תפארת יעקב על חולין חלק ב קסד

בחלבון אסור ולא בחלמון כי העיקר היצירה בחלבון כהך תנא דתני קמיה דאביי ורבי זעירא מפרש דמאן דאוסר בחלמון וכן בחלבון היינו דוקא במקום זכרותו אבל במקום אחר מודה ר"י דרק הדם אסור ואין צריך קליפה או דר"י אוסר הכל בתרווייהו ומפרש רבי זעירא דוקא במקום זכרות דאז חשיב כמו ריקום, אבל שלא במקום זכרות אינו אסור רק הדם או קליפה אבל עכ"פ פירוש הירושלמי נראה לי על דרך שכתבתי:

בגמרא וכי בת יש לה ליענה. משמע דהקושיא דאין יענה מולדת רק מטלת ביצים וכ"כ הר"ן ז"ל להדיא, ויש לדקדק מאיזה צד ניחא טפי לפרש ביצת היענה דנקראת בת טפי משנפרש שיצא האפרוח מן הביצה והיא בת יענה, ואי הכוונה להקשות דאי בת יענה ממש הרי יענה היא בעצמה א"כ הכי הוי ליה להקשות ולמה קאמר וכי בת יש לה ליענה, והר"ן ז"ל כתב והא מטלת ביצים היא, ועוד דמאי נפקא מינה אמה או בתה ואף דמצינו בני יונה היינו גם כן לקפידא דוקא קטנים ע"כ, ולא הבנתי דבריו דהך ועוד שכתב אינו במשמע בגמרא ולא כך היתה השאלה אלא וכי בת יש לה ליענה והיינו דמטלת ביצים ובהא וודאי קשיא דאי נולדה היענה ג"כ נוכל לקרותה בת, מיהו יש לומר דדוקא בני יונה שייך לומר דהאם משגחת עליהם כשהם קטנים לפרנסם אבל יענה אינה כן דהיא אכזרי' על בניה כמ"ש בת עמי לאכזר כיענים במדבר ודוקא כשהיא ביצה נקראת בת שהאם משתדלת להוציא ממנה אפרוח אבל כל שנולדה בפני עצמה היא ואין לה שייכות עם האם, אבל מ"מ אין זה מספיק דלמה ליה להקשות וכי בת יש לה ליענה אפילו יהא לה בת מה זה ענין לטומאה לבוא עליה מצד בת כיון שהיא עצמה יענה ממש כאמה כמ"ש באמת הר"ן ז"ל, ונראה לי דוודאי יש לומר דקרא נקט במצוי דהיענה הזקינה אינה ראויה לאכילה כלל רק הקטנים ראויין לאכילה לכך נקט בת היענה כמו בני יונה דהיינו הקטנים, אבל עיקר הקושיא היא וכי בת יש לה ליענה אטו היענה מולדת בת דוקא והוי ליה לומר בני יענה או בן יענה כמו בני יונה ובן יונה ולמה נקט קרא בת כיון דביענה ממש מיירי מאיזה צד היא בת טפי מבן ואדרבא לא מצינו שזכר הכתוב בעוף זכרות אפי' לענין קרבן נקט כולם בלשון בן וע"כ דבביצת יענה משתעי דביצה נקראת בלשון נקיבה כנ"ל ביאור ענין זה:

שם ודילמא היינו שמייהו איכא למידק דהא שפיר דייק אי ס"ד דשמה כך היכי שייך היענה בה' הידוע כיון דשמה בת יענה ואי בא לומר ה' כמו הנשר והפרס הוי ליה לומר ואת הבת יענה ואפילו נדחוק דשמה בת היענה מ"מ לא מיבעיא לפי מה דמייתי מקרא דשמה יענה דכתיב כיענים במדבר רק דמייתי דאיקרו נמי בנות יענה אבל עכ"פ לא מצינו שתהא נקראת בת היענה וע"כ דה' זו ה' הידוע א"כ ע"כ הכוונה בת של יענה, ואף דמצינו כה"ג ממרא קרית הארבע אף דשם העיקר קרית ארבע ונקט ה' הידוע בשם השני, מ"מ נראה לי דלא דמי דהתם הכוונה הארבע שנקברו שם ארבע זוגות ויש בשם הארבע הוראה מיוחדת, אבל כאן מאיזה צד נכתב ה' הידוע בשם האחרון כיון דתרווייהו חד שמא הוא, ועוד דהשתא נמי דס"ד דשמה בת היענה מ"מ חסר ה' הידוע דכתיב בכלהו את הנשר והפרס והוי ליה למיכתב הבת היענה וע"כ דיענה שמה והוי היענה כמו הנשר ובת הכוונה בתה של יענה, ואולי יש לומר דלא הוי מצינן להוכיח מהא דאכתי הוי מצינן למימר כיון דמצינו יענה ג"כ ומצינו בת יענה אף דהכא קורא אותה בשם בת יענה מ"מ כיון דיענה ג"כ שמה לפעמים במקום אחר יכול שפיר לכתוב ה' הידוע בשם יענה ועמ"ש לקמן בזה:

שם כיענה זו שמתאבלת על בניה. ואף דיענה אכזרי על בניה ולמה המשיל האבל עליה משום דרק על האפרוחים שנולדו היא אכזרי אבל על הביצים לא שהרי משתדלת להוציא מהם האפרוחים ועל הביצים אם נשברו ונתקלקלו היא מתאבלת ביותר ממין אחר, מיהו יש לדקדק הא מ"מ לא אתי שפיר לישנא כבנות יענה ונראה לי דהכוונה דהאבל יהא כמו האבל שיש על בנות יענה שנשברו ונתקלקלו שהאם מתאבלת עליהם ועמ"ש בסמוך:

שם כיענה זו ששוכנת עם בניה. לשון זה צ"ע דבשלמא מעיקרא שהכתוב ממשיל שיהא האבל כבנות יענה שפיר קאמר כיענה זו שמתאבלת על בניה אבל כאן דכתיב ושכנו שם בנות יענה הרי דהיענים ישכנו באמת שם והיכי שייך לומר כיענה זו ששוכנת עם בניה והוי ליה לומר יענה ששוכנת עם בניה, ונראה לי דוודאי לישנא דבנות יענה לא משמע יענה עם בניה ובשלמא מעיקרא ניחא דהכוונה שיהא האבל כאבל שיש על בנות יענה שנשברו ונתקלקלו כמ"ש לעיל אבל כאן לא שייך לישנא בנות יענה לכן מפרש הכתוב בענין אחר דכתיב התם דיהא שם ציים ואוחים ופירש"י שהן מיני חיות ושכנו שם בנות יענה ומפרש השתא דהך ושכנו שם קאי על אוחים דמעיקרא שהחיות יהיו נשמרים שם שלא יסורו כמו בנות יענה שהאם שומרתן כך אלה החיות יהיו שם תדיר ויהיו נשמרים שלא יסורו משם והכוונה שישכנו שם אותן החיות שכונת בנות יענה שהיענה משמרת בניה מאד ושפיר קאמר כיענה זו ששוכנת עם בניה כך ישכנו החיות שם כנ"ל ועמ"ש בסמוך:

שם תכבדני חית השדה תנין ובנות יענה וכו' ואי ס"ד ביצה ביצה בת מימר שירה היא. נראה לי דלא גרסינן הך ואי ס"ד, דהא לעיל דמקשה מאבל כבנות יענה לא קאמר ואי ס"ד ביצה בת אבל היא והרי רש"י ז"ל פירשה לעיל ואי ביצים נינהו כלום יש לה פה אבל מדלא זכרו זה בגמרא ש"מ דגם כאן לא גרסינן לה, וכן מוכח עוד בפירש"י בד"ה תכבדני שכתב ואי ביצים מאי כבוד ידעי למיעבד ע"כ, ואם נתכוין רש"י ז"ל לפרש הך בת מימר שירה היא דמאי כבוד ידעי למיעבד לא הוי ליה לציין על תכבדני רק על בת מימר שירה, גם מדקאמר ואי ביצים מאי כבוד ידעי למיעבד ש"מ דלא היתה הגירסא בגמרא ואי ביצים:

אלא שאני תמה בעיקר קושיא זו דמנא ליה למקשה להקשות מאחר שתרגום יונתן פירש התם בהדיא דהכוונה דבני אדם יכבדו השם על שעשה השם ממקום שממה שהיו שם חיות השדה ובנות יענה ונעשה המקום יישוב בני אדם וכן פירש"י ז"ל התם בהדיא וא"כ אין קושיא משם כמו מהך דמעיקרא, ונראה לי דמזה ראיה למה שכתבתי לעיל דוודאי אי איפשר לפרש קרא בנות יענה יענה עם בניה רק בהך דמעיקרא הכוונה דישכנו שם כמו ששוכנים בנות יענה שהיענה אמם משמרתם שלא יסורו משם כן יהיו החיות הרעות נשמרים שם שלא ילכו, אבל כאן דכתיב חית השדה ובנות יענה אי איפשר לפרש כן כלל אפילו לפירוש יונתן ולפי זה אפילו אי גרסינן ביצה בת מימר שירה היא ג"כ הכוונה דאי איפשר לפרש שהם יכבדו ביצה בת מימר שירה היא וע"כ כפירוש יונתן א"כ בנות יענה הכוונה דכך שמם דמה לו להזכיר הביצים כיון שזכר חית השדה כך הוי ליה לומר יענים כנ"ל:

שם אלא כתיב היענה וכתיב בת היענה ושאני הכא וכו', יש לתמוה דהיכן כתיב היענה והיכן כתיב בת היענה דהא לא כתיב רק כיענים במדבר ובנות יענה והוי ליה לומר כתיב יענה וכתיב בת יענה ושאני הכא וכו', ונהי דהא דקאמר כתיב היענה י"ל דהכוונה כתיב השם יענה והה' ה' הידוע אבל וכתיב בת היענה פשיטא דלא אתי שפיר כלל, ואי בא לומר בה' הידוע הוי ליה לומר וכתיב הבת יענה גם למה ליה לומר כך ומי לא הוי סגי ליה לומר כתיב יענה וכתיב בת יענה, ונראה לי דהך אלא בא לומר ליישב דכאן יש הוכחות דעל ביצה קאי ויש שני הוכחות דכתיב היענה בה' הידוע אלמא דקורא אותה יענה ומ"מ נקט בת היענה א"כ ע"כ דהך בת היא ביצה של יענה, ועוד הוכחה דפסק ספרא לתרין ש"מ דלא בא לקרותה כאן בת יענה דלא הוי ליה למיפסק בתרין, מיהו יש לדקדק הא הנך בנות יענה ג"כ מיפסקו בתרין ואיפשר כיון דבא לאומרן בריבוי בנות אי איפשר למיכתבינהו בחד אבל כאן דחדא כתיב לא הוי ליה למיפסק בתרין או איפשר כיון דאיפסק בתורה בתרין אף דכאן נתכוונו לדרשה לאסור הביצים מ"מ כיון דאיפסק איפסק כנ"ל:

דף ס"ה ע"א בגמרא אלא מעתה את כדרלעומר דפסק להו ספרא בתרי ה"נ דהוו תרי שמיה. הא דפשיטא ליה דלא הוו תרי שמיה משום דהנך תרי שמיה דקאמר מעיקרא בבת היענה אין הכוונה חד גברא בתרי שמיה רק תרי גברי בת היינו ביצה של יענה א"כ הבת אינה יענה והיענה אינה הבת אבל כדרלעומר פשיטא דלאו תרי גברי בתרי שמיה נינהו וא"כ ממילא חד שמא הוא כיון דאיש אחד שמו כך, מיהו איכא למידק למה נקט את כדרלעומר הא מעיקרא כתיב אריוך מלך אלסר כדרלעומר מלך עילם ולמה נקט את כדרלעומר דהוא השני והשלישי בקרא, ומזה נראה לכאורה דכדרלעומר הראשון לכ"ע לא פסקינן, ובזה היה נראה לי ליישב מה שיש לתמוה דכאן קאמר בהדיא דכדרלעומר פסקינן לתרין וכל המסורת הוא בהיפוך דלא פסקינן וז"ל המסורה כתיב חדא ולתרי שווינן ולא פסקינן ודברים הללו אין להם ביאור כלל והנראה לי דכתיב חדא היינו דכתיב כדרלעומר הראשון חדא ולתרי שווינן היינו את כדרלעומר ולא פסקינן הכוונה או דלא מיפסק בתרי שיטין או דלא מיפסק בקריאה אלא נקרא כחדא וכוונת המסורה דכדרלעומר יש בו שני דברים דכתיב חדא ולתרי שווינן דהיינו פעם חדא ופעם לתרין רק לא פסקינן בקריאה כלל, מיהו איפשר לדחות ולומר דמכדרלעומר הראשון לא הוי מצי להקשות דשפיר יש לומר דתרי גברי נינהו וכדר היה שר צבא הנלחם מלחמותיו של עומר מלך עילם ומלך עילם לא. יצא בעצמו להלחם רק שר צבאו והכוונה כדר לעומר מלך עילם אבל הך את כדרלעומר אי איפשר לפרש כן דהא כתיב שתים עשרה שנה עבדו את כדר לעומר ופשיטא שלא עבדו לכדר וע"כ חד גברא הוא דשמיה כדרלעומר, ומ"מ אין להכריח מסוגיא זו נגד המסורה דהא דקאמר הכא אלא מעתה וכו' דפסק ספרא לתרין הכוונה שהיה הדבר במחלוקת כמו שבאמת יש מחלוקת בענין זה כמבואר בתשובת שב יעקב ומייתי ראיה דאלא מעתה הך ספרא דפסק כדרלעומר לתרין אטו ס"ל דתרי שמיה נינהו והא לכ"ע אחד וע"כ אין ראיה ממה דפסק בתרין דתרי נינהו ואיפשר ג"כ לפרש המסורה הנ"ל