תפארת יעקב על חולין חלק ב רמז

מהן ובא שמואל להוסיף עליו דאפי' איפסק חד לגמרי ג"כ כשר דהא איכא תרי ש"מ דעכ"פ תרי שמואל נמי דאל"כ אפי' איפסק תרי ואפילו רובה דכלהו ג"כ כשר או אפילו אפסיק תרי והשלישי רובו וע"כ דשמואל עצמו לא מכשיר רק בנשתייר תרי דהיינו רוב מנין ושפיר מקשה מרבנאי דאפילו לא נשתייר מכלהו רק כחוט הסרבל כשר אבל בתר הכי שלא אמר שמואל רק להקשות על דברי רב כמות שהן דהיכי מטריף רב בשנפסקו כלהו רוב הא איכא תילתא מכל חד וחד והשתא ממילא מוכח דשמואל בעצמו מכשיר בחדא תילתא דאי בעי שילתא מכל חדא היכי קאמר מכדי תלתא הוי מה נפקא מינה כמה הוי אפי' לא יהי' רק תרי כך הוא מכשיר בתילתא מכל חד וע"כ שבא לתמוה על רב מכדי תלתא הוי ואיכא תלתא תילתא מה דתילתא דכל חד וחד סגי להכשיר והוא מטריף בתלתא תילתא והיינו דקאמר מסייע לי' לרבנאי דאפי' בחוט הסרבל מכלהו כשר לשמואל וזה ברור:

שם ברוב כל אחד וכו'. לפי פשוטו נראה דהכוונה דאם נחסרו מכל אחד ואחד רוב אז מיטרפה ולפי זה רב ושמואל תרווייהו דלא כמר בר רב אשי לעיל דלדידי' וודאי אי נפסק רוב אלימא ורוב חד מן קטיני הרי אין כאן לא רוב בנין ולא רוב מנין ולרב כשר בהא עד רוב דכלהו תלתא וכן לשמואל אפי' בהא כשרה רק שיש לומר דלענין רוב בנין ורוב מנין לא אמרי רובו ככולו וצריך שיופסק לגמרי דהיינו אלימא וחד מן קטיני אב בנפסקו כולם רובן טרפה. והי' אפשר לפרש דרב ג"כ מחלק הגידין לשתי ם האחד רוב בנין והשני רוב מנין ובלישנא קמא סובר רב דברוב אחד מיטרף דהיינו כר' זביד דלעיל דכל שנחסר רוב בנין או רוב מנין טרפה ובל"ב סובר כמר בר רב אשי דתרווייהו בעינן שיחסרו רוב בנין ורוב מנין וזהו כוונתו רוב כל אחד דהיינו רוב מן רוב בנין ורוב מן רוב מנין אבל קשה על זה מה שאמר שמואל מכדי תלתא הוי הא איכא תילתא דכל חד וחד משמע דכלהו תלתא איפסק רובן וגם בהא מכשיר שמואל א"כ הוי דלא כמר בר רב אשי וע"כ צריך לומר דאף דמבר"א מודה להטריף בחד אלימא וחד קטיני אבל דוקא כשנפסקו לגמרי אבל ברובן לא מיטרף עד דאיפסק רובן דכלהו תלתא ועמ"ש בסמוך בביאור דברי הרא"ש:

והנה דברי הרא"ש ז"ל בענין זה תמוהין מאוד ולא אאריך להזכיר מה שיש להקשות ולדקדק כי המה תמוהין לכל רואיהם כמעט אין להם הבנה וציור כלל גם לא אאריך להביא מה שפירשו בו ולדחות דבריהם כי נלאיתי לכותבם ואכתוב מה שנראה לי פשוט וברור בכוונת הרא"ש ז"ל:

והוא דמעיקרא כשאמר רב בל"ק ברוב אחד מהן כתב הרא"ש פי' כל שנחסר רוב אחד מהן טרפה דאי אפשר לפרש בהיפוך כל שנשתייר רוב אחד מהן כשר דא"כ מאי מקשה עלי' שמואל אפילו איפסק חד לגמרי הא איכא תרי כיון דרב מיירי דאיפסק תרי לגמרי ושלישי ברובו ולכך פי' הרא"ש דאי איפסק רוב אחד טרפה ולכך זכר פי' זה בל"ק משום דבל"ב אין הפי' כן כמו שאבאר לכך כתב דבל"ק ע"כ הפי' כך ולשון זה ע"כ אינו כמר בר"א וע"ז כתב שצריך ליישב עכ"פ לישנא בתרא שיהא כמר בר"א ואי נפרש הלשון כמו בל"ק דאינו מטריף רק בנחסר רוב מכלהו תלתא יהא דלא כמר בר רב אשי דלדידי' עכ"פ בנפסק רוב אלימא ורוב חד מן קטיני הרי אין כאן לא דוב בנין ולא רוב מנין ולרב כשר בהא וכ"ש לשמואל [ולא ניחא לי' לומר דדוקא בנפסק האלימא וחד מן קטיני לגמרי מטריף אבל ברובה דידהו לא מטריף דרובו וודאי ככולו ואי אין רובו ככולו בהא א"כ אפילו נפסקו כולן רובן לא יהא טרפה] לזה פי' דהכוונה דרב בעי שישתייר רוב כל או"א ולזה יש שני פירושים שיהא כמר בר רב אשי פי' אחד דבעי שיור רוב מכלהו ג' חוטין ואף דלמבר"א סגי, ברוב בנין בלבד או ברוב מנין בלבד והרי כשיש כאן רוב אלימא ורוב חד מן קטיני יש כאן תרתי רוב בנין ורוב מנין ומ"מ מטריף רב יש לומר דתרתי הני דרב גריעי מרוב בנין לחוד או רוב מנין לחוד דמר בר ר"א דהתם רוב בנין שלם לגמרי או רוב מנין אבל כאן דשניהם רוב בנין ורוב מנין אינם שלימים רק רוב יש מהם אפילו איכא תרווייהו גריעי מחד שלם ופי' זה כתב הרא"ש דלא מסתבר דוודאי למר בר"א אפילו נשתייר רוב אלימא או רוב תרי קטיני מתכשר דרובה ככולה וכ"ש ברוב שניהם והיכי מטריף רב ברוב שניהם עד שישתייר רובה דכלהו תלתא ולכך פי' הרא"ש דהכוונה דבעינן שישתייר רוב כל אחד ואחד מן החוטין הנטרפים והיינו דאי איפסק אלימא ואז אי איפסק חד מן קטיני טריפה בעי שישתייר מן קטיני רובן אבל אי לא נשתייר רובן אפילו לא נפסקו לגמרי טריפה וכן אי איפסקו תרי קטיני בעינן שישתייר מאלימא רובו דוקא והכוונה דבעינן שיור רוב מכל אחד ואחד מן החוטין הנטרפים והעיקר בא לומר דלא מהני שיור רוב אחד מן קטיני והשני מן קטיני אפילו תילתא סגי קמ"ל דלא מהני רק כמו אי הטריפות תלוי באלימא כגון שנפסקו קטיני בעינן שיור רוב אלימא כמו כן אי הטריפות תלוי בקטיני כגון שנפסק אלימא בעינן רובה דתרווייהו קטיני כללו של דבר דרב מחדש דכל חוט שבו תלוי הטריפות אי הי' נפסק כולו בעינן שישתייר רובו ממנו [וזה שכתב הרא"ש דלאפוקי משמואל אמר משום דאי הוי הפי' דרב בעי שיחסר רוב מכל השלשה א"כ רב להקל על דמרב"ר אשי בא רק שמואל מקיל טפי ולאו לאפוקי משמואל בא רק להקל לאפוקי ממר בר ר"א אבל השתא דהכוונה דבעי שישתייר רוב כל אחד ואחד הכוונה להחמיר לאפוקי משמואל] והא דפריך לי' שמואל בל"ב מכדי תלתא הכוונה כיון דאיכא תלתא ויש כאן רוב מנין ורוב בנין א"כ בתילתא דכל חד וחד סגי דהיינו אי אפסיק אלימא סגי בתרי תילתא דקטיני ואי אפסיק קטיני סגי בתילתא דאלימא והיינו משום דכל שנשתייר כחוט הסרבל הוי כאילו הוא שלם וא"כ ממילא בתילתא דאלימא הר' יש רוב בנין ובתרי תילתא דקטיני הוי רוב מנין. ולפי האין לפרש שכתב דבעינן לרב שיור רובה מכל הג' חוטין הכוונה להקשות מכדי תלתא הוו רוב בנין ורוב מנין א"כ כל דאיכא רוב מתרי קטיני אפילו ליכא רק תילתא מאלימא סגי וכן אי איכא רוב אלימא בחד תילתא מחד דקטיני סגי וכמו שהקשה הרא"ש על זה דלא מסתבר כך הי' צריך לפרש דמקשה שמואל לרב רק דהרא"ש דחה זה דלא מסתבר שיסבור רב כך כלל. כללו של דבר דהרא"ש בא לפרש דברי רב דלהחמיר בא שישתייר רובו מכל אחד ואחד ויש בזה ב' פירושים או שישתייר רובו מן החוטין הנטרפים ולא מכולם או שישתייר מכולם וכתב דלא מסתבר מכולם רק מחוטין הנטרפים וזה ברור לפע"ד:

אמנם בעיקר פי' הסוגי' וודאי העיקר כדברי הרשב"א והרמב"ן והר"ן דוודאי הכוונה שיחסר רוב מכל אחד ואחד כמו בלישנא קמא הכוונה רוב אחד היינו כשחסר רוב אחד מהן טריפה כמו כן ל"ב הכוונה שיחסר רוב מכלהו תלתא ואין זה סותר דברי מבר"א דלעיל דהתם דוקא בנפסק לגמרי אז כשנפסקו תרי חד אלימא וחד קטיני טריפה אבל כל שלא נפסק שום אחד מהן לא מיטרף עד שיחסר רוב מכל השלשה חוטין ושמואל מקשה עלי' מכדי תלתא הוו ואפי' בתילתא דחד מינייהו ראוי להכשיר ואתה מטריף אפי' בתלתא תילתא והיינו דקאמר מסייע לי' לרבנאי דע"כ שמואל מכשיר ג"כ בתילתא דחד דאי בעי תילתא דכל חד וחד למה קאמר מכדי תלתא הוו הא אין נ"מ בתלתא או תרי רק תילתא מכל אחד סגי וע"כ שבא לתמוה כיון דתלתא איכא הא איכא תילתא דכל חד וחד דסגי להכשיר על ידו ואתה פוסל בתלתא תילתא. מיהו מה שכתב הר"ן דהרי"ף פוסק כשמואל הוא תמוה מאוד כיון דקי"ל הלכה כרב באיסורי אבל מה שהביא דברי שמואל להורות דרב מצריך שיחסר רוב מכלהו תלתא אין תימא בזה דהא חזינן דשמואל אפי' בהכי מכשיר ולולא דברי שמואל הוי מפרשינן דברי רב כפי' הרא"ש כדי שלא יסתור דברי מר בר רב אשי לכך מייתי הרי"ף דשמואל וודאי מכשיר בהא ויהא מר בר רב אשי דלא כשמואל וע"כ דלא דמי היכי דאפסק לגמרי מהיכי דלא נפסק שום חוט לגמרי א"כ שפיר מפרשינן דברי רב כפשטא שיחסר רוב מכלהו תלתא ואינו כנגד דעתו של מר בר"א כלל וכבר הארכתי בזה בש"ע בי"ד סי' נ"ו בזה:

בתוס' בד"ה מר בר"א פי' בקונ' וכו'. משמע מדבריהם דלדעת רש"י הלכה כמר בר"א גם בחוורי אבל יש לדקדק ברש"י שכתב וכמר בר"א קי"ל בכל דוכתא וכו' ובשיעור צ"ה וכו' הלך אחר המחמיר ולשון זה קשה דאטו הך פלוגתא דמר בר"א בזיגי אינו בשיעור צ"ה ואי דאינהו בדקה פליגי עכ"פ הוי לי' לרש"י לומר ושיעור צ"ה בגסה וכו' ומזה נראה לי דאביי ומר בר"א לא בשיעורא פליגי רק אביי מוציא כל שאין חיוורי אינן בכלל צ"ה ומר בר"א סובר זיגי נמי הוי צ"ה ומספר השלשה שאמרו אינו רק בגסה אבל בדקה תליא בסימני אביי ומבר"א וכמו עוף שאין שוה במנין לבהמה כך אין דקה שוה לגסה וזה שכתב דהלכה כמר בר"א היינו במנין הגידין בדקה דזיגי הוי צ"ה וכן במנין הפסוקה כמה יפסקו דכל שנשאר רוב בנין או רוב מנין כשר אבל אי נפסק רוב בנין ומנין אפילו נשתייר כחוט הסרבל לא מהני ובשיעור צ"ה מהיכן מתחיל והיכן מסיים הלך אחר המחמיר מעילוי ערקומא כנ"ל:

בד"ה אפסיק חד מינייהו טרפה לא שייך למיתני גבי יתר עליהן עוף משום דכשנפסק אחד מהן כולן סוף ליפסק ע"כ. דבריהם תמוהין לכאורה דהא נשבר העצם אף שלא ניקב הקרום ג"כ הטעם דקרומו רך ופירש"י לעיל (דנ"ו) משום דסופו ליפסק הקרום ומ"מ חשיב לה יתר בעוף וצריך לומר דלא ס"ל לתוס' כפירש"י הנ"ל אלא משום דקרומו רך ואין הקרום מגין על המוח רק העצם מגין וכל שנשבר העצם הוי כנקובת הקרום בבהמה ושפיר הוי יתר אלא שאני תמה בגוף דבריהם הא