תפארת יעקב על חולין חלק ב רלו

לאו אויר הוא כיון שלא נולד רק נמצא וע"כ דהא הוי אויר א"כ בנשחט נמי יש לומר דהוי אויר רק שהותר מכח כל בבהמה ושפיר צריך קרא לר"ל כמו לר"י שלא יהא בעמוד והקרב:

לכן ברור דכך הכוונה דוודאי חלב שהוא מותר באכילה לא צריך קרא כלל ואפי' נשחט ויצא לאויר מ"מ כיון דבמעי בהמה לא הי' חלב כלל אחר שנשחטה אמו לא שייך להקריבו כלל אף שהוא אסור באכילה משום דכיון שיצא הולד לאויר נעשה ברי' בפני עצמו והרי זה חלב הולד לא חלב הבהמה ומעולם לא הי' בתוכה חלב זה שיהא ראוי להקרבה מצד הבהמה להקריב חלבה הילכך לר' יוחנן אתי שפיר דרשה דספרא דמעיקרא למדו להתיר באכילה חלב שליל שלא כלו חדשיו ואין בו עונש ואזהרה וקאמר אח"כ מנין למעט מהקרבה חלב שיש בו עונש ואזהרה דהיינו חלב בן ט' חי ועל זה למדנו מאשם דאין בו שליל כלל דשום חלב שליל לא קרב אפי' אותו שהוא אסור אבל לר"ל דחדשים לא גרמי רק אויר אפי' תימא דאויר שבא על ידי שנמצא בתוכה הוי אויר מ"מ כיון דאויר בעינן ובבהמה לא הי' חלב א"כ לא צריך קרא למעוטי שאין מקריבין חלב בהמה רק מה שהי' חלב בתוכה וזה ברור לפע"ד ולפי מה שאכתוב בסוף הדיבור מיושב קושיא זו בפשיטות טפי עיי"ש ועלו לנכון פסקי הרמב"ם ז"ל והא דקתני במתניתין ברישא קרעו ומוציא דמו ולא קתני חלבו כיון דבאכילה וודאי מותר אפי' הי' חי כשהי' בן ט' ועכ"פ אי הי' חי רק קודם שחיטה וודאי מותר לכ"ע דאי מת כשהי' בן ח' לא שייך לקרותו בן ט' א"כ חלבו נמי אסור לר' יוחנן. היינו משום דמיירי ג"כ בבן ח' תי ומת ובהא פליגי ר"מ ור"י בחלבו לכך לא זכר רק דמו דאסור לכ"ע בכל הני דמיירי ברישא אבל בחלב דפליגי בי' לא מיירי דהא בסיפא בבן ט' חי נמי לא הוזכר חלב כלל ואדרבא אי בחלב פליגי נמי דהותר בשחיטה לרבנן ולר"מ לא הוי לי' להזכיר חלב בסיפא וע"כ דבחלב פליגי בענין אחר ואף דע"כ אין זה הכרח גמור דהא ר"א אמר ר"א מפרש דהלכו לשיטתן מ"מ עכ"פ אין זו קושיא להיפוך ודוק:

והנה הרא"ש האריך בענין זה והשיג על הרמב"ם ומפרש דר' יוחנן ור"ל אליבא דכ"ע נחלקו דר' יוחנן סובר דאפי' ר' יהודא לא התיר רק בשחיטה מכח כל בבהמה אבל קודם שחיטה אסור ור"ל סובר אפי' ר"מ דאסר רק לאחר שחיטה דאיכא חדשים ואויר ולא בחדשים ותמה על פירש"י במשנה דחדשים גרמי לר"מ דא"כ בן ט' מת למה יהא מותר לר"מ הא כבר הי' חי וע"כ ואני תמה הא זו היא ראי' להרמב"ם דאי כפירוש הרא"ש תיקשי מהאי טעמא גופה היכי קאמר ר' יוחנן דלר' יהודא חדשים גרמי רק בשחיטה מותר מכח כל בבהמה הא לר"מ ע"כ חדשים ואויר גרמי דאל"כ היכי מתיר בן ט' מת הא כבר הי' חי א"כ יהא לר"מ בתלש חלב מבן ט' והוציאו מותר ולר' יהודא אסור והרי ר"מ אוסר בחלב ור' יהודא מתיר ועתה נהפוך הוא דר"מ מתיר חלב ור' יהודא אוסר אתמהא ועכ"פ אין שיטתו של ר' יוחנן דאוסר לכ"ע רק לר' יהודא בלבד א"כ לאו לכ"ע פליגי גם מה שכתב לחלק בין דם לחלב דדם בולע בכל הגוף לא הבנתי כלל דמ"מ ס"ס כולו נמצא בבהמה שאינו גופה והותר מכח כל בבהמה כמו חלב ודוחק לפרש כוונתו דדם האם נכנס ויוצא לגוף הולד כמות שהוא בעין והוי ממש גופה גם מה שכתב הר"ן טעם הדם שאינו אכילה רק שתי' וגם זה תימא כיון דתורה קראתו אכילה היכי נפקיע אנן דמו מתורת אכילה ויותר הי' לו להפקיע החלב שיש בו איסור חלב חוץ אבר מן החי ונימא דלא התירה תורה רק מה שהתירה השחיטה ולא איסור חלב שלא הותר באמו וכ"ש דהוי לן להפקיע גיד הנשה דוודאי אינו אכילה רק עץ בעלמא והתורה אסרתו וע"כ כיון דאפקי' רחמנא בלשון אכילה על, כן לא יאכלו אף שאין בגידין בנותן טעם מ"מ הותר מכח כל בבהמה וכ"ש דם דהוי אכילה עכ"פ בהקפה הדם יאכלו א"כ בוודאי הי' לנו להתירו מכח כל בבהמה:

אבל הדברים ברורים לפע"ד בחילוק זה של חלב וגיד לדם בין לר"א אמר ר"א בין לר' יוחנן הוא כמו שאבאר ונקוט האי כללא בידך כי הוא יסוד להבין כל הסוגי' עם דעת הרמב"ם והוא דר"א אמר ר' אושעי' סובר דהך פלוגתא דחלב וגיד תליא בהך פלוגתא דשחיטה והיינו דלכ"ע אין חלב וגיד רק כשראה הולד האויר וגם שלמו לו חדשיו הילכך ר' יהודא דסובר בן ט' חי ניתר בשחיטת אמו מכת כל בבהמה תאכלו ממילא חלבו וגידו ג"כ מותר לא משום שהשחיטה מתרת איסור חלב וגיד שבשליל רק כיון שלא הי' מעולם איסור וחלב וגיד בשליל זה כיון שלא ראה השליל האויר הילכך עכשיו שנמצא אחר שהותר בשחיטה לא שייך שיעשה חלב אחר שנשחט והותר ולא אסרה תורה חלב וגיד רק מה שהי' חלב וגיד קודם שחיטה והבשר הותר והחלב והגיד לא הותר אבל לא שייך שיבוא בו שם חלב וגיד אחר שנשחט ומעיקרא לא הי' בו חלב וגיד כלל ור"מ סובר דאינו ניתר בשחיטת אמו כלל כל שנמצא חי א"כ חלבו וגידו אסור כמו בכל בהמה כשיצאה לאויר חלבה וגידה אסור אף זהו כמוהו כיון שלא נשחט כלל ועכשיו הרי ראה האויר נמצא לכ"ע אין שחיטה מתרת רק איסור שאינו זבוח וחלב וגיד לא נאסרו רק כשיצא הולד לאויר אבל דם לא בעי אויר כלל ובכל מקום שהוא אפילו לא יצא הולד לאויר אסור הילכך דמו אסור לכ"ע שאין שחיטה מתרת רק שאינו זבוח לא איסור אחר שיש בו קידם שחיטה חוץ אינו זבוח רק חלב וגיד אין בו כלל קודם שחיטה זו היא שיטת ר"א אמר ר' אושעי' אבל ר' יוחנן סובר דהך פלוגתא דחלב וגיד לא תליא כלל בפלוגתא דשחיטה ולכ"ע חדשים וודאי גרמי בלי אויר כלל שיהא חלב וממילא לא הותר בשחיטה שאין שחיטה מתרת איסור חלב ופלוגתייהו בחלב שליל שלא כלו חדשיו דר"מ סובר כיון שהוא תותב קרום ונקלף אסור כמו כל חלב ור' יהודא סובר להתירו מכח הני דרשות דספרא דסתם ספרא ר' יהודא ושם מפורש שאין בו לא עונש ולא אזהרה אבל חלב בן ט' חי לא הותר מהני קראי דחדשים גרמי שיהא בהמה לאסור החלב רק להקרבה למדו מאשם דמוצא מכלל שליל לפי שאין בו שליל דזכר הוא א"כ ממילא מוכח אפילו בן ט' חי שגם זה לא נמצא באשם אבל באכילה לא אימעט רק סתם שליל דהיינו לא כלו לו חדשיו ובשחיטה פליגי בענין אחר דר' יהודא סובר כל בבהמה תאכלו אפילו בהמה בבהמה הותר בשחיטת אמו ור"מ סובר דוקא אי נמצא דבר שאינו בהמה בפני עצמו כגון בן ח' או בן ט' מת אז הותר מכח כל בבהמה ולא בהמה גמורה ולכ"ע לא הותר בשחיטה רק איסור שאינו זבוח לא איסור אחר רק חלב מותר לר' יהודא בלא כלו חדשיו דאימעט שליל מקרא ור"מ ס"ל דכל שהוא תותב קרום ונקלף אסור אפילו אינה בהמה בפני עצמה ור"ל או דסובר ג"כ כר' יוחנן בהא דלא תליא בפלוגתא דשחיטה ועל הדרך שכתבתי לעיל. אבל יש לומר בפשיטות טפי דר"ל סובר באמת כר"א אמר ר' אושעיא דהלכו לשיטתן וחדשים ואויר גרמי ולר"ל בנשחטה אמו ג"כ החלב מותר אף דאיכא אויר מה בכך כיון שכבר הותר בשחיטה אין איסור חלב מתחיל לאחר שחיטה והיינו דקאמר ר' יוחנן לר"ל בשלמא לדידי דחדשים גרמי היינו דאיצטרך קרא למעוטי חלב בן ט' חי דשם כבר נשחטה אמו וחלבו אסור דאין שחיטה מתרת איסור חלב ומ"מ פסול להקרבה מכח שתי הכליות דאשם אבל לדידך דחדשים ואויר גרים א"כ ממילא שם שנשחטה הבהמה החלב מותר דאין חלב מתחיל להיות חלב אחר שחיטה שהותר כבר הבשר כדס"ל לר' יהודא אליבא דר"ל דחלבו מותר א"כ כיון דמותר הוא מה צריך קרא למעטו מהקרבה הא לאו חלב הוא דאין חלב מתחיל להיות חלב אחר שחיטה וממילא פסק הרמב"ם כר' יוחנן נגד ר"ל ודלא כר"א אמר ר' אושעיא ולענין גיד אי נימא דיש חילוק בגיד בין בן ח' לבן ט' א"כ הוי ממש כמו חלב ואי נימא כפי הנראה ברמב"ם דבגיד לא חילק כלל ע"כ בגיד ענין אחר הוא דלא הוי דומיא דיעקב ומותר לר' יהודא ולר"מ כיון שיש לו כף וירך גידו אסור ופסק בגיד כר"מ דסתם לן תנא כוותי' ונוהג בשליל ובחלב פסק כר' יהודא דחדשים גרמי ובלי חדשים אימעט מקרא דספרא להיתר וכן נראה באמת כיון דבחלב פליגי מכח דרשה דספרא וזה לא שייך בגיד וע"כ דבהא פליגי בענין אחר דר' יהודא מתיר לפי דלא הוי דומיא דיעקב כמ"ש התוס' כה"ג לקמן (דף צ') בד"ה קדשים ור"מ סובר כיון שיש לו כף וירך אסור ואין חילוק בין בן ח' לבן ט' כלל ופסק כר"מ כסתם מתניתין דגיד שליל אסור בכל גווני כנ"ל:

בתוס' בד"ה ר' יוחנן והא דשרי ר"י וכו' ה"מ לאחר שחיטה דניתר בשחיטת אמו. לכאורה נראה דכוונתם מכח כל בבהמה תאכלו כמו שפירש"י וכפי הנראה ברא"ש אבל כבר כתבתי דדבר הקשה הוא מאוד דשחיטה תתיר איסור חלב ואין שחיטה מתרת רק איסור שאינו זבוח דמהאי טעמא דמו אסור אבל נראה דהם נמשכו למה שכתבו בד"ה לדברי המתיר דר' יוחנן מודה דכל שלא יצא לאויר לאו חלב הוא רק דס"ל דלא בעינן אויר כל הבהמה רק אויר החלב בלבד וכל הבהמה בחדשים סגי והשתא ממילא כששחט אמו א"כ בעת שחיטה לא הי' עליו שם חלב כלל והותר בשחיטה מכח כל בבהמה כבשר בעלמא ושוב לא נעשה חלב מחדש אחר שכבר נשחט ע"י אמו והותר בשחיטה זו והשתא ניחא בפשיטות הא דדמו אסור דדמו לכ"ע לא בעי אויר כלל ומעיקרא הי' אסור משום דם ואין שחיטת אמו מתרת איסור דם רק שאינו זבוח אבל להרא"ש דסובר דחלבו מותר בשחיטת אמו מגזה"כ כל בבהמה תאכלו ואפילו איסור חלב הותר א"כ מ"ש דמו דאסור ומהאי טעמא ליכא לפרושי דברי הרא"ש דכוונתו כדברי התוס' כיון