תפארת יעקב על חולין חלק ב כא

אינו ניכר בחוץ, ואני תמה על הרשב"א ז"ל שכתב בשם התוס' דנחלקו על רש"י דבלי קורט דם לכ"ע כשר דבידוע דלאחר שחיטה ניקב, דאפי' נפרש דברי התוס' כפשטן לא מוכח רק דס"ל דאפי' ביש קורט דם מכשיר עולא אבל לא שיחלקו דבלי קורט דם כשר לכ"ע, ואולי דייק ליה מה שכתבו ונראה דאין לחוש דמה בקשו בזה הא בלא"ה קי"ל דלא כעולא כמו שכתבו בדיבור שאחר זה וחיישינן וע"כ דנ"מ דבלי קורט דם אפי' לדידן לא חיישינן, אבל אני תמה אפי' לדידן כיון דבלי קורט דם לא חיישינן מה מזיק מה שיש בפנים כיון שאין בחוץ, וצ"ל בשלמא לדידן כיון דחיישינן שהבריא ואנו א ראיה להתיר שפיר אמרינן דאין ראיה מה שאין בחוץ דאינו ניכר אב לעולא דלא חייש כלל שמא הבריא ואנו צריכין ראיה לאסור וכל שאין כאן מבחוץ אין ראיה לאסור, אך לפי זה אפי' אין בפנים יש לאסור לדידן דוודאי אין ראיה להתיר דאוכלין ומשקין שטפוהו מבפנים ובחוץ אינו ניכר והא דמכשרינן בביה"כ דשם יש ראיה להתיר ממה שלא נמצא בחוץ וזה ברור:

בד"ה קסבר עולא לקמן בפרקין וכו'. הנה לפי מה שכתב הד"מ סימן כ"ט בישוב דברי הרמב"ם דמנה ח' טרפות ומ"מ סובר דרכיש משום דהרמב"ם סובר דדרוסה לאו מהלכה למשה מסיני הוא רק מפורש בתורה כמו שאמרו במכילתא להדיא דבשר בשדה טרפה אין טרפה אלא שטרפה ארי והא דמנה הרמב"ם דרוסה בכלל הח' היינו לקותא דרכיש עיי"ש, ולפי זה אין הכרח דלא קי"ל כעולא דוודאי י"ל דלא קשיא כלל מדרוסה דשאני דרוסה כיון דמפורש בתורה החמירו בספיקו כמו שכתב ז"ל להדיא דכל ספק שיסתפק בדרוסה החמירו אבל בשאר טרפות יש בהן ספיקות מותרין רק לעולא קשיא לן דאיהו ס"ל דדרוסה נמי הל"מ כשאר טרפות דחשיב ח' לבר מלקותא דלית ליה דרכיש ושפיר קשיא מ"ש מספק דרוסה, והיינו דנקט המקשה ולעולא מ"ש מספק דרוסה הך תיבת ולעולא אין לו הבנה כלל דהא השתא מעולא קא סליק והוי ליה לומר מ"ש מספק דרוסה ולהנ"ל ניחא דרק לעולא לשטתו מקשה אבל לדידן לא קשיא די"ל שאני דרוסה דהחמירו בספיקו הואיל ומפורש בתורה, וכבר הארכתי בזה בחידושי לי"ד סי' כ"ט:

בא"ד וא"ת וכו' דדרוסה שכיח וכו'. דברי התוס' הללו צריכין ביאור חדא מה ענין קושיא זו לכאן ואם נתכוונו להקשות על קון דהכא כפי הנראה ממה שהקדימו לומר דהלכה חוששין שמא הבריא א"כ למה לא תירצו דקוץ שכיח והם תירצו דדרוסה שכיח מבואר דעיקר קושייתם על דרוסה וזה אינו ענין לכאן כלל ולא למה שהקדימו, ועוד אי הכוונה להקשות רק מדרוסה א"כ מאחר שתירצו דדרוסה שכיח מה מקשה הכא מ"ש מספק דרוסה לימא דשאני דרוסה דשכיא ועכ"פ הוי להו להזכיר דקוץ נמי שכיח, גם צריך ביאור מה שהקדימו לומר דלקמן פסקינן דחוששין וא"כ חוששין נמי שמא הבריא וא"ת ונימא וכו' ומאי ענין זה לזה אטו בלא"ה אין להקשות בדרוסה או בקוץ למ"ד חוששין דנימא נשחטה הותרה. לכן נראה לי דבלא"ה יש להבין בהא דפריך ומ"ש מב' חתיכות דמאי ענין קושיא זו לכאן הא בלא"ה קשיא למ"ד אין חוששין לספק דרוסה מ"ש מב' חתיכות וברור דלמ"ד הכא דחוששין לקוץ לא קשיא להו לתוס' נימא נשחטה הותרה דכיון דישב לו קוץ בושט אנו דנין על השחיטה עצמה דנקובת ושט פסול בשחיטה היא ולא נשחטה כלל, רק על ספק דרוסה קשיא להו שפיר לפי מה שהוכחתי לעיל בראיות ברורות דדרוסה אפי' שלט בסימנים לא הוי נבלה רק טרפה בין לפי הטעם שכתבו התוס' דהארס שורף בין אי הטעם משום סופו לינקב מ"מ כל סופו לינקב אפילו בסימנים אינו רק טרפה, דכל טרפה סופה להיות נבלה דהא אינה חיה ומ"מ אינה עכשיו נבלה, ושפיר קשיא להו לתוס' דבדרוסה נימא נשחטה הותרה ולפי שהיה מקום לומר דרק בדיקה בעי בדרוסה ועל בדיקה לא שייך לומר נשחטה הותרה דשאני זאב דנטל ב"מ דאי איפשר למיבדקיה לזה הקדימו לומר כיון דלא סליק פירוקא הכא רק דקסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה ואנן קי"ל חוששין וליתא לדעולא ש"מ דפשיטא להו דבספק דרוסה אפי' אי איפשר למיבדקיה טרפה דאי רק בדיקה לכתחילה בעי למה לן לאפוקי הך דעולא מהלכה נימא דמודה עולא דבעי בדיקה לכתחילה רק באי איפשר לבדוק מכשיר ומדקא מפיק הך דעולא מהלכה ש"מ דספק דרוסה למאן דחייש אפי' דיעבד טרפה בלא בדק, ואהא קשיא להו נימא נשחטה הותרה כמו בא זאב ונטל ב"מ, ואהא תירצו דדרוסה שכיח, והשתא ממילא לא קשיא דפריך מדרוסה אקוץ דאף דדרוסה שכיח מ"מ מוכח ע"כ דבקוץ יש לחוש אפי' לא שייך דשכיח דהא לכ"ע יש חילוק בין ספק בשחיטה לספק שלא בשחיטה וכיון דהיכא דשכיח אפי' שלא בשחיטה חוששין א"כ ממילא בספק בשחיטה יש לחוש אף אי לא שייך דשכיח, שאינו שכיח לאיסור יותר מ"מ אסור, דאי בשכיח לאיסור דוקא מאי איריא בשחיטה אפי' שלא בשחיטה חיישינן, ואהא משני דקסבר אין חוששין הילכך שלא בשחיטה אפי' שכיח לאיסור יותר לא חיישינן הילכך ממילא בקוץ דלא שכיח לאיסור יותר אפילו בשחיטה לא חיישינן לעולא, והיינו דמקשה מ"ש מב' חתיכות דמדרוסה לא קשיא דשאני דרוסה דאמרינן נשחטה הותרה אפי' בשכיח אבל מקוץ דלא שייך נשחטה הותרה דהוי ספק בשחיטה קשיא ליה שפיר, ומשני דשאני ב' חתיכות דאיתחזק איסור וודאי משא"כ הכא אין איסור וודאי רק ספק, כנ"ל:

מיהו בעיקר קושיית התוס' נראה לי ליישב בפשיטות דהא התם בהך דפרק ד' אחין לא חשבינן חזקה להיפוך דבחיים היתה הצרה בחזקת אי תתגרש הערוה תהא אסורה לשוק וע"כ דלא חשיב חזקה כה"ג היכא שצריך מעשה דמי יימר שתתגרש דהיינו שיכתוב גט ויתן לה, ודוקא חזקת היתר לשוק הוי חזקה אף בחיי הבעל דהקשר הזה יתפרד מעצמו במיתת הבעל והרי עכשיו אנו דנין להתיר מכח מיתת הבעל וממילא מעיקרא היתה עומדת לכך שימות משא"כ גירושי הערוה דצריך מעשה ורצון הבעל לגרש הערוה לא שייך לומר שהיתה בחזקת איסור אי תתגרש הערוה, א"כ הכא נמי החזקת היתר הוא שאם ישחטו אותה תהא מותרת ואין זו חזקה דמי יימר שתשחט שמא תמות וכל כה"ג לא מיקרי חזקה וכל שנולד הריעותא מחיים לא שייך לומר נשחטה הותרה דמיד כשנולד הריעותא ראוי לחוש להצריך בדיקה ואז אין לה חזקה כלל וזה ברור לפע"ד, ועיין עוד מ"ש באורך בקושיית התוס' לעיל דף ט' ע"א במימרא דר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת:

בד"ה שאני התם ובחתיכה אחת וכו' בחזקת כשרה. דבריהם דחוקין דלא שייך חזקת כשרה כיון דישב לו קוץ והוי ספק בשחיטה, וכבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי בזה, אמנם בקושיית התוס' נראה לי לומר דהא דמחלקינן בכריתות בין חתיכה מב' חתיכות לחתיכה אחת בלבד דהא איקבע איסורא והא לא איקבע איסורא אין הכוונה דכאן איתחזק איסור וכאן לא איתחזק איסור שאין ענין איתחזק איסורא לאיקבע איסורא, דכמו דחתיכה אחת מב' חתיכות הוי איתחזק איסורא והיינו דאחת וודאי אסורה כמו כן חתיכה אחת ואינו ידוע אי חלב אי שומן כיון דאיתחזק חלב בעלמא ואיתחזק שומן בעלמא ואין אנו יודעין אי מחלב באה החתיכה או משומן הוי שפיר איתחזק איסורא כמו לקח מחנות ואינו יודע מאיזה מהן לקח ויש חנות טרפה וחנות כשרה דהוי וודאי איתחזק איסורא רק לענין אשם תלוי בעינן איקבע איסורא כנ"ל:

בד"ה כשמואל ואפי' למאן דמכשיר. כוונתם דע"כ למאן דמכשיר קאי דלמאן דפוסל אפי' לשמואל דסובר ברובו פסול כמ"ש בדיבור' שאחר זה, אמנם לכאורה הוא מילתא דפשיטא טובא וצ"ל דס"ד דלא קפדינן בחילוק מקום שחיטה רק בגמר שחיטה, כמו דלא קפדינן בקנה בתחילתו לא בדיני שחיטה ולא במקום שחיטה והרי ר"ת מפרש שהה במיעוט סימנים במיעוט קמא דושט והיינו דכי גמירי שהייה דוקא ברובא דהיינו מידי דמינבלה ביה, [ואף דהוי נבלה מעיקרא אבל אינה עלולה למות בנקיבה בעלמא אבל בחציו או ברובו מתה היא מיד] א"כ ס"ד דהגרמה ג"כ לא איכפת לן במיעוט ושט לזה כתבו דדוקא קנה דלא מיטרף רק ברובו לא איכפת לן הגרים שליש אבל בושט דבנקב משהו מיטרף שפיר פוסלת הגרמה אפי' במיעוט ועמ"ש בסמוך:

בד"ה אי כשמואל אע"ג דשמואל פוסל וכו' הכא בעי למימר וכו'. כוונתם דמשמע להו דרבא עצמו לא אמר הכי דהא מסיק כולה כרב עבדי רק הש"ס קאמר אליביה כך לזה קשיא להו הא שמואל פוסל ודילמא כשמואל עביד, לזה כתבו דהכא בעי למימר דרבא לא פסיל וכו', ולפי זה לפי מה שאבאר לקמן דרבא עצמו אמר כך אפי' לפי המסקנא פשיטא דבלא"ה לק"מ, תדע דאי רבא לא אמר כך היכי שלח ליה ר' אבא בין לרב בין לשמואל תורא שרי הא לשמואל באמת אסור וע"כ כיון דרבא גופא אמר מצד חומרא דלאו מקום שחיטה ש"מ דלית ליה דהגרים שליש ושחט ב' שלישים פסול וא"כ בין לרב בין לשמואל תורא שרי כנ"ל:

אמנם בעיקר דבריהם נראה לי דלא דמי כלל הגרמה דושט לקנה דהתם כיון דכוליה קנה מיטרף ברובו שייך לומר אי הגרים שליש ושחט ב' שלישים נפיק חיותא דקנה בב' שלישים הראשונים והרי הגרמה מצטרפת לשחיטת הקנה כי שחיטת הקנה עם טריפותו דהיינו מיפק חיותו באין כאחד, אבל גבי ושט כיון דתורבץ הושט ברובא וושט עצמו במשהו א"כ משהו דושט הוי כרובא דתורבץ א"כ כשלא שחט רק מעט בתורבץ וגמר כל השחיטה בושט א"כ אין כאן צירוף מן התורבץ כלל למיפק חיותא דכיון דשחט משהו בושט הוי כרוב בתורבץ ועדיין אין משהו דתורבץ מצטרף כלל רק דאותו משהו דושט אינו מזיק דדרך שחיטה היא א"כ ממילא בגמר כשרה דלא נצטרף המשהו של תורבץ לגמר השחיטה כלל להוצאת החיות, משא"כ בקנה דשוה שיעורו ברובא בשליש השני מצטרף שליש הראשון להוצאת החיות דבזה נשלם שחיטת קנה אבל בושט אף דמשהו ממנו עושה נבלה אין השחיטה מתכשרת במשהו א"כ מה ששחט בתורבץ אינו מצטרף כלל דמשהו ראשון דושט עושה מה שעושה ברוב התורבץ ומ"מ אינה שחיטה א"כ משהו דתורבץ אינו מצטרף כלל להשלמת השחיטה, דכיון שאינו במקום שחיטה אינו מצטרף כלל רק הגרמה דקנה ע"כ מצטרף כיון דשחיטת קנה בשיעור המטריף תליא א"כ ע"כ מצטרף דהא