תפארת יעקב על חולין חלק ב קפא

בראשו מת אבל בראשו חי ליכא בינייהו מידי ואפילו החזירו:

ואי נימא דבכור לכהן ג"כ תלוי בלידה ג"כ לק"מ לא קושיא זו בדיבור זה ולא קושיתם בדיבור שאחר זה והוא דמבכור לכהן לא מצי להקשות מכח קושית התוס' בדיבור זה דמ"מ לא מוכח בהחזירה דדילמא הכא מיירי בלא החזירה אבל בהחזיר באמת הוי בכור לכהן דלא הוי כילוד ואי קשיא אי ס"ד בהחזירו הוי הבא אחריו בכור לכהן א"כ למה לא חשיב בהדי הנך דהוי בכור לכהן ולנחלה הוציא ראשו והחזירו הא ליתא דהשתא נמי דנימא דלא הוי בכור לכהן דהוי כילוד למה לא חשיב בהדי הנך דלא הוי בכור לא לכהן ולא לנחלה הוציא ראשו והחזירו אבל מסיפא דייק שפיר דע"כ אפילו החזירו הוי כילוד בראשו חי מדקתני ראשו מת דליכא למימר בהא אפילו בכור לכהן הוי אם כן תיקשי למה לא חשיב בהדי הנך דהוי בכור לנחלה ולכהן אבל השתא אין קושיא דלא נקט בהדי הנך דלא הוי בכור לתרווייהו דזה מוכח ממה שאמר ראשו מת שמע מינה דבחי אפילו בכור לנחלה נמי לא הוי אפילו החזירו דאי יש הפרש ביניהם למה לי ראשו מת אפילו ראשו חי וע"כ דכל שראשו חי אפי' החזירו הוי כילוד לנחלה ולבכור ולכך נקט מת וזה ברור לפע"ד. והשתא ניחא ג"כ דלא פריך תיכף משלי' שיצאה מקצתה דהתם לא מוכח בהחזירה דהוי כילוד אבל כיון ששמענו באדם דאין חילוק בין החזיר ללא החזיר א"כ ממילא מוכח משלי' דגם בבהמה אין חילוק דחילוק זה של פרוזדר לא שייך רק דנימא דראש לא הוי כילוד ולא לחלק בהחזירה בין אדם לבהמה וזה ברור ובהכי ניחא מה שיש לתמוה לפי פי' התוס' דקאמר אי אמרת בשלמא החזירו דרישא דוקא תנא סיפא אטו רישא אלא אי אמרת לא דרישא דוקא ולא דסיפא דוקא וכו' ולדברי התוס' מהחזירה דסיפא לא קשיא כלל דאיצטריך לאשמועינן חידוש פורתא רק מגוף הסיפא קשיא לן דיש לומר דנקט עיקר סיפא אגב רישא וכן רש"י ז"ל פי' בהדיא דהעיקר על החזירה דסיפא קשיא לי' והיינו כמו שכתבתי דמבכור ושלי' מוכח בהחזירו הוי כילוד א"כ למה לי דנקט בסיפא החזירו כיון דבתרווייהו לא איצטריך:

בא"ד וזה נמי אין להקשות וכו' מה שבפנים אסור דלר"י אסור קאי אעובר. דבריהם תמוהין לכאורה דאטו לעולא דאבר מותר לא קאי אסור דסיפא אעובר דפשיטא דלכ"ע כולו הוי כילוד בסיפא. ונראה לי דכוונתם דלמ"ד אבר מותר ע"כ צריך לומר דהא ידעינן מעצמנו כיון דהוי כילוד ממילא מה שבפנים ג"כ אסור דהוי כילוד דמילתא דפשיטא הוא. דאל"כ היכי רמז התנא לאסור מה שבפנים הא יש לומר כלפי דקתני רישא דהאבר מותר קתני סיפא דאי יצא הראש אסור אבל גופו יש לומר דמותר כיון שהוא בפנים וע"כ דמילתא דפשיטא הוא דכולו כילוד אבל לר"י דאבר אסור ע"כ הך דהוי כילוד דסיפא על עובר דעל האבר אפי' הוציא ידו האבר אסור וע"כ על העובר ושפיר יש לומר דקמ"ל דעובר שבפנים אסור. מיהו עיקר קושיתם לא קשיא כלל לפע"ד חדא לפי מה שכתבתי לעיל דמהך דבכורות מוכח אפי' החזירו הוי כילוד א"כ עיקר הקושיא נהי דעיקר הרישא קתני דראש כילוד אגב רישא דיד אינו כילוד אבל אפי' החזירו דקתני למה לי כיון דגם ברישא לא איצטרך א"כ נהי דיש לומר דעיקר הסיפא קמש"ל דמה שבפנים חשיב כילוד אבל אפי' החזירו למה לי דכיון דשמענו מהך דבכורות דלענין חוץ אין חילוק בין החזירו ללא החזירו מאיזה צד נחלק בפנים בין החזירו ללא החזירו ועוד דעיקר מה שכתבו דמהך דבכורות לא שמעינן דמה שבפנים חשיב כילוד לא הבנתי כלל כיון דעיקר טעמא דראשו חי הבא אחריו לא הוי בכור לנחלה ובראשו מת הוי בכור משום דזה אין לבו דוה עליו וזה לבו דוה עליו א"כ ע"כ דחשבינן הכל כילוד דהא חי בלבד כל שלא יצא לאויר אין לבו דוה עליו רק בלידה לבו דוה עליו ואי מה שבפנים לא חשיב כילוד פשיטא שאין לבו דוה עליו דראש בלא גוף אינו כלום והרי אי יצא חציו אפי' חי אין לבו דוה עליו כיון שחצי השני בפנים א"כ כל גופו בפנים פשיטא שאין לבו דוה עליו וע"כ דכל שיצא הראש הוי כולו כילוד ולבו דוה עליו כמי שנולד כולו תדע דאי ס"ד דמהך דבכורות לא מוכח דהוי כולו כילוד א"כ היכי פשיטא לן דיצא ראשו הוי כולו כילוד והא דמבעי' לקמן רק בנחתך משום דשמעינן במתניתין דראש הוי כולו כילוד דאי ראש בלבד אפי' יד הוי כילוד אבל לולא דשמענו במשנה דראש הוי כילוד כולו מנין לנו לחלק בין ראש ליד כיון דמהך דבכורות לא מוכח כלל דהתם בראשו חי לבו דוה עליו בראש בלבד משא"כ יד אין לבו דוה עליו אבל מנין לנו לענין לאסור מה שבפנים דכולו כילוד ועוד דבלא"ה איזה הוכחה מייתי מהך דבכורות אי לאסור מה שבפנים הא לא מוכח מהתם כמו שהקשו התוס' ואי דרק דראש הוי כילוד וממילא נדע לאסור מה שבפנים א"כ הרי מעיקרא ברישא אפי' יד הוי כילוד לאסור היד א"כ כ"ש דראש הוי כילוד לאסור הראש ואי דבא לאתויי מהך דבכורות דהראש הוי כילוד דיד אסור אף שאינו כילוד רק יצא חוץ למחיצה אבל ראש הוי כילוד וממילא פשיטא לן דגם מה שבפנים אסור הא וודאי ליתא דשם לא הוי הבא אחריו בכור לפי שלבו דוה עליו כל שראשו חי משא"כ לענין כילוד בבהמה. ואי קשיא הא חזינן דאפי' למ"ד אבר מותר דאז אפי' ממתניתין לא מוכח דמה שבפנים הוי כילוד דצריך לאשמועינן דהראש הוי כילוד ומ"מ אפי' לדידי' לא מיבעי' לן לקמן רק בנחתך ש"מ דפשיטא לן דמה שבפנים נמי הוי כילוד הא ליתא דלדידי' כיון דחזינן דחלוק יד מראש דיד מותר בהחזיר והראש אסור ש"מ דהראש שאני דהוי כילוד כולו אבל למ"ד אבר אסור אי לאו דהוי קתני במתניתין סיפא הוי ס"ד דראש ויד שוין ושאני הך דבכורות דבראש חי לבו דוה עליו משא"כ יד וע"כ דמהך דבכורות באמת מוכח דהוי כולו כילוד דאי אינו כילוד כולו לא הי' לבו דוה עליו כלל כיון שכל הגוף בפנים וזה ברור:

בא"ד ובנחתך הוא דמיבעי' לן. צ"ע דאפי' בנחתך נמי לא מיבעי' לן רק לענין יציאת רובו שחתך מעט מעט כיון דמיעוט שיצא כבר נחתך אינו מצטרף אבל הוציא ראשו אפי' נחתך פשיטא דהוי כילוד כולו אפי' מה שבפנים וצ"ל כוונתם כמו דמבעי' לן לקמן בנחתך לענין יציאת רובו כמו כן הוי שייך הך איבעי' ביצא מיעוט ראשו וחתכו עד שיצא רובו או כל הראש אבל ביצא שלם אפי' חתכו הוי כילוד או דכוונתם בחתך הראש בפנים קודם שיצא ואח"כ יצא אי חשיב שיהא כולו כילוד ואהא כתבו דרק בנחתך מיבעי' לן ולא בשלם מיהו בהא נמי ליכא למבעי דהא ביצא מקצת שליא דחיישינן דיצא הראש הרי הי' חתוך ומחוי גם בפנים ומ"מ אסורה כולה באכילה לכן העיקר דכוונתם בחתך מעט מעט מן הראש עד שיצא הראש [ומ"מ צ"ע קצת דיש בשליא עוד ספק שמא לא נפיק הראש בבת אחת והוי כמי שיצא ממנו חתיכות מעט מעט] אך כבר כתבתי דוודאי לא מבעי' לן בשלם כיון דקתני מתניתין דהוי כילוד ע"כ כולו דאי ראש עצמו אפי' יד הוי כילוד ואסור אפי' החזירו אבל אי לא הוי תני סיפא כלל לולא דהוי מוכח מבכורות דהוי כילוד כולו לא הוי שמעינן כלל דאפי' מה שבפנים הוי כילוד כמ"ש לעיל באריכות:

בד"ה טעמא דראשו מת וכו' תימא דהוי לי' למיפרך מבכור לכהן. דבריהם צ"ע לפע"ד חדא דהיכי אפשר להקשות מבכור לכהן כיון דבפטר רחם תליא שפיר יש לומר דכל שיצא ראשו כבר נפתחו צירי הרחם והוי פטר רחם אבל מאן לימא לן דהוי כילוד כולו ביציאת הראש ועוד דאי לכהן נמי תליא בלידה בלא"ה לק"מ דיש לומר דמכהן לא מוכח בהחזירו ושמא בהחזירו הוי באמת בכור לכהן והא דלא חשיב בהדי הנך דהוי בכור לנחלה ולכהן דהשתא נמי דנימא בהחזירו הוי ג"כ כילוד לכהן הוי לי' לחשוב בהדי הנך דלא הוי בכור לכהן ולנחלה ראשו חי וע"כ משום דמסיפא דקתני ראשו מת מוכח דבחי אין הפרש בין כהן לנחלה כלל אפילו החזירו דאל"כ למה קתני ראשו מת אפי' חי רק החזירו א"כ עיקר הקושיא מהך סיפא דראשו מת וכבר הארכתי בזה לעיל בתוס' בד"ה סיפא עיי"ש:

בא"ד דאיכא למידחי כדדחי פרק יש בכור וכו' מאי ראשו רובו. הקשה מהרש"א דהוי לי' למדחי הכא דקמ"ל מתני' דראש פוטר אפילו בנפלים ותירץ דאיכא לאוקמא בחי ודבריו צ"ע דע"כ נידוק במת דאל"כ מקמש"ל כקושית הש"ס גם אי נימא בחי היכי קתני ברישא מותר באכילה אטו בלא"ה חי אסור באכילה ואי שייך לומר בכה"ג מותר באכילה הוי לי' לומר בסיפא אסור באכילה כיון דהכל בחי וע"כ דכה"ג לא שייך רק טעון שחיטה או אינו טעון שחיטה ומדקתני מותר באכילה ש"מ דבנפל איירי דבלא"ה הי' אסור באכילה ועוד אי בחי מיירי הרי פליג ר"מ דטעון שחיטה ואינו ניתר בשחיטת אמו והכא אכתי לא אייתי פלוגתא דר"מ ורבנן בבן ט' אי ניתר בשחיטת אמו וע"כ בנפל מיירי דלכ"ע מותר בשחיטת אמו. והשתא ממילא לא קשה קושית מהרש"א כלל דכיון דשמענו בעלמא דראש עדיף מיד בבן ט' עכ"פ א"כ כיון דקתני רישא הוציא ידו ולא קתני רבותא אפילו ראשו כיון דבנפל מיירי ש"מ דראש פוטר אפילו בנפלים וסיפא לא איצטרך כלל ונהי דהא לא קשיא כיון דקתני רישא יד ש"מ ראש לא דכיון דלא שמענו בשום מקום שיש הפרש בין ראש ליד בוודאי דרך התנא לומר ביד אינו כילוד ובראש כילוד אבל כיון דשמענו בעלמא דראש הוי כילוד א"כ שוב לא איצטריך סיפא כיון דרישא בנפל מיירי דקתני מותר באכילה גם אליבא דכ"ע אפילו לר"מ א"כ מוכח דראש פוטר דאל"כ למה קתני יד הוי לי' למיתני ראש דהוי רבותא דבבן קיימא הוי כילוד כולו מ"מ בנפל לא הוי כילוד מיהו יש להקשות דהוי לי' להקשות לשמואל דסובר אין ראש פוטר בנפלים מהך משנה