תפארת יעקב על חולין חלק ב רמה

צ"ה וטריפות מצד צ"ה בלי ארכובה ולפי זה למ"ד ארכובה היא העליונה אי נחתך במקום צ"ה הארכובה בלא צ"ה כשרה דמצד ארכובה הרי שם למטה מארכובה עליונה ומצד צ"ה הא לא נחתכו הצומת כלל מיהו אפשר לומר דהשתא קאמר דרכובה בלא צומת ג"כ הוי כאילו נחתך כל הרגל כיון שנשבר העצם ואין עור ובשר חופין רובו הוי כניטל וממילא נטלו צ"ה וטעמא דלמעלה מארכובה הוי ג"כ משום דהוי כנטלו צ"ה ולפי זה יש לדחות ראיית הר"ן מגידין הרכין ואין להאריך:

שם הדר אמר ולא אמרי לי', לשון זה קשה דלמה לי' לתלות הא בהא וכי כלהו דיוקי שווין הן וכיון דמדייק בהא מדייק בהא. ונראה לי דבלא"ה יש לתמוה היכי קאמר ואמאי לא אמרי לי' למעלה מצ"ה הא גופא קשיא למה נקט נחתכו דלא שייך רק למעלה מצ"ה הוי לי' לומר נשבר ואף למטה צריך לאשמועינן דטרפה וע"כ צריך לומר דאין טריפות רק מצד צ"ה לכך אינה טריפה רק בנחתך דהוי כנטלו הצ"ה לכך לא שייך לומר זה רק למעלה מצ"ה דאז הוי כנטלו אבל במקום צ"ה או חתכם בלא"ה הרי נטלו במקומן ומה צורך לחתך הרגל ואי לא נחתך רק הרכובה בלבד באמת אינה טריפה דלא הוי כנטלו הצומת ואהא קאמר דהא ליתא דמן הארכובה ולמעלה קתני משמע דהטריפות מצד ארכובה לא מצד צ"ה א"כ למה לי דנקט נחתכו דאינו רק למעלה הוי לי' לומר נשבר ואפילו למטה וזה שאמר כיון דכבר הוקשה לו והא נחתכו קתני וקושיא זו יקשה עכשיו ג"כ כיון דמן הארכובה ולמעלה מורה שזה טריפות אחר לא מצד צ"ה א"כ אכתי יקשה והא נחתכו קתני ודו"ק:

שם וארכובה גופה כדעולא הקשה מהרש"א דמנ"ל דארכובה גופה כדעולא הא יש לומר דתחתונה היא למטה כפשוטו ולמעלה היינו מכל עצם אמצעי דאז וודאי טרפה עיי"ש והוא תמוה לפע"ד דבשלמא אי ארכובה עליונה וכל עצם אמצעי נקרא ארכובה שפיר יש לפרש למטה מכל עצם אמצעי דהיינו אחר צ"ה אבל אי ארכובה תחתונה הנמכרת עם הראש א"כ פשיטא דעצם אמצעי אינו ארכובה והיאך נפרש למעלה מארכובה מכל עצם אמצעי כיון דעצם אמצעי אינו ארכובה כלל ומה ענינו לארכובה שיהא נקרא הקולית למעלה מארכובה גם עיקר דבריו אינו מובן כלל דכיון דקאמר למטה מארכובה ומצ"ה ע"כ עליונה קאמר דאי תחתונה הרי ארכובה עצמה למטה מצ"ה היא והיאך יאמר למטה מארכובה ומצ"ה כיון דהיא למטה מארכובה פשיטא דלמטה מצ"ה היא דצ"ה עצמן למעלה מארכובה התחתונה הם ואף שיש להקשות ג"כ בהא דקאמר למעלה מארכובה ומצ"ה דכיון דרכובה עליונה היא פשיטא דהיא למעלה מצ"ה אבל נראה דבאמת רש"י לא גרס לה אבל למטה מצ"ה בוודאי גרסינן וא"כ ע"כ ארכובה עליונה מיהו כבר כתבתי לפרש הסוגי' עם הגירסא למעלה מצ"ה עיי"ש:

שם וכי מתתא פסיק לה. כתב רש"י ז"ל דכלישנא קמא דרב עבדינן לחומרא וכו' דלא חזינן דהדר בי' רב וכו' ולקמן פסיק הלכתא הכי וכו'. והנה מה שכתב דלא הדר בי' רב כוונתו אניטל צ"ה בלא רכובה דלא חזינן דהדר בי' רב מהא וללישנא קמא וודאי טרפה בהא א"כ בל"ב נמי טרפה בהא דלא הדר בי' רב מהא אך לא ידעתי כיון דפסק כל"ק בענין ארכובה אף דבהא וודאי הדר בי' א"כ מה צורך לומר על ניטל צומת בל רכובה משום דלא הדר בי' הא אפילו במאי דהדר עבדינן כל"ק ואילו כוונתו ליתן טעם דעבדינן לחומרא משום דל חזינן דהדר בי' רב רק לשונות מסופקין הן ור"פ מיתני הכי ול"ק מיתני הכי א"כ עבדינן בדאורייתא לחומרא אך לא ידעתי מה ביקש לכלול בכאן צומת בלא רכובה אטו יש מי שחולק בדבר שהרי משנתנו מפורשת וכן שניטל צ"ה הרי מפורש בצ"ה בלבד מיטרפה ועמ"ש לעיל בזה:

ועל מה שכתב רש"י דלקמן פסיק הלכתא הכי תמה הרא"ש דלא הוזכר לקמן באיזה ארכובה פליגי רב ושמואל ובאמת דברי רש"י ז"ל ברורים בזה דהא כל מה דנאדי מלישנא קמא דרב הוא מכח קושית עולא והא נחתכו קתני כדמקשה עלי' עולא לעיל והשתא אי הוי קיבל רב הך דיוקא היכי קאמר רב לקמן בנשבר העצם למעלה מארכובה טריפה הא נחתכו קתני במתניתין והך נחתכו לגמרי משמע ובדיוק נקט לה דמהאי טעמא מקילין כל"ב דרב א"כ היכי פסקינן דנשבר טריפה הא נחתכו קתני וע"כ דנחתכו לאו דוקא א"כ פשיטא דל"ק דרב אתיא כפשטא למטה ולמעלה ואין כאן שום דוחק וללישנא בתרא צריך לפרש למטה מכל עצם אמצעי לא מיד ומאיזה צד לא נפרש מתניתין כפשטא כיון דארכובה סתמא קתני ואחרונה נקראת ארכובה וודאי ומשנה בהא אתיא כפשטא וע"כ כיון דפסיק הכי הלכתא בנשבר כ"ש בנחתך וזה ברור אך יש להקשות אטו ר"פ דמיתני הכי לא ס"ל דפליגי רב ושמואל לקמן בנשבר ואולי ס"ל לר"פ דרב מסברא אמר כך לא מחמת קושיא דנחתכו קתני רק רש"י דייק מדפסיק הילכתא הכי ש"מ דתופסין לעיקר נחתכו לאו דוקא א"כ ממילא ראוי להחמיר כל"ק כיון דאין לחוש לקושית עולא שיהא מזה הכרח ללישנא בתרא דהא פסקינן הלכתא בנשבר א"כ אין כאן רק ב' לשונות שווין וראוי לילך להחמיר בדאורייתא עוד הביא הרא"ש דעת הרמב"ן ז"ל דלדעת המכשירים בעצם אמצעי אם נטלו צ"ה וחתך אח"כ למעלה כשר והרא"ש השיגו דשאני בידי שמים מבידי אדם ולכאורה יש לתמוה דהא גבי הנך דמחו בכוליתא וקטלי' קאמר התם דאי בדרי לה סמא חי' אלמא דכל שיש לה רפואה בידי אדם ממילא אף עכשיו אינה טרפה ומוכח כהרא"ש לא כהרמב"ן אבל באמת אין זו ראי' דהתם שאני שהיתה הוספה על הטריפות שלא הי' בכלל אותן ח' מיני טריפות שמנה עולא דן חנק נפש' רק דמקשה לי' היכי ס"ד שאין טריפה והא חזינן דמייתי א"כ בהכרח טרפה הן ועל זה השיב לו דיש לה רפואה ע"י סם וממילא אין לנו להוסיף על הטריפות אבל זו שהיא בכלל מיני הטריפות שפיר יש לומר שאף שיש לה רפואה אפי' בידי אדם מ"מ עכשיו טריפה אי נשחטה בטריפותה וכמו כן מהא דקאמר רשב"א יכולה היא לכוות ולחיות אין להקשות על הרמב"ן ז"ל דהא חזינן כשיש לה רפואה אינה טריפה כלל וכיון דנטלו צ"ה טריפה ע"כ לא מהני לה רפואה הא ליתא דרשב"א תנא הוא וחולק דאין זו טריפה כלל רק שמיישב דבריו דהא בוודאי תמות במכה זו ועל זה אמר דיכולה לכוות ולחיות אבל זו דוודאי טריפה היא לא מהני מה שיש לה רפואה שתהא מותרת כשנשחטה בטריפותה ועוד דרבנן באמת פליגי עלי' בהא דאעפ"י כן טרפה היא ואנן כרבנן ס"ל גם מה שהקשה הר"ן דהא אמרינן אבר היוצא אין לו תקנה כטרפה אלמא טרפה אין לה תקנה ואין זו קושיא כלל דהא אבר היוצא ג"כ יש לו תקנה להרוג אמו ואז האבר ניתר בשחיטת הולד לכ"ע וע"כ דרק כשיצא חוץ למחיצה אין לו תקנה והיינו כשנשחטה האם דהיתה מחיצה אבל אי הרג האם אין כאן מחיצה ולא הוי חוץ למחיצה כלל א"כ ה"ה טריפה בוודאי כשנשחטה והיא טריפה אין לה תקנה אבל כשנסתלק הטריפות אין זו טריפה ויש לה תקנה גם מה שהקשה מבר טבי' דלמה לא חתכו דבי ר"ג למעלה מצ"ה אינה קושיא לפע"ד כי נראה לי דבחיים בדק אותו ואי יחתוך אפי' ימצא כשר יאסרו רגליו מכח אבר מן החי לכך בדק קודם ונמצא כשר ואין צורך להפסיד הרגלים וכן בהך צנא דאינקורי דבדק בצ"ה ג"כ נראה לי דבחיים בדק אותן דחיין הן בסל וכן שרקפא דספק דרוסה הי' ג"כ בחיים כדמוכח התם וכבר הארכתי בזה לעיל פרק א"ט דדברי הרמב"ן עיקר דטרפה יש לה תקנה רק בשחיטה אין לה תקנה כשנשחטה בטריפותה אבל מ"מ בעיקר דברי הרמב"ן כבר שדיתי נרגא לעיל והוכחתי דע"כ הכא לית לה תקנה והיינו משום דאתיא בזה הכלל והנך דאתיין בזה הכלל ע"כ אינה חי' בשום פנים עיי"ש:

שם אלו הן צ"ה פירש"י ז"ל מהיכן מתחיל והיכן כח חיות הגידין. מוכח מפירושו דזה הי' ידוע איזה גידין הן שהם ארוכין ולא בכל משך ארכן טרפה בניטלו לכך שאל באיזה מקום מתחיל בהן הטריפות ובאיזה מקום מסיים אבל אני תמה כי לפי' זה כיון דר' יהודא עצמו קאמר עילוי' ערקומא והיינו דכל חד מוסיף אחברי' א"כ כל אותן שלשה אצבעות הערים בלי בשר ג"כ יש שם טריפות צומת הגידין ובתר הכי קאמר ר' יהודא משמי' דשמואל ממקום שצומתין דהיינו כשהן נבלעין בבשר דשם הן צמותין וקשורין והיינו אגרמא ולבר לפירש"י ועוד כיון דר' יהודא אמר שמואל ג"כ במקום שהן נטרפין מיירי ולמה קאמר מימרא בפני עצמו אמר ר"י אמר שמואל ומעיקרא הוי לי' להביאו כששאל אלו הן צ"ה ומזה נראה לי דמעיקרא שאל איזה גידין הן הנטרפים שיש הרבה גידין בהתחלת העצם האמצעי סביבו ולא נתפרש באיזה גידין אמרו שאם נטלו טריפה ובזה נחלקו מר סבר אותן גידין היוצאין אגרמא ולבר ומר אמר אגרמא ולגיו ומר אמר עילוי' ערקומא ומר אמר אותן היוצאין מן הערקום עצמו ובתר הכי קאמר שמואל באיזה מקום במשך ארכן הן נטרפים וקאמר ממקום שצומתין עד מקום שמתפשטין ופי' זה נוטה במקצת לדברי הראב"ד ז"ל ועמ"ש בסמוך:

שם דאגרמא ולגיו פירש"י אין נקראין צומת וכו'. והרא"ש תמה עליו דכל חד מוסיף אחברי' עיי"ש ודבריו תמוהין דהוא חשב דהך אגרמא ולגיו הוא ציון ברש"י לפרש דברי המ"ד לגיו דסובר דלא נקרא צומת רק על העצם והא ליתא דהא פירש"י בתר הכי דמ"ד עילוי' ערקומא מחמיר מכלהו ש"מ דסובר דכל חד מוסיף אחברי' אבל כל דברי רש"י ז"ל דיבור אחד הם דאגרמא ולבר היינו כשהם נכנסין בבשר דשם הם קשורים וצמותין כל השלשה יחד אבל אגרמא ולגיו אין נקראין צומת רק מקום אדוקתן בעצם ממקום אדוקתן עד הפרק ומ"ד לבר סובר דרק כשהן