תפארת יעקב על חולין חלק ב יח

שאם נפרש כוונתו כפי הנראה לכאורה לפי פשוטו מה נמצא שאין בו קורט דם היינו לפי שאי יש בו קורט דם אפי' בנמצא חיישינן א"כ למה לו להוכיח דבישב אין חילוק דאל"כ ליפלוג וליתני בדידיה דכיון דנמצא דוקא בלי קורט דם מכשירין ע"כ דישב אפי' אין בו קורט דם אסור דאל"כ מה הפרש יש בין ישב לנמצא הא בתרווייהו ביש בו טרפה ובאין בו מותרת, ועוד כיון דהא פשיטא ליה דנמצא ביש בו אסור אפי' לעולא א"כ כ"ש בישב דעולא אוסר ביש בו א"כ ע"כ כפי' רש"י דמיירי באין בו, ועכ"פ כיון דהשתא אנו דנין אפילו על ישב להתיר אפילו יש קורט דם בפנים דלא כרש"י והיכי פשיטא ליה להרשב"א בנמצא דמיירי באין בו קורט דם, ואי נימא דכוונת הרשב"א להוכיח בנמצא ע"כ מיירי באין בו מדדחינן האי מרבנן דנמצא לא איצטריך דכלהו חיוי ברייתא קוצי אכלי וכלהו חיוי ברייתא אין בהו קורט דם ש"מ דפשיטא לן אי יש קורט דם אפי' נמצא אסור א"כ פשיטא דמוכח מזה בפשיטות דכ"ש ישב דאסור בקורט דם לכ"ע וע"כ עולא באין בו קורט דם ולמה ליה להוכיח מכח דליפלוג בדידיה, והא וודאי ליכא למימר דמה שאמר הרב ז"ל דאל"כ ליפלוג בדידיה היינו להכריח דנמצא דוקא באין בו קורט דם דאי אפי' יש בו ליפלוג בדידיה בישב עצמו, הא וודאי ליתא דהך ליפלוג בדידיה בישב עצמו אינו תלוי בזה אי נפרש נמצא בלי קורט דם או אפי' ביש בו קורט דם סוף סוף קשיא ליפלוג בישב עצמו וע"כ דאין חילוק בישב כלל:

ודבר ברור הוא דכוונת הרשב"א ז"ל בפשיטות מה נמצא דלהיתרא אתינן עלה בוודאי בכל גווני מיירי דליכא למימר דוקא ביש בו קורט דם מכשירין, ה"ה להיפוך ישב דאיסורא בכל גווני בין יש בו בין בו דאל"כ אלא דוקא נמצא מיירי בכל גווני אבל בישב מחלקינן ולא מיירי אלא ביש בו קורט דם ליפלוג וליתני בדידיה בישב עצמו, וע"כ דהך ישב דקאמר בכל גווני קאמר דומיא דנמצא דמיירי בכל גווני, נמצינו למדין מדברי הרשב"א ז"ל דלכ"ע בנמצא מכשירין אפי' יש בו קורט דם דאי ס"ד נמצא ביש בו אסור, בלא"ה מוכח דכ"ש ישב דאסור ביש בו לכ"ע ועוד דמה הפרש יש להאי מרבנן בין ישב לנמצא וע"כ בישב בכל גווני אסור אפי' אין בו אלא וודאי כוונת הרשב"א כמו שכתבתי:

ומעתה אני תמה על מה שכתב הר"ן ז"ל בשם הרשב"א ז"ל דישב דומיא דנמצא מה נמצא שאין בו קורט דם דאי ביש בו לא הוי מקשה עליה דהא לא איצטריך לעולא לאשמועינן, דאטו חיוי ברייתא אית בהו קורט דם, ולדבריו בנמצא ויש קורט דם בפנים אסור וזהו ממש היפוך דברי הרשב"א ז"ל לפי מה שבארנו, דאי ס"ד דהיה לו להרשב"א הוכחה דנמצא אינו כשר רק באין בו קורט דם מחמת דמקשה עליה דכלהו חיוי ברייתא קוצי אכלי א"כ למה לו להביא ראיה על ישב דאל"כ ליפלוג וליתני בדידיה בישב עצמו הא בלא"ה כיון דבנמצא לא מכשיר רק באין בו קורט דם והאי מרבנן מחלק בין ישב לנמצא ע"כ ושב אסור אפי' אין בו קורט דם דאל"כ מה הפרש בין ישב לנמצא, ועוד דכיון דהעיקר מה שדן הרשב"א ז"ל מעיקרא דלא כפירש"י הוא משום דקשיא ליה באין בו ליכא למ"ד לחוש ואהא מייתי ראיה דבישב חיישינן אפי' אין בו א"כ בפשיטות מוכח דהא נמצא לא התיר רק באין בו הרי דישב אסור אפי' אין בו, ועוד כיון דיש בו אפי' נמצא אסור אפי' לעולא א"כ כ"ש ישב דאוסר ביש בו והיכי קאמר לעיל ישב אין חוששין מה דפשיטא לן ביש קורט דם אפי' נמצא חוששין אפי' לעולא, וע"כ דהך דעולא באין בו קורט דם ולעיל קאמר דעולא בישב אמר והאי מרבנן קאמר בנמצא ועכ"פ מוכח דלעיל דפליג על עולא דחוששין אפילו. אין בו פלגינן עליה, ומדדייק הרשב"א ז"ל דאל"כ ליפלוג וליתני ע"כ דכוונתו כמו שפירשתי דבריו דוודאי נמצא בכל גווני כשר והוא הדין ישב בכל גווני אסור דאל"כ ליפלוג וליתני בדידיה והרי זה מבואר דלא כמו שהבין הר"ן ז"ל, גם הראיה הר"ן ז"ל דאי ביש בו איצטריך ליה לעולא לאשמועינן דכלהו חיוי ברייתא לית בהו קורט דם, [ותמהני על הט"ז סי' ל"ג שהביא ראיה זו מסברת עצמו ולא ראה כי הם דברי הר"ן, גם נעלם ממנו דברי הרשב"א ז"ל כפי מה שהוכחתי מדבריו מוכח להדיא להיפוך ע"ש] אינה ראיה כלל לפע"ד דסוף סוף העיקר הוא מכח קורט דם הנמצא דקוץ הנמצא אינו ריעותא כלל דכלהו קוצי אכלי, א"כ אכתי מקמ"ל עולא בקוץ זה הוי ליה לומר בפשיטות דאי נמצא קורט דם לא חיישינן שמא ניקב אבל מה שזכר עולא קוץ אין בזה שום חידוש, וע"כ דעולא לאו מכח קורט דם קמ"ל חידושו רק מכח הקוץ [שהרי לא זכר קורט דם כלל רק קוץ והיאך לא זכר העיקר מה שבא לחדש], ובנמצא אין חידוש וע"כ בישב, ומהאי טעמא הוצרך הרשב"א להוכיח דישב בלי קורט דם מדלא מפליג בישב עצמו, מיהו נראה לי ליישב דברי הר"ן ז"ל שלא יהיו מוקשין כ"כ דאין כוונתו להוכיח דנמצא דוקא באין בו מכשרינן רק כוונתו להוכיח דהך היתרא דנמצא אינו מצד חידוש דקורט דם רק מצד הקוץ דאי מצד הקורט דם לא הוי מקשה עליה דלא צריך לאשמועינן וע"כ דכיון שלא זכר עולא קורט דם לא אתי עלה לאשמועינן מכח קורט דם א"כ ה"ה ישב דאיסורא לאו משום קורט דם הוא רק אין בו אוסר וכן ישב משמיענו חידוש להתיר בכל גווני אפי' אין בו מחדש להתיר ודו"ק:

ומ"מ גם ראיות הרשב"א ז"ל לא נתבררו לי דוודאי ההוא מרבנן דקאמר נמצאת איתמר בא להחזיק דברי עולא לכ"ע אפילו אי חיישינן לספק דרוסה, תדע דמקשה עליה דלא לאשמועינן והיינו דבהא כ"ע מודו, א"כ אי מפרש בנמצא אתי שפיר דכ"ע מודו ולא קשיא כלל מדרוסה, אבל אי יפרש בישב, אי בלי קורט דם למה לי שמא הבריא אפילו ניקב באמת כשר דבידוע דלאחר שחיטה ניקב כמו שרצה הרשב"א ז"ל לומר, ואי בקורט דם אכתי קשיא מדרוסה ולא הועיל כלום והוצרך לפרשו בנמצא וזה ברור, מיהו כבר כתבתי דדברי רש"י ז"ל מוכרחין בלא"ה כיון דבצד אחד בביה"כ בעי בדיקה ואפילו דיעבד מעכבא כדמוכח מדברי הרשב"א ז"ל עצמו לקמן א"כ פשיטא דבקורט דם וודאי טרפה לכ"ע דהא כאן ליכא בדיקה בחיצון, וכמו כן לדידן טרפה בלי קורט דם דס"ל דהך דביה"כ דלקמן אפילו בלי קורט דם בפנים הצריך רבי בדיקה דאין ראיה מה שאינו בפנים דאוכלין ומשקין שטפוהו, ועוד אפילו אי ביה"כ בעי דוקא קורט דם בפנים להצריך בדיקה בחוץ שאני התם דהוי ספק שלא בשחיטה ונשחטה הותרה אבל קוץ בושט דהוי ספק בשחיטה כל שאין ראיה ברורה דאחר שחיטה ניקב חיישינן, גם מה שהקשה הרשב"א ז"ל על רש"י דפי' הבריא דעלה בו קרום ולדידן חיישינן ומ"ש מריאה שנמצא בה מחט דלא חיישינן נראה לי דלא קשיא דכבר הוכחתי דהך קרום מחמת מכה ג"כ ניכר הוא והוא משונה ממקום אחר, שהקרום מתולדתו בריא וחזק וקרום מחמת מכה משונה משאר קרום הריאה אבל בושט לפי שהוא אין שינוי ניכרת בו, תדע דלכך לא קאמרינן רק בישב קוץ בפנים דלא חיישינן שהבריא לחוץ אבל ישב בחוץ לא שייך לחוש שמא הבריא לפנים ונתרפא וע"כ דבפנים ניכר קרום שהבריא מחמת מכה כנ"ל, ועוד ראיה דהא בבר אווזא דלעיל לכ"ע מהני בדיקת פנימי ולמה לא ניחוש דנתרפא וע"כ דבפנים ניכר כיון שהוא לבן, מיהו יש לדחות דשאני הכא דיש ריעותא בושט עצמו משא"כ התם אין ריעותא בסימני' עצמן רק בצואר ועמ"ש בסמוך שם אין חוששין שמא הבריא. פירש"י ב' פירושים הבריא ניקב והבריא נתרפא, וקשה להך פי' דהבריא ניקב ולא חייש עולא כלל שמא ניקב והרי בבר אווזא הנ"ל משמע דלכ"ע חיישינן דדוחק לומר דעולא פליג לגמרי אדרבה דושט לא שייך ביה בדיקה כלל דלא חייש לא לנקב ולא לספק דרוסה, וצריך לומר דדוקא התם דבא מלוכלך בדם א"כ אינו ידוע מה היה לו אי בצואר בלבד או בסי' ג"כ לכך צריך בדיקה וחוששין לו אבל כאן דישב לו קוץ אין לנו לחוש יותר ממה שאנו רואין תחוב ולא חיישינן שנתחב יותר מזה וחזר לאחוריו, אלא שיש לדקדק לשני הפירושים בין להך פי' הבריא ניקב דמאי פריך מספק דרוסה שאני הכא שאין לנו לחוש יותר ממה שנתחב לפנינו כיון דצריך לומר דניקב יותר וחזר לאחוריו אבל ספק דרוסה שפיר חיישינן, וכן להך לישנא דהבריא נתרפא מה ענין ספק דרוסה דחיישינן להך דהכא לחוש שעלה בו קרום ונתרפא, ועמ"ש בתוס' בד"ה קסבר עולא ישוב לזה. שם מ"ש מספק דרוסה. פירש"י דהכא לא איפשר למיבדקיה דלא מינכר בעור החיצון, והרא"ש הקשה עליו דרק אדמימות לא ניכר אבל נקב ניכר וכתב דלפי זה הכוונה להקשות דהכא משמע דאפילו בדיקה לא בעי ע"כ, ויש לתמוה לכאורה בדברי הרא"ש הללו במה נפשך אי כוונתו כפי הנראה מפשטות דבריו שהוקשה לו בשלמא לפירש"י הקושיא שפיר דמ"ש מספק דרוסה דצריכה בדיקה ואפילו דיעבד טרפה והכא דלא שייך בדיקה דלא מינכר יש לנו להטריף אבל אי נימא דהכא נמי יש בדיקה א"כ הא התם מהני בדיקה והכא נמי מהני בדיקה לזה כתב דמשמע דעולא אפילו בדיקה לא בעי, אבל יש לתמוה היכי מייתי בתר הכי ראיה מביה"כ דהלכה כעולא דהיכן נזכר התם דלא בעי בדיקה אדרבא מבואר התם להדיא שבא ביה"כ לפני רבי במחט בצד אחד והפכה רבי לבודקה ש"מ דבעי בדיקה, ואדרבא אם בביה"כ דעורו עב וגס בעי בדיקה כ"ש בושט, ואי נימא דמה שכתב הרא"ש דמשמע דאפילו בדיקה לא בעי לאו למימרא דאפילו ישנו לפנינו לבודקו אינו צריך בדיקה דוודאי אפילו לעולא צריך בדיקה כשישנו לפנינו כביה"כ דהתם רק הכוונה דמשמע דאפי' לא בדקוהו ואי איפשר עוד לבודקו כשר בלי בדיקה, ואהא מייתי אח"כ מביה"כ דהלכה כעולא, ואף דהתם בעי בדיקה משמע ליה דרק לכתחילה בדקה רבי אבל דיעבד כשרה בלי בדיקה, ומשמע ליה הכי משום דקתני בברייתא מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות בצד אחד כשרה בב' צדדים טרפה נמצא עליה קורט דם בידוע דקודם שחיטה ניקב לא נמצא עליה קורט דם בידוע דלאחר שחיטה ניקב והשתא אי ס"ד דבצד אחד בעי בדיקה ואפילו דיעבד טרפה בלא בדק תיקשי במה נפשך אי בדק ולא מצא קורט דם אפילו בב' צדדים כשרה ואי מצא קורט דם או שלא בדק כלל אפילו בצד אחד טרפה והיכי מחלק בין צד אחד לב', וע"כ דאף דהפכה רבי ובדקה אפילו בצד אחד היינו לכתחילה אבל דיעבד בלא בדק בצד אחד כשרה אבל ב' צדדים ולא בדק טרפה דכיון שניקב מב' צדדים צריך בירור שנעשה אחר