תפארת יעקב על חולין חלק ב קצב

לפי מה שפירשתי לעיל אותה האבעי' לפי דעת הרמב"ם שאינו ענין לכאן כלל אלא אפי' לפירש"י ותוס' אין ענין זה לזה דוודאי ביצא רובו בבת אחת וחתכו הוי הנשאר בפנים כילוד וכן ביצא חלק ממנו וחתך ועוד חלק וחתך עד שהשלים לרוב מבעי' לן אבל כשחתך בפנים חתוכה טרם שיצא הולד כלל כבר נפרדה החתיכה ואין לה שייכות לולד שיהא כילוד אחר שיצא הולד כיון דאז לא הי' כילוד משא"כ אי בשעה שנשארה החתיכה בפנים כבר יצא רוב הולד לחוץ וכ"ש דהתם הוי בשעת לידה והוא חתכו מעט מעט עד שהשלים לרוב אבל בחתך חתיכה קודם זמן לידתו ולא הי' לו לידה אז כלל בוודאי חשובה החתיכה בפני עצמה כנ"ל אלא שיש לדקדק לעיל דבעי למיפשט ממתניתין זה הכלל לאו לאתויי כה"ג הוי לי' למידחי דזה הכלל מרבה אם חתך בפנים קודם שנולד דאפילו נולד אח"כ החתיכה מותרת אלא שיש לומר דפשיטא לי' דכה"ג מותרת ולא צריך לרבויי כלל מיהו לעיל בתוס' בד"ה הוציא ידו העליתי להיפוך דמהך דשלי' שיצאה מקצתה מוכח אף שהולד נמחה בפנים מ"מ כל שיצא רובו המיעוט הוי כילוד והעליתי שם דבהא פשיטא לן טפי מאי הוציא וחתך עד שהשלים לרוב עיי"ש אף שיש לדחות קצת הך ראי' משלי' ודוק:

שם אלא מעתה ימירו בו פירש"י אם הביא בהמת חולין אצל בהמת קדשים מעוברת. ונראה לי דבדוקא פירש הרב ז"ל כך דאי להמיר עובר של בהמת חולין בבהמת קדשים לא קשיא כלל דעובר זה אינו בר שחיטה כלל דבמעי אמו אין לו שחיטה וע"י שחיטת אמו הרי נעשה יוצא דופן ואין יוצא דופן עושה תמורה ומחמת דיהא לו שחיטה אח"כ כשיולד בשביל זה אינו עושה תמורה בעודו עובר ולא דמי לבעל מום אף דלא חזי להקרבה עושה תמורה כמו שאמרו בתמורה משום דראוי לאכילה משא"כ עובר אינו ראוי לאכילה כלל עכשיו ובשחיטת אמו נעשה יוצא דופן ועוד דעכ"פ כיון דחזינן דיוצא דופן אינו עושה תמורה אף דוודאי מיקרי בהמה מ"מ כיון דכתיב כי יולד בעינן שתהא בהמה שיש לה לידה א"כ כ"ש עובר נהי דמיקרי בהמה אבל עכ"פ לא נולדה עדיין ולא עדיף מיוצא דופן אבל להיפוך בהמת קדשים מעוברת כיון דחל קדושה על העובר במעי אמו וגם שחיטת אמו מהניא לי' בעזרה בהא קשיא לי' כיון דמיקרי בהמה למה אינה עושה תמורה אבל להיפוך בהמת חולין מעוברת אי אפשר להוריד קדושה על העובר מהני טעמי דאמרן. מיהו קצת קשה דהיכי דייק מדאין ממירין דלא מיקרי בהמה א"כ הא דבעי לקמן (דף ע"ד) אי מהני שחיטה לעובר במעי אמו תיפוק לי' כיון דאין ממירין בו ע"כ דלא מיקרי בהמה א"כ היכי מהניא לי' שחיטה כיון דלא מיקרי בהמה כלל בפני עצמו ואיכא למימר דבעי התם לפי המסקנא דהכא דמוקי ר"ש בר אשי הך דאין ממירין כר"ש משום דאיתקש למעשר וטעמא דעובר דהכא דהוי בהמה בבהמה ושפיר מבעי לן אי כיון דמיקרי בהמה מהניא שחיטה או כיון דלא יצא לאויר העולם לא. ואכתי איכא למידק היכי מקשה מהך דתמורה דילמא היינו טעמא דאין ממירין דעובר ירך אמו הוא והוי כאבר מאברי' וכמו דלא מהני תמורה באברים כמו כן בעוברין משא"כ אחר שחיטת אמו הוי בהמה בפני עצמה ומ"מ מותר מכח בהמה בבהמה אבל מעיקרא יש לומר דהוי ירך אמו ואף דאי חתך מעובר מותר באכילה אפילו חתך בחי' של אמו ולא אמרינן דהוי כחתך מגופה היינו כיון דחתך מן העובר אותה חתוכה לא חשיב כגופה כיון שנבדל ממנה רק מונח בה אבל עובר שלם שפיר יש לומר דהוי כגופה וכאבר ממנה. ונראה לי דלא קשיא דהא חזינן דפליג ר' יוסי באברים משום דאי אומר רגלה של זו עולה הוי כולה עולה עושה נמי תמורה באברים ומ"מ בעוברין לא פליג ר' יוסי ש"מ דעובר לא הוי כאבר לענין זה א"כ אי ס"ד דמיקרי בהמה למה אינה עושה תמורה כנ"ל. מיהו לא הבנתי לשון רש"י ז"ל במה שכתב אם הביא בהמת חולין אצל בהמת קדשים דמשמע דלא מהני שיעשה תמורה בחולין על קדשים בכל מקום שהקדשים שם והרי לעיל סוף פרק השוחט משמע בהדיא שיכול לעשות תמורה בבהמת חולין על קדשים שיש לו בביתו עיי"ש:

שם השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה תשתרי וכו'. יש לדקדק במה שאמר דמות יונה והוי' לי' לומר דמות עוף וכן הרמב"ם ז"ל העתיק דמות עוף טהור וכבר הארכתי בזה לעיל בתוס' בד"ה ואליבא דר"ש וישבתי בזה שם מה שלכאורה דבריהם תמוהין שם ועוד יתבאר בתוס' בד"ה אלמא:

בתוס' בד"ה אלמא אמר ר"י נראה דוקא נקט דמות יונה וכו' אליבא דר"ש דוקא פריך. עיין בר"ן שהביא דיעות הללו שיש מי שסובר דהכל תלוי בפרסה ממש ובהמה בלי פרסה כלל אסורה ובשם התוס' כתב דתליא במין פרסה דבהמה כיון שיש במינה פרסה מותרת בלי פרסה ויונה כיון שאין במינה פרסה אפי' רגלי' כרגלי בהמה אסורה עיי"ש:

ותמהני עליו דפשיטא דלא נתכוונו התוס' דאי ס"ד דתליא במינו פרסה א"כ מאי קשיא לר"ש קלוט ליתסר הא יש במינו פרסה ור"י לא אסר אלא דמות יונה שאין במינו פרסה ולא גרע קלוט מבהמה שאין לה פרסות כלל דמותרת לפי שיש במינה פרסות וה"ה קלוט לר"ש ואי נימא דקלוט זה גמל הוא וגמל אין במינו פרסה והא דמתירין בהמה בלי פרסות היינו בהמה שיש במינה פרסה כגון שור ושה ועז או חי' טהורה אבל כמין גמל באמת אסור אפי' לרבנן לפי שאין במינו פרסות ולס"ד פרסות בעינן א"כ למה להו לתוס' לומר דלר"ש פריך הא לרבנן ג"כ קשה כיון דס"ד דפרסות בעינן בעינן שיהא במינו פרסות וגמל אסור אפילו לרבנן:

אבל דברי התוס' ברור מללו דעיקר הכוונה כיון שאסור בחוץ שאינו מתקיים כלל בהא בעינן פרסה דוקא אבל מה שמותר בחוץ בלא"ה לא גרע פנים מחוץ דהא חזינן דפנים עדיף מחוץ דאפי' מה שאסור בחוץ מותר בפנים לר"ש ולפי זה יש לומר דמודים התוס' דאי רגלי' כרגלי בהמה מותרת דהא יש לו פרסה וקרא זה הוזכר על מי שלא הותר בחוץ דמי שהותר לא צריך קרא דלא גרע פנים מחוץ והיינו יונה דאינה מתקיימת בחוץ ובפנים שרי' כל שיש לה פרסה ולפי זה אין סתירה מדברי הרמב"ם לדברי התוס' כלל דהרמב"ם כתב דלא הותר אלא מה שיש לו פרסה והיינו ג"כ על דמות יונה כמו שכתב שם דכיון דאסור בחוץ לא הותר בפנים אלא בפרסה וכמו קלוט לר"ש דאסור בחוץ לא הותר בפנים רק כשיש לו פרסה עכ"פ כמו כן לרבנן דמות יונה הוי כקלוט לר"ש ולא הותר בפנים אלא כשיש לו פרסה וכן נראה להדיא מדברי ה"ה שם שהביא דברי התוס' על דברי הרמב"ם ומשמע בהדיא דלא פליגו כלל ודלא כמו שהבין הר"ן ז"ל בדברי התוס' דהכל תלוי במי שיש במינו פרסה וזה אי אפשר כמו שבארנו:

אלא שאני תמה בגוף דברי התוס' היכי כתבו להוכיח מהך דר"י דקאמר דמות יונה אדרבא לפי פירושם קשה אי ס"ד דדמות יונה דקאמר לפי שאינו מתקיים בחוץ או לפי שאין במינו פרסה כמו שהבין הר"ן ז"ל דא"כ למה קאמר דמות יונה הוי לי' לומר דמות עוף וכל עוף אינו מתקיים בחוץ ואין במינו פרסה ומדקאמר יונה ש"מ שבא להורות לא מבעי' בהמה דאסורה כיון דהיתר שלה בחוץ בפרסות הוא לכך לא הותר בפנים רק בפרסות אבל יונה דהוא מין עוף טהור ומותר במינו בלי פרסה כלל ואין שייכות פרסה ליונה כלל רק בד' סימני טהרה אחרים ובהא ס"ד דלא בעינן פרסות כלל קמש"ל דבהא נמי אסור משום דלית לי' פרסה וכן דייק הרמב"ם בהדיא דמות עוף טהור ש"מ דכוונתו לרבותא אף שהוא עוף טהור ואין צריך לטהרתו פרסה כלל מ"מ בנמצא בבהמה בפנים אסור ולפי זה יש לומר דכ"ש בהמה בלי פרסה דאסורה מיהו יש לומר דהם הוכיחו דע"כ אין שום רבותא ביונה לפי שהוא עוף טהור דאל"כ תיקשי לפי מה דמשני פרסה בבהמה תאכלו להתיר קלוט א"כ דמות יונה מנ"ל דאסור דילמא לא בעינן פרסה רק בבהמה דטהרה שלה בפרסה אבל יונה שאין טהרתה בפרסה מותרת בלי פרסה כלל וכמו כן מדלא קאמר לעיל דאיצטריך פרסה לרבנן ג"כ לאסור דמות יונה ש"מ שאין שום חידוש ביונה הנמצאת בבהמה יותר מבהמה בלי פרסה ואדרבא גרעה יונה לפי שאינה מתקיימת כלל לכך לא איצטרך לאסור יונה ונמשכו לשיטתם בד"ה ואליבא דר"ש וכמו שפירשתי כוונתם לעיל. אבל מ"מ אין זה הכרח בשביל דנקט ר"י יונה לרבותא דנצטרך קרא להכי בפני עצמו ואדרבא הא קמש"ל ר"י דאין חילוק כלל בזה. וביותר אני תמה בגוף דברי התוס' היכי ס"ד לומר דבדוקא נקט ר' יוחנן דמות יונה א"כ היכי בעי בפרק המפלת אדם במעי בהמה לר"מ אי מותר באכילה וקאמר תפשוט לי' מר"י דאמר דמות יונה וקאמר שאני יונה דלית לה פרסה אבל אדם אית לי' פרסה והשתא תיקשי תפשוט להיפוך מר"י כיון דבהמה בלי פרסות מותרת רק דמות יונה אסור א"כ למה לי' לומר יונה דלית לה כלל הוי לי' לומר רבותא אפי' אדם דאית לי' פרסה אסור לפי שאינו מתקיים כלל וע"כ משום דאיכא למימר דקמש"ל יונה אף דהוא עוף טהור ס"ד להתיר טפי אפי' לית לי' כלל מאדם דאסור באכילה והיינו כדברי הרמב"ם דלרבותא נקט יונה ועמ"ש בסמוך ע"ב בגמרא:

(ע"ב) בגמרא אלא מעתה קלוט במעי פרה ליתסר פירש"י ז"ל, ואנן אמרינן לעיל דשרי אפי' לר"ש. משמע מפירושו דהקושיא הכא דאפי' לרבנן ליתסר ואנן אמרינן לעיל דשרי אפי' לר"ש וכ"ש לרבנן ויש לתמוה על זה דאי ס"ד דלרבנן בעינן קרא להתיר קלוט הוי לי' לומר חד לקלוט בן פרה לרבנן ואמת דלעיל כתבתי דליכא לאוקמא ברייתא דפרסה החזיר לרבנן דלדידהו לא שייך החזיר רק לר"ש אתי שפיר החזיר דס"ד דלא מהני חזרה למה שנאסר מכח גמל חוץ איסור יוצא אבל רש"י ז"ל עצמו פירש לעיל דהחזיר לאו דוקא עיי"ש ולדידי'