תפארת יעקב על חולין חלק ב קסה

דכתיב חדא ולתרי שוינן היינו דיש בזה חילוק סופרים דכתיב חדא ולתרי שוינן יש עושה כך ויש עושה כך ולא מפסקינן היינו בקריאה או בב' שיטין, והנה לכאורה משמע מכאן מדקאמר אפי' בתרי שיטי פסק להו דבת היענה אין הכרח לפסוק בתרי שיטין רק אפי' בתרי יכול למיפסק ויש לדחות ואין להאריך:

שם תניא ר"ג אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא. כבר כתבתי לעיל דלא גרסינן דורס ואוכל רק כל העוף הדורס טמא, וכן הוא בתוספתא להדיא וכן מוכח מתוך פירש"י ז"ל וכן העתיקו התוס' לעיל, ונ"מ שלא יהא סתירה מגירסא זו למה שכתבתי לעיל לפרש דהך כל הדורס טמא השנוי במשנה וברייתא כאן אינו זה שזכרו לעיל בברייתא דנשר, דשם הכוונה דורס ואוכל כפי פירש"י או פיר"ת אבל דורס השנוי במשנה הוא דורס שמטיל ארס ובזה מיושבין כמה קושיות בסוגיא כמו שהארכתי בזה לעיל וגירסא זו דורס ואוכל סותר כל הנ"ל, לכן הוכחתי שהיא משובשת ואף רש"י ותוס' לא גרסי לה וכבר כתבתי לעיל לפרש לפי שיטת הרמב"ם ורש"י באריכות עיי"ש:

שם אחרים אומרים שכן עם סטמאים טמא עם הטהורים טהור כמאן כר"א דאמר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב וכו' תמוה לי היכי ס"ד דאתיא כר"א הא הך מילתא דאחרים כללא היא על כל העופות דכל שוכן עם הטמאים טמא ואילו ר"א לא אמר רק דהא דכתיב כל עורב למינו הך למינו לרבות הזרזיר והיינו שהוא שוכן עם העורב ואם כן ע"כ דבשאר טמאים לא מטמאינן בשביל כך דהא לא כתיב למינו רק בעורב ועוד ג' וחשבינן להו בד' מינים חוץ הני דכתיבי ואי ס"ד דבכלהו שכן עם טמא טמא א"כ איכא טובא טפי מכ"ד, גם מ"ש דכתיב למינו רק בהני כיון דבכלהו הכי הוא, לכן נראה לי דהכי קאמר דוודאי ר"א מרבה זרזיר מלמינו אף שאין שמו עורב כלל ומ"מ רבי קרא מלמינו שם אחר שהוא טמא ואמר ר"א שזהו הזרזיר לפי שהוא שוכן עם העורב מסתמא עליו נתכוין קרא אף שאין שמו עורב כלל אבל שאר טמאים אי מכירין זה השוכן שאין שמו כשם הטמאים ושם אחר הוא אין מטמאין אותו לפי שהוא שוכן עם הטמאים דכיון דלא כתיב למינו אינו טמא רק שם זה בלבד וכל שבקי בשמותיהן ויודע שאין זה שמו לא מהני שוכן, רק דס"ד דמ"מ למי שאינו בקי בשם העוף השוכן רק שרואה שאינו דומה לו מ"מ טמא מצד שהוא שוכן ואמרינן שגם זה שמו כך כשם הטמא ומינו הוא שהוא ג"כ שמו פרס או בת היענה כמו הטמאים ששוכן עמם ובוודאי יכול להיות כמה מיני פרס שכולם שמם פרס או בת היענה וכדומה אף שאינם דומים זה לזה ומשונים בצורתן רק כ"ד מינים יש באותן שמות וחוץ מאותן שמות שהוזכרו בכתוב אין כאן שום טמא, וההפרש בין עורב ומינו לשאר טמאים השוכן אתם עוף אחר דבעורב אף ששמו זרזיר טמא כיון דכתיב למינו אסרה תורה אפי' אין שמו עורב אבל בשאר טמאים בעינן שיהא שמו כשם הטמאים ועוף שאינו ידוע שמו ושוכן עם טמאים טמא מצד דכיון ששוכן אתם מסתמא שמו כך, והיינו דס"ד דכר"א אתיא דלדידיה שוכן הוא ראיה שהוא טמא ומהני בעורב אף ששמו זרזיר א"כ מהני נמי בשאר טמאים עכ"פ כשאין יודעין שמו ודנין מסתמא דשמו כך, אבל לרבנן אין שוכן שום ראיה שהרי אפילו בעורב דכתיב למינו אינן מטמאים זרזיר השוכן אתו כ"ש בשאר טמאים, ואף דהתם אין שמו עורב הא בעורב לא איכפת לן זה דהא כתיב למינו וחשבינן כ"ד מינים עם הנך ד' למינו וע"כ דשוכן אין ראיה כלל לדידהו, ואהא משני שכן ונדמה קאמרינן דהא מועיל לטמא אפילו בשאר טמאים משום דמסתמא שמו כך ובהנך דכתיב למינו מטמאין אפילו אין שמו כך בשכן ונדמה, ועמ"ש בסמוך:

ועדיין יש לדקדק הך שוכן עם הטמאים היכי דמי אי יש לו סימני טהרה עד שאין להסתפק בשום טמא א"כ היכי ס"ד לטמא משום שהוא שוכן עם טמאים דא"כ בטלת כל כללי הסימנים שנתנו חכמים ואפילו אינו שוכן ניחוש ולא יועילו הסימנים, ואם אין לנו בירור על אותו עוף מצד הסימנים ממילא אפילו אינו שוכן כלל טמא שהרי עוף הבא לפנינו אין מתירין אותו אלא עד שיהא לנו בירור שהוא טהור מצד הסימנים [ורחוק לומר דבלא זה ספק טמא ומחמת השכנות טמא וודאי], ואי יש לו ג' סימנים צריך שידע בבירור שאינו מן י"ט עופות ואי יש לו ב' צריך שיכיר עורב למינו ויודע שאין זה מהם ובאחד צריך שלא יהא שכיח פרס ועזניה, ורחוק לומר דהכל בבא בסימן אחד מיירי שאנו סומכין דלא שכיח פרס ועזניה ומחמת ששוכן עם טמאים חיישינן ליה, דכיון דלא שכיחי פרס ועזניה ע"כ אינו שוכן עמהם רק עם טמאים אחרים א"כ מאיזה צד נימא בשביל שהוא שוכן עם אותן שאינן פרס ועזניה יהא הוא פרס ועזניה, ואולי הכוונה כיון דהצייד הבקי בהן ובשמותיהן נאמן לומר עוף זה טהור הוא וכל שאנו רואין ששוכן עם הטמאים בוודאי טמא הוא ואין משגיחין בזה על הבקי בהן ובשמותיהן וכן בהיפוך בטהור אתי שפיר בפשיטות לאינו בקי כלל וחושש שמא מן הטמאים הוא וכששוכן עם טהורים בוודאי טהור, ועמ"ש בסמוך לדעת רש"י ז"ל בזה:

שם שכן ונדמה קאמרינן. פירש"י נדמה במראיתו, והרשב"א ז"ל הקשה דזרזיר דומה במראה לעורב ופליגי רבנן, ולי עוד קושי' היכי ס"ד לדחות דברי אחרים מרבנן הא רבנן לא קאמרי הסם דלא כר"א אלא משום דזרזיר קורקבנו נקלף והיינו דעורב אינו נקלף ש"מ שאינו מינו, אבל מאיזה צד מקשה הכא דלא הוזכר שאינו שוה בסימנים וע"כ דהיינו דמשני שכן ונדמה היינו דומה בסימנים משא"כ זרזיר אינו דומה לעורב בסימנים, אבל לפירש"י דפירש דומה במראיתו בוודאי קשיא הא לא פליגי רבנן לעיל רק לפי שאינו דומה בסימנים והוי ליה לתרץ עכ"פ דהכא דומה בסימנים, ונראה דקשיא ליה לרש"י ז"ל אי ס"ד דהכא בדומה לו בסימנים מיירי א"כ למה לי שוכן תיפוק ליה בלא"ה שמא מן י"ט עופות או מעורב ומינו ואי בבקי בהן ובשמותיהן הרי יודע בבירור שאינו מהם דא"כ בטלת כל הבקיאות לסמוך על זה, לכן סובר רש"י ז"ל דהכא שאינו דומה בסימנים מיירי והוא בקי בכל עופות טמאים אבל פשיטא שאי איפשר שיהא בקי בכל העופות הנמצאים בעולם רק אי בקי בעופות טמאים ויודע באותו עוף שאינו מהם יכול לאוכלו ואי בא עוף המכיר שאינו מן י"ט עופות מצד שאין לו ג' סימנים רק שנים ויודע בבירור שאין שמו עורב ולא מינו דעורב א"כ היה ראוי שיהא טהור אבל בשוכן עם טמאים אף שהטמאים יש להם ג' סימנים וזה יש לו ב' ראוי לחוש שהוא ממין הטמאים שיש להם ג' אף שאינו דומה להם בסימנים כיון ששוכן עמם אבל באינו שוכן אין לנו לחוש לזה וכל שיודע שאינו עורב מותר לאוכלו אף שאינו יודע בבירור אם אינו מן י"ט עופות דשינוי הסימנים מעידין שאינו מהם אבל בשוכן לא מהני זה, והיינו דמקשה לרבנן דלית להו שוכן לראיה לפי שאינו דומה בסימנים וה"ה שוכן עם טמאים, ואהא משני נדמה במראה ואז אפי' אינו דומה בסימנים כיון ששוכן ונדמה במראה מהם הוא, ומה שהקשה הרשב"א ז"ל דהזרזיר דומה במראה ופליגי רבנן, נראה לי דדוקא התם פליגי רבנן כיון שאין שמו עורב רק זרזיר ואינו דומה בסימנים לא מהניא להו שוכן ומראה להיות מינו דעורב ובעי דמי בסימנים ג"כ אבל כאן דמיירי בעוף דלא ידעינן ליה וחיישינן באמת דשמו כך כאותן ששוכן עמם כיון דאיכא תרתי שוכן ומראה, ומ"מ לא הוי מצי לתרץ בפשיטות דשאני התם דידעינן שאין שמו כך דהא ליתא דע"כ יש מעלה חד דרגא בעורב משאר מינים דהא כתיב למינו בעורב ולא בכלהו וע"כ רבי קרא שכן שאין שמו כך לכך משני דכאן דדמי במראה ושכן ויכול להיות שמו כך טמא, אבל בעורב דאין שמו כך בעינן דמי בסימנים, וההפרש בין עורב לשאר הוא רק בזה דאפי' אין שמו כך אבל בעינן עכ"פ מחמת זה דמיון גמור במראה וסימנים כנ"ל:

שם הילכך בעינן רוב ארכו ורוב היקפו. משמע לכאורה משום דמספקא לן הי מינייהו בעינן ולפי זה בחד מינייהו ספק טמא, וכן בנתערבו אחד ברוב ארכו ואחד ברוב היקפו עם אחד שיש לו שניהם האיסור בטל ברוב דאחד מהם מצטרף לבטל והוי רובא נגד האיסור, אבל לא כן משמע מדברי הרמב"ם פ"א מהלכות מ"א רק דמדינא בעינן תרווייהו, ונראה לי טעמו דמפרש הך הילכך דקאמר ר"פ אין הכוונה מחמת ספק רק כיון דמר אמר ארכו ומר אמר היקפו ע"כ שאין לשום אחד מהלשונות שום משמעות במשנה לפרש ארכו דוקא או היקפו דוקא דאי היה הכרח ומשמעות במשנה לאיזה מהן לא היה יכול אידך לחלוק בזה, והשתא ממילא יש לנו לומר דתנא תרווייהו בעי דאי חד היכי סתם חופין את רובו ולא נתן שום רמז לידע איזהו רוב אם רוב ארכו או רוב היקפו ומנין נדע לאיזה רוב נתכוין וע"כ דנתכוין שיהא רוב שלם מכל צדדיו והיינו רוב בכל שטח החגב כנ"ל אף שלשון רש"י ז"ל אינו מורה כן, אבל דעת הרמב"ם וודאי כך היה שלא זכר שום ספק בדבריו עיי"ש:

שם ת"ר אין לו עכשיו וכו' ראב"י אומר אשר לא כרעים אעפ"י שאין לו עכשיו ועתיד לגדל. יש לדקדק מאי איכא בין ת"ק לראב"י ובוודאי לא משמע דרק פירושי קא מפרש למילתא דת"ק כיון שאמר ראב"י אומר משמע דפליג, ולכאורה היה איפשר לפרש דראב"י פליג על מה שאמר הת"ק דאין לו ועתיד לגדל מותר רק אעפ"י שאין לו ועתיד לנגדל והך אעפ"י אסוף דבריו קאי על עתיד לגדל דאף שעתיד לגדל אסור דסובר הך לו כרעים לו ממש הוא כיון דמשמע הכי והכי כדאיתא פרק כשם, אמנם בתוספתא מבואר להדיא דראב"י סובר אף שאין לו עכשיו ועתיד לגדל מותר, גם קשה לפרש בהיפוך דת"ק סובר דוקא אין לו עכשיו ועתיד לגדל אבל יש לו מעיקרא אסור וראב"י סובר אעפ"י שאין לו וכ"ש יש לו וגם זה אינו דהא כה"ג מתירין בדגים לקמן ובוודאי ביש להם מתחילה לכ"ע כ"ש דמותר, לכן נראה לי דת"ק ס"ל מסברא דעתיד לגדל מותר, תדע דגבי דגים ליכא קרא ומתירין עתיד לגדל ולפי זה בכלהו סימנים דידהו מהני עתיד לגדל כיון דסבר הוא דמהני מ"ש כרעים משאר סימנין וראב"י ס"ל דוקא בסימן זה של כרעים דגלי קרא מהני עתיד לגדל אבל באינך סימנים לא מהני זה, ואף דלא מצינו דפליג ראב"י בדגים אף דליכא קרא היינו