תפארת יעקב על חולין חלק ב רג

בא"ד אי נמי הכא איירי דראשו ורובו דומים לאמו. גם בזה צ"ע דמה ס"ד להקשות כיון דעיקר הקושיא בהכרח משום דריה"ג קאמר בטהורה טהור והרי יש טהורה שהיא טמא א"כ פשיטא דקשיא עכ"פ היכי כלל ריה"ג בטהורה טהור דהא איכא דומה לאמו דעובר טמא ואדרבא כל קלוט מן הסתם דומה לאמו. ואולי כוונתם דס"ד דאי בצורתו דומה לאמו לא קשיא כלל דהך וכל הולך היינו שמינו הולך על כפיו וכל שדומה לפרה בצורתו הרי במינו הולך על שמנה ולכך ס"ד דמיירי שדומה באמת בצורתו למהלך ארבע וקשיא להו דזהו טמא לריה"ג ואהא תרצו דהכא איירי בדומה לאמו ומ"מ כיון דכתיב והולך על כפיו יש לנו לטמאותו וכן לעיל גבי השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה חקרו שם התוס' אי הכוונה פרסה ממש או במינו פרסה עיי"ש:

ודע שיש להקשות לכאורה בגוף דברי התוס' דמה בכך דר"ש אוסר קליט בן פרה הא בנמצא במעי אמו מודה א"כ שפיר מקשה על קלוט בן קלוטה בת פקועה ליטמי והנה לדעת הב"ח סי' י"ג דסובר בהמה דעלמא הבא על בת פקועה ונמצא בתוכה מותר ע"י אמו א"כ לא קשיא כלל דהא מותר הוא באכילה אפי' בלא שחיטה ופשיטא שאינו טמא אבל לדעת הש"ך שם דדוקא בן פקועה הבא על בהמה מעליותא ונשחטה ונמצא בתוכה הולד מותר אבל להיפוך אפי' נמצא בתוכה אין לו תקנה דחלק הבא מבהמה מעליותא אינו ניתר בשחיטת הבת פקועה שאינה בת שחיטה כלל א"כ כה"ג ליטמי במת במעי אמו כשהוא מהלך ארבע. מיהו בתוס' לא קשיא כלל דאי כך כוונת המקשה מאי משני ק"ו הא ליכא ק"ו כלל שאין שחיטת אמו מטהרתו כלל ולא הועילה לו אמו לטהר באכילה:

איברא הרב התב"ש שם הקשה לשיטת הש"ך הנ"ל בגמרא גופה דמאי משני להכי אהני ק"ו הא מ"מ קשה קלוט בן קלוטה בת פקועה ליטמי והרי ריה"ג אומר בטהורה טהור והרי יש טהורה שעובר שבה מטמא והרב הנ"ל תירץ דשמא כה"ג כיון דחציו מותר באכילה מצד אמו אינה נבלה לטמא ולפי דבריו בן פקועה הבא על בהמה מעליותא דהולד אין לו תקנה אם מת אינו מטמא. ודבר זה אצלי מן התימה דאי נימא שאין נבלה למקצת בהמה והרי בן פקועה שהוציא ידו ומת הבשר מגע נבלה לר"מ לולא דהוי טומאת בית הסתרים ועכ"פ אי חתכה מטמא אף דכל הבהמה אינה נבלה ומה נפקא מינה אי אותו מקום ידוע ומובדל או שהוא מעורב שחוט ואינו שחוט תדע שהרי תייש הבא על הצבי' חייב בכיסוי אפי' למ"ד חוששין לזרע האב דצבי ואפי' מקצת צבי וכן להיפך חייב בחצי מתנות והכי נמי כיון דכתיב וכי ימות מן הבהמה וכו' דלמדנו מזה מקצתה מטמאה ומקצתה אינה מטמאה א"כ הולד הבא מבן פקועה ובהמה דעלמא שמת בוודאי מטמא מכח מקצת שאינו שחוט רק שנוכל לומר שלא יטמא בנגיעה בכזית רק בב' זיתים דזית אחד יש בו חצי שאינו נבלה ועוד ראי' שהרי לקמן פרק העור והרוטב דרשינן למיניהו להביא הערוד ופירש"י שזה בא מנחש הבא על הצב והרי אין בו רק חצי טומאה דנחש אינו משמנה שרצים ומ"מ טמא ואם נחלק בין חציו ממין טמא לחציו אינו שחוט א"כ כיון דכתבו התוס' דריה"ג כר"ש ס"ל דמטמא קלוט בן פרה א"כ היכי דייק לקמן מנבלת בהמה טמאה לענין עובר הא יש לומר דקרא בבן פקועה הבא על בהמה מעליותא והוליד קלוט דחציו טמא ומטמא משא"כ בטהורה אף שאין לו תקנה ואפי' מת אינו מטמא וע"כ דהא ליתא וזה ברור לפע"ד:

אבל באמת נראה לי דלא קשיא כלל דריה"ג לטעמי' דסובר לקמן בפרק זה דבן פקועה מטמא טומאת אוכלין והיינו דחשיב כחתיכת בשר בעלמא א"כ פשיטא דאינה מצלת על עובר שבה כל שהעובר חציו אינו שחוט והוי כעובר שהניחוהו בבהמה אחר שנשחטה ומת בתוכה דפשיטא דמטמא וכה"ג אמר אביי לקמן פרק העור והרוטב דאי נשחטה רוב שנים אינה מצלת על הבלועה שבה והכא לא מיירי רק בבהמה חי' שמת עוברה בתוך מעי' אבל בת פקועה שמת עוברה מבהמה דעלמא אפי' מהלך שמנה במהלך שמנה מטמא דאמו חשיבה כמתה מעיקרא ומטמאה טומאת אוכלין אם כן עובר שבה מטמא כשמת וזה ברור לפי ענ"ד:

בגמרא וכי נבלת בהמה טמאה וכו'. הא דקאמר נבלת בהמה לאו דוקא דעיקר מחי' דריש דבהמה וודאי לכדרבי אתי לגז"ש רק בס"ד דלא זכר עדיין מהך דרבי לא חש לדקדק בזה ועמ"ש לקמן ליישב דבר זה על נכון:

מיהו הא קשיא לפי מה שכתבו התוס' לקמן בד"ה וחכמים דהך הושיט הרועה נקט לרבותא דריה"ג אבל לרבנן אפי' הוציא ידו ונגע בו ג"כ טהור דאי מחיים מטמא לא הוי מטהרי רבנן ע"י שחיטה עיי"ש עוד תרצו דנקט הושיט משום טמאה דמודי רבנן בהא דרק בפנים איתקש טמאה לטהורה ולא בחוץ. והשתא היכי מייתי הכא מהך קרא וכי נבלת בהמה טמאה מטמאה וטהורה לא וע"כ על עובר קאי וקשה מנ"ל דמטמא בפנים לריה"ג הא איכא הוציא ידו דבטמאה טמא ובטהורה טהור ואפי' אי נדחוק ליישב לפי תירוץ ראשון בתוס' הנ"ל דכיון דרבנן לא מחלקי בין חוץ לפנים ריה"ג נמי לא מחלק ואף דנקט לרבותא הושיט מ"מ לא צריך קרא להכי וכל דמוכח קרא בחוץ ממילא בפנים ג"כ טמא. אבל לתירוץ השני בתוס' לקמן דרבנן מחלקי בטמאה בין פנים לחוץ דבחוץ מודו דטמא ולא פליגי רק בפנים א"כ צריך ריה"ג ראי' לדבריו לטמא בפנים וזה לא מוכח כלל מהך קרא דנבלת בהמה טמאה ודברי התוס' דלקמן מוכרחין הן בגמרא שם דרבה ס"ל אפי' בעובר מת נחלקו ר"מ ורבנן ש"מ אפי' הוציא טהור הנוגע בו קודם שחיטה ומדברי רש"י ז"ל יש לי ללמוד קצת ישוב לקושיא זו והוא דעיקר הקושיא לריה"ג כאן דוודאי כיון דליכא ק"ו בטמאה ממילא, יש לנו לטמאות אותה לולא הקישא רק הקושיא הוא דמנא לי' לריה"ג לדחות ההיקש והשתא כיון דמודו רבנן דהיקשא לא קאי על חוץ הילכך בחוץ ממילא טמא ולא צריך קרא וע"כ דהך קרא דנבלת בהמה טמאה על פנים קאי לאפוקי מהיקשא דאי על חוץ בלא"ה אינו בכלל ההיקש כלל ולתירוץ ראשון בתוס' הנ"ל דהקישא כולל חוץ ופנים א"כ יש לומר דאין לחלק כלל ואי בהא טהור בהא נמי ואי בהא טמא בהא נמי. אבל מ"מ לא נתקררה דעתי בדבר זה דמאיזה צד יהא ההיקש רק על פנים ולא על חוץ דהא לא הוזכר בקרא דכי ימות שום הפרש בזה וכיון דקרא מקיש טמאה לטהורה בוודאי יש לנו לומר דלכל מילי הוקש ושכיר יש לנו לומר דהך קרא דנבלת בהמה מפיק מהקישא דחוץ ולא על פנים והיינו טעמא דרבנן באמת דמחלקי בין חוץ לפנים בטמאה מיהו יש לומר כיון דהקישא וודאי לכל מילי הוא ממילא כיון דאשכחן ע"כ דחלוק טמאה מטהורה ע"כ ליתא להקישא כלל דאין היקש למחצה ורבנן ס"ל דהקישא רק על פנים וצ"ע דבמאי פליגי רבנן וריה"ג בענין זה וכ"ש דלא אתי שפיר לפי מה שפרשתי לעיל דבטמאה דליכא ק"ו פרכינן לתרווייהו שאין לנו הכרח שיהא עוברה טמא דיש לומר כמו דטהורה שמענו דעובר שבה חשיב כחי כל זמן שאמו חי' ה"ה טמאה ויש לומר להיפוך ולכך מקשה לרבנן ולריה"ג דאף דלית לי' הקישא מ"מ מנא לי' לטמאות א"כ אכתי קשיא כנ"ל כיון דרבנן מחלקי בין חוץ לפנים מנא לי' לטמא בפנים מהך קרא דנבלת בהמה טמאה בשלמא לעיל מהך קרא דוכל הולך על כפיו יש לומר כיון דכתיב בכל החי' דריש שפיר אפי' בפנים אבל מהך קרא דנבלת בהמה טמאה פשיטא דלא מוכח כלל. לכן נראה לי בעיקר דברי התוס' דלקמן דהכא לכ"ע הושיט דוקא כיון דמיירי בלא נשחטה כשהעובר בתוכה רק נולד דאי נשחטה היכי ס"ד שיהא נבלה לטמא כיון דמותר באכילה רק כיון דלא נשחטה איגלאי מילתא למפרע שלא הי' כאן מחיצה לעולם ולכך ס"ד דאפי' בפנים טמא וקאמר ק"ו דכיון דחשיב העובר כחי במעי אמו חי' עד שמועיל לו שחיטה של אמו כ"ש דחשיב כחי שלא יהא נבלה אבל לקמן שנשחטה אמו דהוי מחיצה אז אפי' הוציא מועלת המחיצה לטהר האבר מידי נבלה אבל בחוץ לכ"ע טמא כל שלא נשחטה רק נולד אח"כ דלא הי' כאן מחיצה מעולם וכ"ש בטמאה ושפיר מוכיח ריה"ג כיון דקרא קאמר נבלת בהמה טמאה ואי על חוץ בלא נשחטה גם טהורה מטמא וטמאה הרי לא נשחטה דאינו שחיטה לטמאה ודכוותא בטהורה ג"כ טמא וע"כ בפנים דבטמאה טמא ובטהורה טהור אפי' לא נשחטה רק נולד דרך רחם מכח ק"ו כנ"ל ברור ועוד נדבר מזה לקמן (דף ע"א ע"א) בתוס' בד"ה וחכמים:

שם דר' יצחק למה לי. תמי' לי דתיקשי להו לרבנן דריה"ג הך דר"י למה לי וע"כ דבעי לשום דרשה כמ"ש התוס' לעיל א"כ ריה"ג נמי להך דרשה מוקי לה ונראה לי דהא וודאי לא קשיא לי' דוודאי יש לומר דצריך לשום דרשה רק על ר' יצחק עצמו מקשה דהוא דייק מהך קרא דוכל הולך והרי זה אינו מספיק דתיקשי חזיר במעי חזירתא לא ליטמי וע"כ מנבלת חי' דריש א"כ למה לו לר"י הך קרא דוכל הולך לטמאות עובר כיון דמוכח מקרא דנבלת חי' ואהא משני דהוי אמינא כולי' לכדרבי ובהכי ניחא דקאמר אלא אמר ר"נ ב"י וקשה הא הך דר"י נמי צריך דלא נימא כולי' לכדרבי ולהנ"ל ניחא דר"נ ב"י עצמו שפיר מוקי וכל הולך לדרשה אחריתא ולא חייש אליבא דריה"ג דלא נימא כולי' לכדרבי רק על ר' יצחק קשיא לי' דחזינן דדריש מוכל הולך והרי אין זה מספיק לחזיר ובהכרח יודה לדרשת רנב"י א"כ למה לו הך דרשה מוכל הולך ועל זה משני דר' יצחק מצריך תרווייהו דלא נימא כולי' לכדרבי והא לא קשיא דהוי לי' לומר דצריך דר"י על פנים דמהך דנבלת חי' לא מוכח רק בחוץ. דא"כ חזיר דטמא בפנים מנ"ל ודוק ועמ"ש בסמוך: