תפארת יעקב על חולין חלק ב קסב

לפירש"י ז"ל דלקמן פרק גיד הנשה דמקשה ליה לר"נ למימרא דיהבא טעמא והא אמרי אינשי כי מיא דביעי בעלמא היא, והשתא למה ליה להקשות מהא דאמרי אינשי הוי ליה להקשות מהך ברייתא דקתני גיעולי ביצים מותרות, גם הוי ליה להקשות התם הך ברייתא דהכא על הך ברייתא דמייתי התם ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות בנותן טעם, ומה שנראה לי עיקר בפירוש ברייתא זו הוא דפעמים שהעובר שבתוך העוף דהיינו האשכול שהביצים בו נתקלקל והביצים פולטין ומשליכין מה שבהם ונמצאים בתוך העוף ביצים מקולקלים וס"ד כיון שאינן מחוברין הוי אבר מן החי ואינן נתרין בשחיטת העוף, ודוקא ביצה שנגמרה שנמצאת בתוך העוף הוי בפני עצמה כמי שנולדה ואינה צריכה שחיטת האם אבל בנמצאת בתוכה ואי היתה עדיין מעורה באשכול הוי כגוף העוף אבל כשפלטה הביצה מה שבתוכה ונפרד ועדיין אינה גמורה ס"ד דאסורה קמ"ל דמותר ועמ"ש בתוס' בד"ה גיעולי ביצים:

שם ביצים מוזרות. פירש"י שאינן של זכר ואין אפרוח קלוט בהם לעולם, ובתר הכי פירש נפש יפה וכו' ואעפ"י שישבה עליהם תרנגולת ימים רבים, ואיכא למידק הא קתני בתר הכי נמצא עליה קורט דם והא וודאי בביצי זכר מיירי דהא קאמר עלה והוא שנמצא על קשר שלה ופירש"י היא זרע של תרנגול הקשור בראש הכד של ביצה ומשם יצירת האפרוח, ועוד דאי בספנא מארעא אפי' נמצא דם בכ"מ וודאי מותרת דלא שייך בה שדא תיכלא בכולה, והשתא לפירש"י היכי שייך נמצא עליה כיון דמעיקרא בביצים שאינן של זכר, גם מן הירושלמי שהביאו התוס' מוכח כן להדיא דהתם קתני מצא בהם קורט דם, וכן בתוספתא שהביאו התוס' מבואר ביותר מצא באחד מהם קורט דם הרי דעל ביצים המוזרות קאי, לכן ברור דביצי' המוזרות הכוונה שישבה עליהם תרנגולת אבל עדיין לא פעלה בהם כ"כ שיהא בהם דם או ריקום רק מ"מ מחמת חמימות התרנגולת הם מקולקלים עד שהם מוקצין לרוב בני אדם מחמת קלקולם וזהו שאמר נפש היפה תאכלם נמצא עליה קורט דם וכו' וקאי שפיר על הנך ביצים המוזרות דמעיקרא:

ומ"מ נראה לי ליישב פירש"י ג"כ דוודאי מיירי בסתם ביצים שלא נודע לנו טיבם רק רוב ביצים מביצי זכר הם וזהו שאמר דאם נמצאו ביצים מוזרות שאין בהם דם היינו לפי שאינם של זכר ומותרין לנפש יפה דאי היו של זכר בוודאי היה בהם דם כיון שישבה עליהם התרנגולת עד שנתקלקלו ואם נמצא בהם דם דנין דמסתמא מזכר הן דליכא דם בביצה שאינה של זכר, ונראה שלזה כיון הר"ן שכתב דספנא מארעא שפירש"י לאו דוקא והיינו כדפרישית דאפילו ידוע דמזכר הם כיון שאין בהם דם לא איכפת לן רק רש"י נקט מילתא דשכיחא דכיון שישבה התרנגולת ימים רבים עד שנתקלקלו ואין בהם דם מסתמא אינם של זכר שאי היו של זכר לא שכיח שלא יהא בהם דם אחר ישיבת התרנגולת עד שנתקלקלו ועמ"ש בתוס' בד"ה והוא:

שם איפכא תני תנא קמיה דאביי ואביי הוא דתרצה ניהליה הכי יש לדקדק היכי ס"ד דהאי תנא למיתני איפכא ומאי סבר י"ל כן, ואם יש איזה סברא בזה לומר איפכא מנא ליה לאביי לסתור דבריו ולומר בהיפוך, גם לשון דתרצה ניהליה משמע שלא סתר אותה לגמרי רק פירושי קא מפרש לה, ונראה לי דלא פליגי בעיקר הסברא כלל לפי שהחלמון הוא למעלה בראש הכד ועליו מכסה דק מן החלבון ועיקר החלבון הוא מלמטה בצד החד והיה כוונת אותו תנא דתני קמיה דאביי דוקא בנמצא על החלמון דהיינו מלמעלה בראש הכד ששם החלמון ועליו נמצא הדם זורק הדם והשאר מותר אבל נמצא למטה בראש החד דהוא מקום החלבון כבר נתפשט בכולה כי הריקום מתחיל ממקום הכד, ועל זה אמר אביי דאפילו במקום הכד על החלמון לא מהני רק על החלבון שלמעלה ממנו אבל כל שהגיע לחלמון אף שהוא במקום הכד כבר נתפשט בכולה ואין היתר רק למעלה ממש בחלבון שבמקום הכד אבל עכ"פ אין בזה סברות הפוכות כנ"ל:

בתוס' בד"ה גיעולי ביצים מותרות פי' בקונ' וכו'. כוונתם לומר דוודאי לקמן פרק גיד הנשה איירי התם בדיני תערובות איסור בהיתר בנתינת טעם שפיר נקט התם הך דביצה לא יהבא טעמא אבל כאן אין לזה ענין דלא מיירי כאן בדיני נותן טעם ודוק, מיהו מה שפירשו בשם הערוך צ"ע דלא היה צריך לאשמועינן בביצים שהפילה דאפי' נמצאו בתוכה צריך לאשמועינן כל שנפרדו מן האשכול ולא נגמרו לגמרי דס"ד דחשובין כבשר כמ"ש סוף ד"ה שאם ריקמה א"כ בשר הנפרד מגוף הבהמה והעוף בתוכם אין ניתר בשחיטה כמבואר לקמן ריש פרק בהמה המקשה להדיא א"כ אשכול זה כיון דחשיב כבשר ס"ד דביצה שנפרדה מן האשכול ולא נגמרה עדיין אפילו נמצא בתוכה אסורה קמ"ל דמותרת ולא חשיב אבר מן החי, ואי הא פשיטא ליה דלא חשיב אבר מן העוף רק כדבר בפני עצמו א"כ פשיטא דמותרת אפילו יצאה, לכן נראה לי כמ"ש בגמ' דבאמת הכוונה כך ביצים מקולקלים שאינם גמורות שנמצאו בגוף העוף מותרות ולא אסרינן להו כיון שלא נגמרו כמו בשר, תדע דבעו טמא פסק הרמב"ם שאין לוקין על ביצת טמאה שנגמרה אבל אי תלויה באשכול ולא נגמרה לוקה דהוי כבשר העוף ממש א"כ ס"ד אפילו פלטה הביצה שלא נגמרה לתוך העוף ג"כ אסורה דהוי כבשר העוף שנפרד קמ"ל דוקא כשמחובר באשכול הוי כבשר העוף אבל כל שנפרד הוי בפני עצמה כביצה שנולדה כנ"ל:

בא"ד מפני גיעולי ביצים שורו עובר ולא יגעיל וכו' משמע כפי' הקונט' וכו'. תמוה לי הא לפירש"י ביצים טמאים ששלקן עם הטהורים מותרין וזהו גיעולי ביצים וע"כ הירושלמי ביש בה אפרוח ועלה קאמר בד"א ששלקן בקליפיהן א"כ היכי קאמר מפני גיעולי ביצים דזה לא שייך באפרוח רק בביצה טמאה, לכן נראה לי דאפילו בביצה שיש בה אפרוח אין האפרוח ממלא כל הביצה כולה ועדיין יש בה מיא דביעי סביבות האפרוח וכיון שנתבשלו בקליפתן אינו אוסר רק האפרוח בלבד אבל מיא דביעי אין פליטתן מתוך הקליפה אוסרת ולא בעינן ביטול נגד זה וזה נקרא גיעולי ביצים לכך שערו הם במ"ה או מ"ז דלא בעינן רק נגד האפרוח בלבד אבל בלי קליפה אז גם גיעולי ביצים אוסרין מאותן שהן קלופות ובעי שיעור אחר ולא סגי במ"ה או מ"ז והשתא הוי הירושלמי שפיר כפירש"י, גם הך שורו עובר ולא יגעיל כוותיה דהיינו פליטת הביצים מתוך הקליפה וכשהן בקליפתן אין אוסרין אבל נקלפו אוסרין וכמו שפירשתי דברי רש"י ז"ל בגמ', ובהכי ניחא ג"כ מה שהקשו מן התוספתא דמוכח דביצים ששלקן וגיעולי ביצים תרי מילי נינהו ולפי הנ"ל ניחא ואדרבא מוכח להדיא כדברי רש"י ז"ל דאל"כ תיקשי היכי קתני ביצים ששלקן וכו' בנ"ט הא כ"ע מודו לרש"י עכ"פ דאין ביצים טמאים אוסרין כדמוכח פרק גיד הנשה להדיא, והכא ליכא למימר דסיפא פירושי קא מפרש כדמתרץ התם פרק גיד הנשה דכיון דאיפסק בגיעולי ביצים באמצע לא שייך למימר הכי, והר"ן ז"ל כתב דבאמת הך ברייתא פליגא ולא הבנתי דמ"מ כדמקשינן פרק גיד הנשה מברייתא כיוצא בזו למה טרח התם לתרוצי פירושי קא מפרש כיון דאיכא תנא דברייתא דתוספתא דסובר ג"כ לאסור ביצה טמאה אי נתבשלה עם טהורות א"כ אידך ברייתא נמי הכי ס"ל, וע"כ דליכא למ"ד כלל שיאסור ביצים טמאים ששלקן עם טהורים והך ברייתא רישא בקלופות ואז אסורות דלא מיקרו גיעולי ביצים רק ממש והדר קאמר גיעולי ביצים דהיינו בקליפתן מותרות וזהו ממש כפירש"י כנ"ל:

בתוס' בד"ה והוא שנמצא על קשר שלה פי' הקונ' וכו' והא דלא נקט בלשון לא שנו וכו'. דוקא לפירש"י קשיא להו אבל אי נפרש דרבי ירמיה לקולא קאמר כיון דהך לא שנו דרבי אפוטריקי לחומרא הוא אין קושיא שיאמר רבי ירמיה לא שנו כיון דמיירי בענין אחר לגמרי, ולדעתי בלא"ה ניחא דוודאי הך מימרא דרבי ירמיה מוכרח בגוף הברייתא דקתני נמצא עליה דם הרי משמע וודאי דלאו בכ"מ שנמצא כך הדין דהוי ליה לומר נמצא בה או נמצא בתוכה ומדקאמר עליה ש"מ דבא למעט שאר מקומות רק עליה לכך מפרש רבי ירמיה דאותו מקום הוא הקשר, אבל הך דרבי אפוטריקי כיון דבחלמון נמי יש קשר וממעט שאר מקום א"כ אין חילוק זה מוכרח בברייתא לכך נקט בלשון לא שנו כי הוא חידש חילוק זה דלא נשנה ברייתא זו רק באופן זה, והיינו כהך מימרא דרב עוירא לעיל דקאמר על הטחול לא שנו אלא ניטל וכו' וחשבינן ליה לעיל ריש פירקין בשמעתא כיון דאין במשנה הכרח די"ל כ"ש ניקב דכשר, אבל מימרא דר"י אמר שמואל דקאמר גבי חסרון בשדרה וכן לטרפה חשבינן לה בהדי בסג"ר דאיתא במתניתין והיינו משום דדבריו מוכרחין במשנה כמ"ש התוס' ריש פירקין ע"ש:

בא"ד ומיהו קשה לפירושו וכו'. כוונתם דבלי פירש"י לא קשיא דהתם דם ביצים מותר כמו דם דגים וחגבים והכא אסור דיש לומר הכא אסור היינו על הקשר אבל חוץ לקשר מותר ור"י להקל בא [ולכך לא קאמר לא שנו כהך דר' אפוטריקי בסמוך] א"כ התם בכריתות מיירי בדם שחוץ לקשר וכמו שתירצו באמת בתירוץ השלישי אבל לפירש"י דר"י להחמיר א"כ מוכח הכא דדם ביצים בכל גווני אסור ושפיר קשיא לפירושו מהך דכריתות:

מיהו עיקר קושייתם תמוה מאד לפע"ד דהמעיין בפירש"י בכריתות שם במשנה יראה שפירש דם ביצים ביצי שור ואיל אי נמי ביצים מוזרות שנתאדמו מחמת חימום התרנגולת שישבה עליה ע"ש, וברור דנתכוין ליישב קושיית התוס' והיינו דהא פירש כאן מוזרות היינו דספנא מארעא דלא יהא בה אפרוח לעולם והתם מיירי בהכי ואם נתאדמה מחמת חמימות מותרת לפי שאינה מין בשר שלא יהא בה אפרוח לעולם אבל ביצים שנתהוו ע"י זכר נקראו שפיר מין בשר כיון דבאו לכלל בשר וכה"ג איתא בגיטין פרק המגרש חוץ מקידושי קטן הוי שיור דהוי בר הוייה דאתי לכלל הוייה וכן קטנה מתגרשת בקידושי אביה אף דכתיב ויצאה והיתה משום דאתיא לכלל הוויה עמ"ש והכא נמי אתי לכלל בשר משא"כ בספנא מארעא דלא אתי לכלל בשר מעולם, ובהכי ניחא לי מה שיש לדקדק שנתנו התם טעם לדם ביצים שאינו מין בשר ודם דגים וחגבים דכולו היתר ומפרש התם דכולו היתר היינו דלא בעי שחיטה וקשה למה לא נקט הך טעם בביצה ג"כ לפי שכולה היתר ולמה נתן בביצה טעם לפי שאינה מין בשר, ולהנ"ל ניחא דאי הוי אמר הך טעמא לפי שכולה היתר