תפארת יעקב על חולין חלק ב רכז

הא דלא מקשה לתנא דידן דלא פריך הך מן הבהמה למה לי דאיצטרך לאבר מן החי כדלקמן פרק העור והרוטב דמטמא כאבר מן הנבלה ואף דקאמר התם דתרתי ש"מ דהוי לי' לכתוב מבהמה מן הבהמה ש"מ תרתי מ"מ לא קשיא על תנא דידן דמצינו כה"ג דאידך לא דריש כה"ג כמו דאמרינן בגיטין ורבנן כרת כריתות לא דרשי מיהו הלשון מגומגם לכאורה דקאמר ולהאי תנא דפריך דהא השתא מיני' קא סליק והוי לי' לומר ותנא ברא טרפה דאינה מטמאה מנ"ל ואולי יש לפרש דהקושיא הוא על תנא דידן דלא פריך מינא דאימי' דהא תנא ברא ע"כ יש לו לימוד מקרא וכיון דאיכא קרא ע"כ פרכינן מינא דאימי' דאל"כ קרא למה לי ואהא משני דלאו קרא מיותר רק לטרפה איכא רק דממילא מוכח מקרא דדרשינן מן הבהמה מקצת מטמאה ומקצת אינה מטמאה והיינו טרפה ששחטה ואי הוציא עובר ידו אינו נטהר מידי נבלה כיון דאמו טרפה כמ"ש התב"ש וכמו שכתבתי לעיל בהרבה מקומות א"כ מקצת מטמאה ומקצת אינה מטמאה אם כן עיקר קרא אתי דבהמה מתחלקת מקצתה מטמאה ומקצתה לא וממילא מוכח דטרפה אינה מטמאה הילכך שפיר מצי ליפלוגי תנא ברא ותנא דידן למר פריך ומ"מ מוכח טרפה אינה מטמאה ולמר לא פריך וקרא דמתחלקת בהמה לחצאין מקצת מטמאה ומקצת אינה מטמאה ועמ"ש בתוס' בד"ה ולהאי ובד"ה נפקא שם בעי ר' הושעיא וכו'. בסוגי' זו יש לדקדק הרבה מהו הספק בענין זה כי הרב בעל הלבושים כתב משום חלדה והשיגו עליו שנעלם ממנו הך סוגי' דהכא אבל אחר העיון נראה שדברי הלבוש נכונים ויתבאר לקמן במשנה השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמנה וכו' ותליא במחלוקת אי בן ט' שהי' חי בעת שחיטה ואח"כ מת קודם שפתחו הבהמה אי הותר לר"מ או לא והוא מחלוקת ראשונים ויתבאר הכל לקמן שם בס"ד:

שם דאי בעי עייל ידי' ושחטה וכו' תני שנוצרה וכו' בעלת ה' רגלים תמי' לי מאוד דמאי קושיא כיון שנולדה טרפה שמא כשהי' בן ח' נטרפה ולא הי' לה שעת הכושר ומספק למה תטהר שחיטתה ועכ"פ למה לי' לתרץ שנוצרה לשבש לשון המשנה הוי לי' לתרץ שאנו רואין טריפותה שהי' לפני איזה ימים בוודאי ואז היתה בן ח' ורחוק מאוד לומר דבן ח' שנטרף במעי אמו אין ראוי שיחי' עד שיעשה בן ט' חי לכך ס"ד שנטרף בשעת לידה ושפיר מקשה דאי בעי הוי עייל ידי' ומתרץ דנוצרה טרפה מן הבטן והיינו בעלת ה' רגליים כמו שכתב הרשב"א בתשובה דיתרת רגל יכולה לחיות רק גזה"כ כל שאי הי' חסר טרפה אף יתר טרפה דהוי כניטול ובהכי הוי ניחא טפי דקאמר בעלת ה' רגליים ולא בעלת שלש משום דטרפה שאינה חי' מ"מ בן ח' אינו מתקיים עד שיהא בן ט' אבל מ"מ כל זה רחוק בעיני ומנא להו להקשות על תנא דמתניתין דכיון דכל טרפה לכ"ע יכולה לחיות יב"ח ממילא בן ח' יכול לחיות עכ"פ עד שיהא בן ט':

ומה שנראה לי בישוב דבר זה בפשיטות והוא דלעיל במשנה שאמרו בסופה דבן ח' חי אין שחיטה מטהרתו שאין במינו שחיטה פירש"י שאין זה בקר וצאן משא"כ טרפה לא נפיק מכלל בקר וצאן והוי במינו שחיטה. והנה רש"י ז"ל פי' דלכך בעי ר' הושעיא בבן ט' ולא בבן ח' משום דבן ח' אפי' יצא לאויר תנן במתניתין אין שחיטה מטהרתו ויש להבין מאי ענין הך דתנן במתניתין לבעי' דר' הושעיא דר' הושעיא בעי לענין אכילה ומתניתין רק לענין לטהר מנבלה אבל בן ח' לאכילה אפי' האי תנא דפליג על תנא דמתניתין והם ר' יוסי וראבר"ש בת"כ ובפרק ר"א דמילה מ"מ מודים דאין שחיטה מתרת בן ח' לאכילה דהא נפל הוא לכן נראה ברור דלא שייך נפל רק בבן ח' שנולד אבל בן ח' במעי אמו הוי כמו בן ט' ואינו נפל כלל כיון שיכול להיות בן ט' ויולד ויחי' רק לפי דתנן במתניתין דאין שחיטתו מטהרתו מידי נבלה משום שאין במינו שחיטה והיינו דלא הוי בכלל בקר וצאן א"כ ממילא כ"ש דלא חשיב בקר וצאן במעי אמו והשתא זהו למסקנא במשנה דטרפה אין לה שעת הכושר רק הטעם משום דהוי בכלל בקר וצאן ובן שמנה אינו כן אבל לס"ד דעיקר הטעם בטרפה לפי שהי' לה שעת הכושר לשחטה לאכילה א"כ ממילא כיון דמהני שחיטה במעי האם כל טרפה יש לה שעת הכושר ואפילו נטרפה כשהיתה בן ח' מ"מ הי' לה שעת הכושר קודם שנטרפה לעייל ידי' ולשחטה בפנים דבפנים אינה נפל כלל ואפילו בן שמנה שנולד ג"כ ראוי שיטהר שחיטתו שהי' לו שעת הכושר מבפנים והרי ר"י וראב"ש מטהרין בן ח' בשחיטה ותנא דמתניתין אין לו לימוד מקרא לטמאו דמה שדרשו בת"כ לאכלה להביא בן ח' ע"כ לית לי' לתנא דמתניתין דהא מסיק מכח אין במינו שחיטה ומאן דדריש מלאכלה סובר דיש במינו שחיטה אגב אמו ולכך צריך קרא א"כ ממילא בס"ד דלאו במינו שחיטה תלוי רק בשעת הכושר אפי' בן ח' שחיטתו, מטהרתו אי נימא דמועיל שחיטה בפנים ולכך הוצרך לתרץ שנוצרה טרפה מן הבטן דלא הי' לה שעת הכושר כלל ומ"מ שחיטה מטהר ש"מ דהכל במינו שחיטה תלוי וממילא בן ח' אין במינו שחיטה ולכך בעי ר' הושעיא לפי האמת רק בבן ט' [ועמ"ש בתוס' בד"ה נפקא לי'] ולפי זה מה שאמר בבעלת ה' ולא בבעלת שלש צריך לומר דחסר יש לומר שנחסר אח"כ ומוקמינן בחזקתה דלא שכיח שיהא חסר ביצירה אבל יתרת רגל בוודאי ביצירה הוא:

בתוס' בד"ה ולהאי תנא תימא וכו'. ובאמת ביותר תימא אי נתכוונו להך תנא דתורת כהנים שם ברישא מפורש להדיא בהתחלת הפרק וכי ימות מן הבהמה יש בהמה מטמאה ויש שאינה מטמאה ואיזה זו טרפה ששחטה ומקשה הברייתא למה לי קרא וקאמר שיכול כמו טמאה אין שחיטה מטהר רק טרפה וקאמר לא אם אמרת בטרפה דיש במינה שחיטה וקאמר בן שמנה יוכיח לכך צריך קרא מן הבהמה יש בהמה מטמאה ויש שאינה מטמאה ואיזה זו טרפה א"כ הרי רישא וסיפא הוזכר מפורש קרא שאין טרפה מטמא רק שקלי' וטריא דאמצע הוא דלמה לי קרא וא"כ פשיטא שלא נתכוון להך ברייתא דתורת כהנים ולפי מה שכתבתי בגמרא ניחא שלא הביא הך דת"כ משום דשם לא הוזכר רק יש בהמה מטמאה ויש שאינה מטמאה א"כ קרא אתי ע"כ רק לטרפה א"כ יקשה לתנא דידן למה לי קרא לזה מייתי כדר"י אמר רב מקצת מטמאה ומקצת אינה מטמאה ועיקר קרא רק לאבר היוצא דמטמא כשאמו טרפה וממילא מוכח ג"כ דטרפה אינה מטמאה ושפיר יוכל לסבור תנא דידן דלא פרכינן מינא דאמו ותנא ברא דפרכינן כמ"ש בגמרא ועמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה נפקא:

בתוס' בד"ה נפקא לי' וא"ת וכו' ראיתי להאריך קצת בענין זה להסיר הגימגומים שיש לגמגם כאן ובהך סוגי' דשבת שאני תמה בגוף הסוגי' דמסכת שבת שהרי כל אלה הדברים מבוארים בת"כ דלמדו טרפה דמטהרת מקרא דמן הבהמה יש בהמה מטמאה ויש שאינה מטמאה ואיזה זו טריפה ששחטה והקשו על זה והלא דין הוא והיינו דלא דמי לטמאה דיש במינה שחיטה ואמרו בן ח' יוכיח שיש במינו שחיטה ואין שחיטתו מטהר והדר דריש לאכלה להביא בן ח' שאין שחיטתו מטהרתו וראב"ש ור"י אומרים שחיטתו מטהרתו והשתא הרי מבואר להדיא דהך תנא דדריש לאכלה סובר דיש במינו שחיטה והיאך יאמר רבא דסובר אין במינו שחיטה ואי סובר אין במינו שחיטה לא צריך קרא לאכלה כלל דהא חזינן לתנא דידן מה שאין צריך קרא לטרפה הוא לפי שיש במינה שחיטה אבל בלא"ה בדין הוא שאין שחיטה מטהר כמו בהמה טמאה. וגם עיקר דברי התורת כהנים אינו מובן כלל לכאורה שהרי דרש זה שדרשו מלאכלה הוא משום דבלא"ה ידעינן דבטהורה משתעי קרא דהא דרשינן ממן הבהמה דטרפה שחיטתה מטהרתה כמו שפירש הרב בעל קרבן אהרן שם א"כ תיקשי היכי קאמר מעיקרא בן ח' יוכיח שאין שחיטה מטהרתו הא לולא דהוי כתיב מן הבהמה לא הוי ידעינן דמיירי בטהורה והוי איצטרך לאכלה לגופה ולא הוי ידעינן כלל דבן ח' אין שחיטתו מטהרתו אדרבא כיון דג"כ יש במינו שחיטה שחיטתו מטהרתו והיכי שייך לומר יוכיח מה שאין לנו עדיין לימוד על בן ח' שאינו מטהר:

לכן נראה לי ברור שיש בכאן שלש מחלוקת דתנא דידן סובר דקרא דמן הבהמה לא אתי כלל לטרפה ששחיטתה מטהרת' דבלא"ה לא דמי לטמאה שיש במינה שחיטה ותוכיח אין כאן מבן ח' דהוא אין במינו שחיטה דמינא דאמו לא פריך ולא חשיב מינו כלל הלכך אין שחיטתו מטהרתו וקרא דלאכלה להורות דבבהמה טהורה מיירי כמו שדרשו לעיל מן הבהמה זו בהמה טמאה לאכלה זו בהמה טהורה מקיש טמאה לטהורה לטהר עובר (וכמו כן להך דרש דדריש פרק העור והרוטב דמן הבהמה אתי לאבר מן החי דמטמא כאבר מן הנבלה ג"כ לא מוכח כלל דמיירי בטהורה לכך צריך קרא לאכלה ואף דאמרינן התם דרב דריש בבהמה מן הבהמה תנא דידן לא דריש הכי כמו שמצינו כרת כריתות לא דרשי] ובן ח' דאין שחיטתו מטהר בלא"ה ידעינן דדמי לבהמה טמאה וראב"ש ור"י ס"ל ג"כ בהא כתנא דמתניתין דידן דמן הבהמה לא אתי לטרפה וממילא לאכלה לא אתי לבן ח' רק דפליגי בהא עלי' דס"ל בן ח' הוי ממש כמו טרפה דמינא דאמו הוי מינו ממש וכיון דטרפה מטהרת מסברא כמו כן בן ח' אמנם ת"ק דתורת כהנים ס"ל גדר אמצעי דבן ח' לא דמי לגמרי לטמאה לפי שיש במינה אגב אמו ומ"מ לא דמי לגמרי לטרפה שזו יש במינה עצמה שחיטה וזו אין לה רק אגב אמו וסובר דמן הבהמה ע"כ לטרפה ששחטה אתי שאינה מטמאה דדריש כדרב בבהמה מן הבהמה והוקשה לו למה לי קרא הא לא דמי לטמאה ועל זה קאמר דלכך גלי קרא בטרפה שאינה מטמאה משום דהך קרא לאכלה להורות אתי דבן ח' שאינו לאכילה