תפארת יעקב על חולין חלק ב רלה

דמקיל טפי בחלב מר' יהודא מודה דבלי אויר כלל לא גרמי חדשים בלבד דהא מתיר בנמצא מת אף שכבר הי' חי ומאיזה צד נימא דר' יהודא יסבור דחדשים בלבד גרמי לאסור החלב והוא תמוה מאוד לכאורה:

ודבר ברור הוא לפע"ד דר"י ור"ל לית להו הא דאמר ר"א אמר ר' אושעי' דמה דפליגי בחלב הלכו לשיטתן בשחיטה והוא דר"א אמר ר' אושעי' סובר דלכ"ע חלב שלא ראה הולד האויר לאו חלב הוא וכן גיד אין בו איסור גיד רק כשראה הולד האויר דאז הוי בהמה לאסור חלבה וגידה ולכך ר"מ סובר דאין שחיטת אמו מטהרת הולד הילכך ממילא כשראה האויר אסור חלבו וגידו ג"כ ור' יהודא סובר דשחיטת אמו מטהרת הולד דהוי כשחוט הילכך כיון דקודם שראה האויר לא הי' בו איסור חלב וגיד שוב אין מתחיל איסור חלב וגיד אחר שחיטה ואין איסור בא אחר שחיטה אבל דמו אינו תלוי בראיית האויר רק אפילו בפנים אסור דמו הילכך אין שחיטה מתרת מה שכבר הי' אסור קודם שלא הותר בשחיטה רק איסור שאינו זבוח בלבד ומה שהקשיתי דמ"ש לר"מ בן ט' מת או חי כיון שכבר הי' חי כשהי' בן ט' ס"ל לר"א אמר ר' אושעי' דר"מ סובר כל זמן שהאם בחיים אפילו הולד חי במעי אמו לא חשיב חיות בפני עצמו רק שאי אפשר להתיר אותו בשחיטת אמו דבשעת שחיטה שמסתלק חיות האם בשחיטה והוא נשאר חי כמקדם ממילא נעשה בפני עצמו ואותה השחיטה עצמה שמתרת האם ומפקע חיות האם משוי לי' לולד כשהוא חי ברי' בפני עצמו דכל שהוא חי בחיות עצמו בלי האם הוי בפני עצמו אפילו לא ראה האויר עדיין והוי כשור מונח בתיבה הילכך אין שחיטה מתרת אותו וחלבו נאסר ור' יהודא ס"ל דכל שלא ראה האויר ממש לאו בפני עצמו הוא וממילא מותר בשחיטת אמו וחלבו מותר וכן גידו דאחר שהותר בשחיטה אין מתחיל איסור גיד וחלב אבל לכ"ע בן ט' אפילו חי כשאמו חי' ותלש חלב מן השליל מותר משום חלב דחלב שלא ראה השור האויר לא מיקרי חלב שור זו הוא שיטת ר"א אמר ר' אמנם ר' יוחנן דקאמר בתלש חלב חייב אפילו האם בחיים לית לי' הא דר"א אמר ר' אושעי' דלא מקשינן מיני' לעיל רק לשיטתו דקאמר לא הלכו בו רק על עסקי שחיטה בלבד וכמו כן הא דפריך לקמן לשמואל מהך דר"א אר"א לאו ממה דקאמר דפליגי בבן ט' והלכו לשיטתן מקשה דאי בבן ח' פליג ג"כ קשה רק דעכ"פ נחלקו בחלב שליל ולא דברי הכל ולולא זה הוי אמרינן דפליגי בחלבו דגיד והשתא ר' יוחנן סובר דלא כר"א אר"א רק בחלב שליל בן ט' אף שנשחטה אמו לכ"ע החלב אסור דחדשים גרמי ואין שחיטה ענין לחלב כלל שאין שחיטה מועלת רק להתיר איסור שאינו זבוח ולא חלב וכל שהוא בן ט' וראה האויר החלב אסור לכ"ע אפי' לר"ל כאן וכ"ש לר"י והא דפליגי בחלב וגיד לאו מכח שחיטה פליגי רק ר' יהודא סובר דחלב שליל אימעט מאכילה והקרבה בין בחולין בין במוקדשין כמבואר להדיא בתורת כהנים והוא ר' יהודא דסתם ספרא ר' יהודא וד' קראי דריש התם למעט מאכילה והקרבה מעונש ואזהרה בין בחולין בין במוקדשין ור"מ לית לי' הנך דרשות כלל וסובר כיון דאסרה תורה כל חלב תותב קרום ונקלף בכל מקום שהוא א"כ ממילא אפי' אין השליל חשיב בפני עצמו מ"מ חלבו אסור לפי שהוא תותב קרום ונקלף ובגיד פליגי בענין אחר דר' יהודא סובר דגיד שליל מותר דלאו דומייא דיעקב הוא כמ"ש התוס' כה"ג לקמן (דף צ') בד"ה קדשי' ור"מ סובר כיון שיש לו ירך וכף גידו אסור אמנם בשחיטה ענין אחר הוא שנחלקו בו דר' יהודא סובר אפילו בהמה גמורה כל שהוא במעי אמו הותר בשחיטת אמו מכח כל בבהמה תאכלו ור"מ סובר דוקא כל שאינה בהמה בפני עצמה כל שנמצא בה מותרת אבל נמצא בה בהמה גמורה אינה ניתרת בשחיטת האם דהוי בהמה בפני עצמה [ואי היא מת אפילו הי' חי בעת שחיטה כיון שלא נמצא בה ברי' בפני עצמה בחיות הותר מכח כל בבהמה אבל ברי' שהוא חי בפני עצמה לא הותר מכח כל בבהמה או דבאמת לא התיר ר"מ רק אי הי' בעת שחיטה מת דזה הותר מכח כל בבהמה כיון שלא הי' בשעת שחיטה בפני עצמו ותלוי כפי המחלוקת שכתבתי לעיל במשנה עיי"ש] והיינו דפליגי ר"י ור"ל כאן בל"ק בהפילה נפיל אליבא דר' יהודא וסובר ר' יוחנן שלא התיר ר' יהודא חלב שליל מהנך קראי רק כשלא יצא הולד לאויר כגון חלב שליל הנמצא אבל חלב נפל שנולד לאויר חייבין עליו ור"ל סובר חדשים גרמי ומעיקרא לאו חלב הוא אפילו נולד והיינו דלא זכר לר"ל חדשי' ואויר כמו בל"ב ורש"י ז"ל פי' בל"ק ג"כ חדשי' ואויר וכבר נתבאר לעיל טעמו אבל להרמב"ם ניחא בפשיטות דר"ל יוכל לסבור חדשים בלבד גרמי ור' יהודא דמתיר בחלב שליל היינו בבן ח' דאין כאן חדשים ור"מ אוסר אפילו בלי חדשים כיון דהוי תותב קרים ונקלף ולכ"ע לא תליא כלל בשחיטה והדר קאמר בל"ב דאלו חדשים אפילו לר' יוחנן החלב מותר אפילו נולד לר' יהודא רק פלוגתייהו בתלש חלב מבן ט' חי והוציאו דר' יוחנן ס"ל חדשים גרמי וכיון שהוא בן ט' חי החלב אסור אפילו לר' יהודא ולא הותר מהנך קראי דספרא רק בלא כלו לו חדשיו ור"ל סובר חדשים ואויר בעינן ובחדשים בלבד מותר והא דמתיר ר' יהודא חלב שליל שנשחטה אמו דאיכא אויר היינו בלא כלו חדשיו אבל בבן ט' חי שנשחטה אמו הוי לי' חדשים ואויר ולכ"ע אסור דאין שחיטה מתרת איסור חלב והיינו דפליגו בתלש חלב ולא בשחט אמו אי חלבו מותר דבהא לכ"ע אסור דבן ט' שראה אויר לכ"ע חלבו אסור ולא מהני שחיטה לחלב ובהא לא פליג ר' יהודא כלל ולא הלכו לשיטתם כלל בשחיטה רק חלב תלוי או בחדשים בלבד כר' יוחנן או בחדשים ואויר כר"ל וזה שכתב הרמב"ם מעיקרא בשחט ונמצא שליל דבן ח' חלבו מותר כר' יהודא ובן ט' חלבו אסור דיש כאן חדשים דלא כר"א אר"א רק כר"י דלא תליא חלב בשחיטה והדר כתב דתלש חלב והוציאו דליכא אויר רק חדשים מ"מ אסור כר' יוחנן דהלכה כוותי' לגבי ר"ל ובגיד הנשה פסק דלעולם אסור דכיון דאין פלוגתא דחלב תלוי בפלוגתא דגיד דבחלב פליגו בענין אחר מכח הנך דרשות דספרא ובגיד פליגי בענין אחר הילכך כיון דסתם לן תנא בגיד דנוהג בשליל ושנאו רבי בלשון חכמים פסק בהא כר"מ ובחלב פסק כר"י נגד ר"מ דר"מ ור"י הלכה כר"י ומתניתן דקתני חלבו מותר או בחלבו דגיד כשמואל לקמן פרק גיד הנשה דמדאורייתא מותר לכ"ע או בבן ח' דבהא הלכה כר"י נגד ר"מ דחלב בן ח' מותר וכן נראה מבואר מדברי הרמב"ם דסתם שליל היינו בלא כלו לו חדשיו וכל זה ברור לפע"ד לדעת הרמב"ם ז"ל [ועמ"ש לקמן בסוף הדיבור שיש לפרש בפשיטות טפי דר' יוחנן סובר דלא כר"א אר"א ור"ל סובר כוותי' ואתי שפיר בפשיטות טפי עיי"ש]:

הן אמת דעדיין יש לדקדק קצת במה שאמר כאן דפליגי ר"י ור"ל בתלש חלב מבן ט' חי וכן כתב הרמב"ם בבן ט' תי וכן מעיקרא בנשחטה אמו כתב ומצאו חי ולפי מה שכתב כל שהי' חי כשהי' בן ט' חלבו אסור דחדשים גרמי כר' יוחנן א"כ אפילו נמצא מת וכן כשתלשו מת כל שהי' חי כשהי' בן ט' אסור לר' יוחנן אבל באמת לק"מ דמה שאמר חי היינו משום דאי תלשו כשהוא מת וכן כשמצאו מת אפילו שלמו לו חדשיו איכא לספוקי שמא לא הי' חי כשהי' בן ט' כיון דעכשיו מצאוהו מת וכן בשעת תלישה מת לזה כתבו חי דבזה ידעינן בבירור ששלמו לו חדשיו בחיות ובודאי אי חלב בשחיטה תליא הי' מהראוי להתיר החלב אפילו להרמב"ם כשנמצא מת אפילו הוי ידעינן בבירור שהי' חי כבר דמ"מ שחיטה מתרת החלב ג"כ אבל כיון שבארנו דחלב לא תליא כלל בשחיטה א"כ ממילא כל שהי' כבר בן ט' חי שוב אין היתר לחלב דאין איסור חלב ניתר בשחיטה וגם זה ברור:

ולא נשאר לנו עדיין לבאר רק ליישב קושיא אחרת עצומה על הרמב"ם ז"ל והוא מה שלא ראיתי מי שהרגיש בזה והוא דהיכי אפשר לומר דסובר ר' יוחנן דאפילו שחיטה לא מהני בבן ט' חי להתיר החלב א"כ היכי קאמר ר' יוחנן בשלמא לדידי היינו דאצטרך קרא למעוטי והיינו דמוקמינן לה בבן ט' חי דחלבו אסור ומ"מ ממעטו קרא מלהקריבו והשתא תיקשי הא התם מפורש בספרא דאינו לא בעונש ולא באזהרה א"כ מבואר להדיא דאין בו איסור כלל ובשלמא לשיטת התוס' ניחא דהתם כיון שנשחט אין בו איסור ושפיר קאמר ר"י בשלמא לדידי דחדשים גרמי א"כ חלב הוא רק שהותר בשחיטה מכח כל בבהמה מ"מ צריך קרא למעט מהקרבה אבל לר"ל לאו חלב הוא כלל ולא צריך קרא אבל להרמב"ם דסובר לר' יוחנן אפילו שחוט אסור ואפילו לר"ל אסור כיון שיש אויר א"כ תיקשי לר' יוחנן הך דספרא הא בהדיא איתא התם דאין בו עונש ואזהרה:

אמנם כד מעיינת בה לא מבעי דליכא תיובתא להרמב"ם אלא מהא הוי סייעתא ומתחילה אומר דלשיטת התוס' וסייעתם תיקשי כיון דבשחיטה מותר החלב לכ"ע היכי מקשה לר"ל והא לאו חלב הוא. ע"כ לא פליג ר"ל רק היכי דליכא רק חדשים כגון תלש חלב מבן ט' חי אבל בנשחט ונמצא חי דיש אויר ג"כ מודה ר"ל דחלב הוא כמו לר' יוחנן רק שהותר מכח כל בבהמה תאכלו ושפיר צריך קרא לאסור להקרבה כמו לר"י דהא לר' יוחנן ג"כ בשחיטה הותר ומ"מ ניחא לי' דצריך קרא א"כ לר"ל נמי חלב גמור הוא כיון שיש כאן חדשים ואויר ותנא לן לומר לר"ל דהא לא הוי אויר ואדרבא אי הא לא הוי אויר לר"ל לפלוג נמי בקרעה ומצא בה בן ט' חי דהוא שנוי במשנה והוי להו לחלוק דלר' יוחנן חדשים גרמי ולר"ל אויר לידה בעינן והאי