תפארת יעקב על חולין חלק ב קסט

דאין לו גבחת הוא מעלה בארבה וכן להיפוך יש לו זנב הוא מעלה בחרגול א"כ אכתי איכא למיפרך מה להנך שכן יש להם מעלה אחת עכ"פ אבל סלעם יש בו תרתי לגריעותא יש לו גבחת ואין לו זנב וע"כ דכך הוא המידה בתורה ללמוד כה"ג בבנין אב מהצד השוה וזהו אי כתיב למינהו בכל חדא דהוי כל אחד כלל ופרט וכלל בפני עצמו שפיר ילפינן סלעם מבינייהו אבל אי הוי כתיב רק חד למיניהן לא הוי ילפינן סלעם מבינייהו דאינו דומה להם שיש בו תרתי לגריעותא שיש לו גבחת ואין לו זנב משא"כ הנך דאית בהו חד מעלה עכ"פ והוי ילפינן כעין הפרט שיש להם מעלה אחת עכ"פ ולא סלעם שאין לו כלום אבל השתא דהוי כל אחד בפני עצמו שפיר ילפינן סלעם מבינייהו במה הצד ודו"ק:

בא"ד והא דמרבינן ראשו ארוך וכו' דסברא הוא לרבויי סימן גרוע. קצת קשה דהיכי קאמר דאיצטריך למינהו דחג דס"ד כיון דסלעם אתי לרבות ראשו ארוך אפילו כל דהו נמי קמ"ל למינהו דד' סימנים בעינן וקשה בלא"ה מאיזה צד לא נצריך ד' סימנים כיון דסברא הוא לרבות סימן הגרוע דהיינו ראשו ארוך א"כ כל כמה דליכא קרא לרבות פחות מד' סימנים מאיזה צד לא נימא ארבה וחרגול כתיב ויתורא דסלעם לסימן גרוע, ועמ"ש לקמן בביאור הסוגיא בכללה ישוב לקושיית התוס' בפשיטות:

ומה שתירצו עוד התוס' בשם ריב"א דליכא דיהא חסר מארבע שלא יחסר לו עוד סימן או שהוא ראשו ארוך או שאר סימנים מן הד' סימנים הוא תמוה לפע"ד דאם כן היכי קאמר ר"פ לעיל הילכך בעינן רוב ארכו ורוב היקפו והיינו מספיקא וקשה הא תנא דמתניתין הוא תנא דבי ר"י דמיירי בין ראשו ארוך בין אין ראשו ארוך והשתא אי יבוא לפנינו ברוב ארכו ואין ראשו ארוך או רוב היקפו ואין ראשו ארוך ע"כ נכריח דסגי בהכי ומיקרי חופין את רובו דאל"כ ע"כ צריך שיחסר לו עוד סימן לפי סברת ריב"א וכיון שזה יש לו כל הסימנים ע"כ גם סימן זה יש לו, ואפי' אי נימא כמש"ל דר"פ ס"ל דבאמת בעינן תרווייהו לא מחמת ספק וממילא לא משכחת לה כלל בחד מינייהו ואין ראשו ארוך, ואי קשיא מה נפקא מינה כיון שאין באמת חגב שיהא לו רוב ארכו או רוב היקפו שלא יחסר לו עוד סימן א"כ ממילא יפסל מחמת חסרון סימן השני הא לא קשיא דנ"מ בבא וראשו ארוך דשפיר אמרינן דאין זו רובו ולתנא דבי רב באמת אין נ"מ לדינא בזה דפוסל ראשו ארוך אפי' יש לו ד' סימנים ואי אין ראשו ארוך לא משכחת לה שיחסר לו סימן אחד וע"כ ב' נחסרו א"כ פסול מכח סימן השני רק לר"פ על תנא דמתניתין קאי דהוא תנא דבי ר"י דס"ל ראשו ארוך כשר, אך עדיין אינו מספיק דעכ"פ יחלקו הני אמוראי דלעיל במציאות כי מ"ד רוב ארכו יאמר שאין במציאות רוב היקפו באין ראשו ארוך ומ"ד רוב היקפו יאמר שאין במציאות רוב ארכו באין ראשו ארוך, לכן נראה לי עיקר בישוב קושיא זו כמו שאבאר לקמן בגמרא בס"ד:

בא"ד וא"ת דהשתא משמע וכו' וזהו תימא וכו'. ולדעתי יש ליישב דהא אפילו למאן דמתיר ראשו ארוך צריך שיהא שמו חגב והשתא רב כהנא שפיר היה מתירו דידע ששמו חגב כפי עדות יוסי בן יועזר וזהו היה עדותו אליבא דר"פ דמפרש איל קמצא היינו שושיפא אבל לרחב"א דאיל קמצא הוא סוסבל זה אין שמו חגב לכך לא פליגי רק אי בעינן רובא דמינכר אבל ראשו ארוך בסוסבל לכ"ע אסור, רק לפי זה יהא מוכח כדעת הפוסקים דלא בעינן שמו חגב רק בראשו ארוך וכפי הנראה מפירש"י בחומש אבל לדעת הפוסקים דלעולם בעינן שמו חגב אכתי קשה אי סוסבל שמו חגב א"כ ראשו ארוך למה לכ"ע אסור ואי אין שמו חגב אפילו אין ראשו ארוך אסור אבל לדעת הפוסקים הנ"ל נראה דלא קשיא, מיהו מרב כהנא דאכל שושיפא בלא"ה לא קשיא דיש שושיפא דאין ראשו ארוך ושושיפא דראשו ארוך ור"כ אכל דלא היה ראשו ארוך ואותו שנחלקו יוסי בן יועזר ורבנן ראשו ארוך ועמ"ש בגמרא:

ע"ב בגמרא ארבה זו גובאי למינו להביא ציפורת כרמים וכו' סלעם זה ניפול למינהו להביא את האושכף וכו' עד סוף כל הסוגיא כולה. ראיתי להאריך בביאור סוגיא זו כי יש לתמוה בה הרבה מלבד מה שהקשו התוס' בהרבה מקומות ולא העלו דבר מרווח עד שבקצת מקומות הודו שדבריהם דחוקין לכן אציע מה שיש לדקדק בה ואח"כ אומר מה שנראה לע"ד בזה:

הנה כפי הנראה מפשטות הסוגיא דהך תנא דבי ר"י לא חידש על תנא דבי רב רק ראשו ארוך בלבד ואין נ"מ ביניהם יותר א"כ ע"כ הך כלל ופרט וכלל לא אתא לרבות שום דבר נוסף על מה שנתרבה לתנא דבי רב דלא דריש כלל ופרט וכלל שהרי ראשו ארוך נלמד מיתורא דסלעם א"כ תיקשי חדא למה באמת לא נילף שאר מינים מכלל ופרט וכלל כל שיש להן ד' סימנים, ומה שכתבו התוס' דליכא שום חגב חוץ הנהו מינים שיהא להם ד' סימנים ואין ראשן ארוך, תמוה לפע"ד דא"כ כלל ופרט למה לי הא הנך מינים בלא"ה אתיין אפילו לתנא דבי רב וא"כ נילף ע"כ ראשו ארוך בלי יתורא דסלעם דאי דוקא בה' סימנים לא איצטריך כלל ופרט לזה דהא לתנא דבי רב דלא דריש כה"ג כלל ופרט וכלל נמי מפיק להו דעכ"פ הנך שמונה נכתבו בוודאי, וכמו כן יקשה כיון דע"כ כלהו דת"ק שמייהו חגב דאל"כ הרי איכא בינייהו בהא דלתנא דבי ר"י לא מהני רק שמו חגב ולתנא דבי רב אפי' אין שמן חגב וע"כ דבאמת שמייהו חגב א"כ נילף מחגב דאתי לשמו חגב דלא בעינן רק ד' סימנים ואפילו ראשן ארוך דאי ה' בעינן למה לי חגב לשמו חגב הא כיון דליכא רק הנך בה' סימנים והרי בלא"ה שמייהו חגב וע"כ דאיצטריך חגב לראשו ארוך אף שאינו מהנך מינים דת"ק דזה יש שאין שמו חגב קמ"ל דבעינן שמו חגב א"כ סלעם לרבות ראשו ארוך למה לי, מיהו בהא איכא למימר דדוקא הנך דשמייהו חגב אינו בנמצא רק הנך מינים בה' סימנים אבל יש שאינו חגב כלל בה' סימנים ואתי חגב למעוטי הנך לכך בעינן סלעם לראשו ארוך הילכך לפי האמת דבעינן דוקא שמו חגב לא מצי לומר נ"מ בשאר מינים שלא מנה הת"ק דכיון דלתנא דבי ר"י ג"כ צריכין שיהא שמן חגב ואין במציאות בה' סימנים שיהא שמם חגב חוץ מהנך דמנה הת"ק אבל שאין שמם חגב יש בנמצא בה' סימנים לכך בעינן סלעם לראשו ארוך דמחגב לא שמענו דאתי להורות שיהא שמו חגב לאותן שיש להן ה' סימנים, אבל מ"מ הנ"ל בוודאי קשיא, ועוד דעכ"פ למה חשיב תנא דבי ר"י ומנה שמייהו ארבה זה גובאי וכן כלהו דמה נ"מ לדידיה בשמות הללו הא בכלל ופרט וכלל מייתינן כל שיש לו ד' סימנים ומיתורא דסלעם אפילו ראשו ארוך ומחגב ידענו ששמו חגב הרי נתבאר שכל שיש לו ד' סימנים ושמו חגב מותר ואין צריך להיות בקי בהן ובשמותיהן כלל ואדרבא הני דפרט יש להם ה' סימנים והרי אין בנמצא בה' סימנים רק אלו א"כ כל שיש לו ה' ושמו חגב מותר ומה צורך לאלה השמות, וביותר תימה דקאמר סלעם זה ניפול למינהו להביא האושכף והרי אמרו דסלעם זה לא איצטריך כלל רק לראשו ארוך ואין זה ניפול דניפול אין ראשו ארוך דהא תנא דבי רב ג"כ מכשיר ליה והוא פוסל ראשו ארוך, ומכ"ש דקשה דקאמר למינהו להביא האושכף דלא צריך כלל דמוכח נמי מארבה וחרגול במה הצד רק אתי כמו שכתבו התוס' לעיל להביא ראשו ארוך בכלהו או דלא נימא סלעם לאסור מינו, מיהו לתירוץ זה יש לומר דזהו באמת הכוונה למינהו להביא את האושכף דאי לאו למינהו הוי אסרינן ליה מיתורא דסלעם לזה הוצרך לרבות אותו מלמינהו וממילא ע"כ סלעם לרבות ראשו ארוך אבל לתירוץ ראשון של התוס' הנ"ל וכן בסלעם עצמו דקאמר זה ניפול וודאי קשיא, ועוד דאפי' לתירוץ זה דס"ד סלעם לאסור מינו ג"כ אינו מיושב דמ"מ משמע דלמינהו בא לרבות אושכף והרי לא בא רק שלא נמעט אותו מסלעם, אבל השתא דכתיב למינהו ממילא איתרבי אושכף מארבה וחרגול כיון דע"כ סלעם לא אתי למעט אותו רק לראשו ארוך בא ולא בא למינהו להביא את האושכף, גם יש לתמוה שאמר הבא וראשו ארוך מנין אמרת הרי אתה דן בנין אב משלשתן הצד השוה שבהן וכו' ומאחר שאמר אין לי אלא אין ראשן ארוך הרי פשיטא ליה דהנך כלהו אין ראשן ארוך והיכי יאמר הצד השוה שבהן כיון שאין ראשן ארוך ועיקר הלימוד בענין אחר מיתורא דסלעם דתיתי מארבה וחרגול ורב אחאי לא הוי ליה להקשות בלשון פירכא מה להנך רק שאין פי' להברייתא כלל שאמר אין לי אלא אין ראשן ארוך ומייתי ראשו ארוך במה הצד ולא זכר רק ד' סימנים והרי יש להם ה' שהרי אין ראשן ארוך, גם יש לדקדק במה שאמר וכי תימא דשוו בד' סימנים ורש"י ז"ל פירש אי כללא קמא דוקא או כללא בתרא דוקא והדבר הקשה מלבד שלא יזכירו מכל אותה פלוגתא דעירובין כלל אבל בלא"ה לפי לשון רש"י קשה אי כללא בתרא דוקא בחד סימן סגי וכן כמה כרכורים כרכרו התוס' עד שסיימו שתירוצם דחוק [ואבאר בזה בתוס' בס"ד], גם יש לתמוה דקאמר אם אינו ענין לגופו תנהו ענין וכו' ורש"י ז"ל כתב שזו מדה בתורה אבל לא מצינו מדה כזו שיכתוב הכתוב סלעם ואינו ענין לזה רק לאחר שאינו סלעם שזה ראשו ארוך וזה אין ראשו ארוך, גם יש לתמוה מנא לן לבחור ראשו ארוך משאר סימנים, וכבר כתבתי כי תירוצי התוס' בזה דחוקין בפרט תירוץ ריב"א נסתר לכאורה מדברי ר"פ דלעיל גבי רוב ארכו או רוב היקפו ע"ש, גם יש לדקדק דקאמר חגב לשמו חגב ובאמת פשיטא אי שמו ארבה וחרגול וודאי סגי בהכי דוודאי חגבים נינהו דאי יש ארבה שאינו חגב וצריך שידע ששמו חגב דוקא א"כ איכא בינייהו בין תנא דבי רב לתנא דבי ר"י ארבה סלעם חרגול שאין שמם חגב וע"כ דליכא ארבה סלעם חרגול שלא יהא שמייהו חגב א"כ בשם זה סגי, ועוד יש לדקדק ויתבאר בתוך דברינו:

ומה שנראה פשוט וברור בסוגיא זו הוא כך דוודאי הנך ארבעה סימנים דקא חשוב הם נקראין סימנים שהם מה שנמצאים בגופם בחיוב דהיינו ארבע רגלים וארבעה כנפים וקרצולין וכנפיו חופין את רובו אבל לא שייך ליתן סימן מה שהוא בשלילה שאין מספר לאותן הסימנים רק כשאנו מוצאין אחד בראשו ארוך שיש בו בחיוב סימן אחד עודף על הארבעה שבכולן אנו חוששין שמא זה סימן טומאה הוא כשם שאלה הד' סימני טהרה כך סימן זה הוא סימן טומאה, ומהאי טעמא אנו צריכין סלעם לגבחת וחרגול לזנב דלא נימא שזה סימן טומאה אבל וודאי כשם שיש לומר שהוא סימן טומאה