תפארת יעקב על חולין חלק ב רמ

ובהמה בשחיטה מישתריא והני מדלא קא מהניא בהו שחיטה באיסורייהו קיימי אבל דגים באסיפה בעלמא מישתרי וע"ש פירש"י מוכח מזה דדבר שאין לו שחיטה בפני עצמו לא מישתרי מכח כל בבהמה תאכלו א"כ ולד זה כיון דמורכב הוא מב"פ ובהמה דעלמא ולא הי' לו מיצירתו סי' לשחיטה ויש לו חיות בפני עצמו ומאבר מן החי קא רבי ואין לו שחיטה הוי כמו דרנים שבבהמה ואף דחזינן קלוט בן פרה לר"ש דהוא טמא ואינו בשחיטה ומ"מ מודה דמותר בשחיטת אמו היינו שאין שם טומאה בא עליו רק כשנולד ובמעי אמו טהור גמור הוא משא"כ כאן מתחילת יצירתו אין לו סי' לשחיטה כלל כיון שנוצר ע"י ב"פ ובהמה דעלמא:

ובענין מה שנחלקו הב"ח והש"ך בבהמה דעלמא הבאה על בת פקועה ונמצא בתוכה דהב"ח מתיר והש"ך אוסר כבר כתבתי מזה לעיל בהך בעי' דר' ירמי' מהו לחוש לזרעו מה שנראה לי מדברי התוס' שם ואפי' נולד מן הבת פקועה ג"כ נראה שם להתיר שאין לידת הב"פ חשוב כלום רק כאלו נמצא אף דהב"ח מודה בהא דאין לו תקנה עיי"ש גם מדברי בעה"מ ז"ל כאן יש להוכיח לכאורה דלא כהש"ך דאחר שפי' פירושו בהך דאביי דאידך דאביי הכוונה קלוט נולד ואמו בת פקועה ובן פקועה הכוונה בת פקועה וכן הך דר"ש מתיר בבנו ובן בנו הכוונה בבתה ובת בתה ואף כאן בן פקועה הכוונה בת פקועה והיינו דלא ניחא לי' לפרש בנו ובן בנו שבאו על בני מינם והשתא אי זכרים הן ובאו על בהמה דעלמא והולידו אין להם תקנה ואי נמצאו הוא עצמו בן פקועה וע"כ שהם נקבות וזכר דעלמא בא עליהם ונמצאו בתוכם דהיתר שלהם אינו מצד שהותרו בשחיטת אמם דאמם אין לה שחיטה רק שהותרו בשחיטת אם אמם והוי בתה ובת בתה ומזה הי' מוכרח לכאורה כדברי הב"ח מיהו אפשר לדחות כיון דר' משרשי' רק לדברי האומר חוששין קאמר מפרש בעל המאור דר"ש שזורי אית לי' אין חוששין והשתא אי בנו ממש קאמר קשה במה נפשך אי חוששין ס"ל אין לו תקנה ואי אין חוששין ס"ל צריך שחיטה ואי נמצא הוא עצמו ב"פ וע"כ בתה ובת בתה קאמר וזכר דעלמא בא עליהם וסובר אין חוששין ושפיר מותרין כאם אמם בין נמצאו בין הולידו תדע דהא בעה"מ מפרש קלוט נולד וקלוטה בת פקועה וקשה קלוט זה הא אין לו תקנה דאיהו ס"ל דה"ה להיפוך אין לו תקנה כמ"ש להדיא פרק או"ב ואי דבא על הקלוטה בן פקועה דכוותה א"כ הוי לי' לומר קלוט בן קלוט בן פקועה כיון דאביו נמי ב"פ ואין צורך לפרש בן פקועה בת פקועה וע"כ דסובר דאביי למ"ד אין חוששין קאמר ושפיר קלוט נולד מבת פקועה שבא עלי' בהמה דעלמא ואין חוששין לאב וקלוט זה מותר מכח אם אמו ודו"ק:

שם אמר אביי הכל מודים וכו' מידכר דכירי. פירש"י ז"ל קול יוצא עליו מאז קלוט זה ב"פ הוא ומתוך שתומהין על קליטותו זוכרין את כל דבריו. מלשון זה קול יוצא עליו מאז נראה דעיקר החשש משום מראית עין דלא ידעי שהוא ב"פ אבל זה קול יוצא עליו מאז והכל יודעין קלוט זה ב"פ הוא ומחמת שתומהין על קליטותו זוכרין שהוא ב"פ אבל הדבר הקשה הוא דעיקר חשש מראית העין הוא למי שיבוא ממקום אחר ולא ידע כלל שהוא ב"פ ורואה הורג בהמה ואכלה וכי קליטותו הוא סי' על פקיעותו הא פשיטא דקלוט זה אי הי' נולד הי' ג"כ קלוט. ומזה נראה לי דרש"י י"ל מפרש דלא חיישינן כלל למראית העין כמ"ש לעיל רק עיקר החשש דכיון שגדל ורועה בעדר בין הבהמות שמא יחליפו ויחשבו על אחר שהוא הבן פקועה ויבואו לאכול בלא שחיטה ואפי' בקלוט שיש לו היכר ג"כ הי' מהראוי לחוש שיחשבו דלא זה הקלוט הוא הב"פ ולאחר זמן ישכחו דהב"פ הי' קלוט לזה אמר כיון דהוא קלוט תיכף יוצא עליו קול דקלוט זה ב"פ הוא וממילא אפי' אחר זמן זוכרין שהב"פ הוא הקלוט ולא אתי לאיחלופי בבהמה אחרת כנ"ל ועמ"ש בסמוך:

והנה הרי"ף והרמב"ם השמיטו להך דאביי בין ל"ק בין ל"ב והנה ברי"ף הי' אפשר משום דדרכו להשמיט מילתא דלא שכיח כ"כ. אבל על הרמב"ם יש לתמוה מאוד היאך השמיט מימרא דאביי בלי מחלוקת כלל. והי' נראה לי לומר דהי' קשה לו להרי"ף ורמב"ם כיון דתקנו רבנן שחיטה לב"פ ומצינו בכל מקום דלא פלוג רבנן בתקנתם והיכי שייך שחילקו בכאן בתקנתם דקלוט לא בעי שחיטה ואם נתיר ב"פ בל שחיטה ממילא יבואו להתיר כל ב"פ גם לשון הכל מודים שהוא מותר משמע דמיירי בדבר דבלא זה הי' אסור ובקלוט מותר אבל לענין שחיטה לא שייך שמותר דאטו אינו קלוט אסור רק טעון שחיטה והוי לי' לומר דאינו טעון שחיטה או ששחיטת אמו מטהרתו ומדקאמר שמותר משמע דבלא זה הי' אסור ומטעם זה ס"ל לרי"ף ורמב"ם דאביי הכי קאמר לפי שמצינו דפליגי ר"ש ורבנן בקלוט בן פרה וסובר ר"ש דקלוט בן פרה טמא ובנמצא במעי אמו מותר כדלעיל ריש פירקין והשתא ס"ד דאי הפריס על גבי קרקע כיון דלענין שחיטה דיינינן לי' לרבנן כנולד ובעי שחיטה ואי מת אסור דאפי' דיעבד מעכב א"כ ס"ד דקלוט בן פקועה לר"ש כל שהפריס על גבי קרקע אין לו תקנה כלל ואסור כמו כל קלוט בן פרה הנולד ועל זה קאמר אביי דהכל מודים אפי' ר"ש דקלוט בן פקועה מותר דמילתא דתמי' מידכר דכירי אינשי וליכא למיחוש למראית העין דהכל זוכרין שהוא ב"פ אבל הא וודאי דבעי שחיטה דלענין שחיטה לא חילקו רבנן כלל רק לענין לאסרו לגמרי דלא שייך רק בקלוט כיון דתמי' הוא לא תקנו רבנן בזה כלום רק דינו כב"פ דעלמא שהפריס דמותר בשחיטה ולכך הרי"ף ורמב"ם דפסקו כרבנן דת"ר דקלוט בן פרה מותר אפי' נולד אין מקום לדברי אביי כלל שלא נאמרו רק לשיטת ר"ש דאוסר קלוט כשנולד דב"פ קלוט מותר בשחיטה כשאר ב"פ ומשכחת לה נמי קלוט בן קלוטה בן פקועה אף דקלוטה טמאה לר"ש דהא נולדה מ"מ משכחת לה דקלוטה היתה ראשה ורובה דמיא לאמה דבהא מודה ר"ש דמותרת וממילא קלוט זה שנמצא בה אף שהוא קלוט גמור מותר לר"ש ג"כ בשחיטה כיון דאיכא תרי תמיהות וניחא לפי זה הא דנקט אביי סי' לתמי' קלוט ואטו ליכא חידוש אחר בבהמה כגון חסר ויתיר ביד וכדומה ולהנ"ל ניחא דלמאן דאוסר קלוט נקט לה:

אמנם יען דבלא"ה אני תמה מאוד בהך מילתא דר' משרשי' דמה זה שהביאו דבריו על מה שאמרו מקודם הפריס על גבי קרקע א"ב שאין לו ענין לדבר הזה כלל דבין לר"ש שזורי בין לרבנן אין לו תקנה ומעיקרא על דברי ת"ק הוי להו להביאו כמו שאמר ר' אמי לעיל לדברי האוסר מתיר לדברי המתיר אוסר דדברי ר' משרשי' תלוי וודאי בפלוגתא דר"מ ורבנן דלר"מ יש לו תקנה ולרבנן אין לו תקנה ולפניו ולאחריו מיירי מדין שחיטה מדרבנן משום מראית העין דתליא בפלוגתא דר"ש שזורי ורבנן ובאמצע הביאו דברי ר' משרשי' דתליא בפלוגתא דר"מ ורבנן מעיקרא וכ"ש לפירש"י דלמ"ד ד' סימנים אכשר בי' רחמנא לכ"ע יש לו תקנה א"כ פשיטא דשייך לגמרי לעיל כמו פלוגתא דר' אמי ורבא בשוחט את הטרפה ומה ענין דר' משרשי' כאן לר"ש שזורי ורבנן והוא תמוה מאוד לפע"ד גם קשה מאוד עיקר דברי אביי לפי הנראה מכל המפרשים דעיקר הטעם בהפריס דבעי שחיטה משום מראית העין דמה בכך דהוא קלוט ואפי' בן קלוטה אטו זהו סי' שהוא ב"פ ואנן חיישינן למי שלא ידע דבר רק יראה הורג בהמה ואוכל וכי קליטתו מעיד על פקיעותו ואם ישאל בלא"ה יאמרו לו שהוא ב"פ ומ"מ חיישינן א"כ מה בכך דהוא קלוט גם העיקר חסר בדברי ר' משרשי' שהוליד דרך בית הרחם ועוד דה"ל לומר בהיפוך ואפי' נמצא אין לו תקנה:

ועל כל אלה נראה לי דר' משרשי' על מילתא דר"ש שזורי ות"ק קאי כיון דת"ק ס"ל דהפריס בעי שחיטה דוקא ואי מת או נתקלקל בשחיטה אסור אפי' דיעבד ועל זה אמר דב"פ שבא על בהמה מעליותא ונמצא ב"פ אין לו תקנה לרבנן כיון דנולד אסור דאין לו סי' לשחיטה א"כ בהפריס אסור לגמרי ואפי' שחיטה לא מהניא לי' ואפי' תימא דר' משרשי' סתמא אמרה למילתי' בנולד מ"מ מייתי לי' הכא משום כדי להביא עליו מילתא דאביי דאפי' למ"ד חוששין לזרע האב דאין לו תקנה בנולד אבל קלוט בן פקועה מותר ויש לו תקנה בשחיטה והיינו דנקט שמותר משום דאי לא הי' קלוט אין לו תקנה ואסור כיון שהפריס על גבי קרקע דיינינן לי' מדרבנן כנולד כמו שהוצרכו שחיטה לב"פ בהפריס ואפי' דיעבד אסרוהו בלא שחיטה א"כ ממילא ב"פ זה כשהפריס אסור לגמרי כמו נולד רק אי קלוט הוא מותר בשחיטה משום דלמאי ניחוש לה אם למי שלא ידע דבר ובא ממקום אחר הרי יראה שוחט כמו שאר בהמה ואין כאן חשש כלל רק שנחוש לאותן הדרין שם ויודעין דבהמה זו נתעברה מבן פקועה שאין לולד תקנה ויראוהו שוחט אותו ועל זה אמרינן כיון שהוא קלוט קול יוצא עליו דקלוט זה ב"פ הוא וזוכרים כל דבריו לעולם ואין כאן חשש והדר אמר דחד תמי' לא סגי רק תרי בעינן ועכ"פ כל דברי אביי לא נאמרו רק בבן פקועה שבא על בהמה מעליותא ונמצא בה קלוט ב"פ שהוא מותר בשחיטה אבל לא להתיר ב"פ דעלמא בלא שחיטה בשביל שהוא קלוט ולפי זה כיון דעיקר דברי אביי הם על דברי ר' משרשי' דהכל מודים אפי' מאן דחייש לזרע האב אם כן יפה עשו הרי"ף ורמב"ם שהשמיטו הך דאביי לגמרי כיון שלא זכרו הך דר' משרשי' כלל או משום דאין חוששין לזרע האב או משום דד' סימנים אכשר בי' רחמנא ועכ"פ כיון דלית להו דר' משרשי' אין מקום ממילא לדברי אביי כנ"ל ברור בזה: