תפארת יעקב על חולין חלק ב רכב

אינו מקבל טומאת אוכלין מצד שהוא חי ולא נטמא כלל אז אינו מועיל ההכשר אבל אי אינו מקבל מצד שיש בו טומאה חמורה מועיל הכשר על אח"כ ועכ"פ הוי חידוש גדול וע"כ צרי לומר דאי אפשר שיאמר חידוש גדול כזה דהיכי ישמיענו התנא חידוש כזה מנין נדע זה מאחר ששמענו שאין קל חל על חמור נפרש כפשוטו מחמת דאינו עושה ניפול תדע שהרי באמת לר"י כך הכוונה מכח אין שחיטה עושה ניפול רק חידוש פורתא כזה שפיר יש לומר דמשמיענו דהא חזינן השתא ג"כ לא טעינן בהא דלא ליבעי הכשר בחתך אבר מן החי ואחר כך הופרש ממנו בשר וחידוש פורתא ניחא לן שפיר דמשמיענו במה שאומר הוכשרו וניחא לן טפי לאשמועינן דין הכשר בתיבת הוכשרו משנאמר דאין שחיטה עושה ניפול משמיענו בתיבת הוכשרו שזה אינו בדין הכשר רק בדין אי האבר מטמא אבל שישמיענו חידוש גדול אי אפשר דמנין נדע והשתא זהו לר"י אבל לר"ל דע"כ יש לו הוכחה דשחיטה עושה ניפול לר"מ דאל"כ פשיטא שלא הי' ממציא מלבו דר"מ לא קאמר רק לדבריהם דרבנן וע"כ דמשמע לי' כיון דקאמר ר"מ בברייתא לעיל וכי מי טיהר לאבר זה מנבלה שחיטת אמו תתירנו באכילה אלמא דסובר דכל דהשחיטה מתרת גוף הבהמה באכילה ואבר לא ממילא אינו מטהר מנבלה ג"כ א"כ שפיר מפרשינן כפשוטו הוכשרו האבר והבשר דאף האבר הוכשר אף דחל עליו טומאה חמורה ושפיר ידעינן לה משום דפשיטא לן דשחיטה עושה ניפול לר"מ רק לר"י דאדרבא סובר באמת להיפוך דאינו עושה ניפול היכי שייך שישמיענו חידוש דחל ההכשר כשהוא מטמא טומאה חמורה דמנין נדע זה הא נוכל לפרש דאין עושה ניפול כמו שהוא באמת כך והוצרך לתרץ דמשמיענו חידוש פורתא שלא נטעה בזה רק כיון שאינו מאריך בזה רק בתוספת וא"ו הוכשרו לא חש לגלות חידוש זה כמ"ש התוס' כה"ג ריש פרקין עיי"ש ואי קשיא מ"מ ס"ס לא ימלט דחל קל על חמור כיון דמהני הכשר צריך לומר דהא פשיטא לי' לתנא דבטומאת אוכלין חל קל על חמור רק קמש"ל חידוש פורתא דבעי הכשר דאי דחש התנא שלא נטעה דקל אינו חל על חמור לא תיקן כלום דאכתי לא נדע דחל דנימא אין שחיטה עושה ניפול אבל לר"ל קמש"ל חידוש גדול דחל קל על חמור ומועיל הכשר וכ"ש דאתי שפיר לפי מה שפרשתי בגמ' דהך מטמא טומאה חמורה הכוונה כיון דמטמא טומאה חמורה ס"ד דאפי' הי' בשעת שחיטה מדולדל מן האבר לא ליבעי הכשר כיון דהי' עומד לטמא טומאה חמורה כשהי' דבוק בו קמש"ל דכל שאין סופו לטמא טומאה חמורה בוודאי בעי הכשר וההכשר שפיר מהני כיון דבעת שחיטה הוי הבשר כניפול מן האבר כמו שהאבר הוי כניפול מן הבהמה כנ"ל. כל זה אני כותב לפי הדרך שכתבתי בגמ':

אמנם נראה לי ליישב קושית התוס' בסגנון אחר בפשיטות טפי והוא שיש לתמוה בסוגי' זו על שלשה פנים חדא למה לא קאמר בפשיטות דקמש"ל דמועיל הכשר, שחיטה אף דעדיין מטמא טומאה חמורה ולא חייל טומאת אוכלין הקלה ואין ראוי שיועיל הכשר בזה על לאח"כ כשיפרוש כמו שאינו מועיל הכשר בבעלי חיים כנ"ל שנית קשה. היכי משני דס"ד דקמש"ל דלא בעי הכשר הואיל ותחילתו מטמא טומאה חמורה ופירש"י דנ"מ באבר שנחתך קודם שחיטה ואח"כ פירש בשר ממנו דבעי הכשר דהיכי ס"ד דהתנא משמיענו דבר דלא מוכח כלל דהא יש לומר משום דאין שחיטה עושה ניפול ואבר שנחתך קודם שחיטה ואח"כ הופרש באמת לא בעי הכשר כיון דלר"י באמת כך הכוונה במשנה בפשיטות משום דאין שחיטה עושה ניפול א"כ היכי ס"ד דנימא דהתנא בא לאשמועינן דבר זה מה דלא שמענו כלל ומהיכי תיתי נפרש דתנא דקתני הוכשרו בא לאשמועינן מילתא מה דהכא לא נפקא מינה כלל רק בעלמא ובא לאשמועינן בהיפוך דלא סגי בלא הכשר ובאמת פשטות דבריו דאשמועינן דלא בעי הכשר רק הכשר שחיטה סגי ומסתמא נפרש משום דאין שחיטה עושה ניפול ובעי האבר הכשר וסגי בהכשר שחיטה. ועוד תמוה לי מאוד כיון דהעיקר בא לאשמועינן דאפי' תחילתו מטמא טומאה חמורה בעי הכשר למה לי' לומר הך מילתא גבי נשחטה הבהמה דאין נ"מ בהא כלל שהרי יש הכשר שחיטה הוי לי' לומר גבי מתה הבהמה דקתני הבשר צריך הכשר והאבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן הנבלה והיינו לענין בשר שיפרוש מן האבר א"כ הוי לי' לומר דהאבר צריך הכשר ולא מהני מה שמטמא טומאה חמורה לבשר שיפרוש ממנו והוי אשמועינן שפיר דבעי הכשר ולמה נקט לה בנשחטה דאין נ"מ דהא הוכשר בשחיטה ובמתה הוי לי' לאשמועינן זה כמו דקאמר דהבשר צריך הכשר כן הוי לי' לומר באבר דבעי הכשר לענין בשר הפורש ממנו כמו דקאמר שאינו מטמא משום אבר מן הנבלה דאין נ"מ לאבר עצמו רק לבשר הפורש ממנו כמו כן הי' לו לומר דבעי הכשר לענין בשר הפורש ולא מהני מה שמטמא מתחילה טומאה חמורה:

לכן נראה לי שכל הקושיות הללו מיושבין חדא בחבירתה והוא דאין הכוונה הכא משום דתחילתו הי' מטמא טומאה חמורה לא ליבעי הכשר דמה בכך הא לא אמרו רק כל שסופו לטמא טומאה חמורה ולא תחילתו רק כך הכוונה דרש"י ז"ל פי' לקמן (דף קכ"ז) ברישא דמתניתין דקתני האבר והבשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר ופרש"י שם וז"ל וליכא למימר בהאי אבר שסופו לטמא טומאה חמורה דאינו מטמא טומאת אבר מן החי עד שימות ושמא לא יבוא לידי טומאה חמורה דשמא ישחטנה ואין שחיטה עושה ניפול עכ"ל [אבל הא לא אמרינן שמא יחתוך הבשר מן האבר קודם מיתה ולא יבוא לידי טומאה חמורה משום דדוקא שחיטה דבהמה עומדת לכך אמרינן שמא ישחטנה ולא שיפרוש הבשר מן האבר ודוק] מבואר מדבריו דאי שחיטה עושה ניפול לא בעי הכשר לקבל טומאת אוכלין משום דסופו לטמא טומאה חמורה. ומעתה הכוונה הכי דקתני הוכשרו חד לבשר הפורש מן האבר יחד לבשר הפורש מן הבהמה והיינו דס"ד כיון דמעיקרא קודם שנשחטה הי' מקבל טומאת אוכלין משום שסופו לטמא טומאה חמורה דהא השתא שחיטה עושה ניפול סבירא לן וכל שהי' האבר מדולדל הי' מקבל טומאת אוכלין בלי הכשר הילכך ס"ד כיון שכבר הי' בגדר לקבל טומאת אוכלין בלי הכשר אפי' הופרש מן האבר ג"כ מקבל בלי הכשר ואין נ"ט בזה רק לבשר שהופרש מן האבר המדולדל כי הכא אבל בחתך האבר קודם שחיטה לא שייך זה משום דאז אינו מקבל טומאת אוכלין אפי' בהכשר דאינו חל קל על חמור כיון דמטמאה טומאה חמורה א"כ ממילא בהופרש אח"כ בעי הכשר ואין נ"מ רק לבשר שהי' דבוק מעיקרא באבר המדולדל והופרש ממנו שהי' מדולדל בו ונשחטה הבהמה דהוי הכל כניפול דמקבל טומאה מכח הכשר השחיטה אבל לולא הכשר השחיטה לא הי' מקבל טומאת אוכלין כגון שהופרש קודם שחיטה בעי הכשר גמור ואינו מועיל מה שהי' מקבל טומאת אוכלין בעוד שהי' דבוק בו מחמת שהי' סופו לטמא טומאה חמורה דמ"מ עכשיו שהופרש בעי הכשר לקבל טומאת אוכלין והשתא הכל מיושב דלא הוי מצי לתרץ דקמש"ל דמהני הכשר לאבר לענין בשר שיפרוש אח"כ אף דמטמא טומאה חמורה דשחיטה עושה ניפול דהיכי שמעינן הא מילתא הא יש לומר דלכך מהני הכשר לפי שאין שחיטה עושה ניפול וליכא טומאה חמורה כלל כמו שהוא באמת לר"י לכך הוצרך לומר. דלאו דההכשר קאי אאבר ומועיל על בשר שיופרש אח"כ בזה באמת אינו מועיל דאין קל חל על חמור וכיון שאינו מקבל טומאת אוכלין אינו מועיל ההכשר על לאחר כך רק הכוונה דהבשר הפורש מן האבר דהיינו שהוא מדולדל בו הוכשר ג"כ בשחיטה ואותו בשר לעולם לא הי' לו טומאה חמורה דקודם שחיטה אין כאן אבר מן החי כלל ואחר שחיטה הרי הוא כנפל ולא הוי רק בשר מן החי והוכשר בשחיטה וקמש"ל דס"ד כיון דמעיקרא בעוד שהי' דבוק לגמרי באבר הי' מקבל טומאת אוכלין בלי הכשר משום שסופו לטמא טומאה חמורה כיון דבין מיתה בין שחיטה עושה ניפול כדמוכח מפירש"י הנ"ל שוב לא ליבעי הכשר אפי' הופרש מן האבר קמש"ל דבעי הכשר ואי הי' מדולדל באבר בעת שחיטה הוכשר בשחיטה אבל אי הופרש לגמרי קודם בעי הכשר אחר של מים. והשתא לא קשיא היאך ישמיענו התנא הא מילתא הא אכתי לא שמענו מידי דנפרש כפשוטו דאין שחיטה עושה ניפול. הא ליתא דהא אין נ"מ בדין זה בעלמא רק לבשר הפורש מאבר המדולדל א"כ ס"ס נדע דאותו בשר בעי הכשר דאי שחיטה עושה ניפול הרי ידענו ממה שאומר הוכשרו בשחיטה דגם הבשר הפורש בעי הכשר ואי אין עושה ניפול פשיטא דבעי הכשר דהא לעולם לא הי' מקבל טומאת אוכלין בלי הכשר אפי' כשהי' דבוק לגמרי באבר דהא אין סופו לטמא טומאה חמורה דשמא ישחטנה ואין שחיטה עושה ניפול א"כ עכ"פ נדע שבשר הפורש מן האבר צריך הכשר ואכתי לא ידענו אי שחיטה אינה עושה ניפול והוצרך ר"י לאשמועינן דאינה עושה ניפול והשתא לא קשיא דהוי לי' לאשמועינן הך דינא בהך בבא דמתה הבהמה דבשר הפורש בעי הכשר דהא בהן בבא בעי למיתני דין הבשר ודין האבר והשתא קודם שמתה ל בעי הכשר כלל כיון דשחיטה ג"כ עושה ניפול הרי היו סופם לטמא טומאה חמורה וע"כ לאחר שמתה א"כ דבעי לומר דין הבשר דבעי הכשר ודין האבר דמטמא משום אבר מן החי ולא משום אבר מן הנבלה ונ"מ לבשר שיופרש ממנו אח"כ שאינו מטמא משום נבלה א"כ בשר זה פשיטא דבעי הכשר דהא אחר שחיטה לא הי' מקבל טומאת אוכלין דאין קל חל על, חמור ואפי' חל משום דיועיל כשיסתלק החמור עכ"פ בעי אז ג"כ הכשר דהא לכשיסתלק אין סופו לטמא טומאה חמורה ובשביל שתחילתו הי' מטמא טומאה חמורה פשיטא לן דבעי הכשר] והיכי יאמר דצריך הכשר דאינו מועיל כלל הכשר האבר כיון