תפארת יעקב על חולין חלק ב קס

בדימוי לעוף פלוני] הוצרך לתרץ סימנים לאו דאורייתא אבל שם דמשני מעיקרא בשנימוחו ואין לו להקשות על זה כלום נשאר בתירוץ זה, דכאן מחמת הכרח הוכרחו לומר דברייתא ס"ל סימנים לאו דאורייתא אבל שם לדברי רב אין הכרח דשפיר מצי מיירי בנימוחו ומ"מ כיון דהכא מוכרח מטעם אחר דסימנים לאו דאורייתא ממילא ה"ה בביצי דגים כך הוא ולכך השוה הרמב"ם ביצי עופות ודגים בענין זה, מיהו צריך להבין לדעת הרמב"ם מ"ש דכאן בביצי עוף בעינן שיאמר מעוף פלוני הם ומ"ש גבי ביצי דגים התם לא בעינן רק שיאמר אני מלחתים אף שאינו מזכיר מדג פלוני הוצאתים כיון דתרווייהו בישראל מיירי, ונראה לי דסובר הרמב"ם דאי אומר מעוף פלוני לאו משום מירתת נאמן רק דעיקר הטעם שאנו מצריכין שיאמר עדות ברור הילכך כשאומר מעוף טהור יש לחוש שאומר בדדמי שאין עוף הטהור ידוע וניכר כ"כ ואין סומכין בזה רק על אדם כשר שמוחזק בכשרות ולא בסתם אדם אבל כשאומר מעוף פלוני הם ואנו יודעין שהוא טהור הרי מעיד הוא עדות ברור שאם אינן פלוני הרי העיד שקר ממש ולא חיישינן משא"כ התם כשאומר אני מלחתים והיינו שהוציא אותם מן הדג ומלחם עמו כמו שפירש"י א"כ הדגים ידועים הם בסימנים סנפיר וקשקשת א"כ שוב ליכא למיחש לבדדמי, והא דאמרינן לעיל מצי לאישתמוטי דמשמע דמטעם מירתת דוקא נאמן היינו דאי לא הוי מצי לאישתמוטי בוודאי היה נאמן מכח מירתת אפי' אינו אומר מעוף פלוני דכיון דמירתת לא יאמר בדדמי אבל כיון דמצי לאישתמוטי שפיר חיישינן כל שאינו מעיד עדות ברורה שאומר בדדמי, ונראה דהוא מפרש אתי לאישתמוטי היינו דס"ד דמירתת שישאלו לו מאיזה עוף הוא ואי לא ידע יהא נראה שקרן ועל זה קאמר דמצי לאישתמוטי דיודע דמעוף טהור הם שראה בו ד' סימני טהרה ואינו יודע מה שמו לכך אינו לאמן רק כשמעיד עדות ברורה וגבי עוף הוי עדות ברור מעוף פלוני ואנו יודעין שהוא טהור וגבי דגים אני מלחתים:

שוב עיינתי בהך סוגיא דפרק אין מעמידין ובדברי הרי"ף שם, ונראה לי דרך אחרת בהך סוגיא דהתם ובכוונת הרי"ף והוא שיש לתמוה במה שנחלקו שם דר' דוסתאי סובר דאין ביצים בדג טמא כלל ורבי זירא סובר דיש ביצים רק משריץ בפנים, והדבר תמוה היכי ס"ד שיחלקו אמוראי בדבר גלוי ומפורסם והרי יש כמה דגים טמאים ואנו רואין שיש להם ביצים ועכ"פ היכי יכולין לחלוק בדבר שיכול להתברר, ולא די לנו זה אלא שחוזר אח"כ להקשות לר' דוסתאי שאמר סמי מכאן עוברין מהך ברייתא כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים ומשבש ג"כ הך ברייתא דהכוונה כך סימני קירבי דגים וכל זה מן התימה, ומכ"ש שדבר קשה הוא מאוד שיסבור הרי"ף כרבי דוסתאי שהרי מחק עוברין מדברי רב וכן בברייתא גורס כך סימני קירבי דגים והרי הרמב"ם תלמיד תלמידו שהיה בקי בטבעים מאוד והרי אומר בפירוש דיש ביצי דגים טמאים כמו טהורים, וכמו כן קשה קושיית התוס' דכאן אמרו סימנים לאו דאורייתא ורק להחמיר נאמרו ושם מוקי לה שנימוחו:

לכן נראה לי דלכ"ע בביצי עוף סימנים לאו דאורייתא דביצי עוף טמא אסורין מן התורה מקרא ואת בת היענה וכי בת יש לה ליענה כדלקמן אבל בביצי דגים דלא כתיב קרא אינו אסור מן התורה ולכך בעינן בביצת השרץ שריקמה דוקא משום דליכא בהא קרא [ומה שהקשו התוס' הא כל היוצא מן הטמא טמא, קושיא זו קשה על הש"ס דבעי בשרץ ריקמה ובעי קרא בביצת עוף טמא, ועמ"ש לקמן בתוס' ליישב קושיא זו בפשיטות], והשתא אני אומר דהא דקאמר ליה ר' דוסתאי סמי מכאן עוברין הוא מחמת הך קושיא דבעוברין לא בעינן מומחה דמהני סימנים דכיון דאינן אסורין מדאורייתא מהני בהו סימנים ורבי זירא קאמר ליה דלא ימחוק עוברין דיש עובר לטמא ג"כ והיינו דפריך למה לי מומחה ליבדוק בסימנים ומשני בנימוחו אבל ר' דוסתאי לא ניחא ליה לאוקמא בנימוחו דסתמא קאמר אין ניקחין רק מן המומחה משמע אפי' לא נימוחו, ועוד דדומיא דקירבי דגים דאינהו בלא נימוחו לכך מחק עוברין דבהא מהני סימנים אבל בקירבי דגים שהן מן הדג עצמו דאסורין דאורייתא לא מהני סימנים כמו בביצת עוף טמא [ועוד דאיכא קירבי דגים דליכא בהו סימנים כלל דהא פריך בתר הכי והוצרך לאוקמא ברייתא בשלפוחית דוקא עיי"ש], ואהא מקשה לר' דוסתאי מהך ברייתא דקתני כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים דהא לא דמי כלל דסימני ביצים לא מהני רק להחמיר ולא להקל וסימני עוברי דגים מהני אפי' לקולא דמהאי טעמא מחק עוברין דלא בעינן מומחה דסגי בסימנים, בשלמא לרבא דמוקי בנימוחו לא קשיא דיש לומר דסובר סימני ביצים ג"כ דאורייתא, וכן לר' זירא אף דבהדיא קאמר הכא לאו דאורייתא מ"מ יש לומר דסובר עוברי דגים כיון שמשריץ בפנים ג"כ דאורייתא נינהו כמו שכתבתי לעיל דכל שאין בהם דג הוי כגופא דאמו אבל לר' דוסתאי קשה אי מחק עוברין משום דליכא ביצה בדג טמא כלל א"כ היכי קאמר כך סימני עוברי דגים ואי מחק משום דמהני בהו סימנים א"כ ע"כ דלא ניחא ליה לאוקמא בנימוחו משום דבקירבי דגים אפי' לא נימוחו דלא מהני בהו סימנים דאסירי מדאורייתא משא"כ ביצי דגים לאו דאורייתא א"כ היכי קאמר כסימני ביצים כך סימני דגים, ולפי מה דמסיק ממילא גם רבא מודה דלאו דאורייתא רק הוא לא חייש לאוקמא בנימוחו אף דקירבי דגים בלא נימוחו אבל גורס ג"כ בברייתא כסימני ביצים כך סימני קירבי דגים ולכך הרי"ף העתיק מימרא דרב וברייתא קירבי דגים בלא עוברין והיינו להורות דבעוברין לא בעי מומחה דמהני סימנים ולא גריס בברייתא רק כך סימני קירבי דגים דבתרווייהו לא מהני סימנים רק להחמיר ולא להקל, תדע דאי ס"ד דסובר הרי"ף דאין טמא מוליד ביצים כלל מלבד שהוא דבר זר שלא יפסוק כר' זירא ורבא אבל בלא"ה למה לא זכר דמותר לאכול כל ביצי דגים בלי שום היכר וסימן והיה לו להעתיק קושיית עולא ותירוץ ר' דוסתאי סמי מיכן עוברין ומדלא זכר מכל זה ש"מ דמה שמחק עוברין הוא משום דבהא מהני סימנים ולא בעינן מומחה וכן בברייתא השמיט עוברי דגים רק קירבי דגים דאינהו שווין לביצים להחמיר ולא להקל משא"כ עוברי דגים מהני אפילו להקל דאינהו אינן אסורין רק מדרבנן כנ"ל:

מיהו מדברי רש"י ז"ל יש לי ללמוד דסובר דהך סוגיא דהתם ס"ל סימנין דאורייתא לגמרי אפילו בהנך דאסורין מדאורייתא, והוא דיש לתמוה על מה שפירש"י ז"ל פרק אין מעמידין בהך בבא חלמון וחלבון מעורבין זה בזה זהו ביצת השרץ דנ"מ דאם ניקבה וריקמה מטמא עיי"ש, והדבר תמוה שהרי הקשו כאן על הך נפקותא ודלמא דנחש הוא ומסקינן דליכא נפקותא רק לאכילה אי התרו בו משום שרץ הארץ ולמה פירש"י ז"ל נ"מ לטומאה מה שאינו אמת דאינו מטמא כלל כדמסיק הכא:

ומה שנראה לי בישוב קושיא זו והוא דיש להבין מאי פריך הכא ודלמא דנחש הוא הא מ"מ יש נ"מ כשאין אנו מסופקין על בריה אחרת רק צב ועוף טמא שידענו בבירור שביצה זו מביניהם ומ"מ ספק טומאה בר"ה טהור ואי אנו רואין דחלבון וחלמון מעורבין ידענו שהוא מביצת הצב והוי וודאי ולא ספק, וצריך לומר דמ"מ אין אנו צריכין לידע מהות ביצת השרץ רק לידע מהות ביצת עוף טמא וכל שאנו רואין שאינו כמו ביצת עוף טמא ממילא מן השרץ הוא כיון דלא מספקינן רק בהני תרתי, והרי אמרו בברייתא סימני ביצת עוף טמא ומה צורך להודיע סימני ביצת השרץ, ואף דסימנים לאו דאורייתא מ"מ להחמיר סימנים דאורייתא כמו שהוכחתי לעיל [דע"כ אין הכוונה דהלכה היתה שאין עוף טהור שיהיו הביצים שניהם חדין או כדין אבל יכול להיות שגם טמא אחד חד ואחד כדי, רק הכוונה דרק להקל לא אזלינן בתר סימנים אבל להחמיר אזלינן בתר סימנים והוי כוודאי עיי"ש וכן משמע מפירש"י לעיל], וכמו כן אין לומר נ"מ לקולא שאם אין חלבון וחלמון מעורבין והוא ברשות היחיד ואנו מסופקין על צב ועוף טמא דספיקו טמא ואי אינו מעורב אזלינן בתר סימנים להקל שאינו משרץ רק מעוף טמא דכיון דסימנים לאו דאורייתא לא אזלינן לקולא בתר סימנים משא"כ בהך סוגיא דפרק אין מעמידין דשם סבירא להו סימנים דאורייתא אפי' להקל דפריך התם למה לי מומחה ליבדוק בסימנים וכו' א"כ שפיר יש נ"מ לענין טומאה להקל דאי אנו מסופקין ברה"י בצב ועוף טמא ואין חלבון וחלמון מעורב אינו מטמא אבל אי לא הוי ידעינן סימני ביצת השרץ היה טמא מספק, והיינו דלא הוזכר הך אמר מר וכו' למאי הלכתא רק כאן ולא בהך דפרק אין מעמידין דרק כאן הקשו כך כיון דמסקינן סימנים לאו דאורייתא ולא אזלינן בתר סימנים להקל ואין נ"מ רק לאכילה ולמלקות אבל שם דמשני בשנימוחו דסימנים דאורייתא אפילו להקל נ"מ לענין טומאה להקל שכל שאינו מעורב אינו מטמא כנ"ל, ולפ"ז מוכח דסובר רש"י דסוגיא דהתם סברה סימנים דאורייתא להקל אפי' בביצה שריקמה דוודאי אסורה מדאוריית' אבל מ"מ בדברי הרי"ף נראה לי עיקר כמ"ש:

בא"ד דע"כ לא איירי בכל ענין וכו'. ראיה זו יש לדחות דוודאי התם לשיקרא לא חיישינן שהרי אי בא ליקח ממנו דגים עצמן בוודאי כל ישראל נאמן דאי חיישינן לשקר מה מהני שיאמר אני מלחתים רק חיישינן לטעות שמא טועה בדמיונו לכך בעינן מומחה ובין אי הפירוש בקי או מוחזק בכשרות עכ"פ עיקר החשש שאומר בדדמי ובקי או מוחזק בכשרות אינו אומר בדדמי והשתא אני מלחתים פשיטא דעדיף ממומחה דאין צריך שום בקיאות דאז הוי כמו הדג עצמו דפשיטא דנאמן על גוף הדג והרי אומר שהוציא אותם מן הדג משא"כ באומר של דג פלוני הם שפיר הוי רבותא טפי ממומחה, תדע דבעי בזה צירוף סימנים ומומחה אפי' נימוחו נאמן וכן אני מלחתים א"כ הוי ליה לומר דמדג פלוני נאמן אפילו אינו מומחה בצירוף סימנים אבל אני מלחתים דלא בעי סימנים עדיף טפי ממומחה כנ"ל:

בא"ד ומה שאנו לוקחין וכו' שאינם אומרים של עוף פלוני הם. לכאורה אין לדבריהם הללו המשך להך דמעיקרא אי נימא כר"ת דסימני ביצי דגים דאורייתא או דלאו דאורייתא דלדברי הכל צריך לדעת למה קונין ביצי עופות בלי שיאמר מעוף פלוני, ואולי כוונתם דבשלמא לר"ת דמחלק בין עופות לדגים דדוקא בעופות אמרינן