תפארת יעקב על חולין חלק ב רי

שאין משא אלא למי שהטומאה יוצאה ממנו כגון מת ונבלה ומעיינות הזב משמע דוקא מת דיוצאה מגופו. תדע דלא חשיב חרב הנוגע במת גם מדכתב וגבי טבעת ליכא למימר וכו' הא טבעת שפיר מטמא במשא רק דאיכא לאוקמא בטמא מת ובזה לא הי' צריך לאריכות דפשיטא דטמא מת אינו מטמא במשא:

והי' נראה לי לומר דמה שפירש מעיקרא בטבעת שנגעה במת וחרב הרי הוא כחלל לא נתכוון כלל ליישב קושית התוס' בד"ה בלע טבעת משום דבלא"ה הוי בית הסתרים וע"כ משום משא. רק דקשיא לי' היאך טובל ואוכל לערב בתרומה הא התרומה נטמאה מטבעת שבגופו והשתא ס"ד דרק בטבעת אחת מיירי אבל ב' טבעות לא דלא הוי בית הסתרים והגמרא משני דרבה קמש"ל אפילו ב' טבעות אבל מעיקרא ס"ד דרק בטבעת אחת קאמר רבה א"כ תיקשי הא התרומה שאוכל עם הטבעת הוי ב' טבעות והיכי מותר לאכול תרומה לזה פי' בטבעת שנטמאת במת דהוי כחלל וצריך הזאה שלישי ושביעי ולכך מותר לאכול תרומה דכבר הטבעת סמוך לנקב כמ"ש התוס' לקמן [אבל קושית התוס' תחילת ד"ה בלע לא קשיא לי' כלל דהשתא באמת ס"ד דרק היכי דהוי בית הסתרים מטהר רבה אבל בב' טבעות דלא הוי בית הסתרים מודה רבה] אך אין דרכו של רש"י ליישב קושיא חיצונית ולא יזכירה כלל דהא עיקר סברא זו שלא לאכול תרומה מחמת שתטמא בפנים לא ברירא כלל שלא הוכרחו התוס' לזה רק מחמת קושיא שהוקשה להם לפי פירושם מנא לי' לרבה והוצרכו דנבלה ותרומה הוי ב' טבעות משמע דלולא פירושם ניחא בלא"ה מה שאוכל תרומה דמה שנטמאה בפנים אחר אכילה לא איכפת לן כלל ואין האדם מוזהר על זה כלל רק שלא יטמא תרומה להפסידה ולא מה שכבר נאכל ואינו בעולם רק במעיו:

וכן נראה לי דוודאי סובר רש"י דלפי האמת חרב שנגעה במת מטמא רק לפי שאין הדבר מוכרח ובוודאי יש לומר שאינו מטמא במשא כמו שאינו מטמא באוהל דאל"כ לא הי' כהן יכול לכנס לבית שהי' בו מת מחמת כלים הנמצאים שם וכן דעת הרמב"ם באמת דבמשא אינו מטמא לכך פי' אח"כ דלולא דקמש"ל רבה לא הוי שמעינן ממתניתין דהוי אמינא טעמא לאו משום בלוע הוא והוי אמינא שאין טומאת משא לטבעת כלל והיינו לפי שטמא מת אין לו משא ולא אמרינן חרב כחלל רק ליגיעה לא לטומאת משא דקרא הנוגע כתיב ולענין משא הוי כטמא מת דעלמא וכמו כן הוי אמינא דטהרה בלועה הוי ג"כ בית הסתרים וקמש"ל רבה דהכל מכח בלוע הוא וטבעת באמת מטמא במשא וטהרה בלועה לא הוי בית הסתרים כלל רק הכל מכח בלוע. והא דמחדש לחלק בין ב' טבעות לטבעת אחת הא הוי סגי לומר דרבה מחדש דטעמא משום בלוע ולא מכח בית הסתרים היינו טעמא משום דמה נפקא מינה הא בלי רבה ג"כ הוי מטהרין עכ"פ משום דלא שייך משא בטבעת וכן טבעת טהורה הוי ג"כ בית הסתרים לכך קאמר דחידושו של רבה דאי הוי מפרשינן משנה דמקואות מכח בית הסתרים הוי מטמאין ב' טבעות דבהא וודאי לא שייך בית הסתרים ומחדש רבה דטעמא דמתניתין מכח בלוע ונ"מ דגם ב' טבעות טהורין וממילא כיון דמשנה מכח בלוע ע"כ טבעת שנגעה במת מטמא במשא וכן בטבעת אחת טהורה לא שייך בית הסתרים וכן סיים רש"י ז"ל בלשונו אשמועינן רבה דטעמא דמתניתין משום בלוע הוא ואפילו חבירתה לא מטמא ואי ס"ד דלמסקנא סובר רש"י ג"כ דחרב אינו מטמא במשא וטבעת אחת טהורה הוי בית הסתרים א"כ היכי אפילו דמתניתין מכח בלוע הוא דהא באמת הוי בית הסתרים ומשא ליכא בטבעת וע"כ דרק דהוי אמינא כך ושמעינן מרבה שאינו כן והיינו כיון דרבה מחדש בב' טבעות ג"כ טהור דליכא בהא מכח בית הסתרים א"כ אי ס"ד דליכא בטבעת משום משא אפילו נטמאת במת וכן בטבעת טהורה ג"כ איכא משום בית הסתרים תיקשי למה קתני במתניתין רישא בטבעת אחת וכן סיפא דאיכא בהא ליטהר מכח בית הסתרים הא אפילו בב' טבעות דליכא משום בית הסתרים טהור וע"כ דבטבעת שנטמא במת דמטמא באמת במשא מיירי וכן בטבעת טהורה ליכא משום בית הסתרים ומ"מ טהור מכח בלועה דטומאה בלועה וטהרה בלועה טהור אפי' היכי שאין לטהר מכח בית הסתרים ועמ"ש בסמוך ובתוס' בד"ה כי קאמר רבה:

שם כי קאמר רבה בב' טבעות, סוגי' זו קשה להולמה כי מדברי רש"י ז"ל נראה שמפרש דעיקר התירוץ הוא דממתניתין דמקואות הוי ס"ד דהא דטהור הוא מכח בית הסתרים קמש"ל רבה אפי' בב' טבעות דליכא משום בית הסתרים טהור. ומלבד מה שהקשו התוס' על פירושו קשה מאוד חדא דהא ע"כ כל עיקר חידושו של רבה בבלוע היינו היכי דלא שייך בית הסתרים כמו שפירש רש"י עצמו לעיל תדע דהא מייתי ראי' מוהאוכל מנבלתה והרי התם איכא טומאת משא דלא מהני בית הסתרים וע"כ דבא לטהר טומאה בלועה היכי דלא שייך בית הסתרים כגון כלב שאכל בשר המת והאוכל נבלה סמוך לשקיעת החמה ועכ"פ לא הי' לו לומר כאן רק דמהנך מתנייתא לא מוכח דבית הסתרים נינהו וזה העיקר לא הוזכר כלל רק דרבה מיירי בב' טבעות דלא שייך בית הסתרים והרי בנבלה דמיירי בה רבה לא שייך בית הסתרים וכן כלב שאכל בשר המת ועוד תימא דפריך לקמן והא עובר וחי' דכשתי טבעות דמי וכו' וקשה מאי ענין קושיא זו השתא הא מעיקרא ג"כ קשה הרי רבה מייתי ראי' מנבלה דלא מהני בית הסתרים למשא והוי כשתי טבעות ומ"מ טהור ותיקשי מתניתין דלמה החי' טמאה ועוד קשה היכי מצי להקשות ממתניתין להוכיח דבשתי טבעות טמא דא"כ למה האשה טהורה ומה שפירש"י מכח בית הסתרים הא איכא משא דלא מהני בית הסתרים לטומאת משא ועוד קשה מה שאמר לא תימא ר"ע דמטמא עובר במעי אשה אלא אפי' לר' ישמעאל משמע דכר"ע כ"ש דמצי אתייא וקשה לר"ע למה האשה טהורה מטומאת משא כיון דלית לי' טומאה בלוע טהור ומה שכתבו התוס' דר"ע לא מטמא רק בהוציא ידו וזה פלא לפע"ד מאחר שלמד מהנוגע במת בנפש אדם איזהו מת שהוא בנפש של אדם זהו עובר ואטו קרא דוקא בהוציא ידו אדרבא משמע שנגע בעובר בפנים ועוד דלעיל גבי בהמה שמת עוברה והושיט הרועה את ידו ונגע בו פריך מ"ט ואליבא דר"ע פריך כמ"ש רש"י ותוס' שם והשתא אי ר"ע בהוציא ידו דוקא מטמא מאי פריך מ"ט מנא לי' דמתניתין דהושיט הרועה מיירי שהוציא עובר ידו ועוד אבאר בתוס' מה שיש להקשות בזה:

לכן נראה לי דוודאי מה שלמד רבה מוהאוכל מנבלתה דטומאה בלועה אינה מטמאה זה אמת ולא נחלק אדם מעולם אבל מ"מ לא מוכח רק דבלוע מציל על טומאת משא שניתוסף בנבלה יותר משאר טומאות שאינן מטמאין רק במגע וכיון דחזינן דכמה טומאות מטמאין במגע ולא במשא ש"מ דמגע פועל טומאה טפי ממשא שהרי מי שאינו מטמא במשא מ"מ מטמא במגע א"כ יש לומר דטומאה בלועה מטמא במגע ושאני נבלה דהוי מגע בית הסתרים ואין כאן רק משא ובהא מועיל בלוע משא"כ היכי דאיכא משום מגע היכי דליכא בית הסתרים לא שמענו מנבלה וכמו כן טהרה בלועה לא שמענו רק דמציל מטומאת אוהל מק"ו דכלי חרס אבל לא מטומאת מגע ושאני בלע טבעת ונכנס לאוהל המת דאין שם רק אוהל דתוכו של אדם בית הסתרים הוא ולא נטמא ואין הטבעת טמאה במגע רק באוהל ובהא בלוע מציל אבל היכי דאיכא מגע דחזינן כמה טומאות מטמאין במגע ולא באוהל ש"מ דבמגע יותר טמא מבאוהל א"כ יש לומר דבלוע אינו מציל והשתא מעיקרא ס"ד דרבה לא מחדש באמת רק טומאה בלועה מציל מטומאת משא וטהרה בלועה מציל מטומאת אוהל ואהא מקשה תרווייהו תננהו בהך משנה דמקואות ואהא משני דרבה בא לחדש בגוונא שבלע ב' טבעות טהורה וטמאה דכשם שטומאה בלועה פועלת שלא לטמא כך טהרה הבלועה פועלת כיון שכל אחת בפני עצמה מצלת עכ"פ כדמוכח מנבלה ומק"ו מכלי חרס א"כ כשבאו שניהם יחד פועל טומאה בלועה מצד עצמה להציל ממשא ושוב אין כאן רק טומאת מגע בלבד ובזה שפיר מועיל טהרה בלועה בטומאה קלה שאין בה רק מגע דכבר נסתלק משא מכח טומאה בלועה א"כ פועל טהרה בלועה דאפי' מגע ליכא והיינו דקאמר דאי בלע ב' טבעות כשם שטומאה בלועה פועלת כך טהרה בלועה פועלת וממילא אינה נטמאת במגע והך מנ"ל קאי להוכיח דכל אחת בפני עצמה פועלת ואף דזה מפורש במשנה מ"מ מוכיח זה מנין לנו וממילא מחדש רבה דהיכי דשניהם באו ביחד פועלין שניהם ומציל גם ממגע והיינו דפריך והא עובר וחי' דיש כאן שתיהן ביחד ומ"מ אין פועלין רק למשא ולא למגע ובלי רבה ניחא דאפי' ב' טבעות בלועין אין פועלין רק למשא או לאוהל ולא למגע ולכך אשה טהורה דמגע בית הסתרים הוא ומשא פועל בלוע אבל החי' דלא הוי מגע בית הסתרים אין בלוע מציל מטומאת מגע והיינו דקאמר דמתניתין אפי' לר' ישמעאל ומדרבנן אבל לר"ע ניחא בפשיטות דקרא לא מוכח רק דבלועה מטמא במגע אבל במשא פשיטא דאינה מטמאה מכח הוכחה דנבלה ולכך האשה טהורה דאין לה מגע דהוי בית הסתרים ומטומאת משא מציל בלוע כדמוכח מנבלה אבל החי' דלא הוי בית הסתרים שפיר נטמאה במגע דלא מהני בלוע להציל מטומאת מגע אפי' היכי שיש כאן שתי בליעות טומאה בלועה וטהרה בלועה ואתי שפיר הכל בלי שום קושיא ועוד יתבאר לקמן בתוס' בד"ה כי קאמר רבה ושם יתבאר שיש לפרש גם פירש"י דנתכוון להנ"ל ועוד יתבאר לקמן בגמרא והא עובר וחי' דכשתי טבעות דמי ולכאורה הלשון תמוה מאוד ולפי מה שפרשתי אתי שפיר הכל: