תפארת יעקב על חולין חלק ב קצא

בת פקועה א"כ איסור יוצא ג"כ הותר בה דאי ס"ד דאיסור יוצא לא הותר מכל בבהמה לא הי' צריך לאוקמא בבא על בת פקועה דכוותי' רק על בהמה דעלמא ונמצא בתוכה והשתא ממילא כיון דאיסור יוצא הותר במעי בת פקועה א"כ אפי' נולד מותר כנ"ל ואהא כתבו דבא על בת פקועה שיש בו איסור יוצא בחד אבר ומחמת דאבר זה מחוסר שחיטה שפיר מיקרי הולד נולד מחמת אותו אבר וממילא הולד אסור מכח איסור יוצא של האב כיון דשייך בו לידה מחמת יוצא של האם ודוק:

ואין להקשות א"כ למה להו למבעי מצד איסור יוצא של האב הא הספק הוי מצד איסור יוצא של האם בלבד הא ליתא דהא ע"כ פשיטא לן שאין כח היוצא אוסר בגופו דאל"כ ביצא חציו וחציו נשאר והותר בשחיטת אמו ואח"כ גדל הרי כולו גדל מכח חלק היוצא ג"כ והרי ס"ד דכל מכח אסור א"כ לא משכחת לה בן פקועה שגדל שיהא מותר כשיש בו אבר יוצא וע"כ דבגופו פשיטא לן דאינו אוסר רק בגוף אחר מספקא לן והשתא אבר היוצא של אמו אינו אוסר את אמו ולא מה שבתוכה רק דחשיב מקצת לידה בנולד דהאבר הזה ג"כ הוליד וממילא אוסר כח היוצא של האב ודוק:

ועוד נראה לי בכוונת התוס' דס"ל להיפוך כדעת הש"ך סי' י"ג ס"ק י"ד דהך דר' משרשי' ה"ה בהיפוך בהמה דעלמא שבאה על בת פקועה [ואפי' נמצא בתוכה אפשר דאסור] והשתא יש להקשות הא פשיטא דעיקר טעמי' דר' משרשי' לפי שיש כאן תערובת דבר הצריך שחיטה עם מה שאינו צריך שחיטה ולא אמרינן דחשיב מכח כיון דתרווייהו מכח הן א"כ פשיטא דה"ה בהמה שחצי' בן פקועה וחצי' אינו פקועה שיצא חציו ג"כ הולד אין לו תקנה א"כ למה מסיק כאן דכל מכח שרי וכמו היכי מספקא לי' מחמת חלב ודם דהא כל בהמה דעלמא שבאה על בת פקועה פשיטא לן דלא חשיב מכח להתיר וכמו כן הא דבעי אי אבר מוליד אבר וחתוך לי' ושרי א"כ יש לומר דהספק אפי' יצאו כמה איברים ואפי' חציו של ולד מ"מ חתוך לי' ושרי וזה באמת דבר שאי אפשר דוודאי אסור מכח בהמה דעלמא ובת פקועה וע"כ דע"כ לא מבעי לן אלא בחד אבר כיון דכולה בהמה כשחיטה לא חשיב האבר כבהמה דעלמא שבאה על בת פקועה ולא גרע מחלב ודם דאינו אוסר הבא מכחם וכמו ס"ד דאבר מוליד אבר וחתוך לי' ושרי אבל כשיצאו הרבה איברים כגון חציו ואפשר אפי' לא יצא רק הרבה שהחיות תלוי בהם ג"כ פשיטא לן דהוי כמו בהמה דעלמא שבאה על בת פקועה וזהו כוונת התוס' דקאמר על בת פקועה דכוותי' וקשיא להו הא לא הוי דכוותי' דהא יש בו באב מה שיצא דהוי בהמה דעלמא ועל זה כתבו שיש בו איסור יוצא בחד אבר ולכך כיון דכולו בן פקועה הוי שפיר דכוותי' ואינו דומה לדר' משרשי' ושפיר מבעי לן בהא וזה שכתבו בחד אבר ואם הכוונה על הבת פקועה לא הוי להו לומר רק שיש בו איסור יוצא גם הוי להו לומר שיש בו ג"כ איסור יוצא ומדכתבו שיש בו איסור יוצא בחד אבר ש"מ דבאו לומר משום דלא איתפרש בהאבעי' כמה יצא ממנו חוץ למחיצה ואי יצא הרבה לא הוי בן פקועה דכוותי' רק כמו בהמה דעלמא ובת פקועה ועל זה כתבו שיש בו איסור יוצא בחד אבר וגם זה ברור לפע"ד:

בד"ה או דילמא תרי איסורי אמרינן. לאו דוקא תרי דאיכא נמי גיד הנשה. לא הבנתי דבריהם דאמת בהא דאמר תרי אמרינן יש לומר לאו דוקא אלא אפי' תלתא אמרינן אבל היכי שייך שיאמר תלתא לא אמרינן מה שאינו אמת דתלתא נמי אמרינן רק ארבעה לא אמרינן גם תמוה מאוד לומר להסתפק במנין תלת וארבע דמנין זה אמרינן טפי לא אמרינן ואי אפשר לפרש דעיקר הכוונה דוקא הני שמצינו והם בכל בהמה התיר הכתוב אבל איסור שניתוסף במקרה שאינו בשאר בהמות לא התיר הכתוב דא"כ לא הוי מקשה אי לר"י יוצא איכא חלב ודם ליכא דמה בכך מ"מ כיון דאיסור יוצא הוא איסור הבא מחודש במקרה שאינו בכל בהמות לא התיר הכתוב ונראה לי דהא לא נסתפק שנאמר דהאיסור המחודש במקרה יהא חמור יותר מהני שיש בכל בהמה אף שהם במנין יותר מהמחודש רק בשווין משמע לי' לחלק דשמא איסור המחודש חמור מאיסור אחר והשתא שפיר קאמר תלתא לא אמרינן דהיינו שהאיסור המחודש שאנו דנין בכלל התלת לא אמרינן אף שיש בבהמה דעלמא ג"כ תלתא שמא איסור יוצא חמור מאיסור גיד הנשה אבל מעיקרא דקאמר תרי אמרינן לאו דוקא דה"ה תלת דמעיקרא דמיירי בבהמה דעלמא דאמרינן ע"כ גם תלתא אמרינן דאיכא נמי גיד הנשה אבל מה שאמר תלתא לא אמרינן דהיינו בבן פקועה שפיר דוקא הוא דאפי' תלתא לא אמרינן דאף דבבהמה דעלמא ג"כ איכא תלתא דילמא הני חמירי שיש בהם איסור יוצא דחמיר טפי מאיסור אחר של בהמה דעלמא כנ"ל מיהו בעיקר דבריהם יש לי לומר דשאני גיד הנשה כיון דעץ בעלמא הוא והתורה חייבה עליו ואינו אוסר בטעמו כלל ממילא פשיטא לי' ג"כ דאין כחו אוסר כי לא אסרה תורה רק עצמות הגיד בלבד כנ"ל:

בד"ה תלתא לא אמרינן תימא מאי קא מבעי' לי' הא קיי"ל זו"ז גורם מותר. מדברי התוס' ג"כ יש לתמוה על הרב מהרש"א שפי' לעיל כוונת התוס' שבא על בת פקועה שיש בה ג"כ איסור יוצא והיינו שלא יהא זו"ז גורם אלמא דפשיטא להו לתוס' דבכה"ג לא הוי זו"ז גורם והיכי תמהו תיכף דהוי זו"ז גורם וראיתי בספר ת"ח שכתב ליישב עיקר קושית התוס' דזו"ז גורם לא הוי רק כשהאיסור בפני עצמו והיתר בפני עצמו ולא כשהם מעורבים באים מכח אחד כגורם אחד דמי רק דהתוס' מקשים כאן כיון דמחלק בין תרי לתלת ואי כגורם אחד חשיב לי' מה נ"מ תרי או תלת וזה שלא הקשו התוס' מעיקרא בהא דקאמר דמבילבל זרעי' דהתם שפיר יש לומר דכה"ג לא הוי זו"ז גורם ולפי זה צריך לומר דהת"ח מפרש ג"כ שיש בבת פקועה ג"כ איסור יוצא דאל"כ אכתי הוי זו"ז גורם איסור בפני עצמו והיתר בפני עצמו היינו הבת פקועה אבל מ"מ מלבד דדבריו דחוקין דמשום דמחלק בין תרי לתלת יתמהו התוס' דהוי זו"ז גורם אבל בלא"ה דבריו תמוהין דמ"מ תיקשי מעיקרא דפריך מאי אירי' האי דאית בי' איסור יוצא הא ב"פ דעלמא נמי הא אפי' אי ליתא לדר' משרשי' מ"מ היכי בעי באיסור יוצא הא קי"ל זו"ז גורם מותר והתם הוי איסור בפני עצמו והיתר בהמה דעלמא בפני עצמה ונראה לי דוודאי ס"ל לתוס' דלא שייך זו"ז גורם רק באיסור והיתר אבל כאן איסור יוצא אינו רק לפי שאין לו שחיטה ואי אפשר לשחטו לכך מעיקרא לא הקשו התוס' כלל דיש לומר דחשיב כהיתר ועכ"פ מספקא לי' בהא אי איסור יוצא הוי כאיסור או כהיתר אבל בתר הכי דקאמר תרי איסורי אמרינן תלתא לא אמרינן ע"כ כאיסור משוי לי' דאי כהיתר לא גרע מאיסור ואי משום דשאני איסור דהוי זו"ז גורם משא"כ היתר א"כ היכי קאמר תרי אמרינן תלתא לא אמרינן אפי' חד נמי לא אמרינן משום דהיתר בהיתר לא אמרינן זו"ז גורם ולא הוי מקשה כלל אי לר"י חלב ודם ליכא דמה בכך וע"כ דחשיב לי' איסור יוצא כאיסור א"כ הוי לי' זו"ז גורם כנ"ל וכוונת התוס' בד"ה דאתא כבר כתבתי לפרש במקומו עיי"ש:

בגמרא חותך מעובר שבמעי' מנ"ל דכתיב וכל בהמה וכו' בבהמה וכו' איכא למידק מ"ש דקא מקשה על חותך מעובר שבמעי' הא עובר שלם ג"כ לא ידענו שניתר בשחיטת אמו רק מהך קרא ואפי' ר"מ דפליג בבן ט' חי מודה בבן ת' או בבן ט' מת וא"כ ברישא דקתני הוציא ידו והחזירה מותר באכילה ובין אם נפרש על אבר או על עובר ומקום חתך עכ"פ צריך לימוד מנ"ל דמותר בשחיטת אמו דאי בנולד ובשחיטת עצמו אפי' לא החזירה כלל הכל מותר גם קרא דבהמה בבהמה לא מיירי כלל בחותך וכן פירש"י להדיא לעיל דעובר עצמו נלמד מבהמה בבהמה והוי לי' לשאול בהא מנ"ל:

ונראה לי דעיקר הקושיא הכא דוקא דס"ד עובר מותר בשחיטת אמו דהוי כגופה כהך דב"ק פרק שור שנגח פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט גופה הוא וה"ה לענין להיות ניתר בשחיטת אמו אבל הכא קשיא דקתני חותך מעובר שבמעי' מותר באכילה מטחול וכליות אסור והיינו חתך מגופה אסור א"כ ע"כ דחתיכה זו שחתך לא חשיב גופה דהא מגופה אסור א"כ מנ"ל דמותר ואהא משני דכתיב בהמה בבהמה אפי' אינו גופה רק בהמה בפני עצמה מותרת בשחיטתה ועמ"ש בסמוך. ודע דבדין זה דחותך מעובר שבמעי' אפי' ר"מ נראה לי דמודה ואפי' חתך מבן ט' חי כיון דבמת מודה ר"מ דמותר בשחיטת אמו ואפי' מת אחר שנעשה בן ט' כמו שיתבאר לקמן במקומו בפלוגתא דר"מ ורבנן א"כ ה"ה בחתך מבן ט' דכיון דחתיכה זו חשיב כמת אפי' העובר כולו חי ואינו ניתר בשחיטת אמו לר"מ מ"מ אותה חתיכה מותרת מכח כל בבהמה כיון דחתיכה זו הוי מתה כנ"ל:

מיהו יש להסתפק אפי' לרבנן בחתך מעובר שבמעי' והניחו בתוכה ואח"כ נולד העובר כדרך הנולדים ואח"כ נשחטה הבהמה ונמצא החתיכה בתוכה אי מותר בשחיטת אמו דיש לומר כיון שנולד כולו אף אותה חתיכה חשיבה כילוד דכל שיצא רובו הכל כילוד או דילמא כיון שנחתכה החתיכה מעובר קודם שנולד שוב אין החתיכה נגררת אחר העובר שיצא:

והנה לכאורה ספק זה היינו אבעי' דגמרא דלעיל הוציא ידו וחתכה וחזר והוציא ידו וחתכה עד שהשלימו לרובו מאי אי רובו בבת אחת בעינן או דילמא הא נפיק לי' רובה ולפי פירש"י ותוס' שם היינו ממש הך ספק הנ"ל וכתבו שם התוס' דאף דתנן בפרק המפלת יצא מחותך עד שיצא, רובו מ"מ אשה טמאה לידה ברוב ולדה אבל לא שמענו שיהא מיעוט שבפנים חשוב כילוד ועכ"פ מוכח דכל שיצא רובו בבת אחת אבל המיעוט נשאר חתוך בפנים הוי כילוד אבל באמת לא דמי כלל לא מבעי'