תפארת יעקב על חולין חלק ב קצד

שיצא רובו יכול להשליך לכלבים דמשליך תיכף אבר אבר לכלבים. ויש להקשות על זה דלעיל בעי הוציא ידו וחתכה וחזר והוציא ידו וחתכה עד שהשלימו לרובו אי רובא בבת אחת בעינן או לא והשתא הכא למ"ד מחתך ומניח אין מצטרפין החתיכות רק כל מה שחתך אינו מצטרף ואינו קדוש אלמא דדוקא רובו שלם בעינן ואפי' הוציא ידו ואח"כ הוציא רגלו עד שהשלים לרוב ולא חתכם כלל לכ"ע ביציאת רובו קדוש מה שיצא קודם רוב ובחתכו שוב אינו מצטרף ומ"ש דשם ס"ד דמצטרפין המיעוט שיצא אפי' חתכו ואי נימא דדוקא לענין בכורה אין מצטרפין החתיכות לרוב להיות קדוש בבכורה אבל לענין לידה שפיר מצטרפין החתיכות א"כ למ"ד מחתך ומשליך תיכף אבל אי מניח קדוש בבכורה ולמה שם ס"ד דלא מהני אפי' ישנם לפנינו וצריך לומר בהיפוך דדוקא לענין קדושת בכור מצטרפין החתיכות ולא להחשיב לידה שיהא מה שבפנים כילוד א"כ הוי סברות הפוכות דלמ"ד למפרע קדוש ס"ד לענין בכורה אמרינן כן ולא לענין לידה ולמ"ד מחתך ומניח ס"ד בהיפוך דרק לענין בכורה מכאן ולהבא קדוש ועכשיו אין מצטרפין אבל לענין לידה מצטרפין והוי למפרע כילוד ואפי' נתאכלו החתיכות לכלבים משמע לעיל דמבעי לן בהא והכא בנתאכלו לכ"ע אין מצטרפין ש"מ דוודאי לקדושת בכור בעינן לכ"ע שיהא עכ"פ הרוב שיצא בעולם ולמ"ד מחתך ומניח שיהא שלם בשעת יציאת רובו ולא כשכבר הוא מחותך א"כ מאיזה צד ס"ד לעיל בהיפוך דאפי' ישנם לחתיכות ביציאת רובו דלמ"ד למפרע קדוש מצטרפין מ"מ לענין לידה אין מצטרפין:

אמנם אחר העיון לק"מ דוודאי אפי' לר"ה דס"ל למפרע קדוש היינו המיעוט שיצא מעיקרא הי' קדוש ולא מהני מכירתו לעכו"ם אבל פשיטא אי הי' מוסר שליש שבפנים לעכו"ם לא אמרינן למפרע קדוש אף מה שהי' בפנים רק בשעה שיצא מיעוט אף שלא יצא רוב מ"מ כשיצא אח"כ רוב אותו המיעוט קדוש משעה שיצא ואז הי' ולד שלם אבל אינו קדוש אז מה שלא יצא עדיין הילכך ממילא התם דאנו דנין להחשיב מה שבפנים כילוד פשיטא דלכ"ע אין דנין מה שבפנים כילוד למפרע טרם שיצא לחוץ כלל הילכך שם לכ"ע מכאן ולהבא כשיש רוב בחוץ אז הוי מה שבפנים כילוד ולא למפרע בשעה שלא יצא רק מיעוט והשתא כיון דהתם לכ"ע מכאן ולהבא הוי מה שבפנים כילוד שפיר מבעי לי' אי מה שבפנים חשיב כילוד משום שאין בפנים רק מיעוט וכל שלא נשאר בפנים רק מיעוט הוי כילוד ואפי' נאכל מה שיצא לכלבים אבר אבר מה בכך כל שאין בפנים רק מיעוטו של ולד הוי אותו מיעוט כילוד או דילמא לאו בהנשאר בפנים דנין אלא ברוב שבחוץ דנין כל שיש רוב בחוץ הוי המיעוט כילוד א"כ כאן לא שייך רוב בחוץ דכל מיעוט שיצא ונחתך שוב אין לו שייכות להולד שבפנים וצריך שיצא רוב מהנשאר שבפנים וכן בכל אבר ואבר נמצא שאין בחוץ רוב דאבר אחרון שיצא ולא נשאר בפנים רק מיעוט אין בו רוב נגד מה שבפנים והוי ממש כהך דהכא למ"ד מכאן ולהבא אין מצטרפין החתיכות שבחוץ אפי' ישנם לפנינו לרוב כיון שאין להם עכשיו חיבור וה"ה התם רק הספק הי' דילמא לענין להחשיב מה שבפנים כילוד דנין על מה שבפנים כל שלא נשאר בפנים רק מיעוטו של ולד הוי כאילו יצא לחוץ אבל כאן מה בכך דהמיעוט יצא לחוץ אפי' יצא כולו כאחת לחוץ כל שיצא אבר אבר ואין כאן רוב שלם בבת אחת איו בו קדושה דלענין בכור וודאי על היוצא דנין ודוק היטב והתוס' לעיל בד"ה הוציא ידו כתבו לחלק בין הך בעי' דלעיל להך דפרק המפלת וטפי הוי להו להזכיר הך משנה דהכא דג"כ צריך לחלק בכך כמ"ש (ולפי מה שפרשתי לעיל האבעי' להרמב"ם אין צורך לכל זה כלל] ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה מאי לאו מחתך:

בגמרא איתמר יצא שליש למכרו לעכו"ם. יש לחקור אי הכוונה שמכרו כולו לעכו"ם ומ"מ לר"ה קדוש דאיגלאי מילתא למפרע דמכירתו אינה מכירה אי דוקא במכר רק אותו שליש שיצא נחלק כדמשמע לישנא ומאי דזבין שפיר זבין באז כיון דמכאן ולהבא יש לישראל שני שלישים נתפס הקדושה בחלק הישראל ומתפשטת גם על חלק העכו"ם למפרע אף דבעלמא כל שיש לעכו"ם חלק אינו קדוש היינו שחלק מעכב מלהתפשט בכולו ואין קדושה לחצאין אבל כאן כיון דלמפרע הוא קדוש יפקע חלק העכו"ם הילכך ממילא מתחלת לחול על חלק הישראל ומתפשטת על חלק העכו"ם למפרע משא"כ אי מכרו כולו לעכו"ם אין כאן התחלת קדושה מכאן ולהבא שתחול למפרע. ואשר הביאנו להסתפק בזה הוא מה שפירש"י סוף בד"ה מכאן ולהבא הוי לי' יד עכו"ם באמצע ותו לא קדוש בב' שלישי האחרונים משמע בהדיא דמפרש ומכרו לעכו"ם רק אותו שליש בלבד ואילו נתכוון בזה ליישב קושית התוס' בד"ה ר"ה מהך דמותר להטיל מום בבכור אחר שיצא מיעוטו ואנן קיי"ל דהלכה כר"ה והלכה דמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא רובו ולזה ס"ל לרש"י דשאני מכר לעכו"ם שליש דקדושה מתחלת בחלק הישראל ומתפשטת למפרע על וטלו אבל כשהטיל מום זה בכולו הוא ושוב אין קדושת תם נתפסת מכאן ולהבא עד שנאמר איגלאי מילתא למפרע שמטיל מום בבכור תם והוי כמי שמכרו לעכו"ם כולו [מיהו בתוס' אבאר דבלא"ה יש ליישב קושיא זו מהטלת מום] והנה אי מכר לעכו"ם ב' שלישים שבפנים או שמכר לו כל הבהמה חוץ השליש שיצא בהא אין ספק דלא אמרינן למפרע קדוש מה שהוא בפנים רק מה שכבר יצא קודם מכירה קדוש למפרע ולא מה שיצא אחר המכירה רק במכרו כולו מספקא לי כיון דפקע המכירה למפרע על אותו שליש והוא קנהו הכל ממילא פקע לגמרי ומ"מ אין הכרח מדברי רש"י ז"ל דאולי נתכוון לרבותא למ"ד מכאן ולהבא או אפשר כיון דמכרו כולו ממילא כיון דמה שבפנים לא הי' קדוש למפרע א"כ קדמה מכירה לעכו"ם לקדושה של ב' השלישים שהיו בפנים אחר מכירה א"כ ממילא לא פקע מכירת העכו"ם כלל כנ"ל:

ודע שיש לדקדק בלשון זה שאמר וחזר והוציא שליש דמה טיבו של חזרה זו והוי לי' לומר ואח"כ יצא שליש אחר או ואח"כ נולד ונראה לי דבא לומר אפי' חזר שליש הראשון לפנים ויצא שליש אחר הוי לידה לענין פטר רחם דאף על גב דמבעי לן לעיל למ"ד אין לידה לאברים הוציא ידו והחזירה עד שהשלימו לרובו ומשמע דאיפשטא דלא הוי כילוד אלא כיון דהדור הדור אבל לענין בכור דבפטר רחם תליא אפי' בכהאי גוונא הוי לי' פטר רחם וקמש"ל דאפי' הדור אמרינן למפרע קדוש דס"ד דוקא אי נולד כדרך הוצאה מעט מעט אז אמרינן למפרע קדוש אבל בהדור מיעוט ראשון איגלאי מילתא דלא הי' זה התחלת לידה כלל וכמו דלא אמרינן דקדוש למפרע מה שהי' בפנים כמו כן בשליש זה כיון דהדור הוי כמו שהי' בשעת מכירה בפנים ולא קדוש למפרע קמש"ל דאפי' כה"ג קדוש למפרע אמנם אכתי אינו מובן לכאורה מה שאמר והוציא שליש דמה טיבו של שליש לכאן והוי לומר ואח"כ נולד והרי רש"י ז"ל דלמ"ד למפרע קדוש מקריב אותו וליתן לכהן א"כ ע"כ נולד כולו ונראה לי דקמש"ל דאפי' לא יצא רק שליש ואח"כ נשחטה הבהמה דמצטרפין גם חלק שמכר לעכו"ם ליציאת רובו ולא מבעי' כשיצא כולו הרי יש רוב בלי חלק העכו"ם אלא אפי' אין כאן רוב רק בצירוף מה שמכר מ"מ למפרע קדוש כנ"ל:

שם ואזדו לטעמייהו דאתמר יצא שליש דרך דופן ושני שלישי דרך רחם. איכא למידק אי דרך דופן חשיב כיצא לאויר העולם רק דלידה כזו שאינו דרך רחם לא קדוש א"כ כשיצא שליש השני דרך רחם הרי יצא רובו והוי כילוד וכבר נפטר מן הבכורה והיכי יתחייב בשליש אחרון כיון שכבר נולד ונפטר ואי נימא דבתר גמר רוב לידה כל שגמר יציאת רובו הי' דרך רחם הוי בכור וקדוש ואין משגיחין מה דמעיקרא הי' דרך דופן א"כ למה לי שני שלישים דרך רחם כל שבשעת רובו הי' דרך רחם אף דשליש האחרון ג"כ הי' דרך דופן הרי כבר נתקדש בבכורה ביציאת רובו ואי נימא דיציאה דרך דופן לא חשיב לידה כלל והוי כאילו עדיין בפנים לכך דרך דופן אינו מחוייב בבכורה אבל מ"מ אינו פוטר מבכורה כיון דהוי כאילו עדיין לא יצא אותו חלק כלל וכיון דיצא אח"כ רובו דרך רחם חייב מכח הרוב שנולד אבל אין מצטרפין מה שיצא דרך דופן לרוב לפטור מן הבכורה שאין זה לידה כלל רק כמו שהוא בפנים א"כ מ"ט דמ"ד אינו קדוש הא דרך דופן הוי כלא נולד כלל והרי יצא רוב דרך רחם ואי נימא דפליגי בהא דלר"ה דרך דופן חשיב לידה להצטרף לרוב לפטור א"כ אין זה פלוגתא דלמפרע ולהבא רק פלוגתא אחרת בהנ"ל:

ונראה לי דכך פלוגתייהו דוודאי לכ"ע אין דרך דופן מצטרף לרוב לחייב בבכורה אפי' הי' גמר הרוב דרך רחם אבל אי יצא רוב ממש דרך רחם אח"כ אם אותו שליש שיצא תחילה דרך דופן מקלקל לפטור מן הבכורה כיון שביציאת רובו של ולד הי' שליש דרך דופן בהא פליגי ותליא דר"ה סבר דאי אפשר שיחול קדושת בכור ביציאת רובו רק אי חלה למפרע בהתחלת יציאתו כגון שיצא רוב ראשון דרך רחם דאמרינן איגלאי מילתא ביציאת מיעוטו דיציאה זו לידה היא וקדוש למפרע אבל ביצא מתחילה דרך דופן אי אפשר לומר דביציאת מיעוטו הי' קדוש וכילוד דא"כ הוי כילוד דרך דופן ואי אפשר דביציאת מיעוטו דרך דופן איגלאי מילתא שיצא רובו דרך רחם דאדרבא הרי נשתנה יציאתו ואין הגמר כמו שהתחיל דהתחלה היתה בפטור ואי הי' גומר כמו שהתחיל לא הי' קדוש רק לפי שנשתנה בגמרו א"כ אי אפשר שיהא קדוש מתחילת יציאתו וכל שאי אפשר שיהא קדוש מתחילת יציאתו אף אח"כ אינו קדוש ומ"ד מכאן ולהבא קדוש ס"ל שאין צריך שיהא קדוש למפרע רק כל שיצא רובו דרך רחם קדוש מאז ולהבא א"כ ממילא ביצא מיעוט דרך דופן נהי שאינו מצטרף ובעינן רוב חוץ מזה אבל אינו פוטר דאותו