תפארת יעקב על חולין חלק ב קצח

האומר מכאן ולהבא אבל במתניתין דחי שפיר דקמש"ל הא גופא דאין המיעוט שיצא נמשך לפנים כלל ולמפרע קדוש וכמו כן למ"ד מכאן ולהבא בוודאי קמש"ל דאף ע"ג דיש לומר דנמשך לפנים מ"מ אזלינן בתר רוב הכולל דכל הבהמה ואין משגיחין על אבר ובהכי ניחא לשון הש"ס דמעיקרא קאמר פשיטא דלא שבקינן רוב עובר ואזלינן בתר רוב אבר ובתר הכי קאמר קמש"ל דלא שבקינן רובה דעובר דבהמה ואזלינן בתר אבר ולהנ"ל ניחא דלעיל דהקושיא היתה למ"ד למפרע קדוש א"כ לעולם אין כאן בפנים רק רוב אבר שאינו מושך המיעוט אצלו בשום פנים א"כ פשיטא דרובה דעובר שיש בחוץ עדיף מרוב אבר שבפנים אבל במתניתין דבא לאשמועינן הא גופא שפיר קאמר דס"ד דניזול בתר אבר דהוי ככולו אבר בפנים ושבקינן רוב עובר קמש"ל דאין המיעוט נמשך לפנים בשום פנים וכמו כן למ"ד מכאן ולהבא דהמיעוט נמשך לפנים מ"מ עדיף לן רוב הכולל דכל הבהמה בכללה מלילך אחר אבר מן האברים דכל שיש רוב בכולל אין דנין אחר איברים כלל וזה ברור ומיושב הכל לנכון:

שם בעי רבא כרכו בסיב מהו. פירש"י מהו שתהא חציצה ולקמן בעי אימת כרכו ואת"ל סיב הוי חציצה דמין שלא במינו הוא. והנה יש להבין הא בבכורות פשיטא לן דרק ב' זכרים דהוי מין במינו אינו חוצץ אבל שלא במינו פשיטא דחוצץ וצריך לומר דמספקא לי' משום דהך כרכו הוא לאיזה תועלת וסי' ללידתו וס"ד כמו דסבר רבא גבי לולב דכל לנאותו אינו חוצץ כמו כן כאן כיון דלצרכו הוא אינו חוצץ מיהו מה שנראה מפירש"י דהך כרכו אכלהו דבתר הכי קאי דהרועה כרכו בשליתו או בטליתו דמפרש הא דפריך בתר הכי היכי דמי אכלהו קאי ואני תמה על פירושו הך בטליתו מהו מה נפקא מינה סיב או טלית גם לשון בטליתו תמי' לי דמה נפקא מינה באיזה טלית אי שלו או של אחר והוי לי' לומר בטלית מהו ועוד אי ס"ד דהך כרכו אכלהו קאי מאי קושיא בשליתו אורחי' הוא דוודאי לפעמים נולד בשליתו אבל כשנולד בלי שליא והרועה כרכו בשליתו לא שייך אורחי' הוא והרי בתר הכי בעי כרכתו בידי' ופירש"י כיון דאורחי' דאשה לילד את בהמתה לאו חציצה היא א"כ כ"ש דלא הוי לי' להקשות על שליתו אורחי' הוא דאין דרך רועה לכרוך כלל בשליתו כל שלא נולד כך ועכ"פ היכי פשיטא לי' טפי מכרכתו אשה בידי' עד שהוצרך לומר בשלי' אחרת. לכן נראה לי דהך שליתו וטליתו היינו דלפעמים נמצא על הולד מיני קרומים ומכסה כמין טלית ופעמים מוכרך בשליתו והך כרכו רק אסיב קאי אבל בטליתו בשליתו היינו שנולד במכסה כזה ובעי אי הוי חציצה ואהא פריך בשליתו אורחי' הוא דכל ולד יש לו שלי' ואורחי' לפעמים לצאת מוכרך בשליתו ומשני בשלי' אחרת שנסרך בפנים בשלי' אחרת שאינו שלו שהיתה שם שלי' חוץ שלי' שלו שהי' מונח בו וזה לאו אורחי' והא דפריך בסמוך היכי דמי לאו אהני דמעיקרא פריך רק על כרכתו אחזתו ואהך דמעיקרא לא שייך להקשות כלל כיון שנעשה בפנים ועיין מה שכתבתי בסמוך:

שם אי דנפק דרך רישי' פטרתי' פירש"י ואחר שהוציאו אותו עשו בו אחד מן הדברים הללו. ולא אוכל לכוון לשון זה שאם הכוונה לאחר שהוציאו אותו לגמרי הרי בכור גמור הוא מעיקרא גם מה ענין זה לנפק דרך רישי' והוי לי' לומר היכי דמי אי אחר לידתו עשו בו וכו' ואי הכוונה לאחר שהוציאו הראש עשו בו בפנים בגופו כל הדברים הללו. עכ"פ למה קאמר אחר שהוציאו אותו ולמה לא מיירי שיצא הראש מעצמו ואפשר שיש ט"ס ברש"י וצ"ל ואחר שהוציא אותו עשו בו וכו' אבל מ"מ לשון פטרתי' לא אתי שפיר כלל לפירושו שהרי הראש לשון זכר הוא והוי לי' לומר פטרי' רישי' לרחם ומלבד זה למה לא שייך שכרכה ראשו בשעת יציאתו וכ"ש אי הגירסא שהוציאו אותו הרי המילדת הוציאה אותו א"כ הוי חציצה בין ראש לרחם ולולא פירש"י הי' נראה לי כך דלאו אורחי' לילד הבהמה כל שהלידה כדרכו דהיינו דרך ראשו רק לפעמים כשהוציא ראשו וגופו אינו יכול לצאת דרך המילדת לילד והשתא הכא אי נפק דרך ראשו במה נפשך אי יצא הראש מעצמו כבר נתחייב בבכורה ואי כרכתו לראש בידי' הא לאו אורחי' הוא והמילדת בידי' פתחה הרחם והוי שפיר חציצה גמורה שאין פטירת הרחם מן הראש רק מידי המילדת או שלשון פטרתי' הוא לשון פטור והיינו דהמילדת פטרתו מן הבכורה בידי' דדרך רישי' וודאי לאו אורחי' לילד להוציאו בידים ואהא משני שיצא דרך מרגלותיו דאז מתקשה מאוד בלידתו ודרך המילדת לילד אותו ושפיר מספקא לי' דלא הוי חציצה ועמ"ש בתוס' בד"ה כרכתו:

שם אויר רחם מקדש וכו' ואף דפשיטא לן דחציצה פוטרת מן הבכורה ומה בכך הרי יש כאן אויר רחם. דמ"מ כין שיש דבר החוצץ לדופני הרחם כל האויר לא חשיב אויר רחם כלל רק אויר דבר החוצץ רק בנפתחו הוי שפיר עכ"פ אויר רחם:

שם הדביק ב' רחמים וכו'. נראה לי דמבעי לי' הכי דאזל לפום הך בעי' דמעיקרא דכל שלא ראה אויר העולם כלל לא חשיב לידה כלל ולא נתחייב עדיין בבכורה עד שיראה האויר רק בלא הכניסתו חולדה ע"כ יצא אח"כ לאויר לכך מבעי לי' שהכניסתו והקיאתו אי מעיקרא הי' לידה והוי חציצה או אח"כ כשיצא לאויר הוי לידה ולא הוי חציצה ולכך בעי הדביק ב' רחמים את"ל דעיקר לידה יציאתו לאויר א"כ מה שיצא מן השני הוי לידה והוי השני פטר רחם או דילמא לאו דידי' לא פטר:

מיהו לא נתבאר לי הך בעי' אם שואל שיהי' שניהם פטר רחם והראשונה חייבת בבכורה והשני' פטורה שכבר נפטר רחמה או דהראשונה וודאי אינה חייבת ולא מספקא לן רק אי נפטרה השני' על ידו והא דקאמר דלאו דידי' נמי פטר א הכוונה דנעשו שניהם פטר רחם רק הכוונה דלאו דידי' יכו ג"כ לפטור ונראה לי כסברא בתרא דהא מעיקרא מבעי לן בחולדה אף דיוצא דופן פוטר הבא אחריו ולא גרע יציאתו בגוף החולדה מיוצא דופן ולמה יועיל מה שהקיאתו ויצא שנית וצריך לומר דכל שלא ראה האויר אין זה לידה כלל ויוצא דופן הרי ראה האויר הילכך לא חשבינן הלידה רק ביציאה שני' ואז הוי פטירת הרחם והלידה א"כ בהדביק ב' רחמים כל שלא יצא לאויר אינו כלום רק אח"כ כשיצא מן הרחם השני הוי הלידה ולמה יהא קדוש בבכורה הא אז לא הי' בראשונה לא נגיעת רחם ולא אויר רחם והי' אפשר לפרש דהאבעי' היא על ולד זה אי קדוש בבכורה מחמת השני יהי' פטר רחם ולידה או דילמא דלאו דידי' לא פטר ואינו בכור כלל דברחם ראשון לא הי' בשעת לידה לא אויר רחם ולא נגיעה אבל לשון רש"י ז"ל הוא נפטרה בהמה אחרת מן הבכורה או לא משמע בהדיא דלענין אותו ולד לא מבעי' לן דוודאי אינו בכור מחמת השני שאין זה ולד שלה כלל רק לענין לפטרה אח"כ וברש"י יש לומר דסובר דהולד הוי בכור מחמת הראשון וודאי אבל הוא תמוה דהא לא הי' לא נגיעת רחם ולא אויר רחם בשעת לידה וליכא למימר דמה שיצא מעיקרא מרחם זה לזה הוי אויר ונגיעה בראשון רק דחסר לידה והרי נולד אח"כ אבל זה אינו דאי ס"ד דחשיב פטירת רחם בלי אויר כל שבא אויר אח"כ א"כ מאי מבעי לן מעיקרא בחולדה הא מ"מ כשהוציאתו חולדה הרי הי' פטירת רחם ע"י חציצה וכאן ג"כ אי הי' יוצא מרחם זה לזה והיתה חציצה בראשון לא הי' בכור א"כ ה"ה חולדה וע"כ דקודם לידה לא חשיב פטר רחם כלל רק אחר שהקיאתו ויצא לאויר אז הוי פטר רחם א"כ כאן כשיצא מרחם השני לא הי' בראשון לא נגיעה ולא אויר והיכי יהא קדוש בבכורה לכן ברור דאין הכוונה בהך בעי' רק לענין לפטור הרחם השני מן הבכורה אבל הוא אינו קדוש כלל או שהוא קדוש מחמת פטירת רחם השני דלא כפירש"י. ודע דהך בעי' מצי למבעי אפי' בולד שאין בכור כלל אי פוטר השני מן הבכורה הבא אח"כ ואפשר דבאמת מיירי בהכי וכ"ש לפי מה שכתבתי דאפי' בכור אינו בכור בכולן כמו שבארנו:

שוב ראיתי שיש מקום לפרש כך דהך בעי' דמעיקרא בחולדה הי' הספק אי נימא דיציאה ראשונה שהוציאתו חולדה כיון שלא הי' שם לידה שלא ראה האויר ממילא אין זה כלום ולא מיקרי פטר רחם כלל בלי לידה וממילא אין לפטרו מכח חציצה דמעיקרא בלי אויר לא הי' כלום ואח"כ הוא דהוי פטירת הרחם בלי חציצה או דנימא אף דאכתי לא הוי לידה שלא ראה האויר אבל מ"מ כבר הי' פטר רחם בחציצה ואף שעדיין לא ראה האויר מ"מ כבר נפטר מן הבכורה מכח החציצה דהוי בפטירת רחמה ושוב לא מהני יציאה שני'. או כלך לדרך זה דהספק הי' כך דהא פשיטא לן אי אין לידה אין כאן פטירת רחם ואינו מזיק אז חציצה רק הא מספקא לן אי בעינן אויר דוקא שיהא לידה או כל שיצא חוץ לרחם הוי לידה בלי אויר והשתא בין אי הכוונה כך או כך מספקא לן בהדביק ב' רחמים ואת"ל דהוי פטר רחם מעיקרא אף דלא הוי לידה או דלא בעינן אויר ללידה א"כ בכור זה קדוש וודאי מכח פטירת רחם הראשון שהי' בלי חציצה כלל ואויר יש אח"כ ולפי זה אין סברא להסתפק שיהא ולד אחד פוטר שני רחמים משני בהמות דכיון דהוי בכור מכח הראשון ולא מבעי' אי נימא דלא בעינן אויר כלל דהוי כילוד מן הראשון ממש ואטו ולד שנולד יכול לכנוס בבהמה ולצאת לפטור רחמה שהרי לא מבעי' לן רק בהדביק ב' רחמים ולא בנולד מרחם זה ויצא לשני אלא אפי' אי נימא דבעינן אויר רק מ"מ הוי פטר רחם בלי אויר אבל מ"מ היכי שייך שיפטור ב' רחמים רק דקאי לפום את"ל דגבי חולדה הוי בכור משום דיציאה ראשונה בלי אויר אינה כלום א"כ אף כאן יציאה ראשונה אינה כלום ואינו בכור. מחמת ראשונה ומבעי לן אי הוי קדוש מחמת פטירת רחם השני או דלאו דידי' אינו מקדשו או כפי הנראה מפירש"י והרמב"ם דרק לענין