תפארת יעקב על חולין חלק ב רמד

למטה מיד כך הוי לי' לומר ארכובה הנמכרת עם הראש ולמטה מיד ועוד דממילא הוי הפי' מיד כיון דתחתונה היא ואפילו אי בא ליתן טעם על מה שלא פי' ארכובה עליונה עכ"פ הי' דיו שיאמר למטה מיד ועוד מה חידש בלמעלה מארכובה ופירש"י ג"כ דמיד קאמר דטריפה וקשה הא לעולא פשיטא דאתי שפיר טפי למעלה מיד דלרב הוי בסמוך צ"ה ועכ"פ לא הי' לו להזכיר למעלה כלל:

לכן נראה לי לפרש כולה סוגי' בדרך נכון וברור והוא דכבר נתבאר דלפי הלשון השנוי במשנה מן הארכובה ולמטה מן הארכובה ולמעלה דבין אי נפרש תרווייהו מהתחלת ארכובה או מסוף ארכובה יש סתירה מרישא לסיפא בארכובה עצמה אם לא שנפרש באחד סוף ובאחד התחלה וזה קשה ביותר שהרי לא ביאר התנא אי רישא התחלה וסיפא סוף או להיפוך לזה בא רב ואמר שזה ששנוי מן הארכובה ולמטה מן הארכובה ולמעלה ענינו למטה מן הארכובה ולמעלה מן הארכובה והשתא אין כאן שום סתירה וברישא קתני למטה מארכובה כשרה ש"מ בארכובה טריפה וסיפא קתני דס"ד דרק בארכובה טריפה אבל למעלה שאינו ארכובה ליכא טריפות ואין אומרין בטריפות זו דומה לזו אף שזה למעלה מזה לכך קתני דלמעלה מהארכובה טריפה [ולקמן פריך עלה ומי איכא מידי ומשני] ובאיזה ארכובה אמרו בארכובה הנמכרת עם הראש והערקום נקרא ארכובה דאי כל הרגל לא שייך למטה מהארכובה דהא כלה הרגל כולו ומה שמפרש בארכובה זו או דכך משמע לי' להחמיר כיון דזו נקראת ג"כ ארכובה או משום דאי ארכובה עליונה לא שייך למטה מארכובה כשרה דהא יש מקום צ"ה [ולא ס"ד השתא לישנא דר"פ לקמן למטה מארכובה ומצ"ה] ועולא פליג דארכובה עליונה ומפרש ג"כ למטה ולמעלה כרב וארכובה עצמה בוודאי טריפה מכללה דלמטה כשרה ומ"מ קמ"ל דלמעלה מארכובה ג"כ טריפה שאין מדמין בטריפות [ועליו יקשה ג"כ הך מי איכא מידי דלקמן ויקשה עליו בתרתי חדא דלמה לו להזכיר טריפות למעלה כיון דבארכובה עצמה טריפה כ"ש למעלה ועוד היכי מכשיר למטה הא כ"ש דטריפה מכח צ"ה דבתר הכי] והדר מפרש ר"פ דעת שלישית דארכובה היא עליונה לרב כמו לעולא רק למטה מארכובה לא מיקרי רק אחר צ"ה דכל עצם אמצעי נקרא ארכובה וממילא יש כאן בלמעלה שני דברים הא' בארכובה עצמה דהיינו כל עצם אמצעי למעלה מצ"ה דהא לא הוכשר רק למטה מצ"ה וכמו כן למעלה מארכובה ג"כ טריפה דס"ד למעלה אין כאן טריפות ואין מדמין בטריפות קמש"ל דלמעלה ג"כ טריפה היינו דקאמר למטה מארכובה ומצ"ה למעלה למעלה מארכובה כן למעלה מצ"ה הכל טריפה זה מכח ארכובה וזה מכח למעלה מארכובה ולפירש"י הך למעלה מארכובה ומצ"ה אין לו מקום כלל וכמעט צריך למחקו לפירש"י דהא למעלה מצ"ה כשרה ולהנ"ל ניחא דוודאי טריפה מכח שנחתך בארכובה דלא הוכשר רק למטה מארכובה ולמטה מצ"ה דכל עצם אמצעי נקרא ארכובה:

והיינו דפריך לכלהו פירושי בשלמא אי נפרש מתניתין כפשטא מן הארכובה ויש מקום דממקום זה ולמעלה טריפה וממקום זה ולמטה כשרה והיינו כחוט השערה א"כ ניחא אבל השתא דמפרשינן למטה מן הארכובה ולמעלה מן הארכובה א"כ תיקשי מה ס"ד להכשיר למעלה מן הארכובה כיון דבארכובה עצמה טרפה פשיטא דלמעלה טריפה ולכלהו לישני קשיא ומשני לכלהו טריפות קא מדמית להדדי ושפיר הוצרך לפסול למעלה מארכובה אף שכבר פסל בארכובה עצמה במה שאמר למטה מארכובה ועכ"פ יצא לנו דללישנא בתרא ג"כ כל עצם אמצעי טריפה רק העצם המחבר הרגל והעצם אמצעי בהא וודאי ללישנא בתרא כשר דהוי למטה מארכובה ומצ"ה אבל ללישנא קמא הוי ארכובה עצמה ורק למטה מארכובה מכשיר. וזהו דעת היש מתירין שהביא הרא"ש דמכשירין בערקום המחבר הרגל ועצם אמצעי דס"ל כלישנא בתרא הילכך בהא כשר דהוי למטה מארכובה ממש ולמעלה מזה טריפה דהוי נחתך בארכובה עליונה:

שם אלא לדידך מאי וכן שניטל צ"ה. פירש"י אלא לדידך היינו ניטל צ"ה וכו'. משמע דמפרש דהקושיא מה צורך למיתני שנית וכן שניטל צ"ה הא הך דקתני מארכובה ולמעלה היינו ניטל צ"ה. ובאמת הא לא קשיא כלל דצומת וודאי בלא ארכובה קתני לכ"ע וא"כ דאיצטרך למיתני דצ"ה גרידי שנטלו פסולה רק הקושיא כיון דמעיקרא קתני נחתכו רגלי' למעלה מארכובה אלמא דאין טריפות רק בנחתך הארכובה עם הצ"ה והיכי קתני בתר הכי וכן שניטל צ"ה גרידי טרפה ואולי כוונת רש"י ז"ל לומר דלא נתרץ דלא זו אף זו קתני ועל זה פי' דלא שייך כה"ג לא זו אף זו כיון דזו היא ממש זו רק בתוס' חתיכת הארכובה וזה שפירש דהיינו ניטל וכיון דמעיקרא הוי ניטל ממש לא שייך לא זו ניטל צ"ה עם חתיכת הרגל אלא צ"ה גרידי נמי פסולה כה"ג לא אמרינן לא זו אף זו כמו שכתבו התוס' ריש פרק מפנין:

אלא שאני תמה בעיקר קושיא זו דמקשה עולא ומוכיח מכח קושיא זו דארכובה היא עליונה והרי הוא לפי פירושו דארכובה היא עליונה סובר דלמעלה מצ"ה כשרה בנחתך דהוי למטה מארכובה עליונה ושלא במקום צ"ה א"כ יכול לפרש ג"כ ארכובה תחתונה כרב ואי קשיא היכי קתני ברישא נחתך הרגל עם צ"ה טריפה והדר צ"ה גרידי דפשיטא דתרווייהו צריכי לפי מה שכתב הרמב"ן ז"ל דאי נטלו צ"ה וחתך הרגל למעלה מהם חזרה לכשרותה ודוקא בשחטה כך בנטילת צ"ה הוי טריפה ששחטה אבל אי חתך מעיקרא למעלה מהן כל הרגל למ"ד דארכובה היא עליונה חזרה לכשרותה א"כ אי הוי קתני ניטל צ"ה גרידי ולא הוי שמעינן דיש טריפות מצד למעלה מארכובה א"כ הי' יכול לחתוך הרגל למעלה והיתה כשרה א"כ איצטריך לאשמועינן דטרפה מצד למעלה מארכובה ולא מהני לחתוך אח"כ למעלה מן הצ"ה ואי הוי קתני רק טריפות נחתך למעלה מארכובה לא הוי ידעינן טריפות צ"ה כלל ולא הוי ידעינן להטריף נטלו צ"ה גרידי והשתא דקתני תרווייהו ממילא תרווייהו אין להן תקנה כלל וביותר תימה דעולא מכריח דעתו דארכובה היא עליונה ממה דקתנו וכן שניטל צ"ה והרי נהפוך הוא דמזה מוכח איפכא דארכובה תחתונה היא דבשלמא אי תחתונה היא היינו דקתני וכן דתרווייהו שווין שכיון שנחתך הרגל או נטלו צ"ה אין להן תקנה אבל אי ארכובה עליונה וכל עצם אמצעי הוי למטה מארכובה מאי וכן הא לא דמי להדדי כלל דלמעלה מארכובה אין לה תקנה לעולם ונטלו צ"ה יכול לחתוך הרגל למעלה מהן וכשרה והוא תמוה מאוד לפע"ד:

והי' אפשר לי לומר בישוב קושיא זו דכיון דשמעינן לעיל ריש פרק אלו טריפות דנחלק רשב"א על הך טריפות נחתך מארכובה ולמעלה דכשרה היא שיכולה לכוות ולחיות א"כ איכא למימר דת"ק דפוסל ג"כ מודה לרשב"א דאי נכוית וחיתה דחזרה לכשרותה רק דרשב"א מכשיר כשנשחטה והיא חתיכת רגל קודם שחיתה ורבנן מטריפין אותה כל שנשחטה ולא חיתה ולפי זה שפיר תרווייהו שווין שיש להם תקנה רק כשנשחטו ולא נתקנו טריפה ולפי זה חולק רשב"א גם בניטלו צ"ה דכשרה היא דהא יכול לחתוך למעלה וממילא כשרה היא תיכף וכן מוכח באמת לעיל ריש פרק א"ט דפריך לתנא דבי ר"י הא איכא בהמה שנחתכו רגלי' והקשו בתוס' למה לא פריך מניטל צ"ה ותירצו דהוי בכלל בהמה שנחתכו רגלי' וקשה מאי בכך מ"מ מאי מתרץ סבר לה כרשב"א מ"מ קשיא מצ"ה וע"כ דרשב"א דמכשיר נחתכו רגלי' ממילא מכשיר ניטל צ"ה דיכול לחתוך אותה למעלה אך אין זה הכרח דס"ל לתוס' כסברת הרמב"ן דיש לומר דרשב"א סובר דנטלו צ"ה ג"כ יכולה לכוות ולחיות אפי' לא יחתוך למעלה וכן מצאתי להדיא בתוספתא פרק א"ט דפליג רשב"א על נטלו צ"ה דיכולה לכוות ולחיות. אך עכ"פ נסתלקה קושיא זו לעולא דלא דמי טריפות למעלה מארכובה לטריפות צ"ה דשפיר דמי דמארכובה ולמעלה ג"כ יש לה תקנה. אך באמת הא ליתא דמשמע בהדיא מדברי הרמב"ן ז"ל דלכ"ע טריפות מארכובה ולמעלה אין לה תקנה כלל דאל"כ למה תלאו דבר זה אי ארכובה עליונה הא אפי' אי ארכובה תחתונה ג"כ יש תקנה לחתוך למעלה ולכוות ולחיות וכ"ש אי נטלו צ"ה ג"כ יכולה לכוות ולחיות כמפורש בתוספתא הנ"ל הרי דיש לטריפה תקנה וע"כ דלכ"ע למעלה מארכובה אין לה תקנה כלל רק אי למעלה מצ"ה הוי למטה מארכובה ואי חתך שם כשרה ולא איכפת לן מה שנחתך הרגל עם הצומת דחתכה מכאן ומתה וחתכה מכאן וחיתה בהא נחלקו אי יכול לחתוך אח"כ למעלה דמה נפקא מינה בחתך מעיקרא או אח"כ. וא"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתא ועוד דניהו דאתי שפיר גם אי נפרש עליונה משום דתרווייהו יש להן תקנה אבל מ"מ היכי מוכיח עולא דארכובה עליונה הא פשיטא דאי נפרש תחתונה ג"כ אתי שפיר וכן דנ"מ בטריפות למעלה מארכובה דאי לא הוי קתני רק ניטל צ"ה הוי ס"ד דאי חתך למעלה מהן ושחטה כשרה קמש"ל דגם למעלה יש טריפות מכח למעלה מארכובה ואפי' חתך אח"כ למעלה ושחטה פסולה רק צריך להמתין עד שתכווה ותחי' לכן נראה לי ברור דוודאי סברת הרמב"ן ז"ל אמת היא דטריפה יכולה לחזור לכשרותה כמו שהוכחתי לעיל פרק א"ט בכמה מקומות בראיות ברורות אבל ה"מ אותן הטריפות שהוזכרו מפורש בסיני להטריף אבל הנך שנמסרו בזה הכלל ונמסר לחכמים שכל שאי אפשר שתחי' טריפה בהא וודאי אינה טריפה רק כשאי אפשר שתחי', בשום פנים כדמוכח לעיל גבי דבי מנשה מחי בכולי' וקטלי' ע"ש ועוד הוכחתי שם בראיות ולפי זה בהמה שנחתכו רגלי' דמכח זה הכלל אתיא דמהאי טעמא לא הוזכרו במשנה ריש פרק א"ט בהא וודאי אין להם תקנה כלל וכן נטלו צ"ה דתיכף כשנטלו נעשית טריפה דחתכה מכאן ומתה כדברי הרא"ש ז"ל כנ"ל:

שם רכובה בלא צ"ה וצ"ה בלא רכובה. לפי, פשוטו הכוונה שיש כאן שני מיני טריפות טריפות מצד ארכובה בלי