תפארת יעקב על חולין חלק ב קסז

לחלוק או לפרש עכ"פ משמע דלהוסיף חומרא בא והרי נהפוך הוא דמאן דס"ל חגב לשמו חגב מיקל טפי דאפילו ראשו ארוך טהור והיה לו לומר ואפילו ראשו ארוך ולא לומר ושמו חגב מה שנראה ממנו חומרא, ומזה דייק הרמב"ם ז"ל דע"כ הך חגב לתנא דבי רב שהוא מין בפני עצמו גדיאן הוא ראשו ארוך ולכך לפי שאמר הת"ק ארבעה סימנים והיינו ראשו ארוך דאי אין ראשו ארוך דוקא הרי יש ה' סימנים ועל זה בא ר"י לומר דלא מכשרינן בד' סימנים בלבד רק שיהא שמו המיוחד לו חגב לא שם חגבים הכולל מה שאמר הת"ק והיינו דרק חגב זה המוזכר בקרא ראשו ארוך וכשר בד' סימנים אבל אחר שלא הוזכר בקרא אף שהוא מין חגבים לא הותר בד' סימנים רק בה' סימנים הותר דהיינו אין ראשו ארוך דאז ע"כ ארבה וחרגול וסלעם הוא, ואין צריך שיהא ידוע ששמו ארבה או חרגול או סלעם רק בוודאי מהם הוא אבל בראשו ארוך נמצא בד' סימנים שאינו מאותן הד' הכתובים לכך צריך שידע ששמו חגב דאז וודאי הוא אותו חגב המוזכר בקרא ששמו המיוחד לו חגב כמו ארבה וחרגול וסלעם, והשתא הך ת"ק דמתני' הוא תנא דבי ר"י דכל שהוא ממיני חגבים מותר בד' סימנים דהיינו ראשו ארוך ור"י דמתני' היינו תנא דבי רב שלא הותר רק אותן הכתובים ואין בהם ראשו ארוך רק חגב המוזכר בכתוב דהיינו גדיאן וצריך שידע ששמו המיוחד לו חגב ופסק הרמב"ם כרבי יוסי:

ובהכי ניחא לי מה שכתב הרמב"ם אעפ"י שיש לו זנב ולכאורה תמוה דמה ענין זה לכאן הא בגמ' לא מצינו דפליגי רק בראשו ארוך אבל בזנב ליכא מחלוקת כלל, ולפי הנ"ל ניחא דכיון דר"י אמר ושמו חגב והיינו שאינו מתיר ראשו ארוך רק בשמו חגב והשתא אי הך חגב המוזכר בקרא אינו רק בלא זנב א"כ יחלוק ר"י על הת"ק לגמרי דהא ת"ק לא חשב רק ד' סימנים דהיינו בין יש לו זנב בין אין לו זנב בין ראשו ארוך בין אין ראשו ארוך ור"י יסבור דאי יש לו זנב וראשו ארוך טמא וודאי דהא בעינן שיהא חגב המוזכר והרי זה אין לו זנב והשאר אין ראשן ארוך ומזה דייק דלא פליג רבי יוסי רק בהא תנאי שיהא חגב ואז מהני ארבעה סימנים בכל אופן אפי' יש לו זנב ג"כ והיינו דחגב זה המוזכר בקרא יש שיש לו זנב ויש שאין לו זנב וכל ששמו המיוחד לו חגב טהור כשיש לו ד' סימנים, ובזה יש ליישב קצת לשון רש"י בחומש דכתב דיש שראשו ארוך ויש שאין לו זנב וצריך שיהא שמו חגב והוא תמוה לכאורה כמבואר ולהנ"ל י"ל דעיקר כוונתו דמי שראשו ארוך צריך שיהא שמו חגב רק אי היו מיני החגב אחד בתואר אחד ממילא היו ניכרים שהן חגב רק לפי שהם משונים דיש שאין לו זנב ויש שיש לו זנב לכך אין אנו יודעין וצריך שנדע בבירור ששמו חגב ודו"ק:

אמנם אף כי הדברים הנ"ל נראין לי נכונים אומר עוד בישוב דברי הרמב"ם בפשיטות משום דקשיא לי במה שכתב ואעפ"י שראשו ארוך ויש לו זנב ואי הוא ענין בפני עצמו שבא להורות דבראשו ארוך בעינן שיהא שמו חגב היה לו לומר ואם היה ראשו ארוך צריך שיהא שמו חגב ומדקאמר ואעפ"י שראשו ארוך משמע דקאי אדמעיקר', ואף דלפום ספיקו של ה"ה נראה שלא השגיח בדקדוק זה אבל לדעתי קשה קצת לפרש כן. לכן נראה לי דכל דברי הרמב"ם אליבא דתנא דבי ר"י נאמרו וס"ל דמה שאמר תנא דבי ר"י חגב ששמו חגב לאו למימרא דלא ס"ל כלל חגב זה גדיאן ולמינהו הרזבנית דוודאי לא שייך לומר דכתיב קרא מפורש את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו והסלעם למינהו והחרגול למינהו והחגב למינהו שלא יהא במיני החגבים כלל מין אחד ששמו מיוחד חגב כארבה וחרגול רק כמו דדריש מסלעם באם אינו ענין לגופו תנהו ענין לראשו ארוך כמו כן קשיא ליה חגב זה ומינו למה לי דהא אתיין בכלל ופרט וכלל והצד השוה שבכלהו ואם אינו ענין לגופו תנהו ענין למעט צירצור דס"ד כיון דנלמד מכלל ופרט וכלל אפילו אינו מין חגבים כלל קמ"ל שאין למידין רק מין שהוא ממיני חגבים כמו חגב זה ולא צירצור ולכך מנה הרמב"ם באמת כל הני דמנה תנא דבי רב דלא נחלקו בהא כלל דהא ע"כ הני דמנה תנא דבי רב מיני חגבים נינהו דאל"כ הוי ליה לומר איכא בינייהו הנך דמנה תנא דבי רב שאינן ממיני חגבים, וכמו כן לדברי כולם הנך דמנה קרא אין ראשן ארוך דאל"כ הרי מודה תנא קמא דבראשן ארוך ג"כ מותר והיכי קאמר א"ב ראשן ארוך, גם מדלא קאמר איכא בינייהו חוץ אותן שמנה הת"ק ש"מ שאין במיני חגבים חוץ אותן שמנה הת"ק שאין ראשן ארוך ולכך מנה הרמב"ם אותן שמנה הת"ק ולא יותר דלתנא דבי ר"י ג"כ כך הוא רק שסלעם יתירא לתנא דבי ר"י אתי לרבויי ראשו ארוך ולפ"ז יש כאן שמנה שהתירה התורה לכ"ע במיני חגבים דוקא ויש להם ד' סימנים וזהו שאמר מיני חגבים שמנה שהתירה התורה והיינו אותן המפורשים בכתוב והם מיני חגבים ועל זה כתב דמי שהוא בקי בהן אוכל אותם ומי שאינו בקי בודק בסימנים כל שיש להם ד' סימנים ואינו בקי הכוונה שאינו בקי בהן ובשמותיהן דהיינו אותן השמות שזכרה תורה עם למיניהם אבל וודאי יודע שהם חגבים עכ"פ כמו שהתחיל וכתב מיני חגבים ועל זה כתב ואעפ"י שראשו ארוך ויש לו זנב והיינו שזכר שתי אלה שזכר תנא דבי רבי ישמעאל לרבות אותם דחרגול מרבה יש לו זנב וסלעם ראשו ארוך רק בזנב ת"ק מודה לו ובראשו ארוך פליג דסובר סלעם צריך לגופיה ולא לראשו ארוך דלא דריש בכלל ופרט וכלל ולכך כתב להתיר אפילו ראשו ארוך ויש לו זנב, ועוד דס"ד דלא איתרבי ראשו ארוך רק באין לו זנב ואף דחרגול איתרבי אפי' יש לו זנב לפי שאין ראשו ארוך אבל ראשו ארוך עם זנב לכ"ע לא איתרבי קמ"ל הרמב"ם דראשו ארוך ויש לו זנב כשר והיינו מדאמר ר"י ושמו חגב ש"מ דמכשיר בשמו חגב בכל אופן דהא קאי על דברי ת"ק דלא מזכיר רק ד' סימנין והיינו אפילו ראשו ארוך ויש לו זנב דכל ששמו חגב כשר וזהו שכתב ואפילו היה ראשו ארוך ויש לו זנב אם היה שמו חגב טהור, גם י"ל דבאין ראשן ארוך אין צריך לידע שהם ממיני חגבים שאין בנמצא כלל בד' סימנים שלא יהא מין חגבים כל שאין ראשו ארוך רק בראשו ארוך יכול להיות שיש בד' סימנים חוץ חגבים ואיפשר שהצירצור הזה ראשו ארוך לכן קאמר בהא אם היה שמו חגב דהיינו דידוע ששמו חגב שהוא ממיני חגבים, תדע דהא מרבינן ראשו ארוך חוץ הני דכתיבי מריבויא דסלעם באם אינו ענין ממילא יש לחוש לצירצור ג"כ שאינו מין חגבים כלל כנ"ל ברור בכוונת הרמב"ם ועוד אבאר בגמ' ע"ב ובדף ס"ו בס"ד בזה ועמ"ש בסמוך:

בתוס' בד"ה ר"י אומר ושמו חגב אומר היה ריב"ם דר"י מפרש וכו'. הנה אי איפשר לפרש דר"י מפרש דברי הת"ק דהוא כתנא דבי ר"י לאפוקי מתנא דבי רב דהא מתני' אי איפשר כתנא דבי רב דלדידיה דוקא אין ראשו ארוך ולא מהני רק ה' סימנים רק דבא לפרש דלא תימא נהי דכתנא דבי ר"י ס"ל אבל לא בעי שמו חגב ומיקל טפי מתנא דבי ר"י לזה בא ר"י לפרש דשמו חגב בעינן, ולא ניחא להו לפרש דבאמת תנא קמא דמתני' סובר דראשו ארוך מותר וגם לא בעינן שמו חגב דא"כ תיקשי הך חגב דכתיב קרא למה לי כיון דדריש כלל ופרט וכלל וע"כ סלעם לרבות ראשו ארוך וחגב לשמו חגב, מיהו פי' ריב"ם דחוק חדא דלשון ר"י אומר ושמו חגב לא משמע דלפרושי אתי, ועוד דהא ת"ק נמי ע"כ יודה לזה דהא אמר ובחגבים ש"מ דוקא בחגבים מתיר ד' סימנים ומה חידש ר"י בהך ושמו חגב, וכבר כתבתי לעיל לפרש דברי ר"י במשנה לפי הדרך הראשון שכתבתי בכוונת הרמב"ם ז"ל והיינו דת"ק הוא תנא דבי כ"י ולדידיה סגי כל שהם ממיני חגבים אבל ר"י הוא תנא דבי רב וסובר חגב הוא מין מיוחד שראשו ארוך הילכך כל שאין שמו המיוחד לו חגב לא מהני ד' סימנים רק ה' דהיינו אין ראשו ארוך אבל אי אין לו רק ד' סימנים דהיינו ראשו ארוך צריך שידע ששמו הוא חגב דהיינו חגב שהוזכר בקרא כמו שכתבתי לעיל באריכות, אמנם נראה לי לפרש עוד דנהי דמודה הת"ק וודאי דמיני חגבים דוקא מותרין אבל מ"מ י"ל דסובר כל שיש לו ד' סימנים טהור דוודאי ממיני חגבים הוא דלא שכיחי מינים אחרים בד' סימנים רק הצירצור ועכ"פ מיעוטא נינהו ולא חיישינן ואתו ר"י למימר דלא מהני רק ושמו חגב דוקא ואי לאו הכי חיישינן לצירצור הזה שיש לו ד' סימנים ואינו חגב וכולה מתני' אזלא שפיר אליבא תנא דבי ר"י, והנה הרי"ף לא העתיק אלא המשנה כצורתה ותמה עליו הר"ן ז"ל ולשני הפירושים שכתבתי אתיין שפיר דברי הרי"ף ודו"ק:

בא"ד וא"ת למה לי דכתב רחמנא חגב לשמו חגב. יש לתמוה מאי ענין קושיא זו לכאן במתניתין דלא הוזכר שום רמז דילפינן מקרא דשמו חגב ושפיר י"ל מכעין הפרט רק בברייתא לקמן דיליף לה מחגב יתירא הוי להו להקשות למה לי קרא, גם אין ענין קושיא זו לפי' ריב"ם דבין אי ר"י פליג או מפרש סוף סוף קשה לתנא דבי ר"י למה לי חגב לשמו חגב:

ונראה לי דכוונת התוס' לפי שיש מי שפירש לקמן בהך דשמו חגב דדוקא בראשו ארוך בעינן שיהא שמו חגב אבל באין ראשו ארוך לא בעינן שיהא שמו חגב כלל והצירצור הזה דממעטינן ליה לפי שאין שמו חגב ראשו ארוך הוא ולדידהו יש להקשות טפי היכי איפשר שלא יהא חגב הא לא הוי כעין הפרט רק הוי מצינן למימר כהאין לפרש שכתבו אח"כ דיש ממיני חרגול וסלעם שאין שמו חגב והוי שפיר כעין הפרט ומה שדחו התוס' דבר זה לקמן דהוי ליה לומר איכא בינייהו אין שמו חגב לדידהו לא קשיא כלל דאפי' לתנא דבי ר"י טהור אפילו אין שמו חגב דלא בעי שמו חגב רק בראשו ארוך וע"כ הוצרך לומר ראשו ארוך איכא בינייהו דלתנא דבי רב ראשו ארוך לעולם טמא ולתנא דבי ר"י טהור בשמו חגב, ולזה הקדימו התוס' פירוש ריב"ם דר"י בא לפרש דברי ת"ק דמתניתין דהוא תנא דבי ר"י ובוודאי ת"ק דקאמר ד' סימנים מיירי בין ראשו ארוך בין אין ראשו ארוך ועלה קאמר ר"י ושמו חגב מוכח בהדיא דר"י בכל גווני בעי שיהא שמו חגב וכל ששמו חגב כשר בכל גווני, ואהא הקשו שפיר למה לי חגב דליכא למימר שיש במיני חרגול שאינו חגב והוי כעין הפרט דא"כ הוי ליה לומר איכא בינייהו בהא, וזהו שזכרו תיכף הך ואין לפרש דעיקר קושייתם סמכו על זה ועמ"ש בסמוך:

בא"ד וי"ל לפי שאין סי' זה ששמו חגב חשוב וכו' כי היכי דלא בעינן וכו' לכאורה תמוה דהא ראשו ארוך דלא בעינן משום דכתיב סלעם יתירא דלא איצטריך כדאמרינן לקמן אבל אין שמו