תפארת יעקב על חולין חלק ב קפד

מקום חתך וכן רש"י ז"ל פי' לעיל דלכך מקום חתך מותר כיון דבשר בשדה לא הוי שעדיין לא יצא לחוץ לגמרי רק אי נשחטה אמו ולא החזיר הרי אין מקום חתך בבהמה אבל אי החזיר כיון שעדיין לא יצא לחוץ ניתר מכח כל בבהמה והשתא גמל זה ס"ד כל שהוציא ידו אף מקום חתך הי' על פני האויר ואיסורו מוחלט דגמל אין לו היתר בשחיטת עצמו לר"ש ואין איסורו מצד חוץ למחיצה הלכך כל שהוציא ידו אבר זה הוי כאבר מן הגמל וכיון שנעתק מקום חתך ג"כ על שפת הרחם נאסר מכח גמל ולא מהני חזרה קמש"ל דהכל מותר בהחזיר אפילו מקום חתך של גמל ודייק תנא דברייתא הכי כיון דכתיב פרסה ופרסות כמו דפרסות אתי בהחזיר כמו כן פרסה ג"כ אפילו החזיר והיינו דקלוט בן פרה ג"כ מותר הכל העובר ומקום חתך כל שהוא בבהמה דהיינו בהחזיר ולפי זה לרבנן ג"כ יש לומר דצריך קרא להתיר העובר בפנים וכסברת הפוסקים דס"ל דבהמה בלי פרסות כלל אינה ניתרת בשחיטת אמו אף דבנולד מותר ושפיר צריך קרא לרבנן להתיר קלוט בפרסה אחת רק כיון דלרבנן מותר בנולד לגמרי א"כ שוב אין צריך פרסה החזיר אכול דאין חידוש החזירה בקלוט מאינו קלוט וכל ששחיטת אמו מתרת בפרסת אחת שוב אין כאן במקום חתך רק איסור יוצא והרי כתב חד למקום חתך ומדקאמר תנא דברייתא פרסה החזיר אכול ש"מ דאתיא כר"ש דלדידי' גם בקלוט צריך לאשמועינן דאפילו מצד גמל מותר מקום חתך בהחזיר כמו באיסור יוצא אבל לרבנן החזיר אכול למה לי דהא מותר בנולד והשתא ניחא דנקט תרי זימני גמל לר"ש דאי לא הוי כתיב רק גמל אחד הוי מתירין שפיר אפי' נולד ומ"מ צריך קרא להתיר במעי אמו דס"ד שלא יותר בשחיטת אמו כמו בהמה שרגלי' כרגלי יונה או שאין לו רגלים כלל רק הך ברייתא דקתני החזיר אכול ע"כ כר"ש אבל לרבנן נהי דצריך קרא להתיר העובר בשחיטת אמו בפרסה אחת אבל החזיר למה לי כנ"ל ועמ"ש בתוס' בד"ה ואליבא דר"ש ולקמן בגמרא גבי דמות יונה:

שם ובשר בשדה טרפה מה ת"ל לפי שמצינו במעשר שני. לשון זה תמוה לכאורה דהיכי שייך לשאול מה ת"ל פשיטא דצריך לאשמועינן איסורא דאי לאו דהוי כתיב קרא לאסור בחזר פשיטא שלא היינו אוסרין ולהיפוך הוי לי' לומר לא תוכל לאכול בשעריך מה ת"ל לפי שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ס"ד דגם במעשר לא מהני חזרה קמש"ל דבמעשר מהני. ונראה לי דהכי פירושא דהא דאמרינן לעיל דקרא דחטאת מוכח דלכל מילי כיון דהדור הדור. היינו דוקא מחמת דכתיב טרפה דהשתא ליכא למימר דהך דחטאת לא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא דהיינו כל מי שהוא בכלל ובשר בשדה. דא"כ למה לי בחטאת קרא לאסור חזרה דהא הכל בכלל ובשר בשדה טרפה דאין לו היתר כטרפה וע"כ דלכך יצא לדון בחטאת להורות דבשאר מילי כיון דהדור הדור והיינו דמקשה הכא בהך ברייתא ובשר בשדה טרפה מה ת"ל כיון דכבר גלי קרא בחטאת דחזרה לא מהני ה"ה בכולם ואהא קאמר לפי שמצינו במעשר שני וביכורים דאי הדור הדור א"כ ס"ד דממילא רק חטאת בלבד אסור בחזרה אבל כל מילי מותר קמש"ל טרפה דהכל אסור רק מעשר שני ביכורים בלבד הוא דמותרין בחזרו ומיושב בזה קושית התוס' בד"ה הכל הי':

בתוס' בד"ה ואליבא דר"ש אבל לרבנן וכו' לדרשה אחריתי. כל דבריהם המה לפי שיטתם לקמן בד"ה אלמא אמר ר"י דבהמה שרגלי' כרגלי יונה או שאין לה רגליים מודה ר"י דמותר כיון שמותר בחוץ לא גרע פנים מחוץ וה"ה קלוט בן פרה לרבנן אבל לדעת הפוסקים שהביא הר"ן ז"ל שם דאפילו רגלי' כרגלי יונה אסורה בפנים דלא התיר קרא רק בפרסות א"כ פשיטא דאפילו לרבנן צריך קרא להתיר פרסה אחת דהיינו קלוט אף דבנולד מותר מ"מ בפנים ס"ד שלא הותר רק מה שנמצא בפרסות ולא בפרסה ולדבריהם יש להקשות דהוי לי' לומר כאן אפילו לרבנן דבא הכתוב להתיר קלוט בן פרה בשחיטת אמו אבל באמת לא קשיא כלל כמ"ש בגמרא שאי אפשר לפרש הברייתא כרבנן כיון דקתני פרסה החזיר אכול ולא ניחא להו לומר החזיר לאו דוקא אבל לר"ש שפיר קתני החזיר אכול דאפילו מתורת גמל מותר מקום חתך כמ"ש לעיל ועמ"ש בסמוך ולקמן בדברי ר"י בדמות יונה:

בא"ד וליכא למימר דאיצטריך לאסור דמות יונה וכו' עד סוף הדיבור. כל דבריהם תמוהין לכאורה חדא הא לקמן איתא מעיקרא דלכך עובר מותר בשחיטת אמו דשדי בהמה קמא אבבהמה בתרא והכוונה בהמה בבהמה תאכלו ומקשה עלה אלא מעתה ימירו וקאמר אלא לאו מהכא אלא דכתיב כל בבהמה היינו כל הנמצא בה ופריך אלא מעתה דמות יונה נמי תשתרי ומשני בעינן פרסות וליכא והדר פריך קלוט בן פרה ליתסר ומשני פרסה בבהמה תאכלו כר"ש ב"י והדר מסיק ר' שימי בר אשי דשפיר ילפינן מבהמה בבהמה עיי"ש ובתמורה ילפינן ממעשר עיי"ש והשתא מבואר התם דאי ילפינן מבהמה בבהמה לא קשיא דדמות יונה לישתרי דהא אלא מעתה קאמר דהיינו אי ילפינן מכל בבהמה אבל אי כדמעיקרא לא קשיא והיינו דבהמה דוקא ולא עוף והשתא רק דברי התוס' דהכא היכי קאי אי למסקנא דמבהמה בבהמה ילפינן פשיטא דלא צריך קרא לאסור דמות יונה דהא בהמה כתיב כדמוכח התם להדיא ואי בס"ד דילפינן מכל בבהמה הרי מפורש התם דצריך קרא לאסור דמות יונה דהא מקשה דמות יונה לישתרי ומשני בעינן פרסות וליכא גם מה שכתבו כמו דלר"ש לא צריך קרא לדמות יונה כמו לרבנן הוא תמוה לכאורה ג"כ דוודאי מוכח דמות יונה מקרא כיון דכתיב פרסה להתיר קלוט ש"מ דבלי פרסה כלל אסור וכמו כן לרבנן צריך קרא כיון דדמות יונה אסור בחוץ ס"ד דבפנים מותר קמשמע לן פרסה דבעינן פרסה דוקא ובלי פרסות כלל אסור כגון דמות יונה:

ומה שנראה לי פשוט בכוונת התוס' והוא דיש לדייק לכאורה בלישנא דר"י לקמן דקאמר ומצא בה דמות יונה והוי לי' לומר דמות עוף וכן הרמב"ם נקט מפורש דמות עוף טהור והשתא שפיר ס"ד דתוס' הכא דלפי המסקנא דלקמן דבאמת ילפינן מבהמה בבהמה מ"מ צריך קרא לרבנן לאסור דמות יונה והיינו אף דכתיב בהמה בבהמה היינו משום דהך בהמה מיירי אפילו טמאה כגון גמל כמ"ש התוס' מעיקרא דכיון דמותר בחוץ וודאי דמותר בפנים לכך כתיב בהמה אבל עוף טמא לא הותר בבהמה שאין סימני טהרה של אמו מועילין לו דסימני טומאה של עוף ענין אחר הוא ואינו בסוג סימני טהרה של בהמה כלל ואי נולד אינו מתקיים כלל ואפילו הי' מתקיים לא הי' ראוי להתירו מצד נולד מן הטהור כגמל לרבנן דזה טהור מכח סימני אמו וזה לא שייך בעוף טמא אבל עוף טהור ס"ד דכיון דהוא אין צריך לסימני טהרה של אמו כלל דמעצמו טהור הוא ס"ד שניתר בשחיטת אמו קמש"ל קרא פרסה שלא הותר אלא מי שיש במינו פרסה אבל עוף אפי' טהור כיון שאין במינו פרסה כלל אינו ניתר בשחיטת אמו ואהא כתבו התוס' דהא ליתא דעוף טהור במעי בהמה כיון שאינו מתקיים בחוץ כלל אין לו מעלת טהרה כלל ולא שייך בזה טהור וטמא כמו שכתבו לקמן בד"ה אלמא והוכיחו זה דאל"כ לר"ש ליכא קרא כיון דצריך פרסה להתיר קלוט א"כ מנין לאסור דמות יונה דילמא דוקא בבהמה דתלוי בסימנים בעינן עכ"פ אפילו במעי אמו פרסה אחת כיון דטמאה הוא לר"ש בחוץ אבל דמות יונה דהוא עוף טהור ואינו תלוי טהרתו בפרסה טהור בפנים בלי פרסה כלל וע"כ שאין לדמות יונה הנמצא במעי בהמה שום מעלה של עוף טהור כיון שאינו מתקיים כלל והוי רק כחתיכת בשר בעלמא ואין צריך קרא לאסרו בפנים כיון שאין לו פרסה כלל וכמו כן לרבנן כיון דכתיב בהמה בבהמה והוא אינו בהמה כלל ואין טהרתו נחשב לכלום וזה ברור לפע"ד בכוונת התוס' ועוד אבאר לקמן בגוף דברי ר"י ובסוגי' שם באריכות ומ"מ עיקר דברי התוס' נבנין על זה היסוד דסוגי' דהתם לר"ש והיינו דלרבנן לא צריך קרא לקלוט וכ"ז אינו ברור כמ"ש למעלה בגמרא ולקמן בס"ד:

בד"ה אמר ר"י תימא וכו' וע"כ מוקמינן וכו' פי' דאי כדמוקמינן חד למקום חתך וחד לר"ש לקלוט פשיטא דקשיא טפי דמוכח מהך ברייתא דלעיל דאבר עצמו אסור כיון דאתי קרא להתיר מקום חתך בהחזיר רק אפי' אי מוקמינן חד לאבר וחד למקום חתך עכ"פ קשה למה לי קרא להתיר אבר ומקום חתך הא מחטאת נפקא דכלהו מותרין בחזרה אמנם לפי מה שכתבתי בגמרא דהך חד לאבר וחד למקום חתך היינו לאסור מקום חתך בלא החזיר והכוונה דוקא בבהמה דהיינו החזיר אכול אבל בלא החזיר לא והשתא לר"י ג"כ יש לפרש חד לאסור מקום חתך בלא החזיר וחד להתיר קלוט בן פרה או שאר דרשה דרבנן אבל אבר ס"ד דאסור אפי' החזיר קמש"ל קרא דחטאת להתיר האבר וניחא טפי דנקט קרא פרסה ופרסות והיינו פרסה להתיר קלוט ופרסות לאסור מקום חתך אפי' במי שיש לו פרסות דמותר בנולד כגון פרה בת פרה מ"מ מקום חתך אינו מותר רק בהחזיר ויש לומר עוד לפי מה שכתבתי לעיל בכוונת רש"י דצריך קרא להתיר אפילו הוציא ב' והחזיר אחת דס"ד דהאי לאו חזרה הוא כיון שלא החזיר כל מה שהוציא מ"מ מותר ודו"ק:

בד"ה הכל הי' בכלל וכו' ולמאי דמסיק וכו' למילתא אחריתי ולדעתי ניחא בפשיטות דדוקא השתא דכתיב טרפה ידעינן למילף מחטאת להתיר בשאר אבל אי לא הוי כתיב טרפה הוי ילפינן הכל מחטאת דדוקא השתא ידעינן דחטאת מיעוטא היא דאי דניליף מינה למה לי כלל הא מטריפה מוכח וע"כ דלמיעוטא אתי וכן מוכח בגמרא להדיא בהך ברייתא דבסמוך כמו שבארנו בגמרא: