תפארת יעקב על חולין חלק ב רמט

לאשמועינן רבותא לענין טריפות הבהמה עצמה בין נשבר לנחתך אלא לפי דלענין טריפת העצם עצמו בסיפא וודאי חלוק נשבר מנחתך דנחתך הוי אבר מן החי גמור ונשבר אין בו רק איסור מצות פרוש ואגב דבסיפא חלוק נשבר מנחתך דנחתך גרע נקט ברישא דלענין טריפות בהמה עצמה אין חילוק ואפי' נחתך לגמרי כשרה ואגב זה לא שייך רק בלמטה מארכובה דבהא חלוק בסיפא גבי עצם נחתך מנשבר קמש"ל דלבהמה אין חילוק אבל לולא הסיפא דחלוק נחתך מנשבר בעצם עצמו לא הוי משמיענו התנא דבבהמה אין חילוק רק אגב סיפא דנשבר א"כ ממילא לא שייך אגב זה בלמעלה רק בלמטה והשתא רישא קראו התוס' מה דקתני מעיקרא בטריפות בהמה עצמה וסיפא בשבירת עצם לענין העצם ואתי שפיר דברי התוס' בלי גימגום כלל:

אמנם יען שיש לדקדק עוד בדברי התוס' בעיקר דבריהם דהא בלא"ה מקשה עולא לעיל על לישנא קמא דרב דארכובה היא תחתונה דהא נחתכו קתני אבל רב מפרשה רכובה בלא צ"ה והיינו ממש נשבר והיינו כיון דקתני וכן שניטל צ"ה ידענו דרכובה בלא צ"ה ולא נחתך לגמרי א"כ מאי קשיא להו לרב כאן לישנא דנחתכו וע"כ כוונת התוס' להקשות ללישנא בתרא דרב לעיל דנחתכו לגמרי מיירי ואהא קשיא להו ליתני רבותא אפי' נשבר ומהאי טעמא דייק רש"י ז"ל דהך דרב דהכא כל"ק דאי הדר בי' רב מכח לישנא דנחתכו תיקשי לי' ליתני נשבר ולזה באו התוס' לתרץ זה והשתא ממילא אתי שפיר דברי התוס' בלי גימגום דוודאי לענין בהמה עצמה אין חידוש בנשבר מנחתך ותרווייהו שווין רק כיון דללישנא קמא למטה מארכובה עליונה כשר כל שהוא למעלה מצ"ה הוצרך לאשמועינן נחתכו אגב סיפא דניטל צ"ה טריפה וס"ד דכ"ש אי נחתך לגמרי למעלה הרי נטלו צ"ה לגמרי קמש"ל דאפי' נחתכו ונטלו צ"ה לגמרי מ"מ למטה כשר דחתכה מכאן ומתה וחתכה מכאן וחיתה כדאמרינן לעיל אבל כיון דשמענו דלא איכפת לן לענין צ"ה אפי' נחתכו לגמרי שוב לא קשיא דלא אשמועינן בלמעלה אפי' נשבר טריפה דבהא אין שום רבותא בנשבר מנחתך רק לענין צ"ה הוי ס"ד דנחתכו לגמרי הרי נטלו צ"ה לגמרי קמש"ל דמ"מ כשר ולפי זה הך סיפא היינו ניטל צ"ה וכוונתם דנחתכו נקט אגב סיפא לאשמועינן דלמטה מארכובה עליונה אפי' נחתכו לגמרי דאין כאן צ"ה כלל מ"מ כשרה:

אמנם באמת דברי התוס' פשוטים וברורים ולא כתבתי כל הנ"ל רק לידע שאף שהפירושים הנ"ל המה נכונים מאוד אעפ"י כך האמת הוא כמו שאבאר והוא דרישא קראו התוס' למטה מארכובה וסיפא למעלה מארכובה כפשוטו ומעיקרא כתבו דרישא דקתני נחתכו רגלי' ובתר הכי מארכובה ולמעלה א"כ נחתכו קאי נמי על מארכובה ולמעלה ה"ה נשבר טריפה רק אגב סיפא דמן הארכובה ולמעלה דהיינו למעלה מארכובה עליונה נקט נחתכו דלמטה ממקום זה כשר אפי' נחתכו לגמרי דכבר נטלו צ"ה לגמרי מ"מ כשר דחתכה מכאן ומתה חתכה מכאן וחי' אבל משום רבותא דלמטה מארכובה ליכא למימר דקמש"ל אפי' נחתכו לגמרי דא"כ דנחתכו גרע מנשבר לענין טריפות הבהמה מצד העצם עצמו א"כ תגדל הקושיא ביותר דהוי לי' לתנא לאשמועינן בלמעלה אפי' נשבר טרפה ועוד דאי נימא כך היכי מקשה לעיל ללישנא קמא דרב והא נחתכו קתני כיון דאפי' ללישנא בתרא לא ימלט רק נחתכו קתני לאשמועינן דלמטה מארכובה אפי' נחתכו לגמרי כשרה דאל"כ תיפוק לי' דאפי' נשבר טרפה למעלה מארכובה א"כ ללישנא קמא נמי לא קשיא דנקט נחתכו לרבותא דלמטה וע"כ דלענין טריפות הבהמה מצד העצם. עצמו וכ"ש למטה מארכובה אין חידוש בנשבר טפי מנחתך רק מכח סיפא דנקט למעלה טרפה נקט נחתכו דלמטה ממקום זה כשר אפי' נחתכו לגמרי דניטל צ"ה לגמרי מ"מ דוקא למעלה טרפה ולא למטה וזה שלא כתבו התוס' למטה מארכובה רק למטה דלמטה מארכובה היינו הרגל דכל עצם האמצעי הוי ארכובה כמ"ש מהרש"א לעיל] ושם אין שום חידוש בנחתך מבנשבר רק הך למטה מדיוקא דסיפא דהיינו למטה מן הקולית בהא יש חידוש בנחתך דאפי' נחתך דנטלו צ"ה לגמרי מ"מ כשר דחתכה מכאן וכו' אבל ללישנא קמא לא שייך תירוץ זה ושפיר מקשה לעיל והא נחתכו קתני:

בד"ה רוב עובי' זימנין דמשכחת לה וכו'. ביאור דבריהם בפשיטות הוא דכשהעצם רחב מצד אחד ומצד אחד דק כשהבשר חופה בצד הדק אז רוב עובי' קודם לרוב הקיפו דאפי' נכסה רוב עובי' עדיין לא נכסה רוב הקיפו דההיקף בצד הרחב גדול מבצד הדק וכשהבשר חופה בצד הרחב אז כשנכסה רוב הקיפו עדיין לא נכסה רוב עובי' וזה פשוט אבל הרא"ש כתב בסגנון אחר דכשהוא מיצר הרבה רוב הקיפו גדול מרוב עובי' וכשהוא מיצר מעט רוב עובי' גדול מרוב היקף ונלאו כל הפוסקים לעמוד על תוכן כוונתו. אבל באמת דבריו פשוטים ומבוארים ואין הפרש בין פירוש הרא"ש לפי' התוס' כלל רק הרא"ש מצייר דבמקום אחד פעמים חופה רוב עובי' קודם ופעמים רוב הקיפו קודם דרך משל עיגול שהוא עגול ממש אז שניהם שווין דכשהוא חופה רוב היקף הוי נמי רוב עובי' כי בחצי העיגול הוא חצי הקיפו וחצי עובי' אבל אם אינו עגול אז תלוי אם רביע של העיגול עגול ומשם מיצר א"כ העובי' הוא ממש כמו בעיגול עגול שעובי העיגול לא נשתנה במה שמיצר כי אם תחתוך מן דבר עגול מן הצד לא ישתנה רק הקיפו לא עובי' הילכך אי בשר חופה מן אותו הצד שהוא מיצר רוב עובי' קודם לרוב הקיפו אבל אם אינו מיצר רק מרביע עד חציו ומשם עד סופו הוא עגול אם כן אם יהא בשר חופה באותו הצד ממש שאי הי' מיצר עד סופו הי' רוב עובי' קודם עכשיו שהוא עגול מחציו עד סופו ממילא רוב הקיפו קודם לרוב עובי' שהרי כשמגיע החיפוי עד חציו כבר הוא רוב הקיפו שחצי העיגול הנשאר כיון שחלק ממנו אינו עגול אינו עולה ההיקף כחצי העגול אבל רוב עובי' הוא ביותר מחציו דרוב עובי' לעולם אינו רק ברוב כי הוא לא ישתנה ואי אפשר לפרש בכתב יותר:

בא"ד ובקונ' לא פי' כן. ונראה לי טעמו של רש"י משום דר"פ קאמר הילכך בעינן רוב עובי' ובעינן נמי רוב הקיפו משמע דתרווייהו בעינן ולדברי התוס' והרא"ש לעולם אין כאן רק אחד רק אי רוב הקיפו גדול בעינן רוב הקיפו ואי רוב עובי' גדול בעינן רוב עובי' אבל לפירש"י שפיר בעינן תרווייהו שיהא נכסה רוב עצם ממה שיצא וגם בעינן רוב הקיפו כמו שפירש"י ודוק:

בגמרא ולימא מר עור מצטרף לבשר. לשון זה קשה מאוד כיון דעולא אמרה היכי מקשה לי' ולימא מר דא"א שיאמר משמו של ר"י רק כפי מה שאמר ר"י עצמו ואם בא להקשות על דברי ר"י עצמו הו"ל להקשות על ר"י דהיכי אמר עור הרי הוא כבשר דהא בברייתא עור ובשר קתני גם קשה על מה שהשיב לו עולא אנן עור או בשר תנינן א"כ אי בברייתא קתני עור או בשר מה חידש ר"י והי' לו לומר דהלכה כברייתא כיון דבהדיא קתני הכי בברייתא. ונראה לי דכך הכוונה דס"ד דר"נ דע"כ כוונת ר"י במה שאמר עור הרי הוא כבשר היינו שהוא מצטרף להכשיר כמו הבשר ושניהם מכשירין דאי אפשר שיחלוק ר"י על הברייתא דקתני עור ובשר וליכא למימר מה חידש ר"י דמצטרף כיון דבהדיא קתני אם עור ובשר חופין הא לא קשיא דאיכא לפרושי דתרווייהו בעינן שיהא עור חופה רובו ובשר חופה רובו קמש"ל דעור הוי כבשר ולא בעינן רק חד רובה ובשביל שלא נטעה בכוונת ר"י דעור לבדו מציל הי' לך לפרושי מילתי' דר"י דהכוונה. עור מצטרף לבשר כיון דע"כ כך כוונתו ועל זה השיב לו עולא דהוא מפרש אליבא דר"י דכוונת הברייתא עור או בשר והוא וא"ו המחלקת דאי ס"ד דר"י מפרשה עור ובשר א"כ מה בא לאשמועינן דעור מצטרף לבשר הא בהדיא קתני הכי בברייתא וליכא למימר שהי' חושש שלא נפרש דתרווייהו בעינן זה אי אפשר דכיון דקתני במתניתין אם רוב בשר קיים כשר הרי מבואר להדיא דבבשר לחוד בוודאי סגי והיאך תאמר הברייתא דבעינן עור ובשר וע"כ דרוב מתרווייהו סגי ומה קמש"ל ר"י וע"כ דר"י מחדש דכוונת הברייתא עור או בשר שלא נפרש דרק מצטרף לבשר קמש"ל דעור בלבד סגי ושפיר קאמר משמו עור הרי הוא כבשר ולא עור מצטרף לבשר ועמ"ש בסמוך:

שם ולימא מר עור משלים לבשר לחומרא. לא נתבאר לכאורה לשון זה לחומרא ולמה לא קאמר מעיקרא לחומרא ורש"י ז"ל פי' לעיל ג"כ לחומרא אבל בגמרא לא הוזכר לחומרא גם צריך ליישב כאן הלשון ולימא מר כמו בלישנא קמא. אבל הכוונה כך לפי שהוקשה לו בדברי ר"י דאי נתכוון לומר עור מצטרף לבשר לקולא מה חידש על הברייתא הא קולא זו נשמע מברייתא דליכא לפרושי דתרי רובי בעינן רוב עור ורוב בשר דהא מפורש במשנה רוב בשר בלבד כשר וע"כ שחידש ר"י חומרא לא קולא וכוונתו אף דקתני בברייתא עור ובשר בשר עיקר ועור אינו רק צירוף והיינו דנקט במתניתין רק בשר דהוא העיקר ולחומרא אמר ר"י דבריו וכדי דלא נטעה בדבריו הי' לך לומר עור משלים לבשר אבל מעיקרא בלישנא קמא בין לעולא בין לר"נ ר"י להקל בא ולא להחמיר ולר"נ להקל דעור מצטרף ולא בעינן רוב מבשר בלבד דוקא ולעולא מקיל טפי דאפי' עור בלבד מגין אבל ללישנא בתרא סובר ר"נ דלהחמיר בא ר"י דאין עור ובשר שוה רק בשר עיקר ועור מצטרף והשיב לו עולא דשמע מר"י בפי' מכח עובדא דבר גוזלא דלהקל בא ולעולא צ"ל דמברייתא לא שמענו דס"ד תרי רובי בעינן ואף דקתני במתניתין רוב בשר בלבד