תפארת יעקב על חולין חלק ב יז

ודקין שמזכיר גוף האבר בנקיבה בעינן לחללו ובאבר שאין בו חלל היה מהראוי שיהא מעבר לעבר, ואי היה אומר ניקב המוח היה צריך להיות נקב במפולש בכל המוח רק לפי שלא זכר רק ניקב הקרום בעינן שיהא הקרום ניקב במפולש, עוד כתב דהאי דפריש בלב לבית חללו דאתא לאשמועינן בין חלל גדול בין חלל קטן, ולא משמע כן בגמרא דמיבעיא לן אי חלל גדול או קטן ופשיט ליה מריאה דקתני לבית הסמפונות והכוונה סמפון הגדול ודחי בשלמא התם היכא דשפכי כלהו להדדי אבל הכא לבית חללו קתני מה לי גדול מה לי קטן והוי ליה למיפשט מדקתני לבית חללו מה דלא נקט כן בכלהו ש"מ דבא לאתויי חלל קטן, ואדרבא יש מקום לומר להיפוך דאי לא הוי קתני מידי ה"א כל לחלל טרפה קמ"ל לבית חללו המיוחד וכבר כתבתי במתני' בזה, עוד כתב בשם בעל הלכות ז"ל ולא העתיק דבריו כמות שהם כי מדברי בעל הלכות נראה דהיכא דליתא למרה כלל לא מהני טעימה רק בעינן שתהא כולה בלועה בכבד עם הכיס כמות שהיא בחוץ עיי"ש וכבר הארכתי בזה בחידושי לי"ד, עוד כתב בחליף דושט שאינו רק בעור הפנימי ומכח דרוסה אתינן עלה אבל אי איפשר שהאדום יתהפך ללבן והוא בשם רש"י ז"ל ואנן להיפוך שמענו מדבריו בד"ה הנך דאפקת לא תיפוק דחליף דושט מטעם ששניהם נטולין ואין לך נקובה גדולה מזו וזה מפורש שלא כדברי הר"ן ז"ל בשמו, גם לפי דבריו לא הוי ליה לומר חיצון אדום, ומ"מ אפי' לפי דבריו נראה לי דוקא בנתהפך לגמרי לאדום חוששין לדרוסה אבל במשהו אדום בוודאי לא חיישינן וכבר הארכתי בזה בחידושי לי"ד סי' ל"ג בדברי הט"ז שם, עוד כתב בענין קרום שעלה מחמת מכה דלאו דוקא בושט אלא ה"ה בכל הנקובים והכי מוכחא סוגיא דלקמן והנה לא העתיק סוגיא דלקמן כמות שהיא אבל לפי הסוגיא דהתם מוכח להדיא להיפוך דרק קרום שסופו ליסתר אימעוט אבל פסול יכול לחזור להכשירו בסתימה יפה וכבר הארכתי בזה לעיל, עוד כתב בהא דקאמר נ"מ לספק דרוסה דהוי מצי לומר דנ"מ לדרוסה עצמה אלא דאתא לאשמועינן דחושש לספק דרוסה גם זה אינו נכון דמשמע דהך נ"מ הש"ס קאמר לה ולא רבה ומנ"ל דחייש לספק, ולפי מה שכתב הרא"ש ליישב מה דלא חיישינן שמא יש בחוץ אפי' לא נמצא בפנים דבספק דרוסה הקילו א"כ י"ל דרק בספק הקילו ולא בוודאי ושפיר אין נ"מ רק בספק דרוסה אבל בוודאי אפי' בפנים אין בדיקה כקושיית הרא"ש והרב בעל מע"מ כתב דברים תמוהים], ומ"מ אפי' לפי מה שתירץ הר"ן דסימנים קשים הן אצל דרוסה מ"מ י"ל דרק בספק דרוסה סומכין על סברא זו אבל בוודאי דרוסה אין לסמוך על זה ושפיר יש לחוש שמא עדיין לא נכנס לפנים תדע דתיקשי ליה להר"ן לפי תירוצו דסימני' קשים אצל דרוסה לא ניחוש כלל שהאדים עור החיצון כיון דקשין הן וע"כ צ"ל דמ"מ אין סומכין על זה שלא לבדוק כלל רק אי אין בפנים דם לא חיישינן שיחלחל לפנים דקשין הן וממילא י"ל נמי דבוודאי דרוסה שפיר חיישינן רק בספק לא חיישינן, עוד הקשה הר"ן ז"ל וניחוש שמא עור הפנימי האדים ג"כ מן הצד שהוא דבוק לחיצון ולא ידעתי מאי קשיא ליה הא יש לבדוק עור הפנימי מבחוץ ג"כ והרי עור החיצון אין לו בדיקה מב' צדדים כמו כן עור הפנימי יש לפרש מב' צדדים, מיהא הא לא קשיא למה ניחוש כלל דהאדים כיון דסימנים קשין משום די"ל דמ"מ בדיקה בעי, ועוד דדוקא אי לא דרס תיכף עד גמירא אין סופו לחלחל בסי' אבל וודאי יש לחוש דדרס תיכף עד שהגיע גם לפנימי מן הצד הדבוק לחיצון ובאותו עור עצמו לא שייך קשין ובוודאי יחלחל, אבל הא וודאי קשיא דשפיר בודק הפנימי גם מן הצד הדבוק לחיצון, מיהו איפשר דמשמע ליה דקאמר אפכיה רבה ובדיקה משמע דאין צריך בדיקה רק בפנים ממש אבל אינו מוכרח דשפיר הפכו שמא יראה בפנים דם כמו שהיה באמת ואי לא היה רואה בפנים היה מפשיט עור החיצון לבדוק הפנימי מן הצד הדבוק לחיצון, עוד כתב להקשות למאן דסובר דלנקב ג"כ אין בדיקה דהוי ליה לומר לספק נקב ולק"מ דע"כ הוצרך לומר דנ"מ איכא חוץ נקב דאי ליכא נפקותא רק לנקב היכי קאמר אלא בפנים שמא במקום נקב שחיט וע"כ בעוף ע"י שיבדוק הקנה תחילה והרי רבא ידע מהך דרבה ומ"מ לא ס"ד מעצת בנו פרק השוחט לבדוק הקנה תחילה והרי הדבר מוכרח בדברי רבה עצמו וע"כ דהוי סבר רבא דנ"מ לספק דרוסה ואז שוחט כדרכו דדרוסה ניכר במקום ששחט, גם מה שהקשה נבדקנו במחט או במסמר לא ידעתי מאי קושיא הרי בהדיא פירש"י הטעם דכיון דאדום הוא חיישינן שנתמלא הנקב בדם ואינו ניכר וזהו בושט דחיצון אדום אבל בקרום של מוח שהוא לבן אי נסתם הנקב בדם הרי ניכר ואי לא נסתם ירגיש במחט או במסמר וזה ברור:

בגמ' אמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא. פירש"י כגון שאכל קוץ ונתחב לתוך הושט וכו', ונראה דאי ישב לו קוץ בעור החיצון היה יכול לבדוק בפנים ואפי' בבהמה יכול לבדוק אחר שישחוט למעלה או למטה ואפי' כבר נשחט כל שלא נשחט במקום הקוץ ממש מהני בדיקה ולא חיישינן דילמא איתרמי אהדדי ועכשיו נתפרדו ובמקום נקב שחט, וכן מוכח בפירש"י בסמוך דכתב דלא איפשר למיבדקי' דנקב בעור חיצון לא מינכר ותיפוק לי' דניחוש דבמקום נקב חיצון שחט וע"כ דלא חיישינן לזה, מיהו להך לישנא נתרפא משכחת גם בהיפוך דנתחב קוץ בחוץ דלא חיישינן שניקב פנימי ונתרפא ואינו ניכר, וצ"ל דע"כ לא חיישינן לנתרפא רק בחוץ דהואיל דהוא אדום אין ניכר שינוי במקום שנתרפא אבל בפנימי כמו שהוא לבן אי היה ניקב ונתרפא היה ניכר שינוי דוודאי אי איפשר שיתרפא כמות שהיה כשאר ושט שלם כיון דכבר נטרפה אינו חוזר להכשירו:

מיהו קשיא לי להך לישנא נתרפא כיון דע"כ אתה צריך לומר שניקב ונתרפא א"כ למה לך נתרפא הא בלא"ה אין לך בדיקה לנקב מבחוץ דוודאי כיון דרבה סתם ואמר אין בדיקה לושט מבחוץ משמע אפי' נעשה הריעותא עכשיו דליכא למיחש שנתרפא תיכף, ובוודאי לא שייך לומר דהך מ"ד שמא נתרפא סובר דיש לנקב בדיקה מבחוץ רק דיש לחוש שנתרפא דהא רש"י פי' אחר שהביא ב' הלשונות דאין לנקב בדיקה מבחוץ והיינו כמו שפירש לעיל דכ"ח דטיפת דם נכנסת לו בנקב ואינו ניכר, ומזה היה נראה לכאורה דלהך לישנא שמא נתרפא מיירי דאפי' בפנימי עצמו לא נתחב מעבר לעבר לכך לולא חשש דנתרפא היה יכול לבדוק בפנימי מעבר הב' דניכר הנקב קמ"ל דלא חיישינן שנתרפא אלמא דכל שיש לחוש שנתרפא אפי' בפנימי אינו ניכר א"כ יש לפרש הך דעולא בהיפוך דנתחב בחוץ ולא חיישינן שניקב גם הפנימי ונתרפא ואינו ניכר, ואי קשיא היכי בדקו הך בר אווזא לעיל דכ"ח ניחוש דנתרפא י"ל דהתם שאני דהיה ממסמס קועיה דמים והיה ניכר דנעשה בקרוב ולא נתרפא, ועוד דדוקא בקוץ בושט עצמו חיישינן לזה אבל היכא דליכא ריעותא בושט כלל רק בצואר לא חיישינן כ"ה שמרפא ואינו ניכר אפי' למאן דסובר הכא חוששין שהבריא:

עוד פירש"י בא"ד ואינו נראה נקובתו מבחוץ, ואינו מובן לכאורה מה ביקש בזה פשיטא דאי ניקב טרפה ואין חוששין שמא הבריא קאמר, ונראה כוונתו דס"ד לפרש דאין חוששין שניקב מחיים רק חולין דאחר שחיטה ניקב כיון דמיירי דליכא קורט דם כמו שפירש"י אח"כ לזה פי' דדוקא בבא לפנינו ולא ניקב לחוץ רק שאנו חוששין שמא ניקב ואינו ניכר בהא קאמר עולא דלא חיישינן אבל בבא נקוב לפנינו אין תולין דאחר שחיטה ניקב, ואף דביה"כ כה"ג בלי קורט דם אמרינן בידוע דלאחר שחיטה ניקב א"כ הכא אפי' בושט דהוי ספק בשחיטה לא היה לנו לחוש כיון דבידוע דלאחר שחיטה ניקב אמרינן, הא ליתא דדוקא התם דליכא קורט דם בחוץ הוי ראיה ברורה דאחר שחיטה ניקב אבל ושט דאינו ניכר בחוץ שפיר יש לחוש שמא יש קורט דם בחוץ ואינו ניכר, וליכא למימר דכיון שאין בפנים קורט דם ג"כ בידוע דאחר שחיטה נעשה דהא חזינן בביה"כ דלקמן בעובדא דרבי דלא הוזכר שהיה קורט דם בפנים ומ"מ בדקה רבי ומצא בחוץ וטרפה, וע"כ דאין מה שאין בפנים קורט דם ראיה די"ל אוכלין ומשקין שטפוהו וה"ה כאן בושט בעי בדיקה וכיון דאינו ניכר טרפה, מיהו קשה הא חזינן בביה"כ אפי' לא נראה נקובתו מבחוץ בדקה רבי ומצא קורט דם בחוץ וטרפה א"כ הכא אפי' לא נראה מבחוץ נקב מ"מ הא אי איפשר למיבדק על קורט דם, וצריך לומר דסובר עולא או דהך דרבי רק לכתחילה הוא דמצריך בדיקה אבל אי לא היה איפשר לבדוק לא היה מטריף או דסובר דהך דרבי שהיה קורט דם בפנים והיה ידוע דזה הצד ניקב מחיים לכך היה חושש דניקב חיצון ג"כ ובדק ומצא קורט דם, אבל כאן דאין מבפנים כלום ולא נודע כלל שניקב מחיים לא חיישינן בתרתי שניקב מחיים וניקב לחוץ ג"כ, והא דמקשה מ"ש מספק דרוסה אף דהכא איכא תרתי לחוש דמחיים ניקב ולחוש דניקב לחוץ משום דגבי דרוסה נמי ספק דרס ואת"ל דרס שמא לא האדים עד שנעשה טרפה ואפי' למ"ד וודאי דרוסה אין לה בדיקה אבל אי ראינו באיזה מקום דרס יש ספק שלא דרס כנגד בני מעיים במקום שעושה טרפה כמו שפירש"י לקמן, ועמ"ש עוד לקמן בענין זה:

וראיתי להרשב"א ז"ל שהקשה על פירש"י מהך ביה"כ דלקמן דאי ליכא קורט דם בידוע דאחר שחיטה ניקב א"כ הכא באין קורט דם כ"ע מודו דלא חיישינן רק ביש קורט דם פליגי, ותמהני היכי מייתי מהך דלקמן דאדרבא מהתם מוכח להיפוך דהא חזינן דבדקה רבי אלמא דצריך בדיקה והרשב"א עצמו סובר לקמן דהך בדיקה מעכבה ואפי' דיעבד טרפה בלא בדק והרי הכא אין כאן בדיקה וטרפה אפי' דיעבד כהך דלקמן, ואדרבא אי ס"ד ביש קורט דם פליגי היכי פליג עולא על הך דרבי דהכא ליכא בדיקה בחוץ אפי' לנקב וכ"ש על קורט דם לכ"ע ליכא בדיקה בחוץ בושט, אבל לרש"י דמפרש באין קורט דם בפנים ניחא דעולא סובר דהך דרבי דוקא ביש קורט דה בפנים דידוע דניקב מחיים צד אחד צריך בדיקה גם על צד השני אבל באין קורט דם לא חיישינן, והנך דפליגי עליה ס"ל דרבי היה חושש לבדוק אפי' באין קורט דם בפנים, אבל אי נפרש הכא ביש קורט דם בפנים וודאי קשיא מהך דרבי דביה"כ דהתם בעי בדיקה בצד חוץ ומעכבה דיעבד א"כ הכא הוי כלא בדק דבחוץ ליכא בדיקה על קורט דם, ועמ"ש בתוס' ובסמוך בזה:

עוד פירש"י ז"ל וקורט דם אין בו בפנים. הרשב"א ז"ל הביא ראיה לדברי רש"י ז"ל מהא דבסמוך דמחלק בין ישב לנמצא וישב דומיא דנמצא מה נמצא שאין בו קורט דם אף ישב דאם לא תאמר כן ליפלוג וליתני בדידיה בישב עצמו ע"ש. ודבריו תמוהין לכאורה