תפארת יעקב על חולין חלק ב רמג

סתירה מפורשת היא מרישא לסיפא וע"כ משום דלא משמע לי' שלא יהיו שווין ממילא ע"כ אנו צריכין לפרש כמו למטה מארכובה ולמעלה מארכובה א"כ ארכובה עצמה דיוקא דסיפא מורה להכשיר ודיוקא דרישא מורה להטריף ושפיר קשיין דיוקא אהדדי וזה ברור:

והנך רואה עכ"פ כי אותן הדיעות המתירין בין הפרקים יש להם פנים דבאמת הם מפרשים כפשוטו מארכובה ולמטה היינו מהתחלת ארכובה ולמטה דאי מסוף הוי לי' למיתני למטה מן הארכובה ומדקתני מן הארכובה ולמטה ש"מ דארכובה בכלל למטה ומן הארכובה ולמעלה היינו מאותו מקום שמתחיל הכשרות כלפי מטה מתחיל הטריפות כלפי מעלה והוי לי' למיתני באמת בסיפא למעלה מן הארכובה אבל כיון שאמר ברישא מן הארכובה ולמטה לכלול הארכובה בהכשר נקט נמי סיפא מן הארכובה ולמעלה אבל הכוונה מן אותו מקום דמעיקרא כלפי מעלה ועכ"פ פשיטא דיש לנו לומר דרישא דוקא וסיפא אגב רישא משנאמר דסיפא דוקא ורישא אגב סיפא ועוד אבאר לקמן בביאור גוף הסוגי' כולה דדברי המתירין הללו נכונים הם על פי הסוגי':

ומעתה אבאר השגה שני' של הרא"ש דהעצם התחתון הוא הנקרא ארכובה ולא קשיא דיוקא אהדדי ולפי פשיטו ע"כ כוונתו דרק עצם התחתון מיקרי ארכובה ולא הערקום דאי מהתחלת הערקום עד הפרסות א"כ אינו חולק הרא"ש עליהם כלל דלדידי' נמי כשר בערקום גם לשונו דעצם התחתון הוא הנקרא ארכובה מורה בהדיא דבא למעט הערקום וא"כ נחתך בערקום טרפה בבירור דהוי למעלה מארכובה ממש דלא כהיש מתירין וכן פירשו קצת מן הפוסקים דברי הרא"ש:

אבל באמת נראה לי דהא ליתא מכמה טעמים חדא כיון דבהשגה ראשונה ניחא לי' להרא"ש דערקום הוי ארכובה רק דדחה דבריהם משום דקשיין דיוקא אהדדי ועבדינן לחומרא א"כ תיקשי לי' מאי קושיא אינהו ס"ל דעד הפרסות מיקרי ארכובה וא"כ למטה ע"כ מהתחלה ואין כאן סתירה כלל והערקום בכלל להתיר הוא ואטו בשביל דהי' סובר בהשגה ראשונה דערקום הוי ארכובה לא נוכל לומר דגם עד הפרסות הוי ארכובה. ועוד דאי משמע לי' להרא"ש דערקום לא הוי ארכובה שאינו נמכר עם הראש רק הרגל ממש עד הפרסות הוי לי' להשיג עליהם דרק עצם התחתון נקרא ארכובה וערקום הוי למעלה מארכובה ועוד תימא גדולה על הרא"ש דאי כוונתו בהשגה שני' דערקום הוי למעלה מארכובה והרי שם ליכא צומת הגידין כלל א"כ מאי קושיא והא נחתכו קתני וכן לדידך מאי וכן שניטל צ"ה הא שפיר קתני נחתכו למעלה מארכובה בערקום וליכא שם משום צ"ה כלל רק למעלה עילוי ערקומא בשלמא להשגה ראשונה דג"כ מטריף הרא"ש בערקום לא קשיא מאי פריך על לישנא קמא דרב מאי וכן והא נחתכו קתני הא משכחת שפיר בערקום. דפשיטא דלק"מ דבהשגה ראשונה אוסר בערקום מכח דקשיין דיוקא אהדדי אבל למעלה מארכובה אינו בערקום דערקום ארכובה עצמה הוא רק דאוסרין מכח דיוקא דרישא אבל ודאי למעלה אין הכוונה בערקום רק בהתחלת עצם אמצעי ושם שפיר יש צ"ה ושפיר פריך מאי וכן וכו' והא נחתכו קתני אבל בהשגה אחרונה דארכובה הוא העצם שבו הפרסות והערקום הוי למעלה מארכובה פשיטא דלק"מ על רב והוא תמוה מאוד:

לכן נראה לי ברור בכוונת הרא"ש שהיש מתירין הללו ס"ל דאין איסור רק בהתחלת עצם אמצעי וכל שלא נגע עדיין בעצם כשרה דכל שבין עצם אמצעי ובין הרגל שבו הפרסות הוי ארכובה ואי נחתך שם כשר אפילו חתך בין הערקום ובין השוק כל שלא נחתך בשוק עצמו כשר ועל זה השיג הרא"ש עליהם חדא לפי דרכם יש להטריף משום דקשיין דיוקא אהדדי וראוי להטריף בארכובה עצמה כמו מלמעלה וליכא למימר דס"ל דהוי ארכובה עד למטה משום דנמכר עם הראש א"כ עכ"פ בחתך בין הפרקים למה נכשיר הא שם פשיטא דאינו נמכר עם הראש במקום חתך שבין הערקום ובין השוק ועל זה השיג עוד דבאמת עצם התחתון הוא ארכובה ובמה נפשך אי נימא דרק העצם התחתון הוי ארכובה א"כ בערקום הוי למעלה ואי נימא דע"כ ערקום לא הוי למעלה דשם ליכא צ"ה אבל עכ"פ בחתך בין הפרקים טריפה דהיינו בין הערקום והשוק דשם יש צ"ה והוי שפיר למעלה מארכובה דלא שייך לומר דמקום חתך בין הפרקים הוי ארכובה דהא מקום חתך אינו נמכר עם הראש א"כ שם הוי למעלה מארכובה וזהו ע"כ דלא כהנך דמתירין בחתך בארכובה בין הפרקים דהיינו אפי' בין הערקום והשוק ובהשגה ראשונה השיג עליהם אפי' בחתך בגוף הערקום אבל בהשגה שני' ע"כ לא בא להשיג רק בחתך בין הפרקים דהיינו בין הערקום ובין השוק:

והנה הרא"ש ז"ל הביא ראי' בהשגה ראשונה מפירש"י גבי צנא דאינקורי דפירש"י בארכובה או למעלה מארכובה ואין עצם יוצא ש"מ דשוה אצלו תוך ארכובה עם למעלה מארכובה והוא הי' סבר דמה שפירש"י ואין עצם יוצא קאי גם על בארכובה ולפי דבריו לא בא רש"י ז"ל רק לפרש דלכך הי' צריך לבדוק בצ"ה משום דהי' השבר בארכובה או למעלה אבל למטה מן הארכובה לא הי' לו לחוש לצ"ה אבל באמת כוונת רש"י ז"ל פשוט דקשיא לי' מה יועיל בדיקה בצ"ה הא מ"מ טריפה מכח נחתכו רגלי' דקי"ל נשבר דינו כנחתך לזה פי' דהשבר הי' בארכובה דאין שם עדיין טריפות נחתכו רגלי' או למעלה מארכובה ואין עצם יוצא דג"כ אין בזה משום נחתכו רגלי' ולפי זה מוכח ברש"י איפכא דבארכובה עצמה אפילו עצם יוצא לא איכפת לן דשם לא פסול נחתכו רגלי' כדברי היש מפרשים ועמ"ש בסמוך:

בגמרא למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה פירש"י ז"ל דלא תימא וכו' למטה מכל עצם האמצעי וכו'. הא דפי' מכח כ"ש ולא פי' משום דזימנין טריפה היינו כיון דחזינן עולא ול"ב מפרשין באמת כך ולא מקשי עלייהו מידי רק מי איכא מידי ש"מ דהך קושיא אלים להו טפי מהך דזימנין טריפה א"כ בס"ד בל"ק ניחא לי' לרש"י לפרושי טעמא מכח הך קושיא דמי איכא מידי כדמקשינן באמת בהכי על לישנא בתרא ועל עולא מיהו הא ודאי קשיא היכי קאמר ואמאי לא אמרי לי' למעלה מצ"ה הא כ"ש דטריפה מכח צ"ה ומהרש"א תירץ בתרתי ושניהם אינם נכונים כלל דלתירוץ ראשון קשה כיון דלא ניחא לי' ארכובה עליונה מכח דבעי לפרושי למטה מיד ואי עליונה כ"ש דאסור מכח צ"ה א"כ ע"כ דפשיטא לי' דכ"ש הוא והשתא אי יש מקום לומר דתנא קמ"ל דלא נימא למטה גרע מלמעלה א"כ יפרש באמת כן וארכובה עליונה היא והוי למטה מיד וע"כ דפשיטא לי' בלי הוכחה דכ"ש הוא א"כ היכי יפרש משנה למעלה מצ"ה דכ"ש הוא גם מה שתירץ לא זו אף זו תמי' כיון דכ"ש הוא והיינו כיון שנחתך למעלה מצ"ה הרי נטלו צ"ה וגם גוף העצם א"כ ממילא לא שייך לא זו אף זו כמו במקום צ"ה ממש. ולדעתי עיקר הקושיא לק"מ דמ"מ שפיר קאמר ר"י דאמאי לא אמרי לי' עכ"פ היכי אתה מוכיח פירושך דארכובה עליונה משום דאי תחתונה קשיא וכן הא לדידך דמפרשת עליונה ע"כ לית לך דהוי כ"ש א"כ מצית לפרש תחתונה ולמעלה מצ"ה ואין לך לחלוק עלי רק בסברא זו אי הוי כ"ש או לא אבל עכ"פ אמה צריך להודות דארכובה היינו תחתונה כיון שאין לך הכרח דהיא עליונה דאי משום דאי תחתונה תיקשי מאי וכן מכח כ"ש א"כ אי נפרש עליונה ג"כ קשה קושיא זו דהיכי קאמר למטה כשר הא כ"ש דאסורה מכח צ"ה וע"כ דלית לך כ"ש א"כ תפרש שפיר תחתונה ולמעלה מצ"ה ואתי שפיר מיד בפשיטות משא"כ לדידך זימנין טריפה וא"כ ס"ס מוכרח פירוש זה יותר דתחתונה היא וזה ברור:

אך אכתי יש לדקדק לכאורה לפירש"י דלר"י למעלה טריפה מכח כ"ש מצ"ה א"כ אין נ"מ לדינא כלל במה שמפרש תחתונה דאי יפרש עליונה ג"כ כל למעלה מתחתונה טריפה בלא"ה מכח כ"ש דצ"ה אבל באמת הא ליתא דפשיטא דנ"מ טובא רכובה בלא צ"ה דאי תחתונה רכובה בלא צ"ה טרפה ואי עליונה רכובה בלא צ"ה כשרה דמשום רכובה הוי למטה וצ"ה לא נטלו וכמו כן לפי דעת הרא"ש דארכובה עצמה דהיינו הערקום כלמעלה א"כ אי ארכובה תחתונה בערקום טרפה מכח דיוקא דמתניתין ואי עליונה בערקום דליכא צ"ה כשרה:

אמנם עיקר דברי רש"י ז"ל קשין אצלי מאוד דהיכי הוי ס"ד לפרש ארכובה עליונה אפילו אי הוי ניחא לי' לפרש למטה לאו מיד רק מכל עצם אמצעי מ"מ היאך יפרש למעלה מן הארכובה דהא אין כאן דין ארכובה כלל דהא טריפה מכ"ש מכח צ"ה וכל למעלה מארכובה הרי הוא למעלה מצ"ה גם היכי מחלק בין למעלה ולמטה בארכובה עליונה הא אין הפרש כלל בין למטה ולמעלה ואין כאן רק למטה מצ"ה כשר ולמעלה מצ"ה טרפה ומאי ענין הארכובה העליונה לדון עלי' גם קשה לי ללישנא דר"פ דהבינו המפרשים דר"פ ממש כעולא ס"ל וקשה חדא היכי קאמר וארכובה גופה כדעולא דמשמע דבעיקר הדין אינו כעולא רק בפי' ארכובה ובאמת הא הכל הוי כעולא ממש ולא הוי לי' לומר רק ר"פ מיתני לדרב כעולא ועוד קשה דפריך ומי איכא מידי כיון דלא חידש ר"פ על עולא כלום הוי לי' להקשות מעיקרא לעולא כך ועוד תימא דקאמר למטה מארכובה ומצ"ה ולמה לא בארו דברי עולא מעיקרא כך ומעיקרא הוי ניחא לן בפשיטות למטה מיד אף דבתר הכי זימנין טריפה כמו שכתבו התוס' בד"ה הכא ואי הא קושיא עד שהוצרך ר"פ לומר למטה מצ"ה הוי לן ליפרושי תיכף דברי עולא כך כיון שלא הוזכר בדברי עולא שום רמז מה שפירש בלמטה ולמעלה ולא זכר רק ארכובה כנגדו בגמל ניכר גם קשה מאוד בל"ק דרב מה חידש על המשנה ומה זה שאמר למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה הא כך אמרו במשנה ואי בא להורות