליא כילוד דהא בהדיא קתני אותה ולא שליתה ש"מ שבא למעט היתר השליא מצד פנים ומחלק בין אותה לשליתה דדוקא ולד הותר וממילא הותרה שליא עמו אבל שליא גרידא לא הותרה רק המקשה שואל שלא משכחת דבר זה כלל להצריך קרא כיון דע"כ יש ולד ואי הוא בחוץ השליא גריר בתרי' והוי כאילו אינה בפנים כלל ואי הולד בפנים א"כ השליא מותרת ג"כ וקושיא השלישית ממילא מיושב ג"כ דבאמת לא ס"ד כלל שיהא כוונת התנא לאסור משום דהוי השליא כילוד רק מכח אותה ולא שליתה רק דמקשה עלי' דלא משכחת לה שלא תהא כילוד ותיאסר כיון דאין שליא בלא ולד ואי אפשר שתיאסר רק אי הוי כילוד א"כ מה צריך קרא ולא שליתה הא הוי כאילו היא בחוץ ואין שם שליא בפנים כלל ואף הולד כה"ג לא הותר:

ועל פי הדברים הללו אני תמה על שיטת הראב"ד ז"ל שהבאתי לעיל דסובר השליא שאין בה ולד בוודאי הוי פירשא בעלמא ומותרת אפילו יצאתה כולה א"כ מאי קושיא על הך ברייתא מנא לן דשליא בתר ולד גריר דילמא אף דהולד הוי כילוד כולו אבל שליא כיון שיש רובה בפנים ס"ד שהותרה בשחיטת האם קמש"ל אותה ולא שליתה שאין השליא לבדה מותרת בבהמה ואי קשיא למה לי יצאתה מקצתה הוי לי' לומר שיצא הולד ושליא כולה בפנים הא ליתא דאי אין בה ולד הוי פירשא בעלמא ואינה צריכה היתר כלל לכך הוצרך לצייר שיצאתה מקצתה דהולד יצא רובו ומ"מ רוב השליא בפנים ופירשא לא הוי כיון שעדיין ולד בתוכה ואסורה מכח אותה ולא שליתה:

שם עור חמור ששלקו מלשון זה משמע בהדיא דרק בעור חמור קא בעי דלמה לי' להזכיר חמור כיון דבכל עור קא בעי והשתא היכי ס"ד למיפשט מהך ברייתא דקתני עור ששלקו