תפארת יעקב על חולין חלק ב קפו

עליו שם אבר מדולדל כלל דאינו רק באינו ראוי להעלות ארוכה אבל כשהוא מדולדל אין לו תקנה אבל אבר היוצא אית לי' תקנתא בחזרה דהוי יוצא ממש דהא לא נולד בהוצאה זו שהרי חזר ומ"מ נטהר מידי נבלה בשחיטת עצמו ולקמן אי"ה אבאר בעיקר דין זה אי החזירה ונולד בהוצאת הראש כדרך הנולדים אי האבר מותר באכילה וכבר הארכתי בזה בחידושי לי"ד סי' י"ד אבל עכ"פ מידי נבלה וודאי טהור אבל לא מיירי התם להתיר האבר בחזרה כשנשחטה אמו ולא נולד. גם בלא"ה כיון דהך מילתא נדחה ולא אמרה ר"י מעולם א"כ אין תימא אי הוי ס"ד כך לפי לישנא קמא דכאן ועוד יש לפרש דעיקר בא לחלק דיוצא לא חשיב כפסיק דהוא שינוי החוזר שהרי יכול להחזירו אבל אבר מדולדל הוי שינוי שאינו חוזר וחשיב כפסיק:

אמנם מה שיש לתמוה לפיר"ח והרי"ף והרמב"ם הוא בהך בעי' דבתר הכי דכיון דס"ל לר"י ג"כ דמה שיצא אינו חוזר להיתר בחזרה רק מיעוט שבפנים לא נאסר א"כ היכי ס"ד לומר כיון דהדור הדור דהא חזרה זו לר"י לא מעלה ולא מוריד כלל דמה שבפנים בלי חזרה מותר ומה שבחוץ אפי' חזר אסור ומה נ"מ אי עדיין בחוץ או חזר אי אמרת משום דאין לידה הרי גם בלא חזר אין לידה דאי הי' כילוד הי' אסור גם מה שבפנים וע"כ דמ"מ כיון דעכ"פ יצא לחוץ אסור והוי בשר בשדה. ואפילו יצא מיעוטו דלכ"ע לא הוי כילוד מ"מ מה שיצא אסור ומה נפקא מינה בחזרתו:

ועוד תמי' לי למה קאמר לדברי האומר אין לידה הא אפילו לדברי האומר יש לידה יש להסתפק ספק הזה ממש שהוציא מיעוט ידו והחזירה ואח"כ השלים לרובו אי נימא כיון דבמיעוט אין לידה כיון דהדור הדור או דילמא הא נפיק לי' רובו וע"כ דלרב לא מבעי' לי' דמ"מ כיון דמיעוט שיצא נשאר באיסורו אפילו החזיר ממילא בנפיק אח"כ עד רוב עובר אסור א"כ לר"י נמי כיון דס"ל ג"כ דמה שילא עכ"פ נאסר שוב לא מהני חזרה וליכא למימר דלמ"ד יש לידה לאברים אפי' במיעוט אבר מלבד שהוא אסור מחמת בשר בשדה הוי ג"כ אותו מיעוט כילוד והך יש לידה שהוזכר כאן הכוונה בין על כולו או רובו או מיעוטו כל מה שיצא יש לו שם לידה לרב לכך לא מצי למבעי לרב בהוציא מיעוט ידו ואח"כ השלים לרוב עובר דבמיעוט נמי יש לידה ס"ל ופשיטא לי' דאמרינן הא נפיק לי' רובו. הא ליתא ופשיטא כיון דרוב האבר בפנים אף המיעוט לא חשיב כילוד רק אסור מכח בשר בשדה טריפה שאין לו תקנה בחזרה:

וראי' ברורה לזה מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו לקמן גבי ההוא בעי' דיצא רובו במיעוט אבר דכתב שם הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל דמדלא קאמר לדברי האומר יש לידה או לדברי האומר אין לידה ש"מ דלכ"ע מבעי' לן דלמ"ד יש לידה מבעי' לן דהיינו דוקא ברוב אבר בחוץ אבל במיעוט אבר בחוץ לא הוי כילוד ונמשך אחר רובו שבפנים אף דאסור משום בשר בשדה אבל כילוד לא הוי עיי"ש שהאריך והשתא אי ס"ד דלכך לא מבעי' לן הכא לרב משום דפשיטא לן דמיעוט אבר הוי ג"כ כילוד א"כ מה ס"ד למבעי התם והתם נמי לא דחי לה אלא משום דרוב עובר בחוץ שדינן לי' בתר רוב עובר אבל ביצא מיעוט אבר בלבד פשיטא דלא הוי כילוד והכא פשיטא לן להיפוך אפי' במיעוט אבר בלבד הוי כילוד אלא ברור דמיעוט אבר לא הוי כילוד כלל דבתר רובו שבפנים אזלינן כיון דליכא רוב עובר בחוץ ואין עליו שם לידה כלל רק מכח בשר בשדה אסור א"כ כיון דבמיעוט אבר גם לרב אין לידה הוי לי' למבעי הך בעי' לכ"ע אפי' למ"ד יש לידה וע"כ דאפי' אי אין לידה כיון דס"ס אסור הוא אפי' החזיר ממילא אין חזרה זו מועלת כלל ומשלים למה שיצא אח"כ לרוב א"כ מוכח דלר"י דסובר אין לידה בחזרה מותר דאל"כ גם לר"י אין ספק כלל כמו לרב והוא תמוה מאוד לפענ"ד:

ועוד ראי' מהך סוגי' דהכא עצמה דמעיקרא קאמר מ"ב למיסר מיעוט אבר שבפנים משמע דלענין מה שבחוץ אין נ"מ כלל והשתא כיון דהך בעי' דבעי בתר הכי הוא רק למ"ד אין לידה אבל למ"ד יש לידה פשיטא לן דלא אמרינן כיון דהדור הדור ומשלים לרובו א"כ בהא נמי איכא בינייהו דלמ"ד אין לידה כיון דהדור הדור ולמ"ד יש לידה משלים לרובו ובוודאי דוחק לומר דמעיקרא הוי ס"ל דלמ"ד אין לידה ג"כ אמרינן הא נפיק לי' רובו היפוך מה דמסיק כיון דהדור הדור וע"כ דהך לישנא דבני מערבא ס"ל ג"כ דלר"י האבר מותר והך מאי בינייהו היינו בין הני תרי לישני וקאמר למיסר מיעוט שבפנים והשתא שפיר מבעי' לן רק למ"ד אין לידה ומוכח כפירש"י. אך כבר כתבתי מה שיש להקשות לפירש"י בזה:

ומה שנראה לי בענין זה הוא בשום לב מה שיש לדקדק במה שכתב הרשב"א ז"ל דהרי"ף והרמב"ם ס"ל כפיר"ח והנה וודאי כך משמע בהדיא לדעתם שהרי פסקו בפשיטות כר"י דמיעוט שבפנים לא נאסר והיינו דאין לידה לאיברים ומ"מ פסקו דאבר היוצא אסור ולא מהני חזרה ש"מ דס"ל דלישנא דמערבא עיקר דר"י מודה דאבר אסור רק מיעוט שבפנים מותר. אבל מ"מ יש תימא רבה שהשמיטו הך בעי' דבעי למ"ד אין לידה ולא איפשטא בשלמא ברי"ף אפשר לומר לפי שהוא דבר שאינו מצוי אבל ברמב"ם וודאי קשה וה"ה כתב דהיתה גירסתם לדברי האומר יש לידה לאברים אבל לא ביאר לנו כיצד הי' הספק הזה ועיי"ש שהניח בצ"ע:

לכן נראה לי דבלא"ה יש להבין בהך בעי' לפי פירש"י דהכוונה שהוציא אבר וחזר והוציא אבר אחר עד שהשלים לרוב עובר א"כ היכי שייך לומר וחזר והוציא את ידו הך וחזר מורה שמה שכבר הוציא והחזיר חזר והוציא והרי אבר אחר הוציא ולא הוי לי' לומר ג"כ וחזר והוציא את ידו רק את רגלו כיון דכוונתו על אבר אחר [והרשב"א ז"ל כפי הנראה היתה גירסתו וחזר והוציא רגלו אבל נראה שאין זו גירסא שלו שלא נמצא כן בשום פוסק אחר רק דכך פירוש אמר כך שלא נטעה דעל היד שהוציא קאי אבל וודאי הא גופא קשיא למה נקט לה בעל האבעי' בהאי לישנא] וביותר אני תמה שהרי הקשו התוס' דמתניתין היא בנדה יצא מחותך עד שיצא רובו ותירצו דטומאת לידה טמאה ברוב שיצא אבל מה שבפנים לא חשיב כילוד ועכ"פ הך בעי' שני' דהכא היינו הך דמתניתין בנדה רק לענין להתיר או לאסור מיעוט הנשאר בפנים והשתא למה לא בעי הכא בפשיטות כהך דנדה יצא רובו מחותך ואטו לא ידעינן פירושא דמתניתין יצא מחותך עד שהוא מרבה במאמר הוציא העובר את ידו וחתכה וכו' ולמה לי הוצאות וחזרות להך בעי' מאחר שמשנה שלימה היא בהמפלת יצא מחותך ושם טמאה לידה בלי מיעוט שבפנים והוי לי' למבעי הכא אי מיעוט שבפנים חשיב כילוד בכה"ג גם קשה מאוד לישנא דקאמר והשלימו לרובו דהא את עצמו השלים והוי לי' לומר והשלים לרובו שהרי העובר הוא המוציא והוא יצא רובו והיאך שייך והשלימו ומכל זה הדבר מוכרח כפי גירסת הרי"ף ורמב"ם כמ"ש ה"ה דהאבעי' לדברי האומר יש לידה לאיברים היא ולא לענין להשלים לרוב עובר קא בעי רק לרוב אבר וכך הכוונה הוציא העובר את ידו והחזירה וחזר והוציא אותו היד ובכל פעם הוסיף בהוצאה עד שישלימו לאבר ברובו אי אמרינן כיון דמ"מ יצא רובו של יד הוי כילוד כל היד ואסור כל מה שבפנים או דילמא כיון דמעיקרא כשיצא מיעוט יד החזירה יאותו המיעוט נשאר באיסורו הוי לי' כמאן דפסיק וצריך להוציא אח"כ רוב ממה שנשאר בפנים ואין הוצאה ראשונה מצטרפת כיון שהחזירה ודוקא אי מוציא מיעוט ומוסיף והולך בלי חזרה כך היא לידת האבר שאי אפשר שיוצא רובו רק מעט מעט אבל בהחזירה הרי מיעוט ראשון לא הי' עליו שם לידה כיון דרובו בפנים רק נאסר מכח בשר שיצא והוי כמי שחתכה ופשיטא דאי הוציא מיעוט וחתכה והחזירה וחזר והוציא דאין מיעוט ראשון מצטרף והדר בעי את"ל כיון דהדור הדור אבל בלא החזירה רק הוציא כסדר דרך לידת היד רק הוא חתך כל מעט מעט שהוציא אי נימא כיון דלא הדור והרי יש רוב בחוץ הוי המיעוט כילוד או דילמא כיון דחתך שוב אינו מצטרף אפי' היתה דרך לידה אחת שאין הרוב שיצא מושך המיעוט שבפנים אחריו רק כשהוא דבוק בו לא כשנחתך ולפיכך השמיטו הרי"ף ורמב"ם הנך בעיות דכיון דקיי"ל אין לידה לאיברים אין נ"מ בהא כלל דאפי' הוציא רובו כסדר ולא הדור ולא חתך נמי אין מיעוט שבפנים נאסר כנ"ל בזה ומיושב קושית התוס' בד"ה הוציא ג"כ כמו שאבאר בסמוך:

בתוס' בד"ה הוציא ידו וא"ת מתניתין הוא יצא מחותך וכו' לפי מה שכתבתי מקודם לפי גירסת הרי"ף ורמב"ם ז"ל דהאבעי' כאן רק לענין מיעוט אבר שבפנים דכיון שנחתך מה שיצא קודם שיצא הריב אף שיש רוב בחוץ אינו מושך המיעוט אחריו ולפי זה יש לומר דהיינו דוקא לענין לידת האבר דכיון שכל הולד בפנים אף מיעוט אבר נמשך עם הולד כולו לא אחר הרוב שנחתך ממנו אבל כשיצא רוב העובר ולא נשאר בפנים רק מיעוט מכל העובר לכ"ע הוי כילוד כולו והדבר מוכרח כאן במקומו דאל"כ למה בעי לה למ"ד יש לידה ולענין מיעוט אבר הוי לי' למבעי ברוב עובר ואליבא דכ"ע וע"כ דכל שלא נשאר בפנים רק מיעוט ורובו יצא לחוץ אפי' מחותך הוי כילוד ושאני מיעוט אבר שבפנים כיון דאכתי כל העובר בפנים מבעי' לן דכיון דרוב שיצא אינו דבוק בו אינו נמשך אחריו רק בתר רוב עובר בפנים וזה ברור:

והנה בעיקר דברי התוס' מה דפשיטא להו דהך בעי' דהכא היינו הך דמסכת נדה רק לענין מה שבפנים והוא תמוה לפע"ד דהוי לי' לומר בפשיטות יצא מחותך כמו במתניתין דהמפלת וע"כ דהתם הכוונה שיצא חתיכה אחת שהוא רובו