תפארת יעקב על חולין חלק ב קסג

הוי ס"ד דאפילו ביצים שנתהוו ע"י זכר מותר הדם אבל באמת לא הותר רק ביצים שלא יהא בהם אפרוח לעולם אבל ביצים שהם מזכר כל שיש בהם דם מין בשר הוא שיבוא לכלל בשר, ומהאי טעמא לא מיקרי כולה היתר שהרי יבוא לכלל איסור כשיבוא לכלל בשר אבל ביצים שאינן מין בשר לא יבואו לכלל איסור וממילא כולה היתר, הילכך גבי דגים וחגבים נקט בפשיטות דכולה היתר שלא יבואו לכלל איסור לעולם אבל ביצה רק אותה שאינה מין בשר לא תבא לכלל איסור אבל אותה שהיא מין בשר ממילא תבא לכלל איסור ודו"ק, אבל אי נימא דביצים שהם מזכר ג"כ לא מיקרי מין בשר כלל א"כ הוי ליה לומר שכולה היתר כמו גבי דגים וחגבים וזה ברור:

בא"ד דקתני בברייתא וכו' ומשמע דכי היכי וכו'. דבריהם צריכין ביאור קצת חדא למה הביאו מברייתא ולא ממשנה ריש פרק אכל דקתני דם ביצים וחגבים אין חייבין, גם מה שכתבו וכי היכי וכו' והיינו דלא נימא דרק אין חייבין אבל איסורא איכא ודחו זה דכי היכי דחגבים מותר לגמרי ה"ה נמי דם ביצים ואפילו מדרבנן א"כ מה זה שתירצו דאסור מדרבנן הא כל עיקר הוכחה שלהם דדמי ביצים לחגבים דמותרין, אבל באמת כוונתם פשוט דוודאי במשנה דלא נקט טעמא רק דינא דאין חייבין שפיר יש לומר דהנך כלהו אין חייבין כרת אבל לא דמי להדדי דיש מהן מותרין לגמרי ויש אסורין רק כרת ליכא דהא חשיב נמי התם דם הלב והטחול והאיברים דהן בלא תעשה וכן דם התמצית וודאי אסור ודם חגבים מותר לגמרי וא"כ יש לומר דם ביצים כרת ליכא בהו אבל אסורין אמנם מברייתא כיון דתרווייהו אמעיטו מחד קרא זה לפי שאינו מין בשר וזה לפי שכולו היתר א"כ אי איפשר לחלק דדם דגים וחגבים אימעיטו לגמרי ודם ביצים רק מכרת וע"כ דלגמרי אימעיטו א"כ אין מקום לאסור רק משום מראית העין א"כ כמו דדם דגים וחגבים ליכא מראית עין כל שלא כנסום בכלי כ"ש שאין בביצים משום מראית עין כל שהדם בתוך הביצה, ואהא תירצו דדם דגים וחגבים ליכא משום מראית העין רק כשכנסו בכלי אבל בתוך הדג והחגב לא שייך מראית העין אבל בביצים יש לגזור אטו דם העוף עצמו מה דלא שייך זה בדגים וחגבים:

בא"ד ומדאורייתא שרי וכו' השתא מיהא לא הוי מין בשר לכאורה נראה כוונתם דתירוץ זה לא שייך לרש"י רק אי נימא דאפילו על הקשר הוי דרבנן דאי על הקשר דאורייתא דהוי מין בשר א"כ חוץ לקשר דכבר נתפשט בכולו פשיטא דהוי מין בשר ואסור מדאורייתא ולמה אמרו שם דדם ביצים מותר דאורייתא וע"כ דאפילו על הקשר הוי דרבנן וחוץ לקשר אסור כולו מדרבנן וכ"כ הרא"ש להדיא כשהעתיק תירוץ ראשון של התוס' וכתב דבין על הקשר בין חוץ לקשר הוי דרבנן לפירש"י, אבל אני תמה כיון דדם דגים וחגבים מותר אפילו מדרבנן כל היכא דליכא מראית העין רק דם ביצים גזרו שמא יבוא לאכול דם העוף עצמו א"כ כיון דבנמצא על הקשר כל שזורק הדם שוב ליכא למיחש שיאכל דם העוף עצמו שהרי משליך הוא הדם ואינו אוכלו א"כ מ"ש בנמצא חוץ לקשר שיהא אסור כולה כיון דחוץ לקשר נמי מדאורייתא מותר וכיון שמשליך הדם שוב ליכא למיחש שיאכל דם העוף עצמו דאפילו דם הביצה אינו אוכל כ"ש מן העוף, לכן נראה לי דכוונת התוס' ליישב לרש"י דעל הקשר הוי דרבנן דעדיין אינו מין בשר אבל חוץ לקשר הוי דאורייתא כיון שנתפשט בכולו שפיר הוי מין בשר, והשתא ניחא בפשיטות שכתבו בתירוצם ומדאורייתא שרי וכו' דהיינו על הקשר דזהו עיקר התירוץ דעל הקשר הוי דרבנן אבל חוץ לקשר ע"כ דאורייתא דלא שייך לגזור לאסור כולו מחמת גזירה דדם עוף עצמו דפשיטא דבמה שנאסור הדם בלבד שוב לא יאכלו דם עוף עצמו, כנ"ל:

בא"ד ועוד יש לומר דדם שעל הקשר וכו' ומצוי הוא וכו' אינו בא אלא מחמת נשיכה וכו'. יש לדקדק למה טרחו השתא לאהדורי בתר טעמא למה מותר חוץ לקשר והרי תיכף כשהתחילו להקשות כתבו ומיהו קשה לפירש"י וכו' והיינו דלולא פירש"י ניחא דעל הקשר אסור וחוץ לקשר מותר אלמא דפשיטא להו להתיר חוץ לקשר וכאן טרחו ליתן טעם לזה ומשמע דהשתא חדשו דבר זה, ונראה דכוונתם בלי פירש"י ניחא להו בפשיטות דחוץ לקשר מותר, אבל לפירש"י דס"ל חוץ לקשר שדא תיכלא בכולה א"כ ממילא הוי כמו על, הקשר ג"כ והוצרכו לומר דדוקא אי נתפשט גם חוץ לקשר אז שדא תיכלא בכולה אבל כשנמצא חוץ לקשר בלבד תלינן דמנשיכה בא ולא שדא תיכלא בכולה וממילא מותר לגמרי, אבל לולא פירש"י לא צריך לזה דכל חוץ לקשר מותר ולא אמרינן שדא תיכלא בכולה רק בחלמון ולא בחלבון ולפי זה אפילו נמצא על הקשר וחוץ לקשר הדם שעל הקשר אסור ושל חוץ לקשר מותר דאין שם יצירה ולא אמרינן שדא תיכלא רק בחלמון ולא בחלבון וזהו שכתבו ואין להקשות והיינו דלפירש"י יש להקשות אבל לדידהו בלא"ה ניחא דבחלבון ליכא התפשטות כלל וניחא בפשיטות ועמ"ש בסמוך:

מיהו עיקר תירוץ זה של התוס' לפירש"י צ"ע לפע"ד חדא כיון דעיקר כוונת ר' ירמיה לחלק בין אי נמצא על הקשר בלבד בין אי נמצא גם חוץ לקשר הכי הוי ליה לומר והוא שלא נמצא אלא על הקשר ומדקאמר והוא שנמצא על הקשר משמע דבא למעט כשלא נמצא על הקשר רק חוץ לקשר, ועוד כיון דמודה רש"י דא נמצא חוץ לקשר בלבד הכל מותר אפילו הדם א"כ למה לו לפרש דברי ר' ירמיה על אכילת הביצה הא בפשיטות אתי שפיר על הדם ואתי שפיר טפי לישנא והוא שנמצא על הקשר אז הדם אסור אבל לא נמצא על הקשר אין צריך לזרוק הדם ומי הכריחו לפרש דברי רבי ירמיה להחמיר על אכילת הביצה ולדחוק והוא שנמצא על הקשר בלבד מה שאינו במשמע בדברי ר' ירמיה כלל, ומזה יראה להדיא דכל חוץ לקשר סובר רש"י ז"ל לאסור הכל דשדא תיכלא בכולה אפילו לא נמצא על הקשר כלל וזה ברור, וראיתי להרא"ש ז"ל דברים מגומגמים בזה שכתב לפי תירוץ השני של התוס' דר' ירמיה קאי על זורק את הדם דעל הקשר זרקו אבל חוץ לקשר מותר וזה אינו לפירש"י וזהו תירוץ השלישי בתוס' דלא כפירש"י אבל תירוץ השני של התוס' שהוא ליישב פירש"י ר' ירמיה קאי על אוכל את השאר (גם תחילת דברי הרא"ש ז"ל מעורבבין וצ"ע ואין להאריך] וכבר כתבתי מקודם ליישב פירש"י בפשיטות:

בא"ד ואין להקשות לפי זה וכו'. לכאורה תמוה דקושיא זו בלא"ה קשה לפירש"י דכתב להדיא דכל חוץ לקשר שדא תיכלא בכולה א"כ הוי ליה לחלק בין על הקשר לחוץ לקשר ולא בין חלבון לחלמון ומאי לפי זה שכתבו דמשמע בהדיא דרק לפי תירוץ זה קשיא להו הך קושיא, תדע כשזכרו מעיקרא פירש"י קודם שהקשו מהך דכריתות היה קשה להם דקאמר לא שנו ור' ירמיה אמר בלשון אחר כתבו ליישב זה והוי להו אז ליישב ג"כ למה חילקו בברייתא בין חלבון לחלמון ולא בין על הקשר לחוץ לקשר כמו שתירצו כאן ולמה הקשו מקודם מהך דכריתות וכתבו ליישב בתרתי ובתר הכי כתבו ואין להקשות לפי זה ואין ענין קושיא זו להך קושיא מכריתות עם התירוץ שתירצו וצ"ע לכאורה ודברי מהרש"א לא נתבררו לי בזה ודו"ק:

אבל באמת דברי התוס' ברורים בפשיטות דוודאי בלא"ה פשיטא להו דלא קשיא כלל כיון דס"ל לרש"י דכל חוץ לקשר אפילו לא נמצא על הקשר כלל שדא תיכלא בכולה רק בקשר שהוא התחלתו של הריקום אינו אסור רק הדם שעל הקשר בלבד, והשתא שפיר קמ"ל בברייתא דלא נימא דגם קשר של חלמון לא הוי רק התחלה אלא הוי כמו חוץ לקשר בעלמא דכבר שדא תיכלא בכולה דקשר זה של חלמון לאו קשר הוא שלא יחשב רק התחלה להתיר כל הביצה, אבל לפי מה שתירצו השתא בתירוץ השני דחוץ לקשר בלבד כל הביצה מותרת ואפילו הדם מותר א"כ אי אמרת דקשר זה של חלמון אינו כלום והוי כמו חוץ לקשר היה ראוי להתיר הכל אפילו הדם ולתלות בנשיכת התרנגול וע"כ דקשר זה של חלמון ג"כ חשיב קשר ומקום יצירה א"כ אי לא נמצא רק על החלמון בלבד היה ראוי שלא לאסור רק הדם כיון דכאן ג"כ מקום יצירה הוא, ואי נימא דכאן לא הוי מקום יצירה כלל רק דמיירי בנמצא על קשר של חלבון ג"כ א"כ בהא וודאי לא שייך לומר לא שנו אלא בחלבון דבכל מקום שימצא דם כל שנמצא על קשר של חלבון ג"כ הכל אסור ואין שום חידוש מה שנמצא על קשר של חלמון ג"כ או שנמצא במקום אחר ג"כ דהא רואין שנתפשט חוץ לקשר של חלבון והכל אסור ואנו צריכין לחדש עכשיו דבר חדש דקשר של חלמון ג"כ מקום יצירת האפרוח הוא עד שאין תולין בנשיכת התרנגול כמו שתולין במקום אחר ומ"מ מצד אחר אינו כקשר של חלבון להתיר השאר לומר שכאן הוא התחלת יצירה רק אמרינן דשדא תיכלא בכולה וע"כ כבר היה בחלבון ג"כ דאין כאן מקום התחלת היצירה וזהו שכתבו ואין להקשות לפי זה וכו' וזה ברור ודו"ק:

בא"ד וכן משמע בירושלמי וכו' ובירושלמי אינו מזכיר כלל וכו' ולדעתי אין זו ראיה כלל דמה בכך דאינו מזכיר כיון שאמר קולף הדם ממילא הוא כדי לאכול השאר דאי לא לאכול השאר למה יקלוף והרי נכלל ממילא דקולף כדי לאכול, אבל לא ידעתי מה צורך למשמעות זה והרי מפורש בירושלמי לא שנו אלא חלבון אבל חלמון מותר הרי מפורש דעל איסור הדם קאי דאי על היתר הביצה הרי בברייתא מותר קתני והיאך יאמר לא שנו אלא חלבון אבל חלמון מותר דהא לא קתני אסור רק מותר וע"כ דעל איסור הדם קאי, אמנם לשון לא שנו אלא חלבון אבל חלמון מותר לא משמע כלל דקאי על הדם רק על גוף החלבון או החלמון, והנה יש לי פירושים רבים בירושלמי הזה, אבל הנראה לי עיקר לפרש בפשיטות הוא דבירושלמי שהעתיקו התוס' בדיבור הקודם וכן כאן בתר הכי נזכר קולף מקום הדם ולא כמו שהעתיקו כאן קולף הדם וכן הוא בירושלמי שם באמת קולף מקום הדם, ונראה לי מדלא קתני זורק הדם כמו שאמרו כאן והיינו דס"ל דבעי לקלוף מקום שהיה בו הדם כי אף שהוא התחלה חיישינן דשדא תיכלא כדי קליפה ואהא קאמר לא שנו אלא חלמון צריך לקלוף כי שם היצירה [כמו שכתב הר"ן בשם הרא"ה דהך תני דוסתאי ס"ל דעיקר יצירה בחלמון והך תנא דתני קמיה דאביי סובר בהיפוך] לכך חיישינן עכ"פ כדי קליפה אבל חלבון אינו צריך לקלוף כלל ור' אבוה בשם ר"י קאמר דבתרווייהו צריך לקלוף דאסור כדי קליפה ורבי חלפתא סובר רק