תפארת יעקב על חולין חלק ב קצז

לאברים אבל לענין אינו כילוד שפיר אזלינן בתר רוב והוא תמוה לפע"ד:

גם מה שכתב להך צד אבעי' שיצא חציו ברוב אבר תמו' מאוד לכאורה דכיון דמספקא לן למ"ד יש לידה דדוקא לאבר אבל לעובר לא דבפטר רחם תלוי וכמו כן לענין איסור לא הוי לידה לעובר כמ"ש בסוף דבריו א"כ למה לו לומר דלמ"ד אין לידה מספקא לן דהתם רוב עובר בפנים אבל הכא חציו בחוץ נימא בפשיטות דפשיטא לן חילוק זה דהכא דחציו בחוץ יש לידה לאבר רק דמבעי לן דלעובר לא כמו למ"ד יש לידה ולמה לן לפרש דמבעי לי' לכל מר ספק אחר בסברות הפוכות דכל כי האי גוונא הוי לי' לומר תבעי למ"ד יש לידה תבעי למ"ד אין לידה כיון דלכל חד מבעי לן ספק אחר היפוך ממש שנסתפק לנו בשכנגדו והוי לי' לפרש דהכא דחציו בחוץ פשיטא לן דיש לידה לכ"ע ומספקא לן לתרווייהו חד ספק אי הוי מחמת לידת האבר העובר כילוד או לא והי' אפשר לפרש דברי הרמב"ן ז"ל דחילוק זה שחילק בין רוב עובר בפנים לא מספקא לן בהא רק שלא חש להזכיר צד השני וזכרו בכלל עם למ"ד יש לידה אבל מלבד שאינו במשמע בדבריו אי אפשר לפרש כן בר"ן שלא זכר כלל צד השני של פטר רחם רק דילמא התם משום דרוב עובר בפנים אלמא דבהא מספקא לן וקשה כנ"ל ודו"ק:

מיהו נראה לי דדברי הרשב"א והרמב"ן ז"ל נכונים בזה וכוונתם בהך ספק למ"ד אין לידה כך דלא אמרו אין לידה רק לאיברים שאין חשיבות לאיברים בפני עצמן להיות להם שם לידה אבל כאן אין זה לאיברים בלבד רק כל העובר בכללו יהא כילוד כיון דחציו בחוץ בהא שפיר אמרינן יש לידה והשתא אי אפשר להסתפק בתרווייהו חד ספק דאי כאן וודאי יש לידה א"כ ע"כ גם העובר כילוד דאי לעובר לא הרי לאבר אין לידה ויצא לנו בזה דין מחודש דלפי פשוטו אותו מיעוט שבפנים אסור מספק דשמא יש לידה לאבר ואין לידה לעובר דלאבר יש לידה לפי שאין רוב עובר בפנים ומ"מ אין לידה לעובר והוי בשר בשדה וכ"כ התב"ש באמת לאסור מיעוט שבפנים ולפי מה שהוכחתי דע"כ כוונת הרמב"ן ז"ל כמו שפירשתי א"כ מיעוט שבפנים מותר במה נפשך בשחיטת עצמו דאי עובר נמי כילוד הרי גלד ונשחט ואי עובר אינו כילוד הרי אין לידה לאבר בלבד וניתר בשחיטת עצמו ודו"ק:

גם בעיקר דברי הרשב"א ז"ל מה שכתב דלענין איסור נמי מבעי לן לא משמע הכי מפירש"י ז"ל וכן הרמב"ם לא זכרה רק בהלכות בכור והרי"ף השמיטה לגמרי והיינו שלא זכר דיני בכורה כלל וכן נראה באמת מהא דפשיט לעיל ממתניתין זה הכלל כל שגופה אסור והוצרך לומר לאתויי קלוט בן פרה לר"ש והוי לי' לומר דקמש"ל יצא חציו ברוב אבר ומזה נראה להדיא דרק לענין בכור מבעי לן וכן נמי מדלא קאמר תבעי למ"ד יש לידה תבעי למ"ד אין לידה ש"מ דאין שייכות הך בעי' לענין איסור והיינו דלאיסור תליא אי יש לידה או אין לידה שאנו צריכין להמשיך מה שבפנים לחוץ אבל לענין בכור בענין אחר תלוי שכל שכח החיצון חזק ביותר מכח רוב האבר הוי פטר רחם ואין צריך להמשיך מה שבפנים שכל שפטר הרחם הוי בכור מיהו בדברי הרי"ף שיש לומר דסובר דהך בעי' רק למ"ד יש לידה ולמ"ד אין לידה אין ספק כלל וכיון דקי"ל אין לידה השמיטה לגמרי אבל בדברי הרמב"ם אי אפשר לומר כן שהרי זכר בעי' זו לענין בכורה וע"כ דלענין בכורה לא איכפת לן אין לידה כמ"ש:

שם עד השתא לא אשמועינן דרובו ככולו. פירש"י ז"ל דהך דלעיל שינוי' בעלמא. והיינו דקשיא לי' הא טובא קמש"ל דמחתך ומניח הוי כיצא רובו בבת אחת ולפי זה צריך לומר דהלכה באמת כמאן דאמר מכאן ולהבא וכן כתב הרא"ש ובסמוך יתבאר קצת ראי' להרא"ש] אבל להרמב"ם דפסק מפרע קדוש א"כ שינוי' דלעיל אמת וא"כ קשה מאי מקשה הכא עד השתא לא אשמעינן וכו', אבל באמת תמי' לי על רש"י ז"ל דהא פשיטא דבלא"ה לא קשה מידי דהא קושית הש"ס הוא מה שזכר רובו אטו עד השתא לא ידעינן דרוב פועל כמו כולו ואי בא לאשמועינן דמחתך ומניח אסור להשליך לכלבים אין נ"מ אי מחתך ומניח עד רובו או מחתך ומניח כולו והוי לי' לומר דנעשה כאילו יצא בבת אחת והוי לי' לומר יצא בבת אחת הרי זה יקבר ויהא הכוונה דמחתך ומניח הוי כבת אחת אבל מה שזכר התנא רובו ע"כ דבא לאשמועינן מילתא חדתא בענין רובו ככולו מה דלא שמענו עד השתא. ובהכי ניחא לי מה דיש להבין לעיל דקאמר ה"נ קאמר בד"א במחתך ומשליך אבל מחתך ומניח נעשה כמי שיצא רובו בבת אחת וקשה היכי קמש"ל התנא בדבריו הא מילתא כיון דנהפוך הוא ופשטות דבריו שיצא באמת בבת אחת והיכי נימא דקמש"ל הא מילתא וברור דאין הכוונה דהתנא קמש"ל הא דפשיטא לן דלמפרע קדוש רק התנא קמש"ל מילתא חדתא בענין רובו ככולו רק על מה דמקשה ליפלוג וליתני בדידי' במחתך ומניח מתרץ דלא שני לי' לתנא בהא ומחתך ומניח הוי כמי שיצא בבת אחת כיון דלמפרע קדוש וז"ב:

שם לא כגון שיצא רובו במיעוט אבר. תמי' לי כיון דס"ל השתא חציו ברוב אבר לא מהני אפי' אין רוב עובר כנגדו א"כ היכי בא לאשמועינן ביצא רובו במיעוט אבר דאיכא רוב עובר בחוץ נגד רוב אבר שבפנים כיון דעדיפא מינה אין הולכין באבר אחר רוב אפילו אין רוב עובר מתנגד לו כלל ואדרבא מהא גופא איכא למיפשט דחציו ברוב אבר הוי כילוד וס"ד דאזלינן נמי בתר רוב אבר שבפנים קמש"ל דלא שבקינן רובה דעובר ואזלינן בתר רוב אבר אבל אי רוב אבר בלבד שאין רוב עובר מתנגד לו כלל לא מהני מידי היכי ס"ד לאשמועינן דרוב אבר לא מהני ביש רוב עובר כנגדו והי' אפשר לומר דשאני חציו ברוב אבר שאנו צריכין להוציא על ידו מה שבפנים לחוץ שיהא כילוד הא לא אמרינן אבל להיפוך רובו במיעוט אבר ס"ד דיועיל עכ"פ רוב אבר במקומו שיהא הדבר כמות שהוא לעמוד במקומו בפנים קמש"ל דמ"מ אזלינן בתר רוב עובר והוי מה שבפנים כילוד לחוץ אבל מ"מ קשה דלעיל קאמר בהיפוך דהא פשיטא לי' דלא מהני ובחציו ברוב אבר מבעי' לי' א"כ היכי אפשר לומר דתנא דמתניתין יסבור להיפוך דחציו ברוב אבר ודאי לא מהני ובהא ס"ד דמהני וצ"ע לכאורה:

ומה שנראה לי בישוב סוגי' זו והוא דבלא"ה יש להבין דקאמר מעיקרא אילימא שיצא רובו במיעוט אבר פשיטא דלא שבקינן רובה דעובר ואזלינן בתר רוב אבר וקשה חדא היכי פשיטא לי' הא מילתא מה דמסיק דתנא קמש"ל דלא נימא הכי ואי דממתניתין פשיטא לי' כדמסיק הא אידך אבעי' נמי פשיט בתר הכי ממתניתין ואכתי לא ידע דאיכא לדחויי. ועוד קשה לי בס"ד דהאבעי' ביצא רובו במיעוט אבר מה הי' דעתו בחציו ברוב אבר אי דבהא פשיטא לי' לרבא דאין הולכין אחר הרוב א"כ מה ס"ד למבעי ברוב עובר כנגדו ואי דבהא פשיטא לי' לרבא דהולכין אחר הרוב כיון שאין רוב עובר כנגדו רק מבעי לי' במקום שיש רוב עובר נגד רוב אבר א"כ היכי קאמר הלכו באיברים אחר הרוב כיון דפשיטא לי' דלאבר אזלינן כמו לעובר רק הספק רוב אבר ורוב עובר נגדו הי מינייהו עדיף א"כ הספק על רוב עובר כמו על רוב אבר כיון דרוב עובר בעצמו מועיל ורוב אבר בעצמו מועיל רק תרווייהו בהדדי בתר מי אזלינן והיכי שייך לומר הלכו באיברים אחר הרוב דמשמע דבאיברים מבעי' לי' ולא בעובר ובאמת בתרווייהו מבעי' לי' ואין יתרון לזה מזה כלל והוא תמוה לכאורה:

לכן נראה לי דהא נחלקו ר"ה ורבה לעיל אי בכור למפרע קדוש ביציאת מיעוטו או מכאן ולהבא קדוש ביציאת רובו וקיי"ל כמ"ד למפרע קדוש והנה אבעי' דרבא פשיטא דאזלא אליבא דהלכתא ואי דוקא למ"ד מכאן ולהבא קדוש פשיטא שהי' לו לומר לדברי האומר מכאן ולהבא קדוש וגדולה מזו כתבו הרמב"ן והרשב"א והר"ן דמדלא קאמר לדברי האומר אין לידה או יש לידה ש"מ דשואל לכ"ע וכ"ש שלא נוכל לומר דשואל רק למ"ד מכאן ולהבא שלא כהלכה ומעתה ניחזי למ"ד למפרע קדוש ע"כ כל מיעוט שיצא אף שעדיין הרוב בפנים מ"מ אין הרוב מושך המיעוט שיצא כאילו הוא עדיין בפנים דהא מה שבפנים אינו קדוש למפרע לכ"ע כדמוכח להדיא מדברי מהרש"א בתוס' בד"ה ר"ה דיכול להטיל מום בחלק שבפנים דזה אינו קדוש למפרע אפי' לר"ה ואף שהשגתי עליו לעיל דמום שהוא מטיל בכולו הוא מטיל ולא שייך לחלק בין חוץ לפנים לענין מום אבל מ"מ בהא וודאי אמת דובר דלכ"ע לא קדוש למפרע מה שבפנים וכן הוכחתי עוד לעיל בגמרא וא"כ כיון דמיעוט שיצא קדוש למפרע ע"כ דגבי בכורה נמי כל מה שיצא אינו נמשך אחר הרוב שבפנים ולפי שיטה זו פשיטא שאין מקום להסתפק ביצא רובי במיעוט אבר כיון שכל מה שיצא אפי' מיעוט אינו נמשך לפנים א"כ אותו מיעוט אבר כבר הוא בחוץ ואינו נמשך עוד לפנים כלל והרי יש כאן רוב עובר בחוץ ממש ופשיטא דלא אזלינן בתר רוב אבר שבפנים אמנם אי נימא מכאן ולהבא קדוש יש מקום להסתפק דאפי' אי נימא חציו ברוב אבר אינו מועיל כלום היינו שהרוב אבר יגרום למשוך מה שבפנים לחוץ זה אינו מועיל אבל בהיפוך ס"ד שיכול להחזיק חלק שבפנים שלא ימשך לחוץ מטעם דהוי כאילו עדיין לא נולד כל האבר ודוקא למ"ד למפרע פשיטא דלא מהני דהא מיעוט אבר לעולם אינו נמשך לפנים ואפי' יש רוב עובר ממש בפנים אינו מושך המיעוט שיצא בחזרה לפנים כיון דלמפרע קדוש א"כ הרי יש רוב עובר בחוץ וע"כ הוי מה שבפנים כילוד אבל למ"ד מכאן ולהבא שפיר יש לומר דרוב אבר שבפנים מושך מיעוט שיצא לפנים וממילא ליכא רוב עובר בחוץ ומועיל לענין זה להחזיק מה שבפנים במקומו שלא ימשך לחוץ רק כיון דרבא וודאי סובר למפרע קדוש כהלכה ואי הוי בעי למ"ד מכאן ולהבא דוקא פשיטא דהוי לי' לומר לדבר